## Steinsaltz on Niddah Daf 34a

###### Steinsaltz on Niddah 34a:1
[Steinsaltz on Niddah 34a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/34a:1)

אותו הזמן שבו היה מעשה זה, זמן ה**רגל הוה** [היה], שהיה הדבר באחד משלוש הרגלים, פסח שבועות או סוכות. **ו**הלכה היא ש**טומאת עם הארץ ב**זמן ה**רגל** — **כטהרה שוינהו רבנן** [עשוה חכמים], **דכתיב** [שכן נאמר]: **"ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים"** (שופטים כ, יא) ללמדנו שבזמן שנאספים כל ישראל כאחד, כבשלוש רגלים, **הכתוב עשאן** את **כולן,** ואף עמי הארץ בכללם, כ**חברים** המקפידים על הטהרה. ואותו צדוקי, אף שאין לחשוש בו בזמן הרגל לטומאת עם הארץ, יש לחשוש בו שבועל נדה הוא.


###### Steinsaltz on Niddah 34a:2
[Steinsaltz on Niddah 34a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/34a:2)

א משנה **דם** הנדה או הזיבה של ה**גויה,** **ו**כן **דם טהרה** (של ימי הטהרה, הבאים לאחר ימי טומאתה של היולדת) **של** הישראלית ה**מצורעת, בית שמאי מטהרים, ובית הלל** חולקים ו**אומרים:** דם הגויה הריהו מטמא, ומכל מקום, בניגוד לדם הישראלית, דם הגויה אינו מטמא אלא כשהוא לח ולא כשהוא יבש, ו**כרוקה וכמימי רגליה** המטמאים רק כשהם לחים ולא יבשים.


###### Steinsaltz on Niddah 34a:3
[Steinsaltz on Niddah 34a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/34a:3)

**דם היולדת** הנכנסת לימי טהרתה, לאחר שנסתיימו ימי טומאתה (שבעה אם ילדה זכר, ושבועים אם ילדה נקבה), **ש**עדיין **לא טבלה** בסוף ימי טומאתה, **בית שמאי אומרים:** אף שלא טבלה, אין דין דמה כדין דם הנדה, ואין הוא מטמא אלא לח ולא יבש, **כ**טומאת **רוקה וכ**טומאת **מימי רגליה.** **ו**אילו **בית הלל אומרים:** כיון שלא טבלה הרי דם זה נחשב כדם הנדה, והריהו **מטמא לח ויבש.**


###### Steinsaltz on Niddah 34a:4
[Steinsaltz on Niddah 34a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/34a:4)

**ומודים** (ומסכימים הכל) **ב**דין האשה ה**יולדת בזוב** (כשהיא זבה), שחייבת לאחר ימי טומאת לידתה לספור שבעת ימי זיבה, **שהיא מטמאה** בזמן זה בדם **לח ויבש.**


###### Steinsaltz on Niddah 34a:5
[Steinsaltz on Niddah 34a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/34a:5)

ב גמרא שנינו במשנתנו שלדעת בית שמאי דם הגויה אינו מטמא. ושואלים על כך: **ולית להו** [וכי אין להם] **לבית שמאי** מה שאמרו על הכתוב **"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש איש כי יהיה זב"** (ויקרא טו, ב) — מן התורה רק **בני ישראל מטמאין בזיבה, ואין הגוים מטמאין בזיבה, אבל גזרו** חכמים **עליהן** על הגוים **שיהו** תמיד נחשבים **כזבין לכל דבריהם** (ענייניהם)?


###### Steinsaltz on Niddah 34a:6
[Steinsaltz on Niddah 34a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/34a:6)

**אמרי** [אומרים] **לך בית שמאי** בתשובה: **(**הענין **ההוא בזכרים איתמר** [נאמר], ולא בנקבות. **דאי** [שכן אם] נגזור אף **בנקבות) היכי לעביד** [איך לעשות, לנהוג בטומאה זו]? **ליטמא** [שיטמא] דם הגויה גם ב**לח ו**גם ב**יבש** — נמצא ש**עשיתו** לדם הגויה שטמא מדברי חכמים **כשל** דם המטמא מן ה**תורה.** ואם תחלק בדין ותאמר **ליטמי** [שיטמא] דם הגויה רק ב**לח ולא ליטמי** [שיטמא] ב**יבש** — יש לחשוש כי כתוצאה מכך **חלקת** אף **ב**דין טומאה **של תורה,** שיבואו לנהוג כן אף בדם הישראלית, אף שהוא טמא מן התורה בלח וביבש.


###### Steinsaltz on Niddah 34a:7
[Steinsaltz on Niddah 34a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/34a:7)

ושואלים: **אי הכי** [אם כך] הוא טעמם של בית שמאי — **רוקה ומימי רגליה** של הגויה המטמאים מדברי חכמים בלח ולא ביבש **נמי** [גם כן] לא יטמאו, שמא יבואו לנהוג כן אף בטומאה שמן התורה! ומשיבים: **כיון דעבדינן היכרא** [שעושים אנו היכר] **בדמה** של הגויה, שמטמאה רק ברוקה ומימי רגליה, מעתה **מידע ידיע** [ידוע] לכל שטומאת **רוקה ומימי רגליה** של הגויה הריהו **דרבנן** [מדברי חכמים], ואין לחשוש שיבואו לנהוג כן אף בטומאה מן התורה.


###### Steinsaltz on Niddah 34a:8
[Steinsaltz on Niddah 34a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/34a:8)

ושואלים: **ו**מדוע לא יעשו באופן זה: **לעביד היכרא** [שיעשו היכר] **ברוקה ומימי רגליה,** שאין הם מטמאים כלל, לא בלח ולא ביבש, **ולטמויי** [ושיטמאו] **לדמה** הלח ולא היבש, ומעתה ידעו הכל שטומאת הגויה היא רק מדברי חכמים, ולא יבואו לנהוג כן בטומאה שמן התורה! ומשיבים: ב**רוקה ו**ב**מימי רגליה דשכיחי** [שמצויים] הם — **גזרו בהו רבנן** [בהם חכמים] טומאה בגויה, אבל ב**דמה** ש**לא שכיחא** [מצוי] הוא כרוקה ומימי רגליה — **לא גזרו ביה רבנן** [בו חכמים].


###### Steinsaltz on Niddah 34a:9
[Steinsaltz on Niddah 34a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/34a:9)

ג שנינו במשנתנו דין דם הגויה, שנחלקו בו בית שמאי ובית הלל. ובענין דין טומאתו של הגוי **אמר רבא: זובו** של הגוי הריהו **טמא** **אפילו ל**שיטת **בית שמאי** המטהרים זיבתה של גויה. ואילו **קריו** (שכבת זרע) של הגוי הריהו **טהור אפילו ל**שיטת **בית הלל** המטמאים דם נדתה ודם זיבתה של הגויה כשהם לחים.


###### Steinsaltz on Niddah 34a:10
[Steinsaltz on Niddah 34a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/34a:10)

ומסביר רבא את דבריו אלו: **זובו** של הגוי הריהו **טמא אפילו ל**שיטת **בית שמאי** — **דהא איכא למעבד היכרא** [שהרי יש, ניתן, לעשות היכר] ללמד שטומאה זו מדברי חכמים, ולא יבואו לנהוג כטומאה מן התורה, שכן **בקריו** אינו מטמא, ומעתה ידעו הכל כי אף טומאת זיבתו של הגוי הריהי מדברי חכמים בלבד.


###### Steinsaltz on Niddah 34a:11
[Steinsaltz on Niddah 34a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/34a:11)

ובדין **קריו** שהוא **טהור** הרי זה **אפילו ל**שיטת **בית הלל** — שבכך שטיהרוהו **עבוד ביה רבנן היכרא** [עשו בו חכמים היכר], שידעו שזוהי טומאה רק מדבריהם, **כי היכי** [כדי] ש**לא** יבואו **לשרוף עליה** [עליו, על טומאת זיבתו] אם נגעו בה **תרומה וקדשים,** כדרך ששורפים תרומה וקדשים שנטמאו מן התורה.


###### Steinsaltz on Niddah 34a:12
[Steinsaltz on Niddah 34a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/34a:12)

ושואלים על הסבר זה: **ולעביד היכרא** [ושיעשו חכמים היכר] **בזובו** של הגוי שאין הוא מטמא כלל, ויהיה בכך היכר שאף קריו אף שהוא טמא אין זה אלא מדברי חכמים, **ולטמויי** [ושיטמאו] **לקריו** של הגוי? ומשיבים: ב**זובו** של האיש, ש**לא תלי** [תלוי] הוא **במעשה** הנעשה על ידי האדם, והריהו בא מאליו — **גזרו ביה רבנן** [בו חכמים] לטמאו, ואילו **קריו** של איש **דתלי** [שתלוי] הוא **במעשה** הנעשה על ידי האדם — **לא גזרו ביה רבנן** [בו חכמים].


###### Steinsaltz on Niddah 34a:13
[Steinsaltz on Niddah 34a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/34a:13)

ומציעים: **לימא** [האם לומר] ש**מסייע ליה** [לו, לרבא] בדבריו אלו, מה ששנינו במשנה במסכת מקואות: **גויה שפלטה** מתוכה **שכבת זרע** שהיתה בה מאדם **מישראל** שבא עליה — **טמאה** שכבת זרע זו, שכן באה מאדם מישראל. **ו**אילו **בת ישראל שפלטה שכבת זרע מן הגוי** שבא עליה — **טהורה.** **מאי לאו** [האם אין] כוונת הדברים ששכבת זרע של גוי הריהי **טהורה גמורה,** וכדברי רבא שאין הגוי מטמא בקריו. ודוחים: **לא,** אין להביא מכאן ראיה לשיטת רבא, שכן אפשר לומר בכוונת המשנה ששכבת הזרע של הגוי הריהי **טהורה** — **מדאורייתא** [מן התורה], ו**טמאה** — **מדרבנן** [מדברי חכמים]. ואילו שיטת רבא היא ששכבת זרעו של הגוי הריהי טהורה לגמרי, אף מדברי חכמים.


###### Steinsaltz on Niddah 34a:14
[Steinsaltz on Niddah 34a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/34a:14)

ומביאים עוד ראיה לשיטת רבא, **תא שמע** [בוא ושמע] ממה ששנינו, **נמצאת אומר: שכבת זרע של ישראל** — הריהי **טמאה בכל מקום** בו היא נמצאת,