## Steinsaltz on Menachot Daf 46b

###### Steinsaltz on Menachot 46b:1
[Steinsaltz on Menachot 46b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:1)

אחר התנופה — **אבדו** בכך גם ה**כבשים** ויוצאים לבית השריפה. וכן אם **אבדו** ה**כבשים** אחר התנופה — **אבד** בכך גם **הלחם,** שהרי הוקבעו זה עם זה בתנופה.


###### Steinsaltz on Menachot 46b:2
[Steinsaltz on Menachot 46b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:2)

**ו**אולם **אם תמצא לומר** בפתרון הבעיה של חכמי ארץ ישראל, כי ה**תנופה אינה עושה זיקה** בין הלחם והכבשים, יש לדון בשאלה זו: אם **הביא לחם וכבשים, והונפו** כדינם, **ו**אחר כך **אבד הלחם,** והלך **והביא לחם אחר** במקום הלחם שאבד — האם **אותו הלחם** האחר **טעון תנופה** עם הכבשים, שהרי לחם זה לא הונף, **או** שמא **אינו טעון תנופה,** שהרי הכבשים הבאים עמו כבר הונפו עם לחם, ועיקר דין התנופה נאמר בהם (ככתוב "והניף אותם הכהן". ויקרא כג, כ).


###### Steinsaltz on Menachot 46b:3
[Steinsaltz on Menachot 46b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:3)

ומסביר ר' ירמיה את הבעיה: אם **אבדו** ה**כבשים** לאחר התנופה, והביא במקומם כבשים אחרים — **לא תיבעי** [לא תישאל] **לך** אם צריכים להניף את הכבשים הללו עם הלחם, ש**ודאי** שבאופן זה **בעי** [צריך] **תנופה** חדשה של הכבשים עם הלחם. כי עיקר תנופה אמורה בכבשים, ובכבשים הללו לא התקיימה התנופה. ואולם **כי תיבעי** [כאשר תישאל] **לך** השאלה — הרי זה, כאמור, במקרה ש**אבד הלחם** לאחר התנופה.


###### Steinsaltz on Menachot 46b:4
[Steinsaltz on Menachot 46b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:4)

**ו**עוד מסביר ר' ירמיה את הבעיה: **אליבא** [על פי שיטתו] של **בן ננס** הסבור כי הכבשים מעכבים את הלחם ואין הלחם מעכב את הכבשים — **לא תיבעי** [לא תישאל] **לך** בעיה זו שהרי לשיטתו **אמר** כי ה**כבשים** הם ה**עיקר,** ולא הלחם, ובמקרה שלפנינו, כיון שהונפו כבר הכבשים — שוב אין צורך להניף את הלחם החדש. ואולם **כי תיבעי** [כאשר תישאל] **לך** השאלה — הרי זה **אליבא** [על פי שיטתו] של **ר' עקיבא** ש**אמר** כי הלחם מעכב את הכבשים ואין הכבשים מעכבים את הלחם, שלדעתו ה**לחם** הוא ה**עיקר.** ומעתה יש לשאול **מאי** [מה] הדין בענין הנפתו של הלחם המובא עתה.


###### Steinsaltz on Menachot 46b:5
[Steinsaltz on Menachot 46b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:5)

וצדדי הבעיה: מצד אחד יש לומר כי **כיון** שה**לחם** הוא ה**עיקר,** והרי לחם זה לא הונף — **בעי** [צריך] איפוא להניף **תנופה** חדשה. **או דלמא** [שמא] יש לומר כי **כיון** שה**מתירין דידיה** [שלו, של הלחם] ה**כבשים נינהו** [הם], וכיון שהם כבר הונפו — **לא צריך** שוב **תנופה** נוספת בלחם זה? ומסכמים כי בעיה זו לא נפתרה, ולכך **תיקו** [תעמוד] במקומה.


###### Steinsaltz on Menachot 46b:6
[Steinsaltz on Menachot 46b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:6)

א שנינו במשנתנו דינם של שני כבשי עצרת הבאים לשלמים עם שתי הלחם, שמקדשים את הלחם ומעכבים אותו. ובענין זה **אמר ליה** [לו] **אביי לרבא** בשאלה: **מאי שנא** [במה שונים] **שני** ה**כבשים** הבאים בעצרת לשלמים עם הלחם **דמקדשי** [שמקדשים] את שתי ה**לחם ומעכבי** [ומעכבים] אותו, שכיון שנשחטו הכבשים (לשיטת ר' יוחנן), אם לא הביאו אותם — אף אין מביאים את הלחם. **ומאי שנא** [ובמה שונים] **שבעה כבשים ופר** אחד **ו**שני **אילים** הבאים בעצרת לעולה למוספים, ש**לא מקדשי** [לא מקדשים] את ה**לחם ולא מעכבי** [ולא מעכבים] אותו?


###### Steinsaltz on Menachot 46b:7
[Steinsaltz on Menachot 46b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:7)

**אמר ליה** [לו] רבא בהסבר הדבר: דווקא שני הכבשים מקדשים את הלחם, ומעכבים את הבאתו בהיעדרם, **הואיל והוזקקו** (נוצרה זיקה, תלות) בין **זה לזה ב**שעת ה**תנופה** שלהם. מה שאין כן בקרבנות המוספים, שלא הוזקקו זה לזה. ומקשים על הסבר זה: **והרי** רואים אנו בדין קרבן **תודה** ולחמיו, אף ש**לא הוזקקו** התודה והלחמים **זה לזה בתנופה** (שאין בהם דין תנופה), **ו**בכל זאת שחיטת התודה **מקדשא** [מקדשת] את הלחמים, **ומעכבא** [ומעכבת] את הבאתם. הרי שהטעם לקידוש ועיכוב הלחם דווקא על ידי שני הכבשים, אינו הזיקה הנוצרת בשל ההנפה!


###### Steinsaltz on Menachot 46b:8
[Steinsaltz on Menachot 46b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:8)

**אלא** צריך לומר שהטעם שדווקא שני הכבשים מקדשים ומעכבים את שתי הלחם הוא, שדינם של שני הכבשים הריהו **כ**דינו של קרבן ה**תודה, מה** ה**תודה** הריהי קרבן **שלמים, אף הכא נמי** [כאן, שני הכשבים, גם כן] הריהם קרבן **שלמים.** וכשם שקרבן התודה מקדש ומעכב את לחמיו, כך הוא גם בשני כבשי העצרת, מה שאין כן בשאר קרבנות העצרת.


###### Steinsaltz on Menachot 46b:9
[Steinsaltz on Menachot 46b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:9)

ודוחים אף הסבר זה: **מי דמי** [האם דומים] הם שני כבשי העצרת לקרבן התודה? והלא **התם** [שם, בקרבן תודה] — **ליכא** [אין] עוד **זבחים אחריני בהדיה** [אחרים אתו], ולכך הריהו מקדש ומעכב את לחמיו. ואילו **הכא** [כאן, בקרבנות העצרת] — **דאיכא** [שיש] מלבד שני הכבשים הבאים לשלמים, גם **זבחים אחריני בהדיה** [אחרים אתו], יש מקום לומר כי **ליקדשו הני והני** [שיקדשו את הלחם, קרבנות אלה ואלה] ולא שני הכבשים בלבד!


###### Steinsaltz on Menachot 46b:10
[Steinsaltz on Menachot 46b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:10)

**אלא** צריך לומר בטעם הדבר שדווקא שני הכבשים הם המקדשים ומעכבים את שתי הלחם, שכן דינם של הכבשים הריהו **כ**דינו של קרבן **איל נזיר** המובא בהשלמת ימי נזירותו של הנזיר כקרבן שלמים (בנוסף לכבש אחד לקרבן עולה וכבשה אחת לקרבן חטאת וללחמי נזיר המובאים על ידו באותו יום. במדבר ו, יד— טו). **מה איל נזיר** — **אף על גב דאיכא** [אף על פי שיש] **זבחים אחריני** [אחרים] הבאים אתו, מכל מקום דווקא הוא, קרבן ה**שלמים הוא דמקדשי** [שמקדשים] את לחמי הנזיר, ואילו **מידי אחרינא** [דבר אחר, שאר הקרבנות] — **לא** מקדשים את לחמי הנזיר, **הכא נמי** [כאן, בלחמי העצרת, גם כן] — **לא שנא** [אין דינו שונה], והשלמים הם המקדשים את הלחם, ולא שאר הקרבנות.


###### Steinsaltz on Menachot 46b:11
[Steinsaltz on Menachot 46b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:11)

ושואלים: **והתם מנלן** [ושם, בקרבנות הנזיר, מנין לנו] שדווקא איל השלמים הוא המקדש את לחמי הנזיר, ולא שאר הקרבנות? — **דתניא** [שכן שנויה ברייתא] על האמור בקרבנות הנזיר **"ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות"** (שם יז) — הרי לשון זו "על סל המצות" **מלמד שהסל** של לחמי הנזיר הריהו **בא** כ**חובה ל**קרבן ה**איל** שהוא קרבן שלמים, **ושחיטת** ה**איל** לקרבן שלמים היא ה**מקדשן** ללחמים אלה. ו**לפיכך** אם היתה שחיטתו פסולה וכגון ש**שחטו** לאיל **שלא לשמו** (לשם שלמים) — **לא קדשו הלחם.**


###### Steinsaltz on Menachot 46b:12
[Steinsaltz on Menachot 46b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:12)

ב שנינו במשנתנו כי לדעת ר' עקיבא אין הכבשים מעכבים את הלחם, ולכך אם אין כבשים — באים שתי הלחם כשלעצמם. ובענין זה עוד **תנו רבנן** [שנו חכמים] בברייתא: **שתי הלחם הבאות בפני עצמן** — **יונפו, ו**אולם לאחר מכן **תעובר צורתן** (ייפסלו) על ידי המתנת לילה, שייפסלו בלינה, **ויצאו לבית השריפה,** כקדשים שנפסלו.


###### Steinsaltz on Menachot 46b:13
[Steinsaltz on Menachot 46b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:13)

ותוהים: **מה נפשך** [מה רצונך]? כלומר, בכל צד הדבר קשה, שכן **אי** [אם] שתי הלחם **לאכילה אתיין** [באות] ומונפות — **ליכלינהו** [שיאכלו אותן], ולא ישרפן! ו**אי** [אם] **לשריפה אתיין** [הן באות] בסופו של דבר — **לשרפינהו לאלתר** [שישרוף אותן מיד], ו**למה להו** [להן] להמתין כדי לגרום להן **עיבור צורה?**


###### Steinsaltz on Menachot 46b:14
[Steinsaltz on Menachot 46b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:14)

**אמר רבה: לעולם לאכילה אתיין** [באות], ואולם גזרו חכמים **גזירה** שלא תיאכלנה מתוך החשש **שמא יזדמנו להן כבשים לשנה הבאה, ויאמרו:** וכי **אשתקד** (בשנה שעברה), בחג השבועות, **לא אכלנו** את שתי ה**לחם בלא** שהובאו עמו שני ה**כבשים? עכשיו נמי ניכול** [גם כן נאכל] את שתי הלחם בלא שיובאו איתם כבשי העצרת.


###### Steinsaltz on Menachot 46b:15
[Steinsaltz on Menachot 46b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:15)

**ואינהו לא ידעי** [והם לא יודעים] כי טעם הדבר שאכלו בשנה שעברה את שתי הלחם אף שלא קרבו כבשי העצרת הוא משום ש**אשתקד לא הוו** [לא היו] להם **כבשים,** ולכך **אינהו שריין נפשייהו** [הם, שתי הלחם, מתירים את עצמם לאכילה], ואולם **השתא דאיכא** [עכשיו, בשנה זו, שיש] בה **כבשים** — ה**כבשים הוא דשרו להו** [שמתירים אותם, את שתי הלחם באכילה], ואין שתי הלחם מתירים את עצמם.


###### Steinsaltz on Menachot 46b:16
[Steinsaltz on Menachot 46b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:16)

**אמר רבה: מנא אמינא לה** [מנין אני אומר אותה הלכה]? — **דתנן** [שכן שנינו במשנה]: **אמר ר' יהודה** שכך **העיד בן בוכרי ביבנה** לפני חכמי בית הועד בשם חכמים: אף שאין הכהנים חייבים במחצית השקל, מכל מקום **כל כהן ששוקל** (שמביא את מחצית השקל) — **אינו חוטא** בכך.


###### Steinsaltz on Menachot 46b:17
[Steinsaltz on Menachot 46b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:17)

**אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: לא כי** (כך) הוא, **אלא כל כהן שאינו שוקל** — **חוטא** הוא. **אלא שהכהנים דורשין מקרא זה** המובא להלן **ל**טובת **עצמן,** כדי להיפטר ממחצית השקל, שכן כלל הוא בתורה שמנחת כהן אינה נאכלת אלא נשרפת, שכן נאמר:


###### Steinsaltz on Menachot 46b:18
[Steinsaltz on Menachot 46b:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:18)

**"וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל"** (ויקרא ו, טז). ולכך הם טוענים: **הואיל ו**מנחת ה**עומר ושתי הלחם ולחם הפנים** גם **שלנו הן,** שהרי אנו חייבים בשקלים שמהם נקנים כל קרבנות הציבור ובכלל זה גם המנחות הללו, **היאך** אם כן הם **נאכלין** על ידינו?!


###### Steinsaltz on Menachot 46b:19
[Steinsaltz on Menachot 46b:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:19)

ודן רבה בדברי המשנה הללו: יש לברר את האמור בדרשתם של הכהנים: **הני** [אותם] **שתי הלחם היכי דמי** [כיצד בדיוק הדבר]? **אילימא** [אם תאמר] שמדובר **ב**זמן שהן **באות עם** כבשי **הזבח** — מדוע התפלאו הכהנים על אכילתם של שתי הלחם, **אטו** [וכי] קרבן **תודה ולחמה מי** [האם] **לא** תיתכן אפשרות ש**מנדבי** [מנדבים] אותם **כהנים, ואכלי להו** [ואוכלים אותם]? ואם כן, במה שונים שתי הלחם מלחמי תודה!


###### Steinsaltz on Menachot 46b:20
[Steinsaltz on Menachot 46b:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:20)

**אלא לאו** [האם לא] מדובר פה **ב**שתי הלחם ה**באות בפני עצמן, וקתני** [ושנה] בהן: **היאך הן נאכלין** — **אלמא** [מכאן] נלמד שבעיקרו של דין **לאכילה** הן **אתיין** [באות], ואולם חכמים גזרו בהן שלא לאוכלן, ולכך הן צריכות לעיבור צורתן.


###### Steinsaltz on Menachot 46b:21
[Steinsaltz on Menachot 46b:21](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:21)

**אמר ליה** [לו] **אביי** לרבה בדחייה: **לעולם** תפרש שמדובר במשנה זו **ב**שתי הלחם ה**באות עם הזבח, ודקא קשיא** [ומה שהיה קשה] **לך מתודה ולחמה** שנאכלות לכהנים, אף כשכהנים הם שנדבום — אין זו קושיה, שכן **לחמי תודה לא איקרו** [לא נקראו] **"מנחה",** ולכך יכולים הכהנים לאוכלם, שהרי דין שריפה לא נאמר אלא במנחה של כהנים. בעוד ש**שתי הלחם איקרו** [נקראו] **"מנחה", ש**כן **נאמר** בהם "וביום הביכורים **בהקריבכם מנחה חדשה לה'** בשבועותיכם..." (במדבר כח, כו).


###### Steinsaltz on Menachot 46b:22
[Steinsaltz on Menachot 46b:22](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:22)

**רב יוסף אמר** הסבר אחר: **לעולם** עיקר דינן הוא ש**לשריפה אתיין** [באות], **והיינו טעמא** [ואולם זהו הטעם] ש**לא שרפינן** [לא שורפים אנו אותן] מייד (וכדרך שהקשו למעלה) — **לפי שאין שורפין קדשים** שנפסלו (כגון נותר או טמא) **ביום טוב,** ולכך אי אפשר לשרוף את שתי הלחם הללו ביום הבאתן, בחג השבועות.


###### Steinsaltz on Menachot 46b:23
[Steinsaltz on Menachot 46b:23](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:23)

**אמר ליה** [לו] **אביי** לרב יוסף בשאלה על דבריו: **מי דמי** [האם דומה] שריפתם של שתי הלחם לשריפתם של שאר קדשים הנפסלים, שאין שורפים מייד את שתי הלחם הבאות לבדן?! והלא **התם** [שם, בשאר קדשים הנשרפים] — **לאו** [אין] **מצותן** מלכתחילה **בכך** (בשריפה), שהרי מעיקרם באו לאכילה, אלא שאירע בהם פסול, ומשום כך אין הם נשרפים ביום טוב. מה שאין כן **הכא** [כאן, בשתי הלחם הבאות לבדן], שלדעתך **מצותן** מעיקרה היא **בכך** (בשריפה) — **לישרפינהו** [שישרוף אותן] מיד ביום טוב, ואין צורך להמתין שיעבור עליהם לילה. **מידי דהוה** [כמו שהוא הדין] ב**פר ושעיר של יום הכיפורים** שמצוותן מלכתחילה היא בשריפה, ולכן הם נשרפים בו ביום!


###### Steinsaltz on Menachot 46b:24
[Steinsaltz on Menachot 46b:24](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:24)

**אלא אמר רב יוסף** טעם אחר מדוע אין שתי הלחם הבאות לעצמם נשרפות מייד, אלא למחרת: **גזירה** היא שגזרו חכמים שלא לשורפן מיד, **שמא יזדמנו להם כבשים לאחר מכאן** באותו היום, ויונפו איתם הלחמים וייאכלו. **אמר ליה** [לו] **אביי** לרב יוסף בדחיית דבריו אלה: **תינח** [תנוח, מיושבת בכך השאלה] מדוע אין הם נשרפים ביום טוב ב**כל** ה**זמן** שבו עדיין נוהגת **הקרבתם** (עד להקרבתו של תמיד של בין הערביים), ואולם **לבתר הכי** [אחר כך], כשכבר נגמר זמן הקרבתם — **לשרפינהו** [שישרוף אותם] מיד ולא ימתין למחרת! השיב לו רב יוסף: **מאי** [מה פירוש] הביטוי **"תעובר צורתן" נמי דקתני** [גם כן ששנה במשנה]? — **צורת הקרבתם,** ובאמת הריהם נשרפים לאחר שהסתיים זמן הקרבתם.


###### Steinsaltz on Menachot 46b:25
[Steinsaltz on Menachot 46b:25](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:25)

**רבא אמר** הסבר אחר בטעם דינן של שתי הלחם הבאות לעצמן: מעיקר הדין **לאכילה אתיין** [הן באות], **ו**אולם גזרו בהן חכמים **גזירה** שלא תיאכלנה. וטעמה של גזירה זו: **משום** מה שאמר **רבה** שחששו שאף בשנה הבאה יבואו לאכול את שתי הלחם הבאות לעצמן, גם כשיימצאו להם כבשים באותה שנה, **ו**אולם מקורו של ההסבר הזה הוא **לאו מטעמיה** [אינו מהטעם, מהמקור שהביא רבה], **אלא** **מקרא** [מהמקרא].


###### Steinsaltz on Menachot 46b:26
[Steinsaltz on Menachot 46b:26](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/46b:26)

**ואמר רבא** בהסבר שיטתו זו: **מנא אמינא לה** [מנין, מאיזה כתוב, אני אומר אותה, את מקורה של הלכה זו]? **דכתיב** [שכן נאמר] בדינם של שתי הלחם: **"ממושבתיכם תביאו לחם תנופה** שתים שני עשרונים סולת תהיינה חמץ תאפינה **בכורים לה' "**(ויקרא כג, יז). וקרא אותם הכתוב "ביכורים", ללמדנו: **מה בכורים** — **בפני עצמן** הם באים, **אף שתי הלחם** — יש (כאשר לא נמצאו להם כבשים) והם באים **בפני עצמן. ו**עוד נלמד **מינה** [ממנה, מהשוואה זו לביכורים]: **מה בכורים** — באים **לאכילה, אף שתי הלחם נמי** [גם כן] — באים **לאכילה.**