## Steinsaltz on Niddah Daf 29b

###### Steinsaltz on Niddah 29b:1
[Steinsaltz on Niddah 29b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/29b:1)

**אשה שיצתה** (שיצאה) מביתה כשהיא **מלאה** (הרה), **ו**לאחר זמן רב **באה** (חזרה) כשהיא **ריקנית,** והרי שילדה בתוך תקופה זו, ואולם אין היא יודעת דבר באשר ללידה זו, מתי ילדה ומה ילדה. **והביאה** (ומזמן שבאה) **לפנינו** חלפו עליה **שלשה שבועין** (שבועות) **טהורין** (שלא ראתה בהם כל דם). **ו**לאחר שלושת השבועות הללו עברו עליה **עשרה שבועות,** שבהם היה שבוע **אחד טמא** (שראתה בו בכל יום ויום) **ו**שבוע **אחד טהור** (שלא ראתה בו כלל), מה דינה של זו?


###### Steinsaltz on Niddah 29b:2
[Steinsaltz on Niddah 29b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/29b:2)

**משמשת** עם בעלה רק **לאור** (בליל) בתחילת היום **השלשים וחמש** לבואה, שהוא סוף השבוע החמישי, ושוב אינה משמשת. **ומטבילין אותה תשעים וחמש טבילות** של מצוה, אלו **דברי בית שמאי.** **ובית הלל אומרים:** דיה ב**שלשים וחמש** טבילות. **ר' יוסי בר' יהודה אומר: דיה לטבילה** אחת **שתהא באחרונה.**


###### Steinsaltz on Niddah 29b:3
[Steinsaltz on Niddah 29b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/29b:3)

ומעתה לשיטתו זו של ר' יהושע בן לוי שהאשה שהוחזקה כהרה, הולכים בדינה אחר רוב יולדות היולדות ולד שלם, יש לשאול: **בשלמא** [זה נוח, מובן] מדוע האשה הזו ב**שבוע ראשון לא משמשת** עם בעלה, אף שלא ראתה בשבוע זה — שכן **אימר** [יש מקום לומר]: **יולדת זכר היא,** וילדה אותו סמוך מאד לחזרתה לכאן, ושבוע ראשון זה הריהו משבעת ימי טומאה ליולדת זכר. וכמו כן מובן גם כן מדוע אינה משמשת עם בעלה ב**שבוע** ה**שני** לחזרתה לכאן — שכן **אימר** [יש מקום לומר]: **יולדת נקבה היא,** ושמא שבועיים אלה הינם בכלל שבועיים ימי טומאה של יולדת נקבה.


###### Steinsaltz on Niddah 29b:4
[Steinsaltz on Niddah 29b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/29b:4)

וכמו כן מובן מדוע אינה משמשת עם בעלה גם ב**שבוע** ה**שלישי** לחזרתה לכאן — שכן **אימר** [יש מקום לומר]: **יולדת נקבה בזוב** (שהיתה זבה שלושה ימים לפני הלידה, ולא בגלל צער הלידה) **היא,** שצריכה למנות שבעה נקיים רק לאחר שבועיים של ימי טומאה הנוהגים בלידת נקבה.


###### Steinsaltz on Niddah 29b:5
[Steinsaltz on Niddah 29b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/29b:5)

**אלא שבוע רביעי, אף על גב דקא חזיא** [אף על פי שהיא רואה] בו **דם,** מדוע לא **תשמש** בו עם בעלה, **דהא** [שהרי] ודאי **דם טהור הוא,** שהרי אם הולכים אנו רוב נשים היולדות ולד שלם, אף אשה זו יש לה ימי טהרה כשאר יולדות, ובשבוע הרביעי הריהי בתוך ימים אלה! **לאו** [האם לא] נסיק מכאן שטעם הדבר הוא **משום דלא אזלינן בתר רובא** [שאין אנו הולכים אחר רוב], וקשה לשיטת ר' יהושע בן לוי.


###### Steinsaltz on Niddah 29b:6
[Steinsaltz on Niddah 29b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/29b:6)

**אלא** מעתה יש להסביר את דברי רבין, **מאי** [מה פירוש] "לא ידענא מאי תיובתא" ["איני יודע מה הקושיה"]? שכן **אימר** [יש מקום לומר]: אכן הולכים אחר רוב הנשים היולדות ולד מעולה, ואשה זו בחזקת מי שילדה, ואולם אין הוכחה שילדה ביום שלפני בואה, ואפשר ש**הרחיקה לידתה,** שהיה יום לידתה בזמן מרוחק הרבה לפני חזרתה לביתה, והסתיימו להם ימי טהרה זה מכבר.


###### Steinsaltz on Niddah 29b:7
[Steinsaltz on Niddah 29b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/29b:7)

א ושבים לדון בברייתא זו לגופה. לאחר שהוסבר מדוע אינה משמשת עם בעלה בארבעת השבועות הראשונים מאז חזרתה, יש לברר: **הך** [זה] ה**שבוע** ה**חמישי** ש**טהור הוא** — **תשמש** בו, ומדוע הותרה לשמש רק בליל יום השלושים וחמישה, שהוא סופו של שבוע זה.


###### Steinsaltz on Niddah 29b:8
[Steinsaltz on Niddah 29b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/29b:8)

ומסבירים: טעם הדבר משום ש**הך** [זה] ה**שבוע** ה**רביעי,** שראתה בו בכל יום, ב**כל יומא ויומא** [יום ויום] שבו **מספקין** [מסופקים אנו] מה טיבה של ראייה זו שראתה, שמא חלה **בסוף** תקופת ימי טוהר **לידה ו**הריהי איפוא **בתחלת** ימי **נדה,** וצריכה למנות שבעה ימי נדה מיום זה. **ו**משום כך אף ביום **עשרין ותמניא גופיה** [עשרים ושמונה עצמו], כלומר, ביום האחרון של השבוע הרביעי מאז חזרה האשה, יש להסתפק בו ו**אימר** [ואמור, נאמר] שמא כל ראיותיה עד יום זה היו בימי טהרה של לידה, וראייה זו **תחלת נדה היא, ו**לכן **בעיא למיתב** [צריכה לשבת] **שבעה** ימים **לנדתה** בשבוע הבא, השבוע החמישי לחזרתה. ולכן רק בליל היום השלושים וחמישה מותרת לשמש עם בעלה.


###### Steinsaltz on Niddah 29b:9
[Steinsaltz on Niddah 29b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/29b:9)

ושואלים עוד: מדוע אסורה לשמש בכל שלושת השבועות הראשונים מאז בואה, והרי האיסור עליה לשמש בשבוע האחרון אינו אלא משום החשש של לידה בזוב, ואולם הזבה יכולה להיטהר ביום השביעי לספירתה, ולטבול בו, ונמצאת איפוא ש**ב**יום ה**עשרים וחד** [ואחד] בבוקר יכולה היא ש**תשמש** (אחר שתטבול)!


###### Steinsaltz on Niddah 29b:10
[Steinsaltz on Niddah 29b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/29b:10)

ומשיבים: ברייתא זו כשיטת **ר' שמעון היא,** ש**אמר: אסור לעשות כן,** לשמש לאחר הטבילה ביום השביעי, וטעם הדבר: **שמא תבא** האשה לאחר ששימשה מבעוד יום **לידי ספק,** שתראה מבעוד יום, ונסתר בכך מנין שבעת הנקיים שספרה, ונמצא ששימשה באיסור. ושואלים: אם כן אל תשמש בבוקר של יום העשרים ואחד, ואולם **לאורתא** [בערב] של יום זה **תשמש,** שהרי לא ראתה במשך היום דבר שיסתור את מנין שבעת ימי הנקיים שמנתה! ומשיבים: מדובר בברייתא זו **כשראתה בערב.**


###### Steinsaltz on Niddah 29b:11
[Steinsaltz on Niddah 29b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/29b:11)

ב **ו**דנים עוד בדברי הברייתא. שנינו בה כי לשיטת בית שמאי **מטבילין אותה תשעים וחמש טבילות.** והסבר הדבר: **שבוע קמא** [ראשון] — **מטבילין אותה** כל יום **בלילותא** [בלילות], שכן כיון שאין אנו יודעים את זמן הלידה ולא את מין הוולד, **אימר** [יש מקום לומר]: **יולדת זכר היא** זו, ובכל לילה יש מקום לומר שבו הסתיימו שבעת ימי הטומאה של יולדת זכר, וצריכה היא לטבול ככל המסיימת ימי טומאה.


###### Steinsaltz on Niddah 29b:12
[Steinsaltz on Niddah 29b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/29b:12)

ב**שבוע שני** — **מטבילין אותה** כל יום ויום **בלילותא** [בלילות], שכן **אימר** [יש מקום לומר] באופן דומה לזה שנאמר ביחס לשבוע הראשון, שמא **יולדת נקבה היא** זו, ובכל יום ויום בשבוע זה הסתיימו ארבעה עשר ימי הטומאה של יולדת נקבה, וצריכה היא לטבול בלילה טבילה זו של מצוה. ומלבד טבילות אלה של לילה שטובלת בשבוע השני, טובלת היא בו אף **ביממא** [בימים, בבקרים], שכן **אימר** [יש מקום לומר]: שמא אשה זו **יולדת זכר בזוב היא,** ובכל אחד מימי השבוע הראשון יש לומר שבו הסתיימו שבעת ימי טומאה של היולדת זכר והחלו שבעת ימי נקיות של היולדת זכר בזוב ומסתיימים במהלך השבוע השני. ומשום כך, בכל יום בבוקרו של השבוע השני צריכה היא לטבול טבילת זבה, שדינה לטבול בבוקר.


###### Steinsaltz on Niddah 29b:13
[Steinsaltz on Niddah 29b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/29b:13)

וכמו כן ב**שבוע שלישי מטבילין לה ביממא** [אותה בימים] מאותה סיבה שכן **אימר** [יש מקום לומר] ש**יולדת נקבה בזוב היא,** והסתיימו ימי טומאתה בשבוע השני, והחלה ספירת ימי נקיים של זבה לאחריהם, ומסתיימים הם במהלך השבוע השלישי, וטובלת היא בבוקרו של כל יום בשבוע זה משום זבה.


###### Steinsaltz on Niddah 29b:14
[Steinsaltz on Niddah 29b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/29b:14)

וגם **בלילותא** [בלילות] טובלת שכן **בית שמאי לטעמייהו** [לטעמם, לשיטתם], **דאמרי** [שהם אומרים] בסוף מסכת נדה כי **טבולת יום ארוך** (לאחר שהשלימה ששים וששה ימי טהרה הבאים לאחר ארבעה עשר ימי טומאה שלאחר לידת נקבה) **בעי** [צריכה] **טבילה,** ולכן גם בכל לילה מלילי השבוע השלישי צריכה היא לטבול, שמא בדיוק בלילה זה הסתיימו שמונים הימים הללו. נמצא מספר הטבילות לחשבון זה שלושים וחמישה, וכן מוסיפה היא לטבול בלילות הבאים עד לכדי תשעים וחמש טבילות, מחשש שמא דווקא בלילות הבאים מסתיימים.