## Steinsaltz on Niddah Daf 41b

###### Steinsaltz on Niddah 41b:1
[Steinsaltz on Niddah 41b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/41b:1)

**ו**אולם ה**דם,** שהוא דם הקישוי בשלושת הימים שלפני הלידה, יצא **דרך** ה**רחם.** **ואזדא** [והולך] **ר' שמעון** אף בהלכה זו **לטעמיה** [לטעמו, לשיטתו], שהנולד יוצא דופן הריהו כשאר הנולדים, ולכן גם דם קישוי היוצא לפני לידת יוצא דופן הריהו כדם קישוי היוצא לפני לידת ולד רגיל, וטהור הוא, **ו**כמו כן אף **רבנן** [חכמים] הולכים בהלכה זו **לטעמייהו** [לטעמם, לשיטתם], שיוצא דופן אינו נחשב לענין זה כילוד, ודם קישוי שקודם ללידה זו טמא הוא.


###### Steinsaltz on Niddah 41b:2
[Steinsaltz on Niddah 41b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/41b:2)

**מתקיף לה** [מקשה עליה, על הסבר זה] **רב יוסף:** אין לומר כן בהסבר הברייתא, משני טעמים: **חדא** [האחד] — **דהיינו רישא** [שהרי זה, המקרה המתואר בראשית הברייתא], שעניינה דם קישוי היוצא לפני לידת יוצא דופן. **ועוד,** הלשון הנזכרת בסוף הברייתא "דם היוצא **משם"** — מה **מקום** שיצא ממנו ה**ולד משמע,** ולא שיצא הולד דרך הדופן, והדם דרך הרחם!


###### Steinsaltz on Niddah 41b:3
[Steinsaltz on Niddah 41b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/41b:3)

**אלא אמר רב יוסף** בהסבר סוף הברייתא: מדובר ב**כגון שיצא** הן ה**ולד ו**הן ה**דם דרך** ה**דופן.**


###### Steinsaltz on Niddah 41b:4
[Steinsaltz on Niddah 41b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/41b:4)

ואף שאין הדם היוצא דרך הדופן מטמא כשלעצמו בטומאת הנדה ובטומאת הזיבה, יש לדון בדינו, **ו**בשאלה **במקור** האם **מקומו טמא קמיפלגי** [הם חולקים], ובאופן זה, **מר סבר** [חכם זה, חכמים, סבורים] כי **מקור מקומו טמא,** ולכן אף שיצא הדם דרך הדופן הריהו טמא, כיון שנגע במקור. ואילו **מר סבר וחכם זה,** ר' שמעון, סבור] כי **מקור מקומו טהור,** ולכן לדעתו אף שנגע הדם במקור כיון שיצא שלא דרך הרחם הריהו טהור.


###### Steinsaltz on Niddah 41b:5
[Steinsaltz on Niddah 41b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/41b:5)

א ועוד בהבנת השיטות בברייתא זו, **אמר ריש לקיש: לדברי** **המטמא בדם** היוצא מהדופן (חכמים), הריהו **מטמא באשה** טומאת נדה, שטמאה טומאת שבעה, ולא טומאת מגע בלבד, שהיא לערב. ואילו **לדברי המטהר בדם** היוצא מהדופן (ר' שמעון) — הריהו **מטהר באשה** מטומאת הנדה. **ו**אילו **ר' יוחנן אמר: אף לדברי המטמא בדם** היוצא מהדופן (חכמים) — **מטהר באשה,** שאינה נטמאת בדם זה משום נדה.


###### Steinsaltz on Niddah 41b:6
[Steinsaltz on Niddah 41b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/41b:6)

**ואזדא** [והולך] בכך **ר' יוחנן לטעמיה** [לטעמו, לשיטתו], שכן **אמר ר'** **יוחנן משום** [בשם] **ר' שמעון בן יוחי: מנין שאין** ה**אשה** נחשבת **טמאה** בטומאת נדה או בטומאת זיבה, **עד שיצא מדוה** (הדבר המטמא) **דרך ערותה** — **ש**כן **נאמר** בפרשת איסורי העריות **"ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה"** (ויקרא כ, יח) — **מלמד שאין אשה** נעשית **טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה.** ולכך הדם היוצא דרך הדופן, אינו מטמא בטומאת הנדה.


###### Steinsaltz on Niddah 41b:7
[Steinsaltz on Niddah 41b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/41b:7)

ב כיון שהוזכר המקור, מביאים עוד מה ש**אמר ריש לקיש משום** [בשם] **ר' יהודה נשיאה: מקור** (רחם האשה) **שנעקר** חלק ממנו, **ונפל לארץ** כחתיכת בשר — האשה **טמאה** בכך, **ש**כן **נאמר** בתיאור תועבות ירושלים כדרך האשה המזנה **"יען השפך נחשתך ותגלה ערותך"** (יחזקאל טז, לו), הרי שאף שיצא חלק מהמקור ארצה ("השפך נחושתך") עדיין נחשב הוא כ"ערוה".


###### Steinsaltz on Niddah 41b:8
[Steinsaltz on Niddah 41b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/41b:8)

ומבררים: **למאי** [למה, לאיזה ענין] נחשבת אשה זו כטמאה? **אילימא** [אם תאמר] **ל**ענין שתיטמא בו האשה **טומאת שבעה** כנדה — אין לומר כן, שהרי בדין הנדה **אמר רחמנא** [אמרה התורה] "ואשה כי תהיה זבה **דם** יהיה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה" (ויקרא טו, יט), להורות: דווקא בדם היא נטמאת, **ולא** ב**חתיכה** הבאה מהמקור! **אלא** אמר ר' יוחנן לענין שנטמאה האשה בנגיעתה בחתיכת מקור זו בזמן שיצאה ממנה, אלא **לטומאת ערב** בלבד, ככל הנוגע בנדה.


###### Steinsaltz on Niddah 41b:9
[Steinsaltz on Niddah 41b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/41b:9)

ג ועוד בדינו של המקור, **אמר ר'** **יוחנן: מקור שהזיע** (ביצבץ) דם לבן וצלול **כ**מראה **שתי טיפי מרגליות** — **טמאה** בו האשה הרואה. ומבררים: **למאי** [למה, לאיזה ענין] אמר ר' יוחנן את דבריו אלו, **אילימא** [אם תאמר ] **ל**ענין שתיטמא האשה במראה זה **טומאת שבעה** ימים כנדה — אין לומר כן, שהרי שנינו במסכתנו (פרק שני) כי רק **חמשה דמים טמאין** יש **באשה ותו** [ויותר] **לא,** ודם זה אינו נמנה בין החמישה! **אלא** אמר ר' יוחנן דבריו אלה **ל**ענין **טומאת ערב,** מפני שנגעו טיפות אלה במקור, וכיון שנגעה בהן האשה נטמאה. ומסייגים: **ודווקא** שהיו אלה **תרתי** [שתיים] טיפות, **אבל** בטיפה **חדא** [אחת] — אין האשה נטמאת בה, שכן **אימא מעלמא אתיא** [יש מקום לומר כי מהעולם, מחוץ למקור היא באה].


###### Steinsaltz on Niddah 41b:10
[Steinsaltz on Niddah 41b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/41b:10)

ד שנינו במשנתנו כי **כל הנשים מטמאין** (נטמאות) בטומאת הנדה **ב**יציאת הדם מהמקור והגעתו ל**בית החיצון.** ומבררים: **הי ניהו** [איזהו הוא] בדיוק המקום בגוף האשה המכונה **"בית החיצון"? אמר ריש לקיש: כל** מקום פתח הרחם **ש**בשעה שה**תינוקת יושבת,** מתרחב במקצת **ונראת,** הוא הקרוי בית החיצון.


###### Steinsaltz on Niddah 41b:11
[Steinsaltz on Niddah 41b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/41b:11)

**אמר ליה** [לו] **ר' יוחנן** לריש לקיש, אין זה כדבריך, שהרי בטומאת הנדה נאמר "דם יהיה בבשרה" (ויקרא טו, יט), שטמאה היא בדם בעודו מצוי בתוך גופה ("בבשרה"), ואילו **אותו מקום** שהגדרת נחשב כמקום גלוי, וכפי שמצאנו שכ **גלוי הוא** נחשב **אצל** (בענין) טומאת נגיעה ב**שרץ,** שאף שאין מגע השרץ מטמא בבית הסתרים, מקום זה הריהו בכלל המקומות הגלויים! **אלא אמר ר'** **יוחנן:** "בית החיצון" שנטמאת בו האשה בנדה, הוא המקום במרחב שבין צידו החיצוני של גוף האשה **עד בין השינים** (גבשושיות בשר מוגבהות בתוך הרחם).


###### Steinsaltz on Niddah 41b:12
[Steinsaltz on Niddah 41b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/41b:12)

בעקבות דברי ר' יוחנן אלה, **איבעיא להו** [נשאלה להם, ללומדי בית המדרש] שאלה זו: האם מקום **בין השינים** עצמם נחשב **כלפנים** (כלפי המקור), **או כלחוץ** (כלפי הצד החיצון של הגוף)? ומביאים ראיה, **תא שמע** [בוא ושמע] ממה **דתני** [ששנה] **ר' זכאי** במפורש: כל המקום שמצידו החיצון של גוף האשה ו**עד בין השינים** — דם הנמצא בו מטמא. ואילו המקום ש**בין השינים עצמן** — נחשב **כלפנים,** ואינו מטמא.


###### Steinsaltz on Niddah 41b:13
[Steinsaltz on Niddah 41b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/41b:13)

ובענין הגדרת "בית החיצון" שנטמאת בו האשה, מביאים עוד, כי **במתניתא תנא** [בברייתא שנינו]: "בית החיצון" הרי זה **מקום דישה.** ומסבירים: **מאי** [מה פירוש] **"מקום דישה"? אמר רב יהודה:** ה**מקום** ברחם האשה **ש**בשעת תשמיש **השמש** (כינוי לאבר זכרות) **דש** (נוגע) בו.


###### Steinsaltz on Niddah 41b:14
[Steinsaltz on Niddah 41b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/41b:14)

ה ועוד **תנו רבנן** [שנו חכמים]: נאמר בטומאת הנדה "אשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה **בבשרה** שבעת ימים תהיה בנדתה" (ויקרא טו, יט) — **מלמד שמטמאה** (שנטמאת) בטומאת הנדה בדם שיצא מן המקור ונמצא **בפנים** גופה **כ**בדם ש**בחוץ.** **ואין לי** שנוהג דין זה **אלא** בטומאת ה**נדה,** ה**זבה מנין** — **תלמוד לומר** (מלמדנו האמור) באותו פסוק **"זבה בבשרה",** שאף האשה הזבה בכלל זה.


###### Steinsaltz on Niddah 41b:15
[Steinsaltz on Niddah 41b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/41b:15)

ושואלים עוד: **פולטת שכבת זרע** שנטמאת בכך בטומאת ערב, **מנין** לי שאף היא אם פלטה לבית החיצון, נטמאה — **תלמוד לומר** בכתוב זה **"יהיה",** לרבות כל המטמא אותה, שכשהוא בבית החיצון הריהי נטמאת בכך. **ו**אילו **ר' שמעון אומר:** אין האשה שפלטה שכבת זרע לבית החיצון נטמאת בכך, אלא משעה שיצאה שכבת הזרע אל מחוץ לגופה. שכן **דיה** לאשה בטומאה זו שתהיה **כבועלה** (האיש), שהביא עליה טומאה זו, שלא תהיה חמורה ממנו. **מה בועלה** — **אינו מטמא** בהוצאת שכבת זרע, **עד** **שתצא** ה**טומאה לחוץ** מגופו, **אף היא,** האשה — **אינה מטמאה** בפליטת שכבת זרע **עד שתצא טומאתה לחוץ.**


###### Steinsaltz on Niddah 41b:16
[Steinsaltz on Niddah 41b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/41b:16)

ומקשים: **וסבר** [וכי סבור] **ר' שמעון** שאומרים כלל זה ש**דיה** לטומאת אשה שתהיה **כ**טומאת **בועלה? והתניא** [והרי שנינו בברייתא] על האמור באיש שיצאה ממנו שכבת זרע "ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע **ורחצו במים וטמאו עד הערב"** (ויקרא טו, יח), **אמר ר'** **שמעון: וכי מה בא** כתוב **זה ללמדנו? אם לענין** ה**נוגע בשכבת זרע** שנטמא טומאת ערב — **הרי** דבר זה **כבר נאמר למטה** (להלן, ויקרא כב, ד) בכתוב **"או איש** אשר תצא ממנו שכבת זרע", ללמד שהנוגע בשכבת זרע נטמא.


###### Steinsaltz on Niddah 41b:17
[Steinsaltz on Niddah 41b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/41b:17)

**אלא** מלמדנו הכתוב שאשה שנבעלה נטמאת בשכבת זרע של בועלה, אף שנגעה בה שכבת זרע זו בתוך גופה. ואף שלא היתה צריכה להיטמא ממנה **מפני שטומאת בית הסתרים היא, ו**כלל הוא ש**טומאת בית הסתרים אינה מטמאה, אלא שגזרת הכתוב הוא** שהאשה הנבעלת נטמאת אף באופן זה. הרי שלשיטת ר' שמעון נטמאת האשה בשכבת זרע בבית הסתרים, וחמורה היא איפוא מבועלה, שהוא נטמא בשכבת זרע רק משיצאה מגופו!


###### Steinsaltz on Niddah 41b:18
[Steinsaltz on Niddah 41b:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/41b:18)

ומשיבים: **לא קשיא** [אין זה קשה], שיש להבחין בין המקרים, **כאן** ששנינו שחמור דינה של הנבעלת מבועלה — הרי זה **במשמשת,** שגזירת הכתוב היא שהאשה נטמאת אף בבית הסתרים. **כאן** ששנינו שדיה שתטמא כבועלה — **בפולטת** שכבת זרע, שאינה מטמאת בבית הסתרים, אלא משיצאה שכבת הזרע לחוץ, כבועלה.


###### Steinsaltz on Niddah 41b:19
[Steinsaltz on Niddah 41b:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/41b:19)

ותוהים: זו ה**פולטת** שכבת זרע — ודאי נטמאת, שכן **תיפוק ליה** [תצא לו] הלכה זו שהיא טמאה, **דהא** [שהרי] לפני שפלטה האשה היא **שמשה** עם בעלה, ונטמאה בכך! ומשיבים: צריך להשמיענו שהיא טמאה **ב**מקרה **שטבלה ל**אחר **שמושה** ונטהרה מטומאת תשמישה, ולאחר מכן פלטה שכבת זרע.


###### Steinsaltz on Niddah 41b:20
[Steinsaltz on Niddah 41b:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/41b:20)

ושואלים: **למימרא** [האם לומר מכאן] שה**משמשת, בטומאת ערב סגי** [די] **לה? והא** [והרי] **אמר רבא: משמשת** — **כל שלשה ימים** שלאחר התשמיש **אסורה לאכול בתרומה,** משום **שאי אפשר לה שלא תפלוט** משכבת הזרע, ותיטמא בה!


###### Steinsaltz on Niddah 41b:21
[Steinsaltz on Niddah 41b:21](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/41b:21)

ומתרצים: דינו זה של ר' שמעון שהאשה הפולטת שכבת זרע נטמאת רק ביציאתה אל מחוץ לגופה, מתייחס למקרה מסויים, **הכא במאי עסקינן** [כאן במה אנו עוסקים] — **ש**לאחר ששימשה, **הטבילוה** לטהרתה, בעת שהיא **במטה.** שכיון שלא קמה ממיטתה, אין לחשוש בה שפלטה משכבת הזרע שבה, ונטהרה בטבילתה, ומותרת באכילת תרומה. ושואלים: הרי שאם קמה מן המיטה חוששים שפלטה, **מכלל דכי קאמר** [מכאן שכאשר אמר] **רבא** שאי אפשר שלא תפלוט שכבת זרע בשלושת הימים שלאחר התשמיש, הרי זה מדובר במקרה **דאזלה איהי בכרעה** [שהלכה היא עצמה ברגליה] **וטבלה,** ולא שהטבילוה אחרים בהיותה במיטה, ואולם במקרה זה יש לחשוש: **דילמא בהדי דקאזלה שדיתא** [שמא בתוך הליכתה זו לטבול פלטה] את שכבת הזרע שבה, ולאחר שטבלה לטהרתה ונטהרה, שוב לא תפלוט ולא תיטמא שוב, ומדוע אסרה רבא באכילת תרומה?