## Steinsaltz on Menachot Daf 77a

###### Steinsaltz on Menachot 77a:1
[Steinsaltz on Menachot 77a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/77a:1)

ומפרטים: **עשרה** עשרונים מיועדים **ל**עשר החלות הבאות **חמץ** שבארבעים לחמי התודה, **עשרון** אחד **ל**הכנת כל **חלה. ועשרה** העשרונים האחרים מיועדים **ל**חלות הבאות **מצה, ו**כיון ש**ב**חלות הבאות כשהן **מצה** היו **שלש מינין** (שכל אחד מהם עשוי מעשרה לחמים), שהם: **חלות** מצות, **רקיקין** מצות, **ו**לחמי **רבוכה** (החלוטה במים רותחים), **נמצאו** איפוא כי בסך **הכל** **שלשה עשרונים ושליש** עשרון סולת מיועדים **לכל מין ומין** משלוש המינים הללו, **ו**לפיכך שיעור הסולת להכנת **שלש חלות** מצות עולה **ל**כלל **עשרון** אחד (שכל חלה משלושים החלות הללו נעשית משליש עשרון).


###### Steinsaltz on Menachot 77a:2
[Steinsaltz on Menachot 77a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/77a:2)

עד כאן תיאור **שיעורי הסולת הבאה בלחמי תודה, על פי המידות המדבריות (שהיו חלוקות לעשרונים),** **ו**אילו **במדה** ה**ירושלמית** (שהיתה חלוקה לקבים) היו שתי האיפות שוות לחמש סאים ירושלמיות, וכל סאה ירושלמית הריהי בת ששה קבים. נמצא איפוא כי חמש הסאים הירושלמיות סולת שהובאו ללחמי התודה, **היו שלשים קב. חמשה עשר** מהם מיועדים **ל**חלות התודה הבאות **חמץ, וחמשה עשר** מהם **ל**חלות התודה הבאות **מצה.** ומעתה נמצא כי ב**חמשה עשר** הקבים המשמשים **ל**חלות הבאות **חמץ,** כל **קב ומחצה** משמש **ל**הכנת **חלה** חמץ אחת. **ו****חמשה עשר** קבים משמשים **ל**הכנת שלושים החלות הבאות **מצה. ו**הרי **ב**שלושים חלות ה**מצה** יש **שלש מינין,** שהם **חלות ורקיקין ורבוכה, נמצאו חמשת קבין** סולת **לכל מין ומין. ו**מכיון שבכל מין ומין יש עשרה לחמים, נמצא כי שיעור הסולת ממנה נעשות **שתי חלות** עולה **לקב** אחד.


###### Steinsaltz on Menachot 77a:3
[Steinsaltz on Menachot 77a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/77a:3)

א גמרא שנינו במשנתנו כי הסולת המשמשת ללחמים הבאים עם קרבן **התודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות** שהן שש סאים מדבריות, ושש סאים מדבריות הן שתי איפות, שכל איפה היא בת שלוש סאים. ועל כך שואלים: **מנא הני מילי** [מנין הדברים הללו] שהאיפה מכילה שלוש סאים? **אמר רב חסדא:** שכן **אמר קרא** [הכתוב]: **"האיפה והבת תכן** (=שיעור תכולה) **אחד** (=זהה) **יהיה לכם".** (יחזקאל מה, יא). הרי ששוות האיפה (מידת היבש) והבת (מידת הלח) בשיעורן. ומכאן נלמד לענייננו, **מה** שיעורה של מידת ה**בת** — הוא **שלש סאין, אף** שיעור מידת ה**איפה** — הוא **שלש סאין.**


###### Steinsaltz on Menachot 77a:4
[Steinsaltz on Menachot 77a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/77a:4)

ושואלים: **ו**שיעור מידתה של ה**בת גופא** [עצמה] שהוא שלוש סאים, **מנלן** [מנין לנו]? **אילימא** [אם תאמר] שנלמד הדבר **מדכתיב** [ממה שנאמר] באותו הפסוק "האיפה והבת תוכן אחד יהיה, **לשאת את מעשר החמר** (שהיא מידה המכילה שלושים סאים) **הבת",** והרי איפוא ששיעור מידת הבת הוא שלוש סאים — אין זו הוכחה. שהרי במידת ה**איפה** עצמה הנזכרת באותו הפסוק **נמי הכתיב** [גם כן הרי נאמר] בה **"ועשירית החמר האיפה",** שהיא עשירית ממידת החומר. ואין אנו נצרכים איפוא ללמוד את שיעור האיפה מתוך השוואתה לשיעור הבת! **אלא** את שיעורה של מידת ה**חומר לא ידענא** [אין אני יודע] **כמה** הוא, ולכך הנאמר באיפה שהיא עשירית ממידת החומר אינו מלמד מה מידתה של האיפה. **הכא** [כאן], בשיעורה של מידת הבת **נמי** [גם כן] **לא ידענא** [אין אני יודע] **כמה** הוא!


###### Steinsaltz on Menachot 77a:5
[Steinsaltz on Menachot 77a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/77a:5)

**אלא** יש לומר כי **מהכא** [מכאן], מהפסוק הנאמר בהמשך למדים אנו לענין הפרשת התרומה. **"וחק השמן הבת השמן ומעשר הבת מן הכור עשרת הבתים חומר כי עשרת הבתים חומר**" (שם יד) למדים אנו. שכך מתפרש הפסוק: המשפט הראוי בנתינת תרומה מן השמן ("וחוק השמן"), הריהו שתהא זו נתינה של מידת הבת, שהיא המידה הנהוגה בנוזלים ("הבת השמן"), והיא עשירית מתוך שלושים סאה שמן ("מן הכור", ששיעור הכור הוא שלושים סאה). ומסביר הכתוב כי כך הוא השיעור הראוי, שמידת עשרה בתים היא המידה הנקראת "חומר" ("עשרת הבתים חומר"), וה"חומר" הריהו שווה במידתו לכור. וחזר הכתוב ואמר שכן שיעור עשרת הבתים הינו כשיעור החומר ("כי עשרת הבתים חומר"). מכאן נמצאנו למדים כי שיעור מידת הבת הוא שלוש סאים, ומכאן שאף שיעור האיפה (השווה לה בשיעורה) הוא שלוש סאים.


###### Steinsaltz on Menachot 77a:6
[Steinsaltz on Menachot 77a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/77a:6)

ב שנינו במשנתנו כי חמש מידות ירושלמיות הינן כשש מידות מדבריות, שכן הוסיפו שישית על המידה הקדומה. ולמדנו בסוגיה הקודמת כי מהפסוקים הנאמרים בספר יחזקאל למדנו לענין שיעור הסאה. ומביאים עוד בענין תוספת על המידות מה ש**אמר שמואל:** אם רוצים אנשי המקום לשנות את גודל המידות הנהוגות במקומם ולהגדיל אותן, **אין מוסיפין על המדות יותר משתות** (שישית), **ו**כן **לא** מוסיפים **על** ערכו של **המטבע יותר משתות. והמשתכר** במסחרו **לא ישתכר יותר משתות.**


###### Steinsaltz on Menachot 77a:7
[Steinsaltz on Menachot 77a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/77a:7)

ודנים בדברים האמורים: זה שאמר שמואל שאין להוסיף על המידות הנהוגות יותר משישית, **מאי טעמא** [מה טעם הדבר]? **אילימא** [אם תאמר] שטעם הדבר הוא **משום** שתוספת מרובה על המידות עלולה להביא ל**אפקועי תרעא** [הפקעת השער, התייקרות מחירים] — **אי הכי** [אם כך], בתוספת **שתות נמי** [גם כן] **לא** נתיר, שהרי גם אז קיים חשש זה!


###### Steinsaltz on Menachot 77a:8
[Steinsaltz on Menachot 77a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/77a:8)

**אלא** תאמר כי הסיבה היא **משום** דין **אונאה, כי היכי** [כדי] ש**לא ליהוי** [לא יהיה] בדבר כדי **ביטול מקח,** אלא כדי אונאה. שכן אונאה עד שישית — אף שמחזיר את האונאה, מכל מקום המקח קיים. אבל ביותר משישית — המקח כולו בטל. ואין לתקן דבר שבגללו יתבטלו הרבה מכירות. **ו**אולם אף הסבר זה יש לדחות, שכן **הא** [הרי] **אמר רבא** כי **כל** אונאה שהיא ב**דבר ש**נמדד **במדה וש**נשקל **במשקל וש**נמנה **במנין, אפילו** היא **פחות מכדי** דין **אונאה** — **חוזר.** וכאן מדובר בטעות במידה!


###### Steinsaltz on Menachot 77a:9
[Steinsaltz on Menachot 77a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/77a:9)

**אלא** תאמר שטעם האיסור הוא **משום תגרא** [הסוחר], **כי היכי דלא למטייה דיאנה** [כדי שלא יבוא לו הפסד]. שמא לא ישים לב להגדלת המידות, וימכור לפי המחיר הישן, והואיל ודרכו להרויח שישית, אם אין מוסיפים על המידות יותר משישית, נמצא שההפסד במידה ושיעור הרווח מתאזנים, ואינו מפסיד. ויש לתמוה: אמנם בכך **דיאנה** [הפסד] **הוא דלא לימטייה** [שלא יבוא לו], וכי **רוחא** [רווח] **לא בעי** [לא צריך]? וכפתגם העממי: **זבן וזבין** [קנה ומכור, בלי להרויח] — **תגרא איקרי** [תגר ייקרא]?!


###### Steinsaltz on Menachot 77a:10
[Steinsaltz on Menachot 77a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/77a:10)

**אלא אמר רב חסדא:** טעם האיסור להוסיף יותר משישית על המידות, אינו מן הסברה, אלא **שמואל קרא אשכח** [פסוק מצא] **ו**ממנו **דרש,** שכן נאמר: "ו **השקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם"** (יחזקאל מה, יב). ואם מצרפים את המספרים הללו יחד (עשרים, עשרים וחמישה, עשרה, וחמישה) הרי אלו שישים שקלים, שעולים לפי הפסוק לשיעור של **מנה** ("המנה יהיה לכם"). ויש לתהות: וכי שישים שקלים הינם מנה? והרי לפי חשבון זה **מאתן וארבעין הוו** [מאתיים וארבעים דינרים הם]! שבכל שקל של מקרא יש ארבעה דינרים, ואם כן נמצא שבמנה בן שישים שקלים יש מאתים וארבעים דינרים. ואילו אנו יודעים שבמנה יש עשרים וחמישה שקלים, שהם מאה דינרים!


###### Steinsaltz on Menachot 77a:11
[Steinsaltz on Menachot 77a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/77a:11)

**אלא שמע מינה תלת** [למד מכאן שלושה] דברים: **שמע מינה** [למד מכאן] כי **מנה של קודש** שאליו התייחס הנביא יחזקאל — **כפול היה,** ואף מתחילה היו בו חמישים שקלים (מאתים דינרים). **ו**עוד **שמע מינה** [למד מכאן], ממה שאמר הנביא שהמנה יהא מעתה בן שישים שקלים, ולא בן חמישים שקלים, כי **מוסיפין על המדות** (או המטבעות), **ו**אולם **אין מוסיפין** עליהם **יותר משתות. ו**עוד **שמע מינה** [למד מכאן] כי **שתותא** [שישית] זו מחושבת **מלבר** [מבחוץ], כלומר, מן הסכום הסופי, הגדול יותר, שהוא חמישית מן הקטן. כגון כאן, שהוסיפו ארבעים על מאתים, והם שישית מהסכום הכולל מאתים וארבעים, וחמישית ממאתים.


###### Steinsaltz on Menachot 77a:12
[Steinsaltz on Menachot 77a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/77a:12)

ובדינו זה של שמואל, **אמר רבינא** כי **מתניתין נמי דיקא** [משנתנו גם כן מדוייקת] כשיטה זו, **דקתני** [שכן שנה בה] כי **תודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות,** משמע שמוסיפים שישית ולא יותר, וכי תוספת השישית היא מבחוץ. ומסכמים: אכן, **שמע מינה** [למד ממנה] שכן הוא.