## Steinsaltz on Menachot Daf 94a

###### Steinsaltz on Menachot 94a:1
[Steinsaltz on Menachot 94a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/94a:1)

ונעשית בקרבנות כשהם **בחיים** (כאשם **מצורע וככבשי העצרת)** **ו**כן **ב**קרבנות כשהם כבר **שחוטין** (כתנופת חזה ושוק בשלמי יחיד), מה שאין כן בסמיכה, שאינה נוהגת אלא בעוד הבהמה בחיים. **ו**צד חומרה נוסף בתנופה, שכן התנופה נוהגת הן **בדבר** קרבן **שיש בו רוח חיים** (כקרבן בהמה), **ו**הן **בדבר** קרבן **שאין בו רוח חיים** (כמנחת העומר, ומנחת הסוטה, ולחמי התודה והנזיר), **מה שאין כן בסמיכה** שאינה נוהגת אלא בבעלי חיים.


###### Steinsaltz on Menachot 94a:2
[Steinsaltz on Menachot 94a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/94a:2)

א גמרא שנינו במשנתנו כי יש צדדי חומרה בסמיכה על פני התנופה ובתנופה על פני הסמיכה. ובענין זה מביאים עוד מה ש**תנו רבנן** [שנו חכמים] בברייתא: נאמר בדין הסמיכה "וסמך ידו על ראש קרבנו..." (ויקרא ג, ב). והלשון **"קרבנו"** באה **לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה,** שיהיו כל השותפים בקרבן סומכים עליו (צג,א).


###### Steinsaltz on Menachot 94a:3
[Steinsaltz on Menachot 94a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/94a:3)

ומסבירים: הוצרכה דרשה זו, **ש**כן **יכול** הייתי לומר שרק אחד מן השותפים סומך וסמיכתו מועילה לכולם. **והלא** **דין** (קל וחומר) **הוא,** ובזה האופן: **ומה תנופה** החמורה בדינה (בהשוואה לסמיכה), **ש**הרי **נתרבתה** להיעשות אף **ב**קרבנות **ה****שחוטין** — בכל זאת **נתמעטה בחוברין** (בשותפים לקרבן), שרק אחד הוא המניף עבור כולם. מעתה, **סמיכה** הקלה בדינה (בהשוואה לתנופה), **ש**הרי **לא נתרבתה** להיעשות אף **בשחוטין** אלא בבהמות החיות בלבד — **אינו דין שתתמעט בחוברין,** ורק אחד יסמוך! לכך **תלמוד לומר** (מלמדנו הנאמר) **"קרבנו"** — **לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה.**


###### Steinsaltz on Menachot 94a:4
[Steinsaltz on Menachot 94a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/94a:4)

ושואלים לצד אחר: **ו**מעתה נלמד **ש****תתרבה** ה**תנופה** להיעשות אף **בחוברין** שכולם יניפו את קרבנם, ונלמד כך **מקל וחומר: ומה סמיכה** הקלה בדינה (בהשוואה לתנופה) **ש**הרי **לא נתרבתה** להיעשות **בשחוטין** — בכל זאת **נתרבתה בחוברין,** וסומכים כולם. **תנופה** החמורה בדינה (בהשוואה לסמיכה), **ש**הרי **נתרבתה** להיעשות אף **בשחוטין** (מה שאין כן סמיכה שאינה נעשית אלא בחיים) — **אינו דין שנתרבתה בחוברין!**


###### Steinsaltz on Menachot 94a:5
[Steinsaltz on Menachot 94a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/94a:5)

ומשיבים: אין למדים כן, **משום** ש**לא אפשר** לעשות שכל השותפים בקרבן יניפו אותו. שכן **היכי ליעביד** [כיצד יעשה]? אם תאמר **לינפו כולהו בהדי הדדי** [שיניפו כולם ביחד], כאשר כל אחד מהם יניח ידו על יד חבירו — **קא הויא** [הרי זו] **חציצה,** שכן ידו של אחד המונחת על הקרבן חוצצת בין הקרבן לבין ידו של המניף אותו, המונחת עליה! ואם תאמר שיניפו כולם לא בבת אחת, אלא בזה אחר זה שבתחילה **ליניף** [שיניף] אחד מהם, **וליהדר וליניף** [ויחזור ויניף] חבירו — אין זו תנופה ראויה. שכן **תנופה** אחת **אמר רחמנא** [אמרה התורה] שיש לעשות, **ולא תנופות** רבות.


###### Steinsaltz on Menachot 94a:6
[Steinsaltz on Menachot 94a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/94a:6)

ב שנינו במשנתנו כי אין הסמיכה נוהגת בשחוטים. ושואלים: **ו**האם **סמיכה ב**קרבנות ה**שחוטין ליתא** [אין]? **והתנן** [והרי שנינו במשנה שבסוף מסכת תמיד] כי רשאי הכהן הגדול להקריב בכל עת שירצה כל קרבן הקרב במקדש. ולכן **בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר** (להקריב) את אברי קרבן התמיד ומנחתו, **היה עולה בכבש** המזבח אל ראש המזבח, **והסגן** (הכהן הממונה תחתיו) מהלך עמו **ב**צד **ימינו.** ואם אירע ו**הגיע** הכהן הגדול **למחצית הכבש** והתעייף — **אחז** ה**סגן בימינו** ועזר לו **והעלהו** לראש הכבש, אל המזבח. **והושיט לו** הכהן **הראשון** (מתשעת הכהנים שזכו בפייס בהעלאת האברים למזבח) את **הראש והרגל** של הקרבן. והכהן הגדול **סומך עליהם** את ידיו, **ו**לאחר מכן הריהו **זורקן** על אש המזבח.


###### Steinsaltz on Menachot 94a:7
[Steinsaltz on Menachot 94a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/94a:7)

ולאחר מכן **הושיט** הכהן **השני ל**כהן **ה****ראשון** את **שתי** ה**ידים** (הרגליים הקדמיות של הקרבן), והכהן הראשון **נותנו לכהן גדול,** ושוב הכהן הגדול **סומך עליהם וזורקן** על אש המזבח. ולאחר מכן **נשמט** (עזב) הכהן **השני והלך לו,** שהרי אין בו עוד צורך לעבודה. ואילו הכהן הראשון נשאר על מקומו, שהרי הוא המגיש לכהן הגדול את שאר האברים הקרבים. **וכך היו** שאר הכהנים שזכו בהעלאת האברים למזבח, **מושיטין לו** לכהן הראשון את **שאר כל האברים,** כסדר הקרבתם, והכהן הגדול מקבלם מיד הכהן הראשון, ו**סומך עליהם, וזורקן** על אש המזבח.


###### Steinsaltz on Menachot 94a:8
[Steinsaltz on Menachot 94a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/94a:8)

**ובזמן שהוא** הכהן הגדול **רוצה** — **הוא** רק **סומך** על אברי הקרבן, **ו**כהנים **אחרים** הם ש**זורקין** את האברים על אש המזבח. הרי משמע שיש סמיכה גם בשחוטים!


###### Steinsaltz on Menachot 94a:9
[Steinsaltz on Menachot 94a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/94a:9)

**אמר אביי:** בכהן גדול המקטיר, אין הסמיכה נעשית משום שכך היא מצות הקרבן, אלא **התם** [שם] טעם הדבר הוא **משום כבודו** של **כהן גדול,** הנראה בכך כמי שהקריב את כולם.


###### Steinsaltz on Menachot 94a:11
[Steinsaltz on Menachot 94a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/94a:11)

א משנה **שתי** חלות **הלחם** הקרבות בחג השבועות, **נילושות** מעשרון סולת, כל **אחת** ו**אחת** לעצמה. שלאחר שלשו את החלה האחת, חוזרים ולשים את החלה השנית. **ו**כן הריהן **נאפות** בתנור כל **אחת** ו**אחת** לעצמה. שלאחר שאפו את החלה האחת, חוזרים ואופים את החלה השנית. ואילו שתים עשרה חלותיו של **לחם הפנים,** אותו עורכים על שולחן הפנים שבהיכל בכל שבת ושבת, אף שהן **נילושות** כל **אחת** ו**אחת** לעצמה, **ו**אולם הריהן **נאפות שתים שתים. וב**תוך **דפוס** (תבנית קבועה) **היה עושה אותן** (את החלות) בלישתן ובאפייתן, וכן **כשהוא רודן** (מוציאן מן התנור) היה **נותנן** שוב **ל**תוך **דפוס, כדי שלא יתקלקלו** (תישברנה) החלות, אם תינתנה בדבר שאינו דפוס.


###### Steinsaltz on Menachot 94a:12
[Steinsaltz on Menachot 94a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/94a:12)

ב גמרא שנינו במשנתנו כי חלות שתי הלחם היו נילושות ונאפות כל אחת לעצמה, ואילו חלות לחם הפנים, אף שנילושות כל אחת לעצמה, הריהן נאפות בתנור שתים שתים. ומבררים: **מנא הני מילי** [מנין הדברים הללו, מה מקורם בתורה]? — **דתנו רבנן** [שכן שנו חכמים] בברייתא על הכתוב "ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות שני עשרונים יהיה החלה האחת. ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השולחן הטהור לפני ה' "(ויקרא כד, ה—ו). ודיוק הכתוב **"שני עשרנים יהיה החלה האחת"** **מלמד שנילושות** כל אחת משתים עשרה החלות **אחת אחת** לעצמה.


###### Steinsaltz on Menachot 94a:13
[Steinsaltz on Menachot 94a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/94a:13)

ו**מנין** לנו **שאף** ב**שתי הלחם כך** הוא הדין, שנילושים אחד אחד? **תלמוד לומר** בכתוב זה **"יהיה"** — לרבות אף את שתי הלחם לענין זה. וממשיכים: **ומנין** לנו **שאפייתן** של חלות לחם הפנים הריהי **שתים שתים,** ולא אחת אחת? — **תלמוד לומר "ושמת אותם"** (שם), ומיעוט רבים שנים. **יכול אף** ב**שתי הלחם כן,** ששניהם נאפים כאחד? — **תלמוד לומר "אותם"** — למעט, דווקא לחמי הפנים נאפים שנים שנים, ואין שתי הלחם נאפים שנים שנים.


###### Steinsaltz on Menachot 94a:14
[Steinsaltz on Menachot 94a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/94a:14)

ושואלים על דרשה זו: **האי** [כתוב זה] **"אותם" הא אפיקתיה** [הרי כבר הוצאת, דרשת אותו] לענין אפיית לחמי הפנים שיהיו שנים שנים! ומשיבים: **אם כן** שבא כתוב זה רק להשמיענו אפיית שני לחמי פנים, **לימא קרא** [שיאמר המקרא] בקיצור **"ושמתם"** ולא "ושמת אותם", ומצורת הרבים הייתי למד את דין אפיית שני לחמי פנים, אלא ודאי **מאי** [מה] באה ללמד הרחבת הכתוב **"ושמת אותם"? שמעת** (למדת) **מיניה תרתי** [ממנו שני דינים], הן לענין אפיית שני לחמי פנים, והן למעט את שתי הלחם מאפיית שניים.


###### Steinsaltz on Menachot 94a:15
[Steinsaltz on Menachot 94a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/94a:15)

ג שנינו במשנתנו כי החלות היו ניתנות בתוך דפוס, ובענין זה **תנו רבנן** [שנו חכמים] בברייתא: מה שנאמר בלחם הפנים **"ושמת אותם"** — כוונתו **בדפוס.** ומסבירים: **שלשה דפוסין הם** שהיו במקדש לעשיית הלחם: לאחר שנילוש הבצק, הריהו **נותנה לדפוס, ועדיין היא בצק** — הרי זה דפוס ראשון. **וכמין דפוס היה לה בתנור** כשהיא נאפית — הרי זה דפוס שני. **וכשהוא רודה** את החלה מן התנור הריהו **נותנה בדפוס, כדי שלא תתקלקל** — הרי זה הדפוס השלישי. ושואלים: **ו**מדוע נזקקים אנו לדפוס שלישי זה, **להדרה** [שיחזיר אותה] **לדפוס קמא** [הראשון] שבו נילושה! ומשיבים: **כיון דאפי לה, נפחה** [שאופים אותה, היא מתנפחת] ושוב היא אינה יכולה להיכנס לדפוס הראשון בו היא נילושה.


###### Steinsaltz on Menachot 94a:16
[Steinsaltz on Menachot 94a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/94a:16)

ד ולאחר שנידון עניינם של דפוסי החלות, דנים עתה בצורתו של לחם הפנים הנתון בהם. **איתמר** [נאמר] בדברי חכמים : **לחם הפנים, כיצד** באיזו צורה **עושין אותו?**