## Steinsaltz on Nedarim Daf 16a

###### Steinsaltz on Nedarim 16a:1
[Steinsaltz on Nedarim 16a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/16a:1)

**א גמרא** מבררים: כשיטת **מני מתניתין** [מי היא משנתנו] — לכאורה כשיטת **ר' מאיר היא, דאי** [שאם] תאמר שהיא כדעת **ר' יהודה —** הלא ר' יהודה **לא שני ליה** [שונה לו] אם אמר **"קרבן** שאוכל לך **" ולא שני ליה** [שונה לו] אם אמר **"הקרבן** שאוכל לך**",** שאין אלה ביטויים של נדר (אלא רק אם אמר "כקרבן"), ובמשנה משמע שרק אם יאמר "הקרבן שאוכל לך" יהיה מותר, אבל אם אמר "קרבן שאוכל לך" יהיה אסור.


###### Steinsaltz on Nedarim 16a:2
[Steinsaltz on Nedarim 16a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/16a:2)

ומקשים: **אימא סיפא** [אמור את סופה] של המשנה: אם אמר **"לקרבן לא אוכל לך" — מותר. והתנן** [והרי שנינו במשנה]: **"לקרבן לא אוכל לך" ר' מאיר אוסר, ואמר ר' אבא** בסיבת האיסור: **נעשה כאומר "לקרבן יהא, לפיכך לא אוכל לך".** ונראה איפוא שאין המשנה אף כדברי ר' מאיר!


###### Steinsaltz on Nedarim 16a:3
[Steinsaltz on Nedarim 16a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/16a:3)

ומשיבים: **לא קשיא** [אין זה קשה], **הא** [זה] — ש**אמר "לקרבן"** ובמקרה זה חל הנדר, **הא** [זה] — ש**אמר "לא לקרבן",** שמשמעו: ש**לא הוי** [יהיה] **קרבן קאמר** [אמר] ובלשון זו אין בכך דין נדר כלל.


###### Steinsaltz on Nedarim 16a:4
[Steinsaltz on Nedarim 16a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/16a:4)

ב משנה אמר **"שבועה לא אוכל לך",** או **"הא** [זו] **שבועה שאוכל לך",** או **"לא שבועה לא אוכל לך" — אסור.**


###### Steinsaltz on Nedarim 16a:5
[Steinsaltz on Nedarim 16a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/16a:5)

ג גמרא **מכלל** לשון המשנה אתה למד שלשון **"הא שבועה שאוכל לך" — "דלא אכילנא** [שאינני אוכל] **" משמע,** שהיתה כוונתו לומר: זו היא שבועה שאני אוסר עצמי אם אני אוכל. והכוונה היא שנשבע שלא יאכל. **ורמינהו** [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו במשנה: מיני **שבועות** הן **שתים** בסיסיות, **שהן ארבע: "שאוכל" ו"שלא אוכל" "שאכלתי" ו"שלא אכלתי".** ומדייקים: **מדקאמר** [ממה שאמר] וחילק במשנה זו בלשון "שאוכל" וכנגדה **"שלא אוכל", "שאכלתי" ו**כנגדה **"שלא אכלתי", מכלל** הדברים אתה למד כי לשון **"שאוכל לך" — "דאכילנא** [שאני אוכל] **" משמע!** וכיצד אנו אומרים במשנתנו שאסור באכילה אם הוא אומר "שבועה שאוכל"?


###### Steinsaltz on Nedarim 16a:6
[Steinsaltz on Nedarim 16a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/16a:6)

**אמר אביי: "שאוכל" שתי לשונות משמע** ופירוש המלה תלוי בהקשר הדברים בה נאמרה, כיצד? אם **היו מסרבין** (מפצירים) **בו לאכול ואמר: "אכילנא אכילנא** [אוכל אני, אוכל אני] **"****ותו** [ועוד] מוסיף ואומר: **"שבועה שאוכל"** — הרי שבועה זו **"דאכילנא** [שאני אוכל] **" משמע,** שנשבע לאכול. **אבל** אם **אמר** קודם: **"לא אכילנא לא אכילנא** [אינני אוכל, אינני אוכל] **"****ותו** [ועוד] הוסיף **ואמר: "שבועה שאוכל",** אז **"דלא אכילנא** [שאינני אוכל] **" קאמר** [אמר]. כלומר, התכוון לחזק דבריו בשבועה, שנשבע שלא יאכל.


###### Steinsaltz on Nedarim 16a:7
[Steinsaltz on Nedarim 16a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/16a:7)

**רב אשי אמר:** לשון **"שאוכל"** של **שבועה** שאמרנו במשנתנו יש לשנות **"שאי אוכל** [שאין אני אוכל] **" קאמר** [אמר]. ושואלים: **אם כן** שבפירוש נשבע שלא לאכול, **פשיטא** [פשוט] הדבר, **מאי למימרא** [מה יש לומר] בכך? הלא נשבע בפירוש שלא יאכל! ומשיבים: **מהו דתימא** [שתאמר]: **מיקם לישנא היא דאיתקיל ליה** [העמדת, יישור הלשון הוא שנתקל לו] שאפשר היה לחשוב שרצה לומר "שבועה שאוכל" ונתקל בלשונו ואמר "שאי אוכל", על כן **קא משמע לן** [השמיע לנו] שאם אמר "שבועה שאי אוכל" כוונתו שאין הוא אוכל.


###### Steinsaltz on Nedarim 16a:8
[Steinsaltz on Nedarim 16a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/16a:8)

ומסבירים את שיטות הפירוש הללו: **אביי לא אמר טעם** (הסבר) המשנה **כרב אשי,** מדוע — ש**לא קתני** [שנה במשנה] **"שאי אוכל"** אלא שנינו במשנתנו "שאוכל".


###### Steinsaltz on Nedarim 16a:9
[Steinsaltz on Nedarim 16a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/16a:9)

**ורב אשי נאדי** [נדד, לא קיבל] **מן טעם** הסברו של **אביי,** כי **קסבר** [סבור הוא] כי **"שלא אוכל" נמי** [גם כן] **משמע שתי לשונות.** כגון אם **היו מסרבין** (מפצירים) **בו לאכול ואמר: "לא אכילנא לא אכילנא** [אינני אוכל, אינני אוכל] **", ואמר נמי** [גם כן] **"שבועה", בין** שאמר בלשון **"שאוכל" בין** שאמר **"שלא אוכל" — הדין** [לשון זה] **"אכילנא** [אוכל אני] **"****משמע** ש**אמר.** ומה שאמר "שלא אוכל" יש לפרשו כלשון תמיהה: וכי נשבעתי שלא אוכל? אלא ודאי אוכל אני.


###### Steinsaltz on Nedarim 16a:10
[Steinsaltz on Nedarim 16a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/16a:10)

**ואיכא לתרוצה נמי לישנא** [ואפשר ליישב אותה גם כן את הלשון] **"שבועה שלא אוכל" — "שבועה דלא אכילנא** [שאינני אוכל] **" קאמר** [אמר] ולא כלשון תמיהה אלא כלשון שבועה ממש. ואם כן, אין לומר שאנו למדים מן ההקשר, לפי שאין לעמוד על משמעות הדברים באופן זה. **אלא** ה**תנא פסקה** [פסק] וקבע כלל: **"שאוכל" — "דאכילנא** [שאוכל אני] **"****משמע, ו"שלא אוכל" — "לא אוכל" משמע,** ולכן יש לגרוס במשנתנו שאכן פירש ואמר "שאי אוכל".


###### Steinsaltz on Nedarim 16a:11
[Steinsaltz on Nedarim 16a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/16a:11)

ד משנה **זה חומר בשבועות מבנדרים** כפי שאמרנו במשנה הקודמת, שהשבועות חלות גם על דברים שאין בהם ממש, אלא על פעולות או על הימנעות מפעולה. **וחומר** אחר יש **בנדרים מבשבועות, כיצד? אמר "קונם סוכה שאני עושה",** או **"לולב שאני נוטל",** או **"תפילין שאני מניח",** אם אמר זאת **בנדרים —** הרי הוא **אסור** שחל האיסור על החפץ עצמו, ויצטרך התרה לנדרו כדי להשתמש בו ואף למצוה. ואילו **בשבועות** כעין זה הוא **מותר, שאין נשבעין לעבור על המצות** ואינו יכול לבטל על ידי שבועה את החובה שחלה עליו.