## Steinsaltz on Menachot Daf 69b

###### Steinsaltz on Menachot 69b:1
[Steinsaltz on Menachot 69b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/69b:1)

**ככלי** שנעשה מ**גללים** ו**ככלי** הנעשה מ**אדמה, ו**כלים אלה **אין** **מקבלין טומאה.** שכן **אמר מר** [החכם]: **כלי אבנים וכלי גללים וכלי אדמה** — **אין מקבלין טומאה** כלל, **לא מדברי תורה ו**אף **לא מדברי סופרים.** ואף כפיפה זו אינה מקבלת טומאה ככלי גללים. **או דלמא** [שמא] יש לומר כי הבליעה שבלע הפיל את עלי הדקל, **לא הוי** [לא נחשבת] **עיכול,** שהרי חזר ופלטם כשהם שלמים וראויים למלאכתם, ותהא הכפיפה שנעשתה מהם מקבלת טומאה, כשאר כלי עץ.


###### Steinsaltz on Menachot 69b:2
[Steinsaltz on Menachot 69b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/69b:2)

ומציעים: **תפשוט ליה מהא** [תפתור לו, לרמי בר חמא את בעייתו מהלכה זו], ש**אמר עולא משום** [בשם] **ר' שמעון בר יהוצדק: מעשה** היה **ובלעו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן,** ולאחר מכן חזרו ופלטו אותם כשהם מתים דרך בית הרעי. **ובא מעשה** זה כשאלה הלכתית **לפני חכמים** מה דינם של התינוקות הללו לענין טומאת המת, האם נטמאו העוסקים בהם כעוסקים בשאר מתים. **וטהרו** חכמים **את הבשר** של התינוקות מלטמא בטומאת מת, שאין זה עוד כבשר אדם אלא כגללי הזאבים, שכן נחשבת בליעתם של התינוקות כעיכולם. ומכאן ראיה לענין הכפיפה, שנחשבת בליעת עלי הדקל כעיכולם!


###### Steinsaltz on Menachot 69b:3
[Steinsaltz on Menachot 69b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/69b:3)

ודוחים: אין להביא ראיה משם, שכן **שאני** [שונה] הוא דינו של ה**בשר** שנחשב כמעוכל, משום **דרכיך** [שרך] הוא. מה שאין כן עלי הדקל (שהם קשים מבשר) שנבלעו, יש מקום לומר שאין הם נחשבים בכך כמעוכלים. ומציעים עוד: **ולפשוט מסיפא** [ושיפתור את הבעיה ממה ששנינו בסוף] דבריו של ר' שמעון בר יהוצדק: **וטמאו** חכמים **את העצמות,** שהריהם בכלל טומאת מת. הרי מכאן ראיה שאין הבליעה נחשבת כעיכול, והעצמות אינן נחשבות כגללי הזאבים, ומכאן ראיה לענין עלי הדקל שנבלעו שאף הם אינם נחשבים כמעוכלים! ודוחים: גם מכאן אין להוכיח, שכן **שאני** [שונה] הוא דין **ה****עצמות, דאקושי טפי** [שהן קשות ביותר], ומשום כך אין הן נחשבות כמעוכלות, מה שאין כן עלי הדקל שהם רכים מן העצמות, יש מקום לומר שנחשבים הם כמעוכלים. ולא נפתרה גם בעיה זו.


###### Steinsaltz on Menachot 69b:4
[Steinsaltz on Menachot 69b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/69b:4)

א וכן **בעי** [שאל] **ר' זירא: חיטין שירדו** לארץ **בעבים** (עננים), **מהו** דינם? ושואלים: **למאי** [למה]? לאיזה ענין שאל ר' זירא? ומציעים: **אי** [אם] תאמר שהשאלה היא האם מותר **ל**הביא מהן **מנחות** למקדש — אין זו שאלה כלל, שהרי **אמאי** [מדוע] **לא** יהיו חיטים אלה כשרות למנחה?! **אלא** לענין ההיתר **ל**הביא מחיטים אלה את קרבן **שתי הלחם, מאי** [מה] הדין?


###### Steinsaltz on Menachot 69b:5
[Steinsaltz on Menachot 69b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/69b:5)

וצדדי השאלה: האם **"ממושבתיכם"** ("ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים...". ויקרא כג, יז) ש**אמר רחמנא** [שאמרה התורה] בלשון המורה על מיעוט הרי זה בא **לאפוקי** [להוציא מכלל הכשרים לשתי הלחם] את החיטים שבאו מ**חוצה לארץ,** ש**לא** מביאים מהן לשתי הלחם, **אבל** החיטים שלא באו מחוצה לארץ, הגם שלא באו מאדמת ארץ ישראל, כגון אלה שבאו מן ה**עבים** — **שפיר דמי** [יפה, ראוי נחשב הדבר]. **או דלמא** [שמא] יש לומר כי הכתוב **"ממושבתיכם"** בא להורות: **דווקא** (רק) מחיטים הבאים ממקומות שבארץ ישראל מביאים לשתי הלחם, ואין מביאים מחיטים אחרות, **ואפילו** החיטים הבאות מן ה**עבים נמי** [גם כן] **לא** מביאים מהן?


###### Steinsaltz on Menachot 69b:6
[Steinsaltz on Menachot 69b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/69b:6)

ותוהים על עצם השאלה: **ומי איכא כי האי גוונא** [והאם יש כדבר כזה] שהחיטים יורדות מן העבים? ומשיבים: **אין** [כן], **כ**דרך שמסופר באדם ששמו **עדי טייעא** [הערבי], שקרה ו**נחיתא ליה** [ירד לו] מן השמים **רום כיזבא חיטי בתלתא פרסי** [כגובה טפח חיטים במרחב של שלוש פרסאות].


###### Steinsaltz on Menachot 69b:7
[Steinsaltz on Menachot 69b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/69b:7)

ב וכמו כן **בעי** [שאל] **ר' שמעון בן פזי: שיבולת שהביאה** (שגדלה) כדי **שליש** גידולה **קודם לעומר, ועקרה** קודם להבאת העומר, והובא העומר, ולאחר מכן חזר **ושתלה** שוב **לאחר** הבאת **העומר, והוסיפה** וגדלה השיבולת, **מהו** דינה לענין שתותר אכילתה על ידי העומר שהובא. וצדדי השאלה: **האם** **בתר** [אחר] ה**עיקר אזלינן** [אנו הולכים], **ו**לכך אף שיבולת זו **שרייה** [התיר אותה] ה**עומר.** שהרי עיקרה של השיבולת הותר על ידי הנפת העומר, ואחר עיקר זה אנו הולכים, ולא אחר התוספת שנוספה בשיבולת זו לאחר הבאת **העומר.** **או דלמא** [שמא] יש לומר כי **בתר** [אחר] ה**תוספת אזלינן** [הולכים אנו], **ו**לכך תהא אסורה באכילה (משום חדש) **עד שיבא** ה**עומר הבא** בשנה הבאה?


###### Steinsaltz on Menachot 69b:8
[Steinsaltz on Menachot 69b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/69b:8)

ומציעים: **תפשוט ליה מהא** [תפתור לו, לר' שמעון בן פזי את בעייתו מהלכה זו] ש**אמר ר' אבהו,** **אמר ר' יוחנן:** גפן **ילדה** (צעירה) שעדיין היא ערלה (בשלוש השנים הראשונות לנטיעתה), ופירותיה אסורים, **שסבכה** (הרכיב אותה) **ב**גפן **זקנה** לאחר שנות ערלה שפירותיה מותרים באכילה, **ו**היו **בה** בגפן הצעירה **פירות. אפילו הוסיף** הפרי שבגפן הצעירה היונקת עתה מהגפן הישנה וגדל **ב**שיעור פי **מאתים** ממה שהיה בה מקודם לכן (שהוא השיעור בו בטלים איסורי הערלה וכלאי הכרם בהיתר) — בכל זאת הפרי **אסור,** שאין הגידולים המותרים מבטלים את העיקר האסור, שהתוספת הולכת אחר העיקר.


###### Steinsaltz on Menachot 69b:9
[Steinsaltz on Menachot 69b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/69b:9)

**ו**כיוצא בדבר **אמר ר' שמואל בר נחמני, אמר ר' יונתן** לענין איסור כלאי הכרם: **בצל ששתלו בכרם,** ונאסר משום כלאי הכרם, **ו**אחר כך **נעקר הכרם,** וגדל הבצל בהיתר, **אפילו הוסיף** הבצל וגדל בהיתר **ב**שיעור שיש בו פי **מאתים** מהשיעור שהיה בו כשגדל באיסור — הריהו **אסור.** הרי שהולכים אחר העיקר, ונפשוט איפוא את בעייתו של ר' שמעון בן פזי!


###### Steinsaltz on Menachot 69b:10
[Steinsaltz on Menachot 69b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/69b:10)

ומשיבים: **היא,** הלכה זו **גופה** [עצמה] **קא מיבעיא ליה** [היתה מסופקת לו, לר' שמעון בן פזי]: האם **מפשט פשיטא להו לרבנן דבתר** [פשוט להם לחכמים שאחר] ה**עיקר אזלינן** [הולכים אנו], **לא שנא** [אינו שונה] אם בעקבות קביעה זו יהיה הדין **לקולא** [להקל], **ולא שנא** [ואינו שונה] **לחומרא** [להחמיר]. ותהא אף שיבולת זו מותרת על ידי העומר. **או דלמא** [שמא] אין בידי חכמים קביעה מוחלטת בשאלה אם הולכים אחר העיקר או אחר התוספת, אלא **ספוקי מספקא להו** [מסופק להם הדבר], **ו**משום כך, **לחומרא אמרינן** [להחמיר אומרים אנו] שהולכים אחר העיקר, ולכך במקרים הללו של הגפן ושל הבצל, בדין הערלה וכלאי הכרם — נאסור אותם, אף שהוסיפה פי מאתיים בהיתר. ואולם לפסוק כן אף **לקולא לא אמרינן** [להקל אין אנו אומרים] שהולכים אחר העיקר, ולא תותר איפוא השעורה הזו שבבעייתו של ר' שמעון בן פזי? ומסכמים כי גם שאלה זו לא נפתרה ו**תיקו** [תעמוד] במקומה.


###### Steinsaltz on Menachot 69b:11
[Steinsaltz on Menachot 69b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/69b:11)

ג ובעקבות בעייתו זו של ר' שמעון בן פזי שעניינה הוא דין השיבולת שנעקרה וחזר ושתלה להיתר העומר בשנה זו, הוסיף ו**בעי** [שאל] **רבה: לענין מעשר מאי** [מה] דין שיבולת זו? ומבררים: **היכי דמי** [כיצד בדיוק היה הדבר]? **כגון**