## Steinsaltz on Nazir Daf 37a

###### Steinsaltz on Nazir 37a:1
[Steinsaltz on Nazir 37a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/37a:1)

**בשלמא לדידי** [נניח לשיטתי] **דאמינא** [שאני אומר] **משום** ש**היתר מצטרף לאיסור,** אני מסביר זאת שמדובר במקרה **כגון דנפישי** [שמרובים] ה**חולין** על התרומה, שכיון שההיתר מרובה, אין לומר שהוא מצטרף לאיסור. **אלא לדידך** [לשיטתך] **דאמרת** [שאתה אומר] שהטעם הוא **משום דאיכא** [שיש] **כזית בכדי אכילת פרס** — אפילו **כי נפישי** [כאשר מרובים] ה**חולין מאי הוי** [מה יש בכך]? הרי בכל אופן יש שם כזית תרומה בכדי אכילת פרס!


###### Steinsaltz on Nazir 37a:2
[Steinsaltz on Nazir 37a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/37a:2)

**אמר ליה** [לו]: **הנח לתרומה בזמן הזה,** שכל עיקרה הוא מ**דרבנן** [מדברי סופרים], ואין מחמירים בה בזמן שאין שם איסור אלא בכדי אכילת פרס.


###### Steinsaltz on Nazir 37a:3
[Steinsaltz on Nazir 37a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/37a:3)

**אמר ליה** [לו] **אביי: ממאי דהאי** [ממה מניין אתה יודע שזה] הכתוב "וכל **משרת** ענבים לא ישתה" (במדבר ו, ג) **ל**למד ענין **היתר מצטרף לאיסור הוא דאתא** [שבא] וכפי שהבאת בשם ר' יוחנן (לעיל נזיר לה, ב)? **דילמא** [שמא] לענין **ליתן טעם כעיקר הוא דאתא** [שבא], לומר שטעמו של איסור נחשב כגוף האיסור!


###### Steinsaltz on Nazir 37a:4
[Steinsaltz on Nazir 37a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/37a:4)

על שאלתו זו של אביי תוהים: **ולאביי, מעיקרא קא קשיא ליה מאי דקאמר** [מתחילה היה קשה לו מה שאומר] **רב דימי** בשם ר' יוחנן שבכל איסורי התורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאשר באיסורי נזיר שנאמר בהם "משרת", **וקא מותיב ליה** [ומקשה לו] את **כל הלין תיובתא** [הקושיות הללו] להוכיח שדין זה קיים בכל מקום. **הדר אמר ליה** [וחוזר ואומר לו] שאולי נלמד מן הכתוב דבר הסותר את דבריו הראשונים, **ליתן טעם כעיקר?**


###### Steinsaltz on Nazir 37a:5
[Steinsaltz on Nazir 37a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/37a:5)

ומשיבים: **בתר דשני ליה** [אחרי שתירץ לו] רב דימי, וקיבל אביי את תירוצו שדין היתר מצטרף לאיסור אינו קיים בשאר איסורי תורה, **אמר ליה** [לו] לרב דימי: **דילמא** [שמא] **ליתן טעם כעיקר הוא דאתא** [שבא] הכתוב, ואף בנזיר זה הוא טעם איסור המשרה?


###### Steinsaltz on Nazir 37a:6
[Steinsaltz on Nazir 37a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/37a:6)

**לכדתניא** [לכפי ששנינו בברייתא]: **"משרת"** בא ללמדנו **ליתן טעם כעיקר,** כגון **שאם שרה ענבים במים ויש בהם** במים **טעם יין —** **חייב** הנזיר אם שתה מהם. **ומכאן אתה דן** (למד) בקל וחומר ל**כל איסורין שבתורה** שכך דינם.


###### Steinsaltz on Nazir 37a:7
[Steinsaltz on Nazir 37a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/37a:7)

וכן דנים מנזיר לשאר איסורים: **ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם,** שהרי נדר הנזירות הוא כרגיל רק לזמן מסויים, **ואין איסורו איסור הנאה,** שמותר לנזיר ליהנות מן היין הנאה שאינה אכילה ושתיה, **ויש היתר לאיסורו** שהוא יכול להישאל לחכם ולבטל את הנדר, בכל זאת **עשה בו טעם כעיקר,** **כלאי הכרם** כגון שזרע זרעי תבואה עם זרע גפן **שאיסורן** הוא **איסור** ל**עולם, ו**כן גם **איסורן** הוא **איסור הנייה** (הנאה) ולא רק איסור אכילה, וחייבים לשרוף הכל, **ו**כן גם **אין היתר לאיסורן —** **אינו דין שיעשה בו טעם כעיקר?**


###### Steinsaltz on Nazir 37a:8
[Steinsaltz on Nazir 37a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/37a:8)

**והוא הדין לערלה בשתים** (בשני צדדים של חומרה שיש בה). שאף על פי שערלה אין איסורה איסור עולם כמו כלאי הכרם, שהרי כעבור שלוש שנים מותרים הפירות — מכל מקום איסור זה הוא איסור הנאה, וגם אין לו היתר.


###### Steinsaltz on Nazir 37a:9
[Steinsaltz on Nazir 37a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/37a:9)

**אמר ליה** [לו] **ההוא מרבנן** [אחד מהחכמים] לאביי: **ר' אבהו כי קאמר** [כאשר אמר] את דבריו בשם ר' יוחנן, שמ"משרת" למדים ענין היתר מצטרף לאיסור — **ל**שיטת **ר' עקיבא** אמר. ומבררים: **הי** [לאיזה] מדברי **ר' עקיבא** הוא מתכוון? **אילימא** [אם תאמר] לדברי **ר' עקיבא דהכא** [של כאן], **דתנן** [שכן שנינו במשנתנו], **ר' עקיבא אומר: אפילו שרה פיתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית —** **חייב,** יש לדחות: **וממאי** [וממה, מנין] אתה יודע שמדובר כאן במקרה של היתר מצטרף לאיסור? **דילמא** [שמא] **הוא** דווקא **דאיכא** [כשיש] **כזית** מן היין **בעינא** [בעינו], בלא הפת, ונמצא נהנה מן היין כשיעור האסור לו!


###### Steinsaltz on Nazir 37a:10
[Steinsaltz on Nazir 37a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/37a:10)

**וכי תימא** [ואם תאמר]: אם כן **מאי למימרא** [מה בא לומר], שאם יש שם כזית יין מה החידוש בזה שאסור? אפשר לומר שבא **לאפוקי** [להוציא, למעט] מדברי ה**תנא קמא** [הראשון] ש**אמר** שאינו חייב **עד שישתה רביעית יין,** לכן בא ר' עקיבא לחדש שגם אם שתה כזית חייב עליו!


###### Steinsaltz on Nazir 37a:11
[Steinsaltz on Nazir 37a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/37a:11)

**אלא,** יש לומר שהוא מתכוון לדברי **ר' עקיבא דברייתא** [שנאמרו בברייתא]. **דתניא** [שכן שנינו בברייתא], **ר' עקיבא אומר: נזיר ששרה פתו ביין, ואכל כזית מפת ומיין —** **חייב.** וכאן ברורה משמעות הדברים שחייב משום שההיתר מצטרף לאיסור, שהרי לא אכל אלא כזית מן התערובת כולה.


###### Steinsaltz on Nazir 37a:12
[Steinsaltz on Nazir 37a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/37a:12)

**אמר ליה** [לו] **רב אחא בריה** [בנו] של **רב אויא לרב אשי: לר' עקיבא, דקא מוקים ליה להאי** [שמעמיד, מסביר, את הכתוב הזה] **"וכל משרת" ל**ענין **היתר מצטרף לאיסור,** הדין האחר של **ליתן טעם כעיקר מנא ליה** [מניין לו]? ומשיבים: **יליף** [הוא לומד] את הדין הזה **מבשר בחלב,** שאמרה תורה "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג, יט). האם בשר וחלב שמתבשלים יחד **לאו** [לא] **טעם בעלמא** [בלבד] **הוא,** שאחד נותן בשני **ו**בכל זאת **אסור? הכא** [כאן], בכל התורה כולה, **נמי** [גם כן] **לא שנא** [שונה].


###### Steinsaltz on Nazir 37a:13
[Steinsaltz on Nazir 37a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/37a:13)

ומסבירים: **ורבנן** [וחכמים], החולקים על ר' עקיבא, ולמדים דין זה מ"משרת" ולא מבשר בחלב, הם סבורים כי **מ**דין **בשר בחלב לא גמרינן** [אין אנו למדים] משום ש**חידוש הוא** וכלל בידינו שאין למדים מדבר שיש בו ענין יוצא דופן.


###### Steinsaltz on Nazir 37a:14
[Steinsaltz on Nazir 37a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/37a:14)

ושואלים: **מאי חידושיה** [מהו חידושו]? **אילימא** [אם תאמר] שהחידוש הוא **דהאי לחודיה והאי לחודיה שרי ובהדי הדדי אסור** [שבשר וחלב זה לחוד וזה לחוד מותר ויחד אסורים] וזהו החידוש שבהלכה זו, אולם **כלאים נמי** [גם כן] זה דינם: **האי לחודיה שרי והאי לחודיה שרי ובהדי הדדי אסור** [זה לעצמו מותר וזה לעצמו מותר וביחד הם אסורים] ואם כן יש לנו דוגמאות כיוצא בכך בהלכות אחרות, ואין זה חידוש!


###### Steinsaltz on Nazir 37a:15
[Steinsaltz on Nazir 37a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/37a:15)

**אלא** החידוש הוא אחר: **דאי תרו ליה כולי יומא בחלבא** [שאם שורים אותו, את הבשר, כל היום בחלב] — **שרי** [מותר] **ומבשיל ליה בשולי** [ואולם אם מבשל אותו] — **אסור** וזהו החידוש, שלא עצם התערובת אסורה אלא בדרך בישול דווקא.


###### Steinsaltz on Nazir 37a:16
[Steinsaltz on Nazir 37a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/37a:16)

ושואלים: **ור' עקיבא נמי** [גם כן] הרי **בשר בחלב חידוש הוא,** וכיצד אפשר ללמוד מכאן לכל התורה? **אלא** יש לומר כי ר' עקיבא