## Steinsaltz on Menachot Daf 93a

###### Steinsaltz on Menachot 93a:1
[Steinsaltz on Menachot 93a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/93a:1)

שלושת **קראי** [מקראות] הללו ("קרבנו") **למה לי?** ומשיבים: **"קרבנו"** כלשון המיעוט באה להורות כי דווקא על קרבנו הוא סומך, **ולא** סומך על **קרבן חבירו. "קרבנו"** — דווקא על קרבן של ישראל הריהו סומך, **ולא** על **קרבן** של **גוי. "קרבנו"** — **לרבות כל בעלי קרבן** (השותפים בקרבן) **ל**ענין ה**סמיכה,** שכולם צריכים לסמוך על קרבנם, ואין יוצאים בסמיכה שסומך אחד מהם עבור כולם.


###### Steinsaltz on Menachot 93a:2
[Steinsaltz on Menachot 93a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/93a:2)

א שנינו במשנה ש**היורש סומך** על קרבנו של מורישו.


###### Steinsaltz on Menachot 93a:3
[Steinsaltz on Menachot 93a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/93a:3)

ובענין זה **תני** [שנה] **רב חנניה קמיה** [לפני] **רבא** את דברי משנתנו כך: ה**יורש אינו סומך** על קרבנו של מורישו, וכן **ה****יורש אינו מימר** (מחיל דין תמורה) בקרבנו של מורישו. תהה על כך רבא, **והא אנן תנן** [והרי אנו שנינו במשנתנו] שלא כדברים הללו, אלא ש**היורש סומך** על קרבן מורישו, **ומביא את נסכיו** של אותו קרבן, **ומימר** בקרבנו של מורישו!


###### Steinsaltz on Menachot 93a:4
[Steinsaltz on Menachot 93a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/93a:4)

**אמר ליה** [לו] רב חנניה לרבא, האם עלי **איפכאי** [להפוך] את גירסת המשנה ששניתי, ולומר בה כי היורש סומך והיורש מימר? **אמר ליה** [לו] רבא בתשובה: **לא,** אינך נצרך להפוך את גירסת המשנה, שכן **מתניתין מני** [משנתנו זו שאתה שנית, כשיטת מי היא]? כשיטת **ר' יהודה היא, דתניא** [שכן שנויה ברייתא]: ה**יורש סומך,** ה**יורש מימר.** ואילו **ר' יהודה אומר:** ה**יורש אינו סומך,** ה**יורש אינו מימר.**


###### Steinsaltz on Menachot 93a:5
[Steinsaltz on Menachot 93a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/93a:5)

ומבררים: **מאי טעמא** [מה טעם, מה מקור שיטתו] זו של **ר' יהודה?** ומסבירים: לענין הסמיכה הריהו דורש את הכתוב **"קרבנו"** למעט: דווקא על קרבנו הוא סומך, **ולא** סומך על **קרבן אביו. ו**אילו לענין שאין היורש ממיר, הריהו **יליף** [למד] בהיקש את הדין הנוגע ל**תחלת הקדש** (מעשה התמורה, שמחיל הקדש על בהמת החולין) **מ**הדין הנוגע ל**סוף הקדש** (מעשה הסמיכה, הנעשה לאחר שכבר הוקדשה הבהמה). **מה סוף הקדש** — **ה****יורש אינו סומך אף תחילת הקדש** — ה**יורש אינו מימר.**


###### Steinsaltz on Menachot 93a:6
[Steinsaltz on Menachot 93a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/93a:6)

**ורבנן** [וחכמים] הסבורים שיורש סומך ויורש ממיר, מה מקור שיטתם? לענין התמורה — שאמר הכתוב בדין התמורה לשון ריבוי **"המר ימיר"** ("ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קודש". ויקרא כז, י), שבאה **לרבות** לענין התמורה אף **את היורש** שממיר בקרבן מורישו. **ו**אילו לענין שהיורש סומך, **יליף** [למד] היקש הדין הנוגע ל**סוף הקדש** (סמיכה) **מ**הדין הנוגע ל**תחלת הקדש** (תמורה): **מה** **תחלת הקדש** — **יורש** **מימר, אף סוף הקדש** — **יורש סומך.**


###### Steinsaltz on Menachot 93a:7
[Steinsaltz on Menachot 93a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/93a:7)

ושואלים: **ורבנן** [וחכמים] **האי** [מיעוט זה] **"קרבנו"** שר' יהודה למד ממנו למעט את היורש מסמיכה על קרבן מורישו, **מאי עבדי ליה** [מה הם עושים, לומדים בו]? ומשיבים: הם למדים מכתוב זה: **"קרבנו"** — **ולא קרבן גוי, "קרבנו"** — **ולא קרבן חבירו, "קרבנו"** — **לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה.**


###### Steinsaltz on Menachot 93a:8
[Steinsaltz on Menachot 93a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/93a:8)

ושואלים מצד שני: **ור' יהודה,** שלמד מ"קרבנו" למעט את היורש, מנין הוא לומד את הדברים הללו? ומשיבים: הלכה זו שיש **לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה** — **לית ליה** [אין לו], אין הוא מקבל. **ואי נמי אית ליה** [ואם גם כן תאמר כי יש לו, הריהו מקבל] הלכה זו, אפשר לומר כי את המיעוט ביחס ל**גוי ו**ביחס ל**חבירו** שאינם סומכים, לדעת ר' יהודה **מחד קרא נפקא** [ממקרא אחד הוא יוצא, נלמד]. ומעתה, **אייתרו ליה תרי קראי** [נותרו לו, לר' יהודה, איפוא שני מקראות] לדרוש: **חד** [אחד מהם] כדי לדרוש **"קרבנו"** — **ולא קרבן אביו,** שאין היורש סומך. **ואידך** [והאחר] — **לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה.**


###### Steinsaltz on Menachot 93a:9
[Steinsaltz on Menachot 93a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/93a:9)

ושואלים: **ו**לשיטת **ר' יהודה,** הסבור שאין היורש ממיר, **האי** [זה] הכתוב **"המר ימיר"** שחכמים דרשו ממנו שהיורש ממיר, **מאי עביד ליה** [מה הוא עושה, דורש בו]? ומשיבים: **מיבעי ליה** [נצרך לו] פסוק זה כדי **לרבות את האשה,** שאף בה נוהג דין תמורה. **דתניא** [שכן שנויה ברייתא**]:** **לפי שכל הענין כולו** של פרשת התמורה **אינו מדבר אלא בלשון זכר, מה סופינו,** כלומר, כיצד אנו מגיעים **לרבות** אף **את האשה** לדין התמורה? לכך **תלמוד לומר** הריבוי **"המר ימיר".**


###### Steinsaltz on Menachot 93a:10
[Steinsaltz on Menachot 93a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/93a:10)

ושואלים לצד שכנגד **ורבנן** [וחכמים], שלמדו מ"המר ימיר" לענין שהיורש ממיר, מנין להם שאף האשה בכלל דין התמורה? ומשיבים: חכמים **דרשי** [דורשים זאת] **מ**מה שנאמר **"ואם** המר ימיר", שבאה תוספת המלה "ואם" להורות שאף האשה בכלל. **ו**אילו **ר' יהודה,** שדרש כן מהלשון "המר ימיר" — את המלה **"ואם"** הוא **לא דריש** [לא דורש].


###### Steinsaltz on Menachot 93a:11
[Steinsaltz on Menachot 93a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/93a:11)

ב משנה ועוד בדיני הסמיכה על הקרבן. **הכל** כשהם מביאים את קרבנם, הריהם **סומכין** עליו, **חוץ מ**ה**חרש** (זה שאינו שומע, ואינו מדבר), וה**שוטה, ו**ה**קטן.** **ו**כן אין סומכים על קרבנם ה**סומא, ו**ה**גוי, והעבד, והשליח** המביא את קרבנו של זה שמשלחו לכך, **והאשה.**


###### Steinsaltz on Menachot 93a:12
[Steinsaltz on Menachot 93a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/93a:12)

**וסמיכה** על הקרבן אינה מעכבת את הכפרה, שכן הריהי כ**שירי** (נספח ותוספת) בלבד לעצם ה**מצוה.**


###### Steinsaltz on Menachot 93a:13
[Steinsaltz on Menachot 93a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/93a:13)

ודרך הסמיכה היא שסומכים **על הראש** של בהמת הקרבן, **בשתי** ה**ידים** של הסומך. **וב**אותו **מקום** במקדש **ש**בו **סומכין** על הקרבן, שם גם **שוחטין** אותו. **ו**טעם הדבר: לפי ש**תכף** (מיד) **ל**אחר **ה****סמיכה** צריכה להיעשות ה**שחיטה.**


###### Steinsaltz on Menachot 93a:14
[Steinsaltz on Menachot 93a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/93a:14)

ג גמרא שנינו במשנתנו שהחרש השוטה והקטן והסומא והגוי אינם סומכים. ושואלים: **בשלמא** [נניח, זה מובן] מדוע ה**חרש** וה**שוטה ו**ה**קטן** אינם סומכים, הרי זה משום **דלאו** [שלא] **בני דעה נינהו** [הם], וכן ה**גוי נמי** [גם כן] אינו סומך, שהרי נאמר במצות סמיכת הקרבן "דבר אל **בני ישראל** ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה'... וסמך ידו על ראש העולה ונרצה לו לכפר עליו" (ויקרא א, ב— ד). ומכאן למדים: דווקא בני ישראל הם ש**סומכין** על קרבנם, **ואין** ה**גוים סומכין** על קרבנם. **אלא סומא מאי טעמא** [מה טעם] **לא** סומך על קרבנו?


###### Steinsaltz on Menachot 93a:15
[Steinsaltz on Menachot 93a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/93a:15)

נחלקו בכך **רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי, חד** [אחד מהם] **אמר** בטעם הדבר כי **אתיא** [באה, נלמדת הלכה זו] מתוך היקשה של מצות ה**סמיכה** בכל **הקרבנות למצות ה****סמיכה** הנעשית בפר העלם דבר של ציבור ("וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר...". שם ד, טו), שכן דינם של **זקני עדה** (הסנהדרין) הסומכים על הקרבן שהסומא פסול בהם.


###### Steinsaltz on Menachot 93a:16
[Steinsaltz on Menachot 93a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/93a:16)

**וחד** [ואחד מהם] **אמר** כי **אתיא** [באה, נלמדת הלכה זו] מתוך היקשה של מצות ה**סמיכה** בכל **הקרבנות למצות ה****סמיכה** האמורה ב**עולת ראייה,** שכן הסומא פטור מעולת ראייה, ואין נוהגת בו איפוא סמיכה כלל.


###### Steinsaltz on Menachot 93a:17
[Steinsaltz on Menachot 93a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/93a:17)

ומבררים: **ולמאן דאמר** [ולדעת מי שאומר] שאת הדין שסומא אינו סומך בשאר הקרבנות למדים **מעולת ראייה, מאי טעמא** [מה טעם] **לא יליף** [לא למד] זאת **מן** הסמיכה הנעשית על ידי **זקני** ה**עדה?**