## Steinsaltz on Nedarim Daf 42b

###### Steinsaltz on Nedarim 42b:1
[Steinsaltz on Nedarim 42b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/42b:1)

**אם מת** האב — **לא יירשנו** הבן, משמע שיכול לאסור את נכסיו גם אחרי שייצאו מרשותו! ודוחים: **שאני הכא** [שונה כאן] **דקא אמר ליה** [שאומר לו] במפורש **"בחייו ובמותו",** אבל אין מוכח מכאן שגם אם אמר סתם שאוסר נכסים אלו, שהם נאסרים גם לאחר שיצאו מרשותו.


###### Steinsaltz on Nedarim 42b:2
[Steinsaltz on Nedarim 42b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/42b:2)

אף שתירצנו קושי זה, **מכל מקום קשיא** [קשה] על הדברים מקושיה ראשונה: מפני מה לא נחלקו אף באומר "נכסים אלו"? **אלא,** יש לחזור מהסבר זה וכך צריך לומר: כשאוסר **ב**לשון **"נכסים אלו" — כולי עלמא לא פליגי** [הכל אינם חלוקים] שהאיסור חל על הנכסים גם כשיוצאים מרשותו. **כי פליגי** [כאשר הם חלוקים] הרי זה **ב**אומר **"נכסי";**


###### Steinsaltz on Nedarim 42b:3
[Steinsaltz on Nedarim 42b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/42b:3)

**רב ושמואל סברי** [סבורים] כי **לא שנא** [שונה] אם אומר **"נכסים אלו",** ו**לא שנא** [שונה] אם אומר **"נכסי",** שבכולם **אדם אוסר** אפילו לכשיצאו מרשותו. **ור' יוחנן וריש לקיש סברי** [סבורים] כי כשאומר **"נכסים** אלו **"**— **אדם אוסר** לעולם, אך כשהוא אומר **"נכסי" — אין אדם אוסר** אלא כל זמן שהם ברשותו, ש"נכסי" משמעו — השייכים לי.


###### Steinsaltz on Nedarim 42b:4
[Steinsaltz on Nedarim 42b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/42b:4)

ושואלים: **ומי איכא למאן דאמר** [והאם יש מי שאומר] כי **לא שנא** [שונה] כשאומר **"נכסים אלו" ולא שנא** [שונה] כשהוא אומר **"נכסי"** ובכל מקרה יכול לאסור לכשיצאו מרשותו? **והא תנן** [והרי שנינו במשנה]: **האומר לחבירו "קונם לתוך ביתך שאני נכנס"** או שאומר "קונם **שדך שאני לוקח** (קונה)", אם **מת** בעל הבית **או שמכרו לאחר — מותר,** שהרי לא נאסר בהם אלא כל זמן שהם ביתו ושדהו של אותו אדם. אבל אם אמר **"**קונם **לבית זה שאני נכנס",** או שאמר: **"שדה זו שאני לוקח",** גם אם **מת** בעל הבית **או שמכרו לאחר — אסור.** משמע שיש הבדל בדין אם אוסר את הנכס עצמו ("בית זה"), או שאומר "נכסים של פלוני" ("ביתך"), שאז האיסור הוא רק בזמן שהם ברשותו!


###### Steinsaltz on Nedarim 42b:5
[Steinsaltz on Nedarim 42b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/42b:5)

**אלא,** יש לחזור מכל מה שאמרנו ולומר כך: **כי אמרי** [כאשר אומרים] **ר' יוחנן וריש לקיש** את דבריהם שאין אדם אוסר נכסיו לכשיצאו מרשותו, הרי זה **ב**אומר ומפרש **"נכסי", ורב ושמואל** אמרו שאוסר דווקא **ב**אומר **"נכסים אלו", ו**להלכה **לא פליגי** [אינם חלוקים], שכל זוג חכמים דיבר במציאות אחרת.


###### Steinsaltz on Nedarim 42b:6
[Steinsaltz on Nedarim 42b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/42b:6)

א שנינו במשנה: **ובשביעית אין יורד לתוך שדהו,** אבל אוכל הוא מן הפירות הנוטים מחוץ לתחום שדהו. ושואלים: **מאי שנא** [במה שונה] ש**אוכל מן הנוטות —** משום **דפירי דהפקירא אינון** [שפירות של הפקר הם], אם כן **ארעא נמי אפקרה** [את הקרקע גם כן הפקירה] התורה, שבשביעית הכל מותרים להיכנס ולאכול ומדוע אסור למודר להיכנס לשדה המדיר?!


###### Steinsaltz on Nedarim 42b:7
[Steinsaltz on Nedarim 42b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/42b:7)

**אמר עולא:** כאן מדובר **בעומדין** אותם **אילנות** של פרי **על הגבולים** של השדה, וכיון שיכול לאכול מפירותיהם גם בלא להיכנס לשדה — לא התירו לו להיכנס לשדה. **ר' שמעון בן אליקים אמר:** אפילו כשהיו האילנות עומדים בתוך השדה אסור לו לרדת לשדה, **גזירה שמא ישהא בעמידה** בשדה שלא לצורך אכילה, ודבר זה לא הותר לו אפילו בשביעית.


###### Steinsaltz on Nedarim 42b:8
[Steinsaltz on Nedarim 42b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Nedarim/r/42b:8)

ב משנה **המודר הנאה מחבירו — לא ישאילנו** חבירו **ולא ישאל ממנו, לא ילונו ולא ילוה ממנו, ולא ימכור לו ולא יקח** (יקנה) **ממנו.**