## Steinsaltz on Nazir Daf 48b

###### Steinsaltz on Nazir 48b:1
[Steinsaltz on Nazir 48b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/48b:1)

**הא** [הרי] **מה תלמוד לומר "לאביו ולאמו"** (במדבר ו, ז) — להדגיש: **לאביו ולאמו הוא** ש**לא מיטמא, אבל מיטמא הוא למת מצוה.**


###### Steinsaltz on Nazir 48b:2
[Steinsaltz on Nazir 48b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/48b:2)

ואפשר לשאול על הצורך בלימוד זה: **עד** ש**לא יאמר** דבר זה מדיוק הכתוב, **יש לי** בידי ללמוד זאת לכאורה **בדין** (מסברה); **נאמרו כללות,** איסור כללי שלא להיטמא למת ("ועל כל נפשות מת לא יבוא". ויקרא כא, יא) **בכהן גדול, ונאמרו כללות** כאלה גם **בנזיר** ("על נפש מת לא יבוא". במדבר ו, ו), **מה כללות האמורות בכהן גדול** למדים מהן כי **לאביו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה, אף כללות האמורות בנזיר —** **לאביו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה,** ונמצא שאין צורך בלימוד מ"לאביו ולאמו".


###### Steinsaltz on Nazir 48b:3
[Steinsaltz on Nazir 48b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/48b:3)

ואולם אפשר לדחות: **או כלך לדרך זו** (לך בשיטה אחרת): **נאמרו כללות** לאיסור טומאת המת **בכהן הדיוט** (ככתוב "לנפש לא יטמא בעמיו". ויקרא כא, א) **ונאמרו כללות בנזיר, מה כללות האמורות בכהן הדיוט** — בכל זאת **מיטמא לאביו** (כמפורש ויקרא כא, ב), **אף כללות האמורות בנזיר מיטמא לאביו.**


###### Steinsaltz on Nazir 48b:4
[Steinsaltz on Nazir 48b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/48b:4)

לכן לא ניתן ללמוד מן הכלל, אלא כפי שדייקנו: **תלמוד לומר** בנזיר **"לאביו ולאמו לא יטמא", הא** [הרי] **למת מצוה מיטמא.** על הוכחה אחרונה זו שואלים: **הא מיבעי ליה** [הרי פסוק זה נצרך לו] לעצם הדין, **לומר שאין מיטמא לאביו** (שלא ככהן הדיוט), וכיצד למד מכאן שמיטמא למת מצוה?


###### Steinsaltz on Nazir 48b:5
[Steinsaltz on Nazir 48b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/48b:5)

**אלא** כך צריך לומר: ייתור המלה **"לאביו"** בא **לומר שאין מיטמא לאביו,** וכל שכן לשאר קרוביו. ואילו ייתור המלה **"לאחיו"** בא לומר: לאחיו **אינו מיטמא, הא** [הרי] **למת מצוה מיטמא. "ולאמו" —** **לגזרה שוה, לכ** פי שדרש **רבי** שמיטמא לשאר טומאות שאינן טומאת מת.


###### Steinsaltz on Nazir 48b:6
[Steinsaltz on Nazir 48b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/48b:6)

**"ולאחותו"** בא ללמד עוד הלכה אחרת, **לכדתניא** [לכפי ששנינו בברייתא]. **דתניא** [שכן שנינו בברייתא]: הכתוב בנזיר **"לאחותו" מה תלמוד לומר?** שהרי פרט זה לכאורה מיותר, שכבר למדנו כל הלכות טומאת נזיר משאר הפרטים!


###### Steinsaltz on Nazir 48b:7
[Steinsaltz on Nazir 48b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/48b:7)

אלא בא ללמד: **הרי שהלך** אדם **לשחוט את פסחו ו**כן **למול את בנו** שהן מצוות עשה חמורות שיש חיוב כרת על ביטולן, **ושמע שמת לו מת** אחד מקרוביו — **יכול יטמא** למתו וייבטל מן המצוה — **אמרת: לא יטמא,** שאינו רשאי לבטל מצוה חמורה זו, אף מפני טומאת קרובו.


###### Steinsaltz on Nazir 48b:8
[Steinsaltz on Nazir 48b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/48b:8)

**יכול** אף **לא יטמא למת מצוה —** **תלמוד לומר: "לאחותו",** הרי זה בא להדגיש: דווקא **לאחותו** או לשאר קרוביו **הוא** ש**אינו מיטמא** הנזיר אף לצורך מצוה חשובה, **הא** [הרי] **למת מצוה — הריהו** **מיטמא.**


###### Steinsaltz on Nazir 48b:9
[Steinsaltz on Nazir 48b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/48b:9)

**ר' עקיבא אומר** שיש לדרוש פסוק זה בנזיר באופן אחר: מן האמור "על נפש מת לא יבוא" נלמד כך: **"נפשות" —** **אלו הרחוקין, "מת" —** **אלו הקרובין,** ובא הפסוק הבא להדגיש: **"לאביו ולאמו" אינו מיטמא, אבל מיטמא הוא למת מצוה.**


###### Steinsaltz on Nazir 48b:10
[Steinsaltz on Nazir 48b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/48b:10)

ולמה נאמר **"לאחיו"** הרי זה להדגשה נוספת: **שאם היה כהן גדול והוא נזיר —** **לאחיו אינו מיטמא, אבל מיטמא הוא למת מצוה. "לאחותו" —** **כדתניא** [כפי ששנינו בברייתא]: **הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו כו',** כלומר, אפילו בזמן שהוא הולך לעשות מצוה חשובה זו ונזדמן לפניו מת מצוה — מת מצוה קודם.


###### Steinsaltz on Nazir 48b:11
[Steinsaltz on Nazir 48b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/48b:11)

ושואלים: **ולר' עקיבא, גזירה שוה** של **רבי,** מ"ולאמו", שמותר הכהן הגדול, כפי שמותר הנזיר, להיטמא לשאר טומאות (שאינן טומאת מת) של קרוביו, **מנליה** [מניין לו] מניין הוא למד הלכה זו?


###### Steinsaltz on Nazir 48b:12
[Steinsaltz on Nazir 48b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/48b:12)

ומשיבים: **אמר** [יכול היה לומר] **לך: כיון** ש**אמר מר** [החכם] **אם היה** אותו אדם גם **כהן גדול ו**גם **נזיר, לאחיו אינו מיטמא, אבל מיטמא הוא למת מצוה,** אם כן יש לנו לומר **מה לי כהן גדול לחודיה** [לבדו] **מה לי נזיר וכהן גדול.** ומאחר שגילה הכתוב בנזיר שהוא רשאי להיטמא לנגעי קרוביו ("לא יטמא להם במותם") — הוא הדין כשהיה כהן גדול ונזיר.


###### Steinsaltz on Nazir 48b:13
[Steinsaltz on Nazir 48b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/48b:13)

ושואלים: **ול**דעת **ר' ישמעאל, כהן גדול והוא נזיר מנליה** [מניין לו] שמיטמא למת מצוה? ומשיבים: **כיון דשרא רחמנא חד לאו** [שהתירה התורה לאו אחד] **גבי** [אצל] **מת מצוה** בין בנזיר ובין בכהן גדול — **מה לי חד לאו** [לאו אחד], **מה לי תרין** [שני] **לאוין,** שאם התירה התורה איסור טומאה לגבי מת מצוה, אין הבדל אם היה זה איסור אחד בפני עצמו או שניהם יחד.


###### Steinsaltz on Nazir 48b:14
[Steinsaltz on Nazir 48b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nazir/r/48b:14)

**"אחותו" למה לי? סלקא דעתך אמינא** [יעלה על דעתך לומר] **כי שרא רחמנא** [כאשר התירה התורה] להיטמא **למת מצוה** הרי זה ב**נזיר וכהן** — ש**איסור לאוי** [לאוין] **הוא,** שאין בהם אלא מצוות לא תעשה להיטמא. **אבל מילה ופסח** שיש בביטולם עונש **כרת, לא יטמא למת מצוה —** על כן **קא משמע לן** [השמיע לנו] שבכל זאת מיטמא.