## Steinsaltz on Menachot Daf 72b

###### Steinsaltz on Menachot 72b:1
[Steinsaltz on Menachot 72b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:1)

ושואלים על הסבר זה בשיטת רבי: **ו**האם **ר' אלעזר בר' שמעון לא שמיע ליה** [לא שמע קביעה עקרונית זו] של אביו שחביבה היא המצוה המקויימת בשעתה, ולכך אין ממתינים במצוה שיש בה מלאכה בשבת למוצאי שבת?!


###### Steinsaltz on Menachot 72b:2
[Steinsaltz on Menachot 72b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:2)

**אלא שאני התם** [שונה הוא הענין שם, בהקטר חלבים ואברים בשבת] שהותרה מלאכה זו בשבת, **שהרי** כבר **דחתה** ה**שחיטה** של הקרבן (שהיא תחילת ההקרבה) **את השבת,** והקטרת החלבים והאברים הבאה שלאחר מכן, היא כהשלמה להקרבה זו. ואין ללמוד מכאן להתיר בשבת את קצירת העומר כיון שאפשר לה שתיעשה שלא בחילול שבת ולא היתה מלאכה קודמת לה שנעשתה כבר בשבת.


###### Steinsaltz on Menachot 72b:3
[Steinsaltz on Menachot 72b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:3)

ושואלים: **ו**הלא אף **ל**שיטת **רבי הכי נמי** [כך גם כן] יש להבחין בין מצות הקטר חלבים ואברים לבין מצות קצירת העומר, שהרי בהקטר חלבים ואברים כבר **דחתה שחיטה את השבת,** מה שאין כן בקציר העומר! **אלא** צריכים לומר הסבר אחר בשיטת רבי: **קסבר** [סבור הוא] **רבי** כי **קצירת העומר לא דחיא** [אינה דוחה] את ה**שבת,** ושלא כשיטת ר' ישמעאל, ולכך אין להביא ראיה מכאן (כסברת ר' אלעזר בנו של ר' שמעון החולק על רבי) שקציר העומר שנעשה שלא בזמנו פסול. ולדעת רבי קציר העומר שנעשה שלא בזמנו כשר.


###### Steinsaltz on Menachot 72b:4
[Steinsaltz on Menachot 72b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:4)

**ו**מקשים על כך: והאם סבור רבי שקצירת העומר **לא** דוחה את השבת? **והתנן** [והרי שנינו במשנה בתחילת פרקנו] במחלוקתם של ר' ישמעאל וחכמים כאשר חל ט"ז בניסן (זמן קציר העומר) בשבת, שלדעת ר' ישמעאל ממעטים את הכמות הנקצרת לכדי שלוש סאים בלבד (בעוד שביום חול קוצרים חמש סאים), **ו**אילו **חכמים אומרים** כי **אחד** ב**שבת ואחד** הנעשה ב**חול** — **משלש** סאים תבואה נקצרת **היה** העומר **בא.** הרי שאף חכמים, החולקים על ר' ישמעאל (במספר הסאים הנקצרים בחול) סבורים שהעומר נקצר בשבת, ואף רבי לכאורה סבור כן! ומתרצים: משנה זו הריהי ש**לא כ**שיטת **רבי,** שהוא סבור שאין קציר העומר דוחה את השבת.


###### Steinsaltz on Menachot 72b:5
[Steinsaltz on Menachot 72b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:5)

ומוסיפים ושואלים מן האמור עוד באותה משנה שר' חנינא סגן הכהנים אומר שהעומר היה נקצר בשבת על ידי אדם אחד, ובמגל אחד, וניתנת התבואה הנקצרת לתוך קופה אחת, **ו**אילו **חכמים אומרים** כי **אחד** קציר העומר הנעשה ב**שבת ואחד** קציר העומר הנעשה ב**חול** — נעשה **בשלשה** אנשים, וניתנת התבואה הנקצרת **בשלש קופות ו**מתבצע הקציר **בשלש מגלות.** הרי שלדעת הכל העומר נקצר בשבת, ואף רבי לכאורה סבור כן! ומשיבים: אף דברי משנה זו הם ש**לא כ**שיטת **רבי,** שהוא סבור שאין קציר העומר דוחה את השבת.


###### Steinsaltz on Menachot 72b:6
[Steinsaltz on Menachot 72b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:6)

**ו**מוסיפים ושואלים ממה ששנינו עוד לאחר מכן (לעיל מנחות סה,א), בדרך בה היה נקצר העומר בשבת, שמלבד השאלות הקבועות שהיו הקוצרים שואלים את כל בני העיירות שהתקבצו לאותו מקום בו נקצר העומר, **בשבת יאמר להם** גם את השאלה "האם אקצור ב**שבת זו?".** והרי איפוא שקציר העומר דוחה את השבת, וכן היא לכאורה גם דעת רבי! ודוחים שוב: אף משנה זו הריהי ש**לא כ**שיטת **רבי,** שהוא סבור שאין קציר העומר דוחה את השבת.


###### Steinsaltz on Menachot 72b:7
[Steinsaltz on Menachot 72b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:7)

ומקשים עוד ממה ששנינו במשנתנו, שאם **נקצר** העומר **ביום** — הריהו **כשר, ודוחה את השבת.** ויש לדייק בדברים הללו: **מאן** [מיהו] התנא ש**שמעת ליה** [אותו] ש**אמר** בדין העומר ש**נקצר ביום** שהוא **כשר?** הלוא זה **רבי,** החולק על ר' אלעזר בנו של ר' שמעון, **וקתני** [ושנה] עוד התנא במשנתנו בענין העומר **ודוחה את השבת, מאי לאו** [האם לא] מוסבים דברים אלה אף לענין ה**קצירה,** שקצירת העומר דוחה את השבת, הרי **שאף רבי סבור שקציר העומר דוחה את השבת! ודוחים:** **לא,** אין זו ראיה, שכן ניתן לומר שדחיית השבת במשנתנו היא **ל**ענין **ה****הקרבה** של העומר, אך לא לענין קצירתו.


###### Steinsaltz on Menachot 72b:8
[Steinsaltz on Menachot 72b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:8)

ושואלים על תירוץ זה: לדעתך, רבי סבור שדחיית השבת בעומר היא דווקא בהקרבתו, **אבל ל**ענין ה**קצירה** של העומר בשבת סבור רבי שהיא **לא** דוחה את השבת? **ו**אולם יש להקשות על כך, שכן **התניא** [הרי שנויה ברייתא], **רבי אומר:** נאמר בפסוק החותם את פרשת המועדות שבפרשת אמור **"וידבר משה את מעדי ה'** אל בני ישראל" (ויקרא כג, מד), ויש לשאול: **מה תלמוד לומר** (איזה לימוד בא להשמיענו) כתוב זה? שהרי כבר נאמר בפסוקים הפותחים את פרשת המועדים "וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי" (שם א— ב). אלא בא כתוב זה ללמדנו: **לפי שלא למדנו** עד כה **אלא ל**קרבנות ה**תמיד ו**ה**פסח** בלבד שהם דוחים את השבת ואת הטומאה, **ש**כן **נאמר בהן** הלשון **"במועדו"** (בקרבן התמיד: "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו. ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה' כבשים בני שנה תמימים שנים ליום עולה תמיד", במדבר כח, ב— ג. בקרבן הפסח: "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו". שם ט, ב). והלשון **"במועדו"** באה להורות שקרבנות אלה קרבים תמיד במועד הקבוע להם, **ואפילו ב**יום **ה****שבת,** שדוחה הקרבתם את איסורי השבת. ועוד באה לשון **"במועדו"** להורות שקרבנות אלה קרבים תמיד במועד הקבוע להם, **ואפילו בטומאה.**


###### Steinsaltz on Menachot 72b:9
[Steinsaltz on Menachot 72b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:9)

ויש עוד לדון: שכך הוא הדין בקרבן תמיד ופסח שמענו, ואולם אף ב**שאר קרבנות הצבור מנין** לנו? לכך **תלמוד לומר** בחתימת פרשת קרבנות המועדים שבפרשת פינחס, שקרבנות ציבור הם אלה: **"אלה תעשו לה' במועדיכם"** (שם כט, לט), ובאה המלה "במועדיכם" להורות שהם קרבים אף בשבת ואף בטומאה.


###### Steinsaltz on Menachot 72b:10
[Steinsaltz on Menachot 72b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:10)

ודנים עוד: ו**מנין** לנו שיש **לרבות** לענין דחיית השבת ודחיית הטומאה אף את ה**עומר** הקרב בפסח, **ו**כן את קרבן הכבש **הקרב עמו,** וכן את **שתי הלחם** הקרבים בשבועות, **ו**את קרבן שני הכבשים **הקרב עמהן,** שאינם נזכרים בפרשה זו? לכך **תלמוד לומר** בחתימת פרשת המועדות שבפרשת אמור (שבה נאמרו בין שאר קרבנות המועדים אף העומר וקרבנותיו, שם פסוק יא— יג, ושתי הלחם וקרבנותיהם, שם יז— כ) **"וידבר משה את מעדי ה'** אל בני ישראל" — **הכתוב קבע מועד לכולן,** ומכאן שאף הם דוחים את השבת ואת הטומאה.


###### Steinsaltz on Menachot 72b:11
[Steinsaltz on Menachot 72b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:11)

ומעתה יש לברר: **למאי** [למה, לאיזה ענין מענייני העומר] אמר רבי בברייתא זו שהעומר דוחה את השבת? **אילימא** [אם תאמר] שהכוונה היא **להקרבה** של העומר, ובדומה לכך הקרבת שתי הלחם — יש להקשות על כך: וכי **שתי הלחם בני הקרבה נינהו** [הם]? והרי אין מקריבים אותם!


###### Steinsaltz on Menachot 72b:12
[Steinsaltz on Menachot 72b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:12)

**אלא פשיטא** [פשוט, ברור מאליו] שהכוונה בשתי הלחם היא **ל**ענין **טחינה** של הקמח הבא לשתי הלחם, **ו**כן ל**הרקדה** (ניפוי הקמח), שהן מלאכות שיכול לעשותן אף מערב שבת, ובכל זאת סבור רבי שהן דוחות את השבת. **ו**מכאן נסיק כי אף **דכותה** [כיוצא בה], **גבי** [אצל] ה**עומר** הכוונה אינה להקרבתו בשבת, אלא **ל**ענין ה**קצירה, ו**לדעת רבי **קא דחי** [הוא דוחה] **את השבת,** והרי איפוא שסבור רבי שקציר העומר דוחה את השבת!


###### Steinsaltz on Menachot 72b:13
[Steinsaltz on Menachot 72b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:13)

ודוחים: לא כך יש לפרש את דברי רבי שבברייתא, **אלא** באופן אחר, ומה שאמר רבי שה**עומר** דוחה את השבת, אין הכוונה לענין הקצירה אלא **ל**ענין ה**הקרבה** של העומר, **ו**מה שאמר רבי ב**שתי הלחם** שהם דוחים את השבת — אין הכוונה לטחינה ולהרקדה, אלא **לאפיה, ו**הותרה האפיה בשבת, משום שאין זו מלאכה שיכולה להיעשות מערב שבת, כי **קסבר** [סבור הוא] **רבי** שה**תנור** בו נאפים שתי הלחם הוא ש**מקדש** אותם באפיה, ולכן אי אפשר לאפותם מערב שבת, שכן **אי אפי לה** [אם אופה אותה, את שתי הלחם] **מאתמול** — הרי **איפסילה** [נפסלה] **לה** בכך **בלינה. ו**שואלים על כך: האם


###### Steinsaltz on Menachot 72b:14
[Steinsaltz on Menachot 72b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:14)

**סבר** [סבור] **רבי** כי ה**תנור** הוא ש**מקדש** את שתי הלחם? **והתניא** [והרי שנויה ברייתא]: **כבשי עצרת** הבאים עם שתי הלחם בחג השבועות, **אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה. כיצד** (באיזה אופן) בשחיטת הכבשים מתקדש הלחם? אם **שחטן** את כבשי העצרת **לשמן** כדין, **ו**כן גם **זרק** את **דמן** על המזבח **לשמן** כדינם הראוי — בכך **קדש הלחם.**


###### Steinsaltz on Menachot 72b:15
[Steinsaltz on Menachot 72b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:15)

ואולם אם **שחטן שלא לשמן, ו**כן גם **זרק** את **דמן שלא לשמן** — **לא קדש הלחם** בשחיטת הכבשים. ואם **שחטן** **לשמן, ו**אולם **זרק** את **דמן שלא לשמן** — נחלקו בכך חכמים, שיש האומר כי **הלחם קדוש ואינו קדוש,** והם **דברי רבי.**


###### Steinsaltz on Menachot 72b:16
[Steinsaltz on Menachot 72b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:16)

ואילו **ר' אלעזר בר' שמעון אומר** כי **לעולם** שתי הלחם **אינו קדוש** (מתקדש) **עד ש**גם **ישחוט** את הכבשים **לשמן ו**גם **יזרוק** את **דמן לשמן.** הרי שסבור רבי שלא התנור הוא שמקדש את שתי הלחם!


###### Steinsaltz on Menachot 72b:17
[Steinsaltz on Menachot 72b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:17)

**אמר רב נחמן בר יצחק** בתשובה לשאלה זו: לדעת רבי אכן התנור הוא המקדש את שתי הלחם, ואולם כוונת דברי רבי בבריייתא לענין קדושת הלחם ("קדש הלחם", "לא קדש הלחם", "קדוש ואינו קדוש") אינם לעצם קדושת הלחם, שכן כבר התקדשו באפייתם, אלא **הוקבעו** או **לא הוקבעו קא אמר** [אומר הוא] רבי. שכוונתו היא לענין היקבעותם של שתי הלחם לכבשים, אם יכול הוא לייעד את הלחם לקרבן אחר אם לאו (שאם נשחטו הכבשים ונזרק דמם כדין — אין הוא יכול לשנות את יעוד הלחם, ואם לא נשחטו ולא נזרק דמם כדין — יכול הוא לשנות, ואם נשחטו הכבשים כדין ואולם נזרק דמם שלא כדין — הרי זה תלוי במחלוקת החכמים).


###### Steinsaltz on Menachot 72b:19
[Steinsaltz on Menachot 72b:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:19)

א משנה **ואלו** הן ה**מנחות** ה**נקמצות** על ידי הכהן, **ושיריהן** שנותרו לאחר שניטל מהן הקומץ נאכלים בעזרה **לכהנים:** חמש מנחות נדבה של זכר יחיד מישראל, שהן: **מנחת הסלת** (ויקרא ב, א— ג); **ו**מנחת **המחבת** (שם ה— ו); **ו**מנחת **המרחשת** (שם ז); **ו**מנחת מאפה תנור, והיא שני מינים: **ה**באה כולה **חלות, וה**באה כולה **רקיקין** (שם ד), **מנחת גוים** (שהתנדבו אותן גוים), **ו**כן **מנחת נשים. ו**נוסף עליהן מנחות חובה, אם של ציבור, שהיא **מנחת העומר** הבאה בט"ז בניסן מן השעורים, **ו**אם של יחיד, שהיא **מנחת חוטא** שמביא אדם מישראל שחטא בשבועת העדות או בשבועת ביטוי או בטומאת מקדש וקדשיו, שאם הוא עני ביותר הריהו מביא עשירית האיפה סולת (שם ה, יא— יב), **ו**כן **מנחת קנאות** (מנחת סוטה. במדבר ה, יב— טו).


###### Steinsaltz on Menachot 72b:20
[Steinsaltz on Menachot 72b:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:20)

**ר' שמעון אומר: מנחת חוטא של כהנים,** אף שאין שייריה נאכלים על ידי הכהנים, שכן כל המנחה כולה עולה כליל על המזבח ("וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל", ויקרא ו, טז), הריהי **נקמצת, ו**ה**קומץ קרב** על המזבח **לעצמו,** **ו**ה**שירים** שאינם נאכלים, **קריבים** על המזבח **לעצמן.**


###### Steinsaltz on Menachot 72b:21
[Steinsaltz on Menachot 72b:21](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:21)

ב גמרא **אמר רב פפא** ככלל: **כל היכא דתנן** [כל מקום ששנינו במשנה] לשון "ואלו מנחות" — ברשימה זו **עשר** מנחות **תנן** [שנינו]. ותוהים: **מאי קא משמע לן** [מה הוא משמיע לנו] בכך? הרי אפשר לספור ולהיווכח שהן עשר!


###### Steinsaltz on Menachot 72b:22
[Steinsaltz on Menachot 72b:22](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:22)

ומשיבים: כלל זה בא ללמד, שהן עשר בלבד ולא יותר, ו**לאפוקי** [להוציא, לשלול] **מ**דעת **ר' שמעון** ש**אמר** שהנודר להביא מנחת מאפה — יכול להביאה בעשר חלות, או בעשרה רקיקים. ואם רצה להביא **מחצה** (חמש מהן) **חלות ומחצה** (וחמש אחרות) **רקיקין** — **יביא.** ונמצא איפוא כי לשיטה זו יש אחת עשרה מנחות. לכך **קא משמע לן** [הוא רב פפא משמיע לנו] ש**לא** כך סבורה משנתנו, אלא שמביאים **עשרה לחמים רק מאותו סוג, ומשום כך אין כלל המנחות אלא עשר בלבד.**


###### Steinsaltz on Menachot 72b:23
[Steinsaltz on Menachot 72b:23](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:23)

ג **ו**עוד שנינו במשנתנו כי **שיריהן** של כל המנחות הנקמצות ניתנים **לכהנים** לאכילה. ומבררים: **מנלן** [מנין לנו] שכך הוא הדין? ותוהים על עצם השאלה: מה מקום לשאלה זו, שהרי מהמנחות המנויות במשנתנו, זו **דכתיבא** [שנאמר] בה במפורש בתורה ששייריה ניתנים לכהנים לאכילה (כגון מנחות הנדבה של יחיד) — הלא **כתיבא** [אמורה], **ו**אף זו ש**לא כתיבא** [לא נאמרה] בה במפורש הלכה זו — הרי **כתיב** [נאמר] **בה** בתחילת פרשת המנחה, בלשון כוללת: **"וזאת** **תורת המנחה הקרב אתה בני אהרן** לפני ה' אל פני המזבח. והרים ממנו בקומצו מסולת המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה אשר על המנחה והקטיר המזבח ריח ניחוח אזכרתה לה'. **והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו** מצות תאכל במקום קדוש בחצר אהל מועד יאכלוה" (ויקרא ו, ז— ט), ולמדנו מכאן דין כולל ("וזאת תורת") ששיירי המנחה נאכלים לכהנים לאחר הקמיצה!


###### Steinsaltz on Menachot 72b:24
[Steinsaltz on Menachot 72b:24](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:24)

אלא מסבירים את השאלה: במנחה שהיא **באה** מן ה**חיטין** — **לא קמיבעיא לן** [לא נשאלה לנו] מה המקור ששייריה ניתנים לכהנים, שנאמר בה "הנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו", ואולם **כי קא מיבעיא לן** [כאשר נשאלה לנו] השאלה הרי זה במנחה **ה****באה** מן ה**שעורין** (מנחת העומר, ומנחת הסוטה), מה המקור ששייריהן של אלה ניתנים לכהנים. ומקשים: המנחה ה**באה** מן ה**שעורין נמי** [גם כן] פשוט ששייריה ניתנים לכהנים, שכן **מ**תוך שהיא **נקמצת** (כנאמר בתורה בדינה) — אף **שיריה לכהנים!**


###### Steinsaltz on Menachot 72b:25
[Steinsaltz on Menachot 72b:25](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:25)

ומסבירים: אכן **אליבא דרבנן** [לשיטת חכמים] שבמשנתנו, המונים את המנחות הנקמצות, שכולן שייריהן נאכלים לכהנים — **לא קא מיבעיא לן** [לא נשאלה לנו] שאלה זו, ואולם **כי קא מיבעיא לן** [כאשר נשאלה לנו] השאלה הרי זה **אליבא** [לשיטת] **ר' שמעון** ש**אמר** כי **איכא** [יש] **מנחה דמיקמצא** [שנקמצת] **ו**אולם היא (כלומר, שייריה) **לא מיתאכלא** [לא נאכלת],


###### Steinsaltz on Menachot 72b:26
[Steinsaltz on Menachot 72b:26](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:26)

**דתנן** [שכן שנינו במשנתנו] ש**ר' שמעון אומר** ש**מנחת חוטא של כהנים נקמצת,** אבל שייריה אינם נאכלים לכהנים, אלא קריבים על המזבח, ש**הקומץ קרב בעצמו, והשירים קריבין בעצמן,** ועל כך היתה השאלה **מנלן** [מנין לנו] שלשיטת ר' שמעון השיריים של המנחות הבאות מן השעורים נאכלות לכהנים, שהרי לשיטתו יש מנחה נקמצת ואינה נאכלת?


###### Steinsaltz on Menachot 72b:27
[Steinsaltz on Menachot 72b:27](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:27)

ומשיבים: המקור הריהו כדרך ש**אמר חזקיה:** ממה ש**אמר קרא** [הכתוב] בדיני המנחות הניתנות לכהנים (לאכילה): **"וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה** איש כאחיו" (שם ז, י) למדנו שכל המנחות ניתנות לכהן. ובודאי לא בא כתוב זה ללמדנו שכך הוא דין המנחות הבאות מן החיטים, שהרי למדנו כבר שהן ניתנות לכהנים מן הכתוב "והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו" (שם ו, ט), ומה הוסיף כתוב זה ללמדנו? אלא ש**אם** הנלמד מהפסוק הזה **אינו ענין ל**מנחה ה**בלולה** בשמן הבאה מ**של חיטין** — **תנהו ענין ל**מנחה ה**בלולה** בשמן הבאה מ**של שעורין,** היא מנחת העומר. **ו**כמו כן יש לומר: **אם** הנלמד מהפסוק **הזה** **אינו ענין ל**מנחה **חרבה** (יבשה, שאין נותנים בה שמן) הבאה **מ****של חיטין** שהרי כבר נאמר דינה של זו — **תנהו ענין ל**מנחה **חרבה** הבאה מ**של שעורין,** היא מנחת הסוטה.


###### Steinsaltz on Menachot 72b:28
[Steinsaltz on Menachot 72b:28](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/72b:28)

ומקשים על דרשתו זו של חזקיה: **ו**האם **האי** [פסוק זה] **להכי** [לכך], לדרשה זו **הוא דאתא** [שבא] ללמד? **הא מיבעי ליה** [והרי נצרך הוא] **ל**לימוד הלכה אחרת, **כ**דרך **דתניא** [ששנויה בברייתא]: **מנין שאין** הכהנים **חולקין** (מחליפים) ביניהם **מנחות כנגד זבחים,** שלא יאמר כהן אחד לכהן אחר: קח אתה ממני זבחים שנפלו בחלקי תמורת מנחות באותו שווי שנפלו בחלקך?