## Steinsaltz on Nedarim Daf 16b

###### Steinsaltz on Nedarim 16b:1
[Steinsaltz on Nedarim 16b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/16b:1)

א גמרא שנינו במשנה: "זה **חומר** בשבועות מבנדרים", ולפי משמעות הדברים הפשוטה מתייחס הדבר להבדל המפורש במשניות הקודמות בין האומר "קרבן לא אוכל לך", לאומר "שבועה לא אוכל לך". ותוהים: האם **מכלל** הדברים אתה למד שגם אם אמר "קרבן לא אוכל לך" **נדר הוא** על כל פנים מדברי סופרים, אלא שהשבועה חמורה ממנו לענין זה? **והא** [והרי] **"מותר" קתני** [שנה]! שבמשנה הקודמת שנינו שאם אומר "קרבן לא אוכל לך" — מותר, ואין מקום לומר שיש חומרה בשבועות מבנדרים — שהרי הנדר אינו נדר כלל!


###### Steinsaltz on Nedarim 16b:2
[Steinsaltz on Nedarim 16b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/16b:2)

ומסבירים: אלא **אסיפא דאידך בבא קתני** [על סופה של הפיסקה המשנה האחרת שנה] דברים אלה, ששנינו שם שאם אמר **"שבועה שאיני ישן" "שאיני מדבר" "שאיני מהלך" — אסור,** ועל כך אמר **זה חומר בשבועות מבנדרים,** שנדר כגון זה אינו אסור אלא מדברי סופרים, אבל אינו חל מן התורה, ובזה חמורות שבועות מנדרים.


###### Steinsaltz on Nedarim 16b:3
[Steinsaltz on Nedarim 16b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/16b:3)

ב שנינו גם **חומר בנדרים מבשבועות כיצד —** שהנדרים חלים גם על המצוה, מה שאין כן בשבועות. **רב כהנא מתני** [היה שונה] כך: **אמר רב גידל אמר רב, ורב טביומי מתני** [היה שונה] בלשון אחרת: **אמר רב גידל אמר שמואל,** אבל האימרה היתה אותה אימרה: **מנין שאין נשבעין לעבור על המצות — תלמוד לומר: "לא יחל דברו"** (במדבר ל, ג). ומדיוק הלשון נלמד: **דברו** שלו, שאסר על עצמו — **לא יחל, אבל מיחל הוא לחפצי שמים,** שאם נשבע שלא לעשות חפצי שמים — אין השבועה חלה.


###### Steinsaltz on Nedarim 16b:4
[Steinsaltz on Nedarim 16b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/16b:4)

ושואלים: **מאי שנא** [במה שונה] **נדר** שחל גם על דברי מצוה — **דכתיב** [שנאמר]: **"איש כי ידר נדר לה'... לא יחל דברו"** (במדבר ל, ג) והיא לשון כללית, שאפילו היה זה בנושא השייך "לה'" — חפצי מצוה, בכל זאת לא יחל דברו, ונדרו חל גם על המצוה. אולם **שבועה נמי** [גם כן], **הא כתיב** [הרי נאמר] באותו פסוק **"או השבע שבעה לה' לא יחל דברו"!**


###### Steinsaltz on Nedarim 16b:5
[Steinsaltz on Nedarim 16b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/16b:5)

**אמר אביי:** יש להסביר שההבדל אינו בעצם הנדר או השבועה, אלא בדיוק הנוסח של הדבר שאסר על עצמו. כיצד? **הא** [זה] ש**אמר "הנאת סוכה** אסורה **עלי",** שאסר על עצמו את ההנאה מן החפץ, ומשום כך חל הנדר עליו בכל מקרה, ואף במצוה, משום שאין מאכילים לאדם דבר האסור לו. **הא** [זה] ש**אמר "שבעה שלא אהנה מן הסוכה"** שאינו רשאי להישבע להימנע ממעשה שהוא חייב בו.


###### Steinsaltz on Nedarim 16b:6
[Steinsaltz on Nedarim 16b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/16b:6)

**אמר רבא:** אי אפשר להסביר בדרך זו, **וכי מצות ליהנות ניתנו?** ואיך יכול לאסור על עצמו הנאה מהמצוה? הלא אין אנו מחשיבים עשיית המצוות כשלעצמה כהנאה! **אלא** יש לומר הסבר אחר, וכך **אמר רבא: הא** [זה] ש**אמר "ישיבת סוכה** אסורה **עלי",** שדבריו מועילים, **והא** [וזה] ש**אמר "שבועה שלא אשב בסוכה",** שאין בדברי כלום.


###### Steinsaltz on Nedarim 16b:7
[Steinsaltz on Nedarim 16b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/16b:7)

ושואלים על עצם הלימוד שאין נשבעים לעבור על המצוות: **ו**הלכה זו **שאין נשבעין לעבור על המצות מהכא נפקא ליה** [מכאן יוצאת, נלמדת לו] ההוכחה? הלא **מהתם נפקא ליה** [משם, מכתוב אחר, היא יוצאת, נלמדת לו], **דתניא** [שכן שנינו בברייתא]: **יכול** אם **נשבע** אדם **לבטל את המצוה ולא ביטל, יכול יהא חייב** משום שבועת שוא —