## Steinsaltz on Menachot Daf 102a

###### Steinsaltz on Menachot 102a:1
[Steinsaltz on Menachot 102a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/102a:1)

**ואי בעי** [ואם רצה] היה **זריק** [זורק] את דמם של הקרבנות הללו כראוי. **ו**בכל זאת **קתני** [שנה] ר' שמעון בברייתא שבשר קרבן שהתפגל **אינו מטמא טומאת אוכלין, מאי לאו** [האם לא] מדובר ש**פיגל ב**שעת ה**זריקה,** ולשיטת ר' שמעון שכל העומד להיזרק נחשב כזרוק, וכל העומד להיפדות נחשב כפדוי, הרי היתה שעת הכושר לקרבנות הללו לפני כן! ומשיבים: **לא,** הברייתא מדברת כש**פיגל** כבר **ב**עבודת **ה****שחיטה,** ולא עמד הדם לזריקה, ולכך אין הקרבן נחשב כמי שהיתה לו שעת הכושר.


###### Steinsaltz on Menachot 102a:2
[Steinsaltz on Menachot 102a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/102a:2)

ומקשים: **אבל** לפי זה, נוכל לדייק ולומר שאם **פיגל בזריקה מאי** [מה] יהא הדין? **הכי נמי** [כך גם כן] שבשר הקרבן **מטמא טומאת אוכלין** משום שהיתה לו שעת הכושר.


###### Steinsaltz on Menachot 102a:3
[Steinsaltz on Menachot 102a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/102a:3)

אם כן **אדתני** [עד שהתנא שונה] להבחין בין המפגל בזבחים ובין זה ש**פיגל במנחה** שהיא **מטמא טומאת אוכלין,** **ליפלוג בדידה** [שיחלק בה עצמה, במפגל בקדשים], ויאמר כך: המפגל בקדשים — אין בשרם מיטמא בטומאת אוכלין. **במה דברים אמורים?** בזמן ש**פיגל** כבר **בשחיטה, אבל** אם **פיגל בזריקה** — בשרם **מטמא טומאת אוכלין!**


###### Steinsaltz on Menachot 102a:4
[Steinsaltz on Menachot 102a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/102a:4)

ומשיבים: העדיף התנא להבחין בין המפגל בקדשים לבין המפגל במנחה, משום שהלכה זו של **פיגל במנחה איצטריכא ליה** [נצרכה לו] לשנותה, מפני שיש בכך חידוש, **דאף על גב** [שאף על פי] ש**פיגל** את המנחה כבר **ב**עבודת ה**קמיצה,** וכלל בידינו שעבודת ה**קומץ במנחה כ**עבודת ה**שחיטה** בקרבנות **דמי** [היא נחשבת], וקרבן שנתפגל בעבודת השחיטה אינו מיטמא טומאת אוכלין, **אפילו הכי** [כך] המפגל בקמיצה במנחות — המנחה **מטמא טומאת אוכלין, הואיל והיתה לו שעת הכושר מעיקרו** לפני שקמץ. למעלה הוסבר כי אין להקשות מדברי ר' שמעון שבברייתא בענין בשר הנותר. שכוונת דבריו לחלק בין לינת הבשר קודם שנראה להיזרק, וללינתו לאחר שנראה להיזרק. וכן אין להקשות מדבריו שם בענין פיגול הקדשים, שכן כוונת דבריו היא דווקא כשפיגל בזריקה ולא כשפיגל בשחיטה.


###### Steinsaltz on Menachot 102a:5
[Steinsaltz on Menachot 102a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/102a:5)

ובענין זה **אמר רב אשי: אמריתה לשמעתא קמיה** [אמרתי את השמועה, ההלכה הבאה לפני] **רב נחמן:** אין אנו נזקקים להסברים אלה, **שהרי** **אפילו** אם **תימא** [תאמר] שכוונת ר' שמעון בברייתא בענין הלינה שהבשר **לן ממש** קודם זריקת הדם, **ו**כמו כן **אפילו תימא** [תאמר] שכוונתו בענין הפיגול ש**פ** **יגל** **בזריקה** ולא בשחיטה — עדיין אין להקשות מדוע לא ייחשב הדבר לשיטת ר' שמעון כמי שהיתה להם שעת הכושר, אף שלדעתו כל העומד להיפדות הריהו כפדוי.


###### Steinsaltz on Menachot 102a:6
[Steinsaltz on Menachot 102a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/102a:6)

וטעם הדבר: כי **דאי בעי פריק** [שאם רצה היה פודה] ולכך כל העומד להיפדות נחשב כפדוי — אמנם **אמר** ר' שמעון, שהפדיון הוא דבר קל, הנעשה בדיבור פה בלבד. ואולם הקביעה האומרת **אי בעי הוה זריק** [אם רצה היה זורק] ולכך ייחשב כל שעומד להיזרק כזרוק — **לא אמרינן** [אין אנו אומרים], שכן כרוך הדבר במעשה.


###### Steinsaltz on Menachot 102a:7
[Steinsaltz on Menachot 102a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/102a:7)

**מיתיבי** [מקשים] על דברי רב אשי הללו ממה ששנינו בתחילת מסיכת מעילה, **כלל אמר ר' יהושע** בענין מעילה בקדשים שנפסלו: **כל** קרבן **שהיתה לו** כבר **שעת היתר** (אכילה) **לכהנים** לפני שנפסל — **אין מועלין בה** עוד, כיון שהמעילה היא דווקא בקדשים המוגדרים כ"קדשי ה' ", שאין בהם צד הנאה לאדם. ומשעה שהותר הקרבן לאכילת כהנים, שוב אינו בכלל זה, אף שחזר ונפסל אחר כך מאכילה. **וכל שלא היתה לו שעת היתר** אכילה **לכהנים** לפני שנפסל — הרי הוא עדיין בכלל "קדשי ה' ", ו**מועלין בה. ו**מסבירים:


###### Steinsaltz on Menachot 102a:8
[Steinsaltz on Menachot 102a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/102a:8)

**איזהו** קרבן שהיתה לו **שעת היתר** אכילה **לכהנים?** כגון **ש**לאחר זריקת הדם **לנה** בשר הקרבן בלא שנאכל, ונעשה נותר, **ו**כן זו **שנטמאת** בשר הקרבן, **ו**כן **זה** **שיצאה** אל מחוץ לעזרה — אין בכל אלה דין מעילה, אף שבשר הקרבן עתה אסור לכהנים, כיון שהיתה שעה שהיה הבשר מותר באכילה לפני שנפסל.


###### Steinsaltz on Menachot 102a:9
[Steinsaltz on Menachot 102a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/102a:9)

**ואיזו היא שלא היתה לו שעת היתר לכהנים?** שבזמן **שנשחטה** חשב עליה לאוכלה או לזרוק את דמה או להקטיר את אימוריה **חוץ לזמנה** הראוי, **ו**כן זה שחשב לעשות כן **חוץ למקומה** הראוי, או **שקבלו** את דם הקרבן כהנים ה**פסולין** לעבודה, **ו**כן אם **זרקו** הפסולים **את דמה.** שבכל אלו, כיון שלא היתה שעה שבשר הקרבן היה מותר באכילה, הרי זה בכלל "קדשי ה' ", ומועלים בו.


###### Steinsaltz on Menachot 102a:10
[Steinsaltz on Menachot 102a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/102a:10)

ומדייקים בדברים: **קתני מיהא רישא** [שנה התנא על כל פנים בהתחלה] בבשר הקדשים **שלנה ושנטמאת ושיצאה** שהיה לו שעת הכושר, **מאי לאו** [האם לא] הכוונה היא ש**לנה ממש,** לפני זריקת הדם, ולא נזרק הדם, **ו**הרי איפוא **הכא** [כאן] במקרה זה, **דאי בעי הוה זריק הוא** [שאם רצה היה זורק] ולא היה נפסל הקרבן, **ו**בכל זאת **קתני** [שנה בו התנא] ש**אין מועלין** בו, משום שהיתה לו שעת הכושר ובודאי משום שכל העומד להיזרק כזרוק הוא נחשב, ושלא כדברי רב אשי!


###### Steinsaltz on Menachot 102a:11
[Steinsaltz on Menachot 102a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/102a:11)

ודוחים: **לא,** הכוונה בדברי המשנה שיצא בזמן שהיא **ראויה לצאת,** לאחר שכבר נזרק הדם, והותר הבשר באכילה **ו**נטמא בזמן שהוא **ראויה לטמא,** לאחר שכבר **נזרק הדם,** **ו**לן בזמן שהוא **ראויה ללין,** לאחר שכבר נזרק הדם. ומשום כך, כמי שהיתה לו שעת הכושר, ויצא מכלל מעילה.


###### Steinsaltz on Menachot 102a:12
[Steinsaltz on Menachot 102a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/102a:12)

ושואלים עוד על דברי רב אשי: **אבל** לשיטה זו, אם היתה זו **לינה ממש** של הבשר קודם זריקת הדם, **מאי** [מה] יהא הדין? **הכי נמי** [כך גם כן] ש**מועלין** בבשר, שהרי לא היתה שעת הכושר לכהנים לאכילתו שטרם נזרק הדם. אם כן **האי** [זה] ששנינו בברייתא **"כל שהיה לו שעת היתר לכהנים" ו"כל שלא היתה לו שעת היתר לכהנים"** אינם לשונות ראויים, שכן עולה מהן שהדבר הקובע הוא אם היתה שעה שהיה הבשר ראוי לאכילה, אף שלא הותר בפועל ממש לאכול.


###### Steinsaltz on Menachot 102a:13
[Steinsaltz on Menachot 102a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/102a:13)

אלא **"כל שיש לו** (בפועל) **שעת היתר** אכילה **לכהנים אין מועלין בה", ו"כל שאין לה שעת היתר לכהנים מועלין בה" מיבעי ליה** [צריך היה לו לתנא לשנות]!


###### Steinsaltz on Menachot 102a:14
[Steinsaltz on Menachot 102a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/102a:14)

**אלא אמר רב אשי** הסבר אחר במשנה: אכן מדובר שלן הבשר קודם זריקת הדם, ויצא הבשר מכלל מעילה משום שכל העומד להיזרק כזרוק הוא נחשב. ואולם לדעתו תמוהים דברי המקשה מכאן על דברי ר' שמעון בענין הראוי לקבלת טומאת אוכלין, וכי מדין **מעילה** על דין **ט** **ומאה קא רמית** [אתה משליך, מראה סתירה]?


###### Steinsaltz on Menachot 102a:15
[Steinsaltz on Menachot 102a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/102a:15)

והרי אלה דינים שונים, שכן הדין ב**מעילה** **משום קדושה ולאו** [ולא] **קדושה היא** נקבעת. שרק דבר שהוא בכלל "קדשי ה' " — יש בו דין מעילה. ולכך, **לבתר** [לאחר] שכבר **פ** **קעה לה קדושתיה** [קדושתו] של בשר הקרבן, בשעה שעומד דמו להיזרק, **במאי הדרא רכבא לה** [במה חוזרת קדושה זו ורוכבת, חלה, עליו שוב]?


###### Steinsaltz on Menachot 102a:16
[Steinsaltz on Menachot 102a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/102a:16)

ואילו הדין בקבלת **טומאה משום אוכלא** [אוכל] **ולאו (משום) אוכלא** [ולא אוכל] **היא,** שכל שיש עליו **שם אוכל —** הריהו מקבל טומאת אוכלין, וכל שאין עליו **שם אוכל —** אינו מקבל טומאת אוכלין. ולכך, **כל היכא דאי בעי זריק מצי זריק ליה** [כל מקום שאם רצה לזרוק יכול הוא לזרוק], ועל ידי זריקתו זו — הריהו **משוי ליה אוכלא** [עושה אותו אוכל], **ומטמא טומאת אוכלין.** וכל **היכא דאי בעי (מצי) זריק לא מצי זריק** [מקום שאם רצה לזרוק את הדם אינו יכול לזרוק], ואף אם זרקו — לא הועיל — **לא משוי ליה אוכלא** [לא עושה אותו אוכל], **ו**לכן הוא **לא מטמא טומאת אוכלין.**


###### Steinsaltz on Menachot 102a:17
[Steinsaltz on Menachot 102a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/102a:17)

**מיתיבי** [מקשים] עוד על דברי רב אשי שאין אומרים שהעומד להיזרק כזרוק הוא נחשב לענין קבלת טומאה, ממה ששנינו: אדם **המביא אשם תלוי** על ספק עבירה בשוגג שבידו, כגון שהיו לפניו שתי חתיכות, ואכל אחת מהן מתוך מחשבה ששתיהן מותרות באכילה והתברר לו שאחת מהן היתה חלב ואחת שומן, ואינו יודע איזו מהן אכל, והביא קרבן אשם תלוי כראוי לו, **ו**לאחר מכן **נודע** לו **שלא חטא,** שהחתיכה שאכל היתה שומן, **אם עד שלא נשחט** האשם **נודע לו** כך — **יצא** האיל המוקדש **וירעה בעדר** כחולין גמורים, משום שהיה זה הקדש בטעות, אלו **דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים:**