## Steinsaltz on Niddah Daf 32a

###### Steinsaltz on Niddah 32a:1
[Steinsaltz on Niddah 32a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/32a:1)

**ר' מאיר היא** שחושש למיעוט. **דתניא** [שכן שנויה ברייתא]: **קטן** שמת אחיו בלא זרע **וקטנה** שמת בעלה בלא זרע, **לא חולצין ולא מיבמין,** שאין הקטן מייבם (נושא) את אלמנת אחיו (ואפילו היתה זו גדולה), ואינה חולצת נעלו כדין מי שאינו מייבם. וכן אם היתה האלמנה קטנה — אינה מתייבמת ואינה חולצת (אפילו לגדול), אלה **דברי ר'** **מאיר.**


###### Steinsaltz on Niddah 32a:2
[Steinsaltz on Niddah 32a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/32a:2)

**אמרו לו** חכמים **לר' מאיר: יפה אמרת** בהלכה זו **שאין חולצין** משום ש**"איש" כתוב בפרשה** של מצות ייבום ("ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו... וחלצה נעלו מעל רגלו". דברים כה, ז. שם ט), **ומקשינן** [ומקישים אנו] **אשה** שנזכרה בפסוק זה **לאיש** ("את יבמתו"), ולכן הקטן אינו חולץ והקטנה אינה נחלצת. **ו**אולם **מה טעם אין מיבמין** הקטן או הקטנה?


###### Steinsaltz on Niddah 32a:3
[Steinsaltz on Niddah 32a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/32a:3)

**אמר להן: קטן** — אינו מייבם את אשת אחיו, משום שיש לחשוש בו **שמא ימצא** לאחר מכן שהוא **סריס** שאינו מסוגל להוליד. וה**קטנה** — אינה מתייבמת, משום שיש לחשוש בה **שמא תמצא** לבסוף שהיא **אילונית** שאינה יולדת, **ונמצאו** איפוא שבמעשה הייבום (ביאה) הריהם **פוגעין ב**איסור **ערוה** (הבא על אשת אחיו) **שלא במקום מצוה** (ייבום), שהרי כל עיקרה נועד להעמיד זרע על שם האח שמת.


###### Steinsaltz on Niddah 32a:4
[Steinsaltz on Niddah 32a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/32a:4)

**ורבנן** [וחכמים] מה הם סבורים? לדעתם **זיל בתר רובא** [לך אחר רוב] ה**קטנים, ורוב** ה**קטנים לאו** [לא] **סריסים נינהו** [הם], וכמו כן **זיל בתר רובא** [לך אחר רוב] ה**קטנות** — **ורוב** ה**קטנות לאו** [לא] **אילונית נינהו** [הן]. הרי שהחושש למיעוט הוא ר' מאיר.


###### Steinsaltz on Niddah 32a:5
[Steinsaltz on Niddah 32a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/32a:5)

ושואלים על כך: ושמא **אימר** [אמור] שמה ש**שמעת ליה** [אותו] את **ר' מאיר** שיש לחשוש למיעוט, הרי זה דווקא ב**מיעוטא דשכיח** [מיעוט המצוי], וכגון מיעוט זה של סריסים ואיילוניות, **אבל מיעוטא** [מיעוט] ש**לא שכיח** [מצוי], וכגון מיעוט בנות קטנות הרואות דם **מי** [האם] **שמעת ליה** [אותו] את ר' מאיר שחושש הוא למיעוט שכזה?


###### Steinsaltz on Niddah 32a:6
[Steinsaltz on Niddah 32a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/32a:6)

ומשיבים: **הא** [זה] מספר הבנות הקטנות הרואות דם, **נמי מיעוטא דשכיח** [גם כן מיעוט המצוי] **הוא.** וראיה לכך, ממה **דתניא** [שכן שנויה ברייתא], **אמר ר'** **יוסי: מעשה** היה **ב**ישוב **עין בול, והטבילוה** את התינוקת שנולדה זה עתה וראתה דם, **קודם לאמה** (שילדתה) שטבלה (כדין כל היולדת נקבה) רק לאחר ארבעה עשר ימי טומאת לידה. **ו**כן **אמר רבי: מעשה** היה **ב**ישוב **בית שערים, והטבילוה** את התינוקת שנולדה וראתה דם, **קודם לאמה,** שטבלה לאחר ארבעה עשר ימים מן הלידה. **ו**כן **אמר רב יוסף: מעשה** היה **ב**עיר פומבדיתא שבבבל, **והטבילוה קודם לאמה.** הרי מתוך עדויות אלה עולה שאף שמיעוט הוא שתראינה התינוקות דם, הרי זה מיעוט מצוי.


###### Steinsaltz on Niddah 32a:7
[Steinsaltz on Niddah 32a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/32a:7)

ושואלים על המסורות שהביאו: **בשלמא** [זה נוח] מדוע נצרכו להעיד כן **ר' יוסי ו**כן **רבי** — **משום תרומת ארץ ישראל,** שכן התרחשו מקרים אלה בארץ ישראל, ונגיעת הנדה פוסלת את תרומת ארץ ישראל. **אלא** עדות זו שאמרה **רב יוסף למה לי,** לאיזה ענין היא נצרכת, **והא** [והרי] **אמר שמואל: אין תרומת חוץ לארץ אסורה** לטמא אותה **אלא** רק **במי שטומאה יוצאה מגופו,** וכגון הזב והזבה והנדה, **ו**אולם **הני מילי** [דברים אלה] אמורים דווקא **באכילה** של התרומה, **אבל בנגיעה** — **לא.** וכיון שאין הנגיעה של הנדה פוסלת את תרומת חוצה לארץ, על איזה ענין העיד רב יוסף שתינוקת זו שבפומבדיתא היתה נדה?


###### Steinsaltz on Niddah 32a:8
[Steinsaltz on Niddah 32a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/32a:8)

**אמר מר זוטרא: לא נצרכה** עדות רב יוסף **אלא ל**ענין ה**סוכה** (הסך) **שמן של תרומה** של חוץ לארץ, שכיון שהסיכה נחשבת כאכילה הריהי אסורה בטמאים אלה. ומנין שלענין תרומה הסיכה הריהי כאכילה, **דתניא** [שכן שנויה ברייתא] על האמור בענין איסור הטמאים לאכול בתרומה **"ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה' "**(ויקרא כב, טו) — **לרבות** אף **את הסך ואת השותה** שהוא בכלל איסור זה.


###### Steinsaltz on Niddah 32a:9
[Steinsaltz on Niddah 32a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/32a:9)

ושואלים: הטמא ה**שותה** מן התרומה **למה לי קרא** [מקרא] המלמד שהוא חייב, והרי ה**שתיה בכלל אכילה** היא? **אלא** כך יש לגרוס בלשון הברייתא: **לרבות את הסך** שיהא דינו **כשותה.** **ואיבעית אימא** [ואם תרצה אמור] הבא ראיה שהסיכה הריהי כשתיה, **מהכא** [מכאן], שכך נאמר: **"ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו"** (תהלים קט, יח), הרי שהושוו השתיה והסיכה.


###### Steinsaltz on Niddah 32a:10
[Steinsaltz on Niddah 32a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/32a:10)

ושואלים: **אי הכי** [אם כך] הוא טעם הטומאה בבנות כותים, שחוששים אנו בהן למיעוט בנות הרואות, בבנות **דידן נמי** [שלנו גם כן] יהא נוהג הדין הזה, שהרי לשיטת ר' מאיר יש לחשוש למיעוט?


###### Steinsaltz on Niddah 32a:11
[Steinsaltz on Niddah 32a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/32a:11)

ומשיבים: **אנן, דדרשינן** [אנו, שדורשים אנו] את האמור במקרא "ואשה כי תהיה זבה" (ויקרא טו, יט), ולמדים אנו מדרשת הכתוב שלא נאמר **"אשה"** אלא **"ואשה"** ללמד שלא רק אשה גדולה הריהי בדין נדה, אלא אף התינוקת בכלל זה, **ו**משום כך **כי חזיין, מפרשי להו** [כאשר רואות התינוקות דם, הרינו מפרישים אותן ונוהגים בהן כנדות] — **לא גזרו בהו רבנן** [בהן חכמים] שתיחשבה נדות. **אינהו** [הם, הכותים], ש**לא דרשי** [דורשים] דרשה זו **"אשה" "ואשה", וכי חזיין, לא מפרשי להו** [וכאשר רואות הן דם, אין מפרישים אותן כדין הנדה] — **גזרו בהו רבנן** [בהן חכמים].


###### Steinsaltz on Niddah 32a:12
[Steinsaltz on Niddah 32a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/32a:12)

א ומבררים עתה, **מאי** [מהי דרשה זו] בכתוב **"אשה" "ואשה"** שהוזכרה? **דתניא** [שכן שנויה ברייתא]: ממה שנאמר בכתוב **"אשה"** — **אין לי אלא אשה** גדולה שנוהגים בה דיני נדה, **תינוקת בת יום אחד ל**ענין דין ה**נדה** שנוהגת אף בה **מנין? תלמוד לומר: "ואשה".**


###### Steinsaltz on Niddah 32a:13
[Steinsaltz on Niddah 32a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/32a:13)

ושואלים: **אלמא** [מכאן] למדים אנו **כי מרבי קרא** [כאשר מרבה הכתוב] את התינוקות, אף את התינוקת **בת יום אחד** הוא **מרבי** [מרבה]. **ורמינהו** [ומשליכים, מראים סתירה על כך ממה ששנינו]: נאמר "ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים וטמאו עד הערב" (שם פסוק יח). ומהכתוב **"אשה"** — **אין לי אלא אשה** גדולה שנחשבת ביאתה ביאה, **תינוקת בת שלש שנים ויום אחד לביאה מנין** לנו שאף ביאתה נחשבת ביאה? **תלמוד לומר: "ואשה"!**


###### Steinsaltz on Niddah 32a:14
[Steinsaltz on Niddah 32a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/32a:14)

**אמר רבא: הלכתא נינהו** [הלכות למשה מסיני הן], **ואסמכינהו רבנן אקראי** [והסמיכון חכמים על מקראות], ומבררים: **הי קרא והי הלכתא** [מהו המקרא ומהי ההלכה למשה מסיני]? **אילימא** [אם תאמר] שדין הנדות ב**בת יום אחד** — **הלכתא** [הלכה למשה מסיני], ואילו דין הביאה ב**בת שלש שנים ויום אחד** [מקרא], והרי **קרא סתמא כתיב** [המקרא בסתם נאמר]!


###### Steinsaltz on Niddah 32a:15
[Steinsaltz on Niddah 32a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/32a:15)

**אלא** דין הביאה ב**בת שלש שנים ויום אחד** [הלכה למשה מסיני] היא, ודין הנדות ב**בת יום אחד** — **קרא** [מקרא]. **ומאחר דהלכתא** [שהלכה למשה מסיני] היא, **קרא** [מקרא] **למה לי?**