## Steinsaltz on Menachot Daf 56b

###### Steinsaltz on Menachot 56b:1
[Steinsaltz on Menachot 56b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/56b:1)

**אף נשחט** לחולין **על** סמך **אותו מום.** ואילו **ר' יהודה אומר: אפילו** אם **מת** (ימות) הבכור אם לא יקיזו את דמו — **אין מקיזין לו** כלל **את הדם.**


###### Steinsaltz on Menachot 56b:2
[Steinsaltz on Menachot 56b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/56b:2)

ובהתייחס לדעות הללו **אמר ר' חייא בר אבא, אמר ר' יוחנן: הכל** (כל החכמים הללו החולקים אם מותרת הקזת דם בבכור שאחזו דם) **מודים** באדם הבא ו**מחמץ** עיסת מנחה **אחר מחמץ** שקדם לו, שכבר היתה העיסה חמץ, והוא הוסיף להחמיצה, **שהוא חייב** על מעשהו מלקות. וטעם **הדבר,** **דכתיב** [שכן נאמר] בכתוב בדין זה של איסור חימוץ המנחה "כל המנחה אשר תקריבו לה' **לא תעשה חמץ"** (ויקרא ב, יא) **ו**עוד נאמר בכתוב **"לא תאפה חמץ** חלקם נתתי אותה מאשי" (שם ו, י), הרי איפוא שחייבים על כל מעשה ומעשה של חימוץ הנעשה במנחה עד גמר עשייתה.


###### Steinsaltz on Menachot 56b:3
[Steinsaltz on Menachot 56b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/56b:3)

וכמו כן, כל החכמים מודים **ב**אדם הבא **ו****מסרס** את הבהמה **אחר מסרס** אחר, שקדם וסירס בהמה זו, והוסיף השני בסירוסה, **ש**אף **הוא חייב, דכתיב** [שכן נאמר]: **"ומעוך וכתות ונתוק וכרות** לא תקריבו לה' ובארצכם לא תעשו" (שם כב, כד), ויש מקום לשאול: **אם על כורת** את ביצי הבהמה ("וכרות") בלבד **הוא חייב, על** ה**נותק** אותן לגמרי מגוף הבהמה **לא כל שכן** שהוא חייב, ומה טעם הזכירו הכתוב במיוחד? — לא ציינו הכתוב **אלא** כדי **להביא** (לרבות) את ה**נותק אחר** ה**כורת, ש**גם **הוא חייב** משום מסרס.


###### Steinsaltz on Menachot 56b:4
[Steinsaltz on Menachot 56b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/56b:4)

ו**לא נחלקו** החכמים הללו **אלא ב**אדם ה**מטיל מום ב**בהמת קדשים שהוא כבר **בעל מום.** ש**ר' מאיר סבר** [סבור] כי כיון שנאמר בדינו של הקרבן "תמים יהיה לרצון **כל מום לא יהיה בו"** (שם כב, כא), הרי לשון כוללת זו ("כל מום") באה לרבות איסור הטלת מום אף בבהמה שהיא כבר בעלת מום. **ו**אילו **רבנן סברי** [חכמים סבורים] כי כיון שנאמר **"תמים יהיה לרצון"** הרי זה בא להורות שאין איסור הטלת מום נוהג אלא בקרבן שאינו בעל מום ("תמים") הראוי להקרבה ("יהיה לרצון").


###### Steinsaltz on Menachot 56b:5
[Steinsaltz on Menachot 56b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/56b:5)

ודנים בטעמיהם של ר' מאיר וחכמים: **ו**ל**ר' מאיר,** הלומד זאת מן הכתוב "וכל מום לא יהיה בו", **נמי הכתיב** [גם כן הרי נאמר] בכתוב זה **"תמים יהיה לרצון",** המורה שאין המדובר אלא במי שאינו בעל מום! ומשיבים: הכתוב **ההוא** בא **למעוטי** [למעט] מכלל איסור זה רק מי שהיה **בעל מום מעיקרא** [מתחילתו], שכך נולד, ואולם הקרבן שהיה בתחילתו תמים, ונפל בו מום לאחר מכן, אסורה הטלת מום בו אף לאחר מכן.


###### Steinsaltz on Menachot 56b:6
[Steinsaltz on Menachot 56b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/56b:6)

ותוהים על כך: **בעל מום מעיקרא** [מתחילה] אין צורך למעט, שהרי כ**דיקלא בעלמא** [דקל בלבד] **הוא,** שאין עליו קדושת הגוף כלל, וברור שאין בו איסור הטלת מום!


###### Steinsaltz on Menachot 56b:7
[Steinsaltz on Menachot 56b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/56b:7)

**אלא** צריך לומר כי לא בא הכתוב "תמים יהיה לרצון" כי אם **למעוטי** [למעט] את **פסולי המוקדשים** (קדשים שנפסלו מהקרבה) **ש****לאחר פדיונם** ויציאתם לחולין, אין נוהג בהם איסור הטלת מום. ונדרש כתוב מיוחד ללמדנו כן, כי **סלקא דעתך אמינא** [יעלה על דעתך לומר]: **הואיל ואסירי** [והם אסורים], אף לאחר שנפדו והריהם חולין, **בגיזה** של **צמרם** **ו**ב**עבודה** בהם, היה מקום לומר כי **במומם נמי ליתסרי** [גם כן ייאסרו], בהטלת מום בם, על כן **קא משמע לן** [הוא, כתוב זה משמיע לנו] שמותר להטיל בהם מום.


###### Steinsaltz on Menachot 56b:8
[Steinsaltz on Menachot 56b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/56b:8)

ומבררים עתה את שיטת חכמים: **ורבנן** [ולחכמים] שלמדו כן מהכתוב "תמים יהיה **לרצון",** **נמי הכתיב** [גם כן הרי נאמר]: **"כל מום לא יהיה בו"** הבא לרבות עוד אופנים בהם אסורה הטלת מום. ומשיבים: הכתוב **ההוא מיבעי ליה לכדתניא** [נצרך לו לדרשה אחרת, וכמו ששנויה בברייתא]: ממה שנאמר **"וכל מום לא יהיה בו"** **אין לי** ללמוד **אלא שלא יהא בו מום** על ידי מעשה האדם, **מנין** שבכלל איסור זה אף **שלא יגרום לו** מום **על ידי אחרים,** וכגון **שלא יניח בצק או דבילה על גבי האוזן** של בהמת הקדשים **כדי שיבא הכלב ויטלנו** ואגב כך יקרע את האוזן, ויוטל מום בה? **תלמוד לומר: "כל מום".** ש**אמר** הכתוב **"מום",** והוסיף הכתוב **ואמר** בלשון כוללת **"כל מום"** — לרבות גרימת הטלת מום על ידי אחרים, שהיא אסורה.


###### Steinsaltz on Menachot 56b:9
[Steinsaltz on Menachot 56b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/56b:9)

א ועוד בענין זה של גרימת חימוץ המנחה **אמר ר' אמי: הניח שאור** (בצק מחומץ הגורם להתססת העיסה ולחימוצה) **על גבי עיסה** של מנחה, **והלך וישב לו** ולא עשה דבר, **ונתחמצה** העיסה **מאליה** — **חייב עליה** מלקות, והרי זה **כמעשה שבת,** כמי שעושה מלאכה בשבת באופן דומה (וכגון שהניח בשר על גבי גחלים, ונצלה הבשר מאליו), שחייב על כך. ושואלים על השוואה זו: **ומעשה שבת כי האי גוונא, מי מיחייב** [כגון זה, האם הוא מתחייב] עליו? **והאמר** [והרי **אמר]** **רבה בר בר חנה,**