## Steinsaltz on Niddah Daf 37b

###### Steinsaltz on Niddah 37b:1
[Steinsaltz on Niddah 37b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/37b:1)

**בזב** בלבד, ולא בזבה — היה מקום לומר שדווקא בזב הקלה התורה, **משום** שבכלל דינו קל מדין הזבה, שהרי הזב **לא מטמיא ב**ראיית זוב ב**אונס.** **אבל זבה** שהחמיר בה הכתוב, **דמטמא** [שנטמאת] אף **ב**ראיית **אונס** — **אימא** [אומר] ש**לא** נאמרה בה הלכה זו שסופרת שבעה לנגעה. לכך **צריכא** [צריך] לימוד נוסף לעניינה של הזבה.


###### Steinsaltz on Niddah 37b:2
[Steinsaltz on Niddah 37b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/37b:2)

**ו**מן הצד האחר, **אי כתב רחמנא** [אם היתה כותבת התורה] הלכה זו **בזבה** בלבד, ולא בזב — היה מקום שבזבה הקלה התורה, **משום** שדינה קל מדינו של הזב, שהרי הזבה **לא מטמיא** [אינה נטמאת] **ב**שלוש **ראיות** ביום אחד **כ**דרך שהיא נטמאת **ב**ראייה רצופה של שלושה **ימים, אבל זב** ש**מטמא** **ב**שלוש **ראיות** אפילו ביום אחד **כ**דרך שהוא נטמא **ב**ראיית שלושה **ימים —** **אימא** [אומר] ש**לא** נאמרה בו הלכה זו שסופר שבעה ימים לנגעו. לכך **צריכא** [צריך] לימוד נוסף לזב.


###### Steinsaltz on Niddah 37b:3
[Steinsaltz on Niddah 37b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/37b:3)

ובהסבר שיטתו **אמר אביי:** **מנא אמינא לה** [מנין אומר אני, מה המקור] לשיטתי זו — **דתניא** [שכן שנויה ברייתא]: מה שנאמר בטומאת לידה "כימי נדת **דו‍תה תטמא"** (ויקרא יב, ב) בא **לרבות** שהיולדת מטמאת אף **את בועלה,** כדרך שמטמאתו הנדה.


###### Steinsaltz on Niddah 37b:4
[Steinsaltz on Niddah 37b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/37b:4)

ועוד נלמד מהכתוב **"דו‍תה תטמא"** — שאף שנאמר בטומאתה לשון ימים ("כימי נדת"), למדים אנו מכאן לרבות אף **את הלילות** בטומאה זו. ועוד למדים מן הכתוב **"דו‍תה תטמא"** — **לרבות את היולדת בזוב, שצריכה שתשב שבעה נקיים.**


###### Steinsaltz on Niddah 37b:5
[Steinsaltz on Niddah 37b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/37b:5)

ונברר: **מאי לאו** [האם אין] הכוונה לומר שצריכים שבעת ימי נקיותה של הזבה להיות **נקיים מ**ימי טומאת **לידה.** והרי שאין ימי טומאת לידה עולים לימי שבעת ימי נקיות של זיבה, וכשיטתי. ודוחים: **לא,** אין זו ראיה לשיטת אביי, שהרי אפשר לומר שכוונת דרשה זו שצריכים שבעת ימי הנקיות להיות נקיים **מדם,** ואין ללמוד מכאן לימי טומאת לידה שלא ראתה בהם דם.


###### Steinsaltz on Niddah 37b:6
[Steinsaltz on Niddah 37b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/37b:6)

חזר **ואמר אביי: מנא אמינא לה** [מנין אומר אני, מה המקור] לשיטתי — **דתניא** [שכן שנויה ברייתא]: בכתוב בענין טומאת לידה "כימי נדת דותה תטמא" השווה הכתוב את דין טומאת הלידה לדין טומאת הנדה, ללמדנו: **כ**דינם של **ימי נדתה, כך** הוא דינם של **ימי לידתה.** **מה ימי נדתה** — **אין ראוין לזיבה** (שהרי אין זיבה אלא באחד עשר הימים שלאחר שבעת ימי נדה), **ו**נמצא איפוא כי **אין** אפשרות שתהא **ספירת שבעה** ימי נקיים של זיבה **עולה מהן** (מימי נדות). מעתה נלמד כי **אף ימי** טומאת **לידתה, שאין** הם **ראוין לזיבה** (שהרי אין דם לידה מטמא בזיבה), הריהם כימי נדות — **אין ספירת שבעה** ימי נקיות של זיבה **עולה מהן.**


###### Steinsaltz on Niddah 37b:7
[Steinsaltz on Niddah 37b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/37b:7)

ושואלים: **ורבא,** הסבור שימי טומאה עולים לספירת שבעה נקיים של זב, מה הוא משיב על הדברים שבברייתא? — לדעתו **הא מני** [ברייתא זו כשיטת מי היא]? כשיטת **ר' אליעזר היא,** ש**אמר** כי ימי טומאת הלידה לא רק שאינם עולים למנין שבעת ימי נקיים של הזבה, אלא **מסתר נמי סתרה** [לסתור גם כן סותרת] היא את מנין השבעה.


###### Steinsaltz on Niddah 37b:8
[Steinsaltz on Niddah 37b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/37b:8)

ודנים עתה בדברי הברייתא המשווה את דינם של ימי טומאה לדינם של ימי נדות, שבאלה ובאלה אין דין זיבה, ותוהים על כך: **וכי דנין** למדים דינו של דבר ש**אפשר** הוא שיתרחש במציאות (כלידה, שיכולה היא להתרחש בתוך ספירת שבעה נקיים של זיבה) **מ**דינו של דבר **שאי אפשר** לו שיתרחש במציאות (כנדה, שהרי אין נדות חלה בימי ספירה זיבות)?


###### Steinsaltz on Niddah 37b:9
[Steinsaltz on Niddah 37b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/37b:9)

**אמר רב אחדבוי בר אמי:** ברייתא זו כשיטת **ר' אליעזר היא,** ש**אמר** כי **דנין** דבר ש**אפשר מ**דבר **שאי אפשר.** **ורב ששת אמר** הסבר אחר: אף שכלל הוא שאין למדים דבר שאפשר מדבר שאי אפשר, ואולם בענייננו אין אומרים כן, כיון **שעל כרחך הקישן הכתוב** לשתי טומאות אלה, של לידה ושל נדה, זו לזו, כאמור בפסוק, ובדבר הנלמד בהיקש למדים גם אפשר משאי אפשר. **איכא דאמרי** [יש שאומרים] כך את שני ההסברים הללו, בשינוי שם, **אמר רב אחדבוי בר אמי, אמר רב ששת: ר'** **אליעזר היא,** ש**אמר דנין אפשר משאי אפשר, ו**אילו **רב פפא אמר: על כרחך הקישן הכתוב.**


###### Steinsaltz on Niddah 37b:10
[Steinsaltz on Niddah 37b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/37b:10)

א שנינו במשנתנו שאם היולדת **קשתה** ללדת וראתה דם **שלשה ימים** בזה אחר זה, בתוך אחד עשר ימי זיבה, ולאחר מכן שפתה (נרגעה ממכאוביה) במשך יממה מאז ראתה דם, וילדה — אין דם זה נחשב כדם קושי (שאינו מטמא בטומאת הזיבה), אלא הריהו כשאר דם זיבה. שכיון ששפתה ודאי אין זה דם קושי. ועוד שנינו כי די שתשפה מן הצער במשך יממה לפני הלידה, כדי שתיחשב זבה בראיית דם, ואין צורך שתשפה אף מן הדם. ולכך, אם שפתה מצער הלידה, יש בדבר כדי ללמד שאין זה דם קושי, ולכך הריהי נעשית זבה.


###### Steinsaltz on Niddah 37b:11
[Steinsaltz on Niddah 37b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/37b:11)

ובעקבות הדברים הללו **איבעיא להו** [נשאלה להם, לחכמי בית המדרש] שאלה זו: האשה ש**שפתה** גם **מזה** (מצער הלידה) **ו**גם **מזה** (מדם) **מהו** דינה? — נחלקו חכמים בדבר. **רב חסדא אמר:** מאחר ששפתה מצער הלידה, הרי זה מוכיח שאין זה דם קושי, ולכך הריהי **טמאה** בזיבה. ואילו **ר' חנינא אמר** כי מאחר ששפתה גם מן הדם, התברר איפוא כי דם הקושי מחמת הלידה בא, ולכך הריהי **טהורה.**


###### Steinsaltz on Niddah 37b:12
[Steinsaltz on Niddah 37b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/37b:12)

**אמר ר'** **חנינא** בהסבר שיטתו: **משל** למה הדבר דומה? **למלך שיצא** מארמונו, **ו**בתחילה **חיילותיו** מקדימים ויוצאים **לפניו,** והוא בא אחריהם. ואף שאין המלך מהלך אתם, **בידוע** הוא **שחיילותיו של מלך הן.** וכיוצא בדבר בענייננו, שאף ששפתה היולדת מצערה ומדמה — הדם שראתה לפני הלידה, בידוע הוא שדם לידה הוא, וטהורה היא מזיבה.


###### Steinsaltz on Niddah 37b:13
[Steinsaltz on Niddah 37b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/37b:13)

**ו**אילו **רב חסדא אמר** כשאף הוא מתייחס בדבריו למשל זה: אכן לפני בואו של המלך יוצאים חיילותיו, ואולם לאחריהם **כל שכן דבעי נפיש** [שצריך יותר] **חיילות טפי** [רבים] המלווים את המלך בבואו, ומשלא באו חיילים רבים ונוספים מיד לאחריו, ודאי אינם מחיילותיו. ולענייננו כיון שלאחר שהצטערה וראתה דם, שפתה במשך יממה, אף שלאחר אותו יום ראתה דם הרי זה מלמד שאין הוא קשור ללידה, אלא הריהו כשאר דם זיבה, וטמאה היא.


###### Steinsaltz on Niddah 37b:14
[Steinsaltz on Niddah 37b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/37b:14)

ומקשים על דברי רב חסדא: **תנן** [שנינו במשנתנו עוד] ש**ר' יהושע אומר** בהגדרתה של שפיית יממה זו, שהריהי נחשבת כשפייה רק כאשר היתה מתחילת ה**לילה ו**עד סוף ה**יום** שלאחריו, והרי זו יממה **כ**דרך שיום השבת הריהו **לילי שבת ויומו.** וכן שאין השפייה נחשבת כהפסקה אלא כ**ששפתה מן הצער ולא מן הדם.** ויש לדייק בדברים אלה: **טעמא** [הטעם, הסיבה] שהריהי טמאה בשפייה זו — משום ששפתה **מן הצער ולא מן הדם, הא** [הרי] נלמד מכאן שאם שפתה **מזה ומזה** — הריהי **טהורה,** וכשיטת ר' חנינא, והרי זו **תיובתא** [קושיה חמורה] על שיטת **רב חסדא.**


###### Steinsaltz on Niddah 37b:15
[Steinsaltz on Niddah 37b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/37b:15)

ודוחים: **אמר לך** [יכול לומר לך] **רב חסדא** שכוונת המשנה: **לא מבעיא** [אין צורך] להשמיענו בזמן ששפתה **מזה ומזה** — ש**טמאה** היא, **דפסקי להו** [שהרי פסקו להם, שאין נראים כלל] ה**חיילות** של המלך **לגמרי** (כדרך משלו של ר' חנינא), שאין לא צער ולא דם. **אבל** בזמן ששפתה **מן הצער ולא** שפתה **מן הדם, אימר** [אומר, יש מקום לומר]: **כי היכי** [כמו] ש**מדם** היא **לא פסקה** — **מקושי** הלידה היא **נמי** [גם כן] **לא פסקה, והא** [וזה] שהיא לא חשה בצער — **תונבא בעלמא** [טשטוש כללי] **הוא דנקט לה** [שאחז אותה], שכאבי הלידה גרמו לה לחולשה כללית, עד שאין היא חשה בצער הלידה, ותהא טהורה. לכך **קא משמע לן** [הוא ר' יהושע משמיע לנו] שכיון ששפתה מצער, הרי זה מוכיח שאין זה מכלל דם קושי הלידה, ודם זה מטמאה בזיבה.


###### Steinsaltz on Niddah 37b:16
[Steinsaltz on Niddah 37b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/37b:16)

ומקשים עתה על דברי ר' חנינא: **תנן** [שנינו במשנתנו] שאם **קשתה שלשה ימים בתוך אחד עשר יום** של הימים הראויים לזיבה, **ו**לאחר מכן **שפתה מעת לעת וילדה —** **הרי זו** נחשבת כ**יולדת בזוב.**


###### Steinsaltz on Niddah 37b:17
[Steinsaltz on Niddah 37b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/37b:17)

ויש לברר את הדברים הללו: **היכי דמי** [איך בדיוק היה הדבר]? **אילימא כדקתני** [אם תאמר כמו ששנינו] ששפתה מצערה, אך המשיכה בראיית דם — **למה לי** לומר שקשתה **שלש** (ימים), והרי **בתרי** [בשני] ימים **בקושי וחד** [ויום אחד] **בשופי סגי** [די], שהרי גם ביום שנרגעה מהצער, עדיין רואה היא בו דם!


###### Steinsaltz on Niddah 37b:18
[Steinsaltz on Niddah 37b:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/37b:18)

**אלא לאו הכי קאמר** [האם לא כך אומרת המשנה]: **קשתה שלשה** ימים, **ושפתה מזה ומזה** (מצערה ומראיית דם), **או שקשתה שנים** ימים **ושפתה מעת לעת** מצערה — **הרי זו** נחשבת **יולדת בזוב,** שלא כשיטת ר' חנינא, **ותיובתא** [וקושיה חמורה] היא על **ר' חנינא!**


###### Steinsaltz on Niddah 37b:19
[Steinsaltz on Niddah 37b:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/37b:19)

ומשיבים: **אמר לך** [יכול לומר לך] **ר' חנינא: לא,** אלא לעולם נלמד בה **כדקתני** [כפי שהיא שנויה], שראתה דם במשך שלושה ימים בצער, ולאחר מכן שפתה מצערה והמשיכה לראות דם. **ו**אשר לשאלה מה מלמדנו דבר זה — **הא קא משמע לן** [דבר זה משמיעה לנו] המשנה **דאף על גב** [שאף על פי] ש**מתחיל קישוי ב**תחילתו של היום ה**שלישי, ו**לאחר מכן **שפתה** מצערה **מעת לעת,** והמשיכה לראות דם — הריהי **טמאה,** ובאו הדברים ללמדנו: **לאפוקי** [להוציא] **מ**שיטתו של **ר' חנינא** בן ר' יהושע (בדף הקודם) הסבור כי בכל מקרה של זו שראתה דם שלושה ימים בימי זיבתה, ואולם ביום השלישי חשה בצער לידה (אף לזמן קצר, ואף שחזרה לאחר מכן ולא חשה בקושי הלידה במשך יממה), שאינה נחשבת יולדת בזוב.


###### Steinsaltz on Niddah 37b:20
[Steinsaltz on Niddah 37b:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/37b:20)

ב עוד שנינו במשנתנו: למשך **כמה** זמן **היא קשויה** של היולדת? **ר' מאיר אומר:** אפילו ארבעים וחמישים יום לפני הלידה. ותוהים על לשון הדברים: **השתא** [עכשיו] שאמרת שב**חמשים** ימים הריהי **מקשיא** [מקשה] ללדת, שהריהי מקשה אף ב**ארבעים** ימים **מיבעיא** [צריך] לומר? **אמר רב חסדא: לא קשיא** [אין זה קשה]: **כאן** שאמרו במשנה שקישויה הוא חמישים יום — הרי זה **ל**יולדת ה**חולה,** ואילו **כאן** שאמרו שקישויה אפילו ארבעים יום — הרי זה **ל**יולדת ה**בריאה.**


###### Steinsaltz on Niddah 37b:21
[Steinsaltz on Niddah 37b:21](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/37b:21)

ג ועוד בדינה של המקשה שאינה נטמאת בזיבה, **אמר ר'** **לוי: אין הולד** הנולד בלידה שלאחר הקישוי **מטהר** את אמו מלהיחשב זבה, **אלא** רק אם ראתה דם באחד עשר ה**ימים הראויין להיות בהן זבה,** ולא אם ראתה בימים הראויים לנדות, ובאים לפני אחד עשר ימי הזיבה ולאחריהם. **ו**אילו **רב אמר** כי **אפילו** אם ראתה **ב**שבעת ה**ימים ה**באים לאחר אחד עשר ימי הזיבה ו**ראויין לספירת זבה** ולהיטמא בטומאת נדה — אין היא נטמאת בזיבה. **אומר רב אדא בר אהבה: ולטעמיה** [ולטעמו, לשיטתו] של **רב,**