## Steinsaltz on Niddah Daf 47b

###### Steinsaltz on Niddah 47b:1
[Steinsaltz on Niddah 47b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:1)

**הכף** (הבליטה המצויה מעל בית הרחם).


###### Steinsaltz on Niddah 47b:2
[Steinsaltz on Niddah 47b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:2)

**וכן היה ר'** **שמעון (בן יוחי) אומר: שלשה סימנין נתנו חכמים באשה מלמטה** (במקום הערוה), **וכנגדן** (במקביל להם) נתנו שלושה סימנים **מלמעלה** (בדדים), מי שמוגדרת כ**פגה** בהסתמך על הסימנים ש**מלמעלה** — **בידוע** (ברור) **שלא הביאה שתי שערות.** ומי שמוגדרת כ**בוחל** בהסתמך על הסימנים ש**מלמעלה** — **בידוע** (ברור) **שהביאה שתי שערות.** ומי שמוגדרת כ**צמל** על סמך הסימנים של **מלמעלה** — **בידוע** (ברור) **שנתמעך הכף.**


###### Steinsaltz on Niddah 47b:3
[Steinsaltz on Niddah 47b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:3)

ומבררים: **מאי** [מהו] **כף? אמר רב הונא: מקום תפוח יש למעלה מאותו מקום** (כינוי בלשון נקיה לבית הרחם), שבתחילתו הוא קשה, ו**כיון שמגדלת** הבת הריהו **מתמעך** (מתרכך) **והולך.** **שאלו** התלמידים **את רבי:** בסימני הבגרות של האשה, **הלכה כדברי מי** מדברי החכמים ששנינו? **שלח להו** [להם] בתשובה: הלכה **כדברי כולן להחמיר,** שכל שהופיע באשה אחד מהסימנים הללו שנתנו החכמים, יש להחמיר ולנהוג בה כבוגרת.


###### Steinsaltz on Niddah 47b:4
[Steinsaltz on Niddah 47b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:4)

א בדברי רבי שאמר שהלכה כדברי כל התנאים להחמיר, נחלקו **רב פפא ורב חיננא בריה** [בנו] של **רב איקא,** באיזה ענין אמרו. **חד מתני אהא** [אחד מהם שונה את דברי רבי על זה ששנינו כאן, בסימני הבוגרת], **וחד מתני** [ואחד מהם שונה את דברי רבי] בענין **חצר צורית.** ומסבירים, **דתנן** [שכן שנינו במשנה] בדין המעשרות, **איזוהי חצר צורית שחייבת** (שמחייבת את התבואה הנכנסת אליה) **במעשר? ר'** **שמעון אומר: חצר הצורית,** זו החצר **שהכלים נשמרים בתוכה.**


###### Steinsaltz on Niddah 47b:5
[Steinsaltz on Niddah 47b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:5)

ומבררים: **מאי** [מה פירוש] **"חצר הצורית"?** **אמר רבה בר בר חנה, אמר ר'** **יוחנן:** חצר זו נקראת כך, **שכן ב**עיר **צור** נוהגים ש**מושיבין שומר על פתח החצר,** כדי שיישמרו הכלים שבתוכה. ומשום כך, כל חצר שנשמרים הכלים שבתוכה נקראת "חצר צורית". **ר' עקיבא אומר: כל** חצר כזו **ש**אין בה שומר קבוע הפותח ונועל, אלא **אחד** מהדרים בתוכה **פותח** אותה **ואחד נועל** אותה, וכגון חצר שיש לה כמה שותפים, שכל אחד נוהג בה כרצונו ובלא דעת חבירו — הרי זו **פטורה** (אינה מחייבת) את התבואה הנמצאת בה במעשר, שאינה נחשבת כחצר שמורה.


###### Steinsaltz on Niddah 47b:6
[Steinsaltz on Niddah 47b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:6)

**ר' נחמיה אומר: כל** חצר **ש**נסתרת מעיניהם של הנמצאים מחוצה לה, וכך **אין אדם בוש לאכול בתוכה** — הרי זו **חייבת** (מחייבת) את התבואה הנמצאת בה במעשרות, שזוהי חצר שמורה. **ר' יוסי אומר: כל** חצר **ש**כאשר **נכנסים לה** (לתוכה) אנשים שאינם גרים בה, **ואין אומרים לו** לנכנס **"מה אתה מבקש"** — הרי זו **פטורה** (אינה מחייבת) את התבואה שבה במעשרות, שאין זו נחשבת כחצר שמורה.


###### Steinsaltz on Niddah 47b:7
[Steinsaltz on Niddah 47b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:7)

**ר' יהודה אומר:** היו **שתי חצרות זו לפנים מזו,** באופן שאין הגרים בחצר הפנימית יכולים להיכנס לביתם אלא כשהם עוברים בחצר החיצונית תחילה, ואולם הגרים בחצר החיצונית אינם נכנסים לחצר הפנימית — התבואה הנמצאת בחצר **הפנימית חייבת** במעשרות, שהרי חצר זו הינה חצר שמורה (מפני אחרים), **ו**אילו התבואה הנמצאת בחצר **החיצונה** — **פטורה** מן המעשרות, שאין זו חצר שמורה, שהרי הגרים בחצר הפנימית עוברים בה.


###### Steinsaltz on Niddah 47b:8
[Steinsaltz on Niddah 47b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:8)

ובענין זה **שאלו** התלמידים **את רבי: הלכה כדברי מי** מהחכמים הללו: **אמר להו** [להם]: **הלכה כדברי כולן, להחמיר.** שכל חצר שנחשבת כחצר המחייבת בהפרשת תרומה את התבואה הנמצאת בה, לפי כל אחת מהשיטות הללו, יש להחמיר בה, ולהפריש תרומה.


###### Steinsaltz on Niddah 47b:9
[Steinsaltz on Niddah 47b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:9)

ב משנה התינוקת שמלאו לה שתים עשרה שנה ויום אחד, והביאה שתי שערות באזור הערוה — הריהי נקראת מעתה נערה, ולאחר ששה חדשים — הריהי נחשבת כבוגרת. ואולם זו שהיא **בת עשרים שנה שלא הביאה** עדיין **שתי שערות** ולא חל עליה שם נערה — **תביא ראיה שהיא** אכן **בת עשרים שנה, ו**מכאן ואילך **היא** נחשבת כ**איילונית** (שאינה מסוגלת ללדת), ואם נישאה ומת בעלה בלא בנים, הריהי **לא חולצת ולא מתיבמת** מאחי בעלה, שהרי נאמר דין ייבום רק כשיכולה ללדת לאח זרע שייקרא על שם המת, והאיילונית אינה בכלל זה.


###### Steinsaltz on Niddah 47b:10
[Steinsaltz on Niddah 47b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:10)

וכן בדיני האיש, שהוא **בן עשרים שנה שלא הביא** עדיין **שתי שערות** — **יביאו ראיה שהוא בן עשרים שנה, ו**מכאן ואילך **הוא** נחשב כ**סריס,** ואינו בכלל מצות ייבום, שאם מת אחיו בלא בנים — **לא חולץ ולא מיבם** את אשת אחיו המת. **אלו דברי בית הלל.** ואילו **בית שמאי אומרים: זה וזה,** הן האשה והן האיש שלא הביאו שתי שערות **בן שמונה עשרה** — יביאו ראיה שהם בני שמונה עשרה, ומעתה הם נחשבים כאיילונית (באשה) או סריס (באיש), ויחולו עליהם מעתה דינם של אלו.


###### Steinsaltz on Niddah 47b:11
[Steinsaltz on Niddah 47b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:11)

ואילו **ר' אליעזר אומר:** דין **הזכר** הסריס — **כדברי בית הלל,** שנחשב סריס רק בגיל עשרים, **ו**אילו דין **הנקבה** האיילונית — **כדברי בית שמאי,** שהריהי איילונית כבר בגיל שמונה עשרה. וטעמה של הבחנה זו: משום **שהאשה ממהרת לבא** לכלל בגרות **לפני האיש.**


###### Steinsaltz on Niddah 47b:12
[Steinsaltz on Niddah 47b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:12)

ג גמרא שנינו במשנתנו שהסריס אינו מייבם את אשת אחיו שמת, ואין אשת הסריס נזקקת לחליצה על מנת להיות מותרת להינשא לכל. **ו**על כך **רמינהי** [משליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו במסכת יבמות: **אחד לי** מי שהוא **בן תשע שנים ויום אחד** שלא הביא שערות, **ואחד לי** מי שהוא **בן עשרים שלא הביא שתי שערות** — זה וזה שווים לענין ייבום, שאם באו על אשת אחיהם שמת בלא בנים — ביאתם נחשבת במקצת, וחייבת בגט ובחליצה!


###### Steinsaltz on Niddah 47b:13
[Steinsaltz on Niddah 47b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:13)

**אמר רב שמואל בר רב יצחק, אמר רב** בהסבר דין משנתנו: **והוא שנולדו בו,** לזה שהיה בן עשרים ולא הביא שתי שערות, **סימני סריס** אחרים. ולכן אין ביאתו נחשבת. ואילו במשנה במסכת יבמות מדובר במי שלא היו בו סימני סריס אחרים. **אמר רבא: דיקא נמי, דקתני** [מדוייק גם כן הסברו זה של רב, שכן שנינו שם] **"והוא סריס".** ומסכמים: אכן **שמע מינה** [למד ממנה] שמדובר כאן במי שברור לנו שהוא סריס.


###### Steinsaltz on Niddah 47b:14
[Steinsaltz on Niddah 47b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:14)

ושואלים לעצם ההלכה: **וכי** [וכאשר] **לא נולדו לו סימני סריס, עד כמה** שנים מחשיבים אותו כקטן? **תני** [שנה] החכם מבית מדרשו של **ר' חייא: עד** שיגיע לכלל **רוב שנותיו** של אדם, כלומר, עד שיהיה בן שלושים וחמש שנים (שהן מחציתן של שבעים שנה, שנות חיי אדם רגיל).


###### Steinsaltz on Niddah 47b:15
[Steinsaltz on Niddah 47b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:15)

ומסופר עוד באותו ענין: **כי אתו לקמיה** [כאשר היו באים לפני] **ר' חייא** לשאול על מי שהגיע לשנים הראויות לבגרות, ולא נראו בו סימני בגרות איך לדון בעניינו, כך היה נוהג: **אי כחיש** [אם אותו הנדון היה רזה], היה ר' חייא **אמר להו** [אומר להם]: **אבריוה** [השמינו אותו]. ו**אי בריא** [אם הוא היה שמן], היה ר' חייא **אמר להו** [אומר להם]: **אכחשוה** [הרזוהו] תחילה. וטעם הדבר, משום **דהני** [שאלו] ה**סימנים זימנין דאתו** [פעמים שבאים] **מחמת כחישותא** [רזון], **זימנין דאתו** [פעמים שבאים] **מחמת בריאותא** [שומן]. ושמא אם יגיע למצב גופני ראוי, יהיו בו סימני בגרות, ולא יצטרכו לדונו.


###### Steinsaltz on Niddah 47b:16
[Steinsaltz on Niddah 47b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:16)

ד **אמר רב: הלכתא בכולי** [ההלכה בכל] העניינים הנזכרים ב**פרקא** [פרק] "יוצא דופן" שצויין בהם מניין שנים, ואף שלא צויין במפורש "ויום אחד" — הכוונה לשנים מלאות ובתוספת **מעת לעת.** **ועולא אמר:** בדבר **דתנן** [שנינו] בו "ויום אחד" — **תנן** [שנינו], **ודלא תנן** [ובדבר שלא שנינו] בו "ויום אחד", וכמו במשנתנו — **לא תנן** [שנינו]. ודנים בשיטות אלה.


###### Steinsaltz on Niddah 47b:17
[Steinsaltz on Niddah 47b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:17)

**בשלמא** [נוח, מובן] **ל**שיטת **עולא היינו דקתני** [זה שהוא התנא שונה] בפרקנו **הכא** [כאן] בענין זה **"יום אחד" והכא** [וכאן] בענין אחר **לא קתני** [שונה] "ויום אחד", **אלא לרב** שלדעתו בכל העניינים שבפרק הכוונה ל"ויום אחד", **ליתני** [שישנה] התנא אף במשנתנו "ויום אחד" כמו ששנה בכל הפרק!


###### Steinsaltz on Niddah 47b:18
[Steinsaltz on Niddah 47b:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:18)

**ועוד** יש לשאול על רב, ממה ש**תני** [שנינו]: **ר' יוסי בן כיפר אומר משום** [בשם] **ר' אליעזר** בדין הסריס והאיילונית: **שנת עשרים שיצאו ממנה** (שחלפו בתוכה) **שלשים יום,** כלומר, מגיל תשע עשרה שנים ושלושים יום — **הרי היא** נחשבת **כשנת עשרים לכל דבריה, וכן הורה** הלכה למעשה **רבי ב**עיר **לוד** כי **שנת שמנה עשרה שיצאו ממנה שלשים יום** — **הרי היא כשנת שמנה עשרה לכל דבריה.**


###### Steinsaltz on Niddah 47b:19
[Steinsaltz on Niddah 47b:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:19)

ומעתה יש לשאול: **בשלמא** [נוח, מובן] לשיטת עולא, הברייתא מובנת, וזה שצויין בה **ל**שיטת **רבי** שנת שמונה עשרה, ולשיטת **ר' יוסי בן כיפר** שנת עשרים **לא קשיא** [קשה], שכן **הא** [זה] שאמר רבי הוא **כ**שיטת **בית שמאי** באשה, ואילו **הא** [זה] שאמר ר' יוסי בן כיפר הוא **כ**שיטת **בית הילל.** **אלא ל**שיטת **רב** המצריך בדין הסריס שנים מלאות ויום אחד, **קשיא** [קשה] מדברי רבי ור' יוסי בן כיפר!


###### Steinsaltz on Niddah 47b:20
[Steinsaltz on Niddah 47b:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:20)

ומשיבים: מחלוקת **תנאי** [תנאים] היא אם צריכים שנים מלאות ויום אחד. ורב סבור כשיטת התנאים שצריך שנים מלאות ויום אחד. **דתניא** [שכן שנויה ברייתא] בה נידונו הלכות שונות לענין הגדרת השנה האמורה בהן: **שנה האמורה ב**דין ה**קדשים** (הקרבן הכשר להקרבה), וכן דין **שנה האמורה ב**גאולת **בתי ערי חומה** שנמכרו ("ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו". ויקרא כה, לא), וכן דין **שתי שנים ש**אמורות **ב**גאולת **שדה אחוזה** ("במספר שני תבואות ימכר לך".


###### Steinsaltz on Niddah 47b:21
[Steinsaltz on Niddah 47b:21](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:21)

שם פסוק טו), וכן דין **שש שנים ש**אמורות **ב**משך זמן עבדותו של **עבד עברי** ("כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חנם", שמות כא, ב). **וכן** דין השנים **ש**אמורות **בבן וש**אמורות **בבת** — **כולן** הן שנים מלאות **מעת לעת.** וכדעת תנא זה היא שיטת רב, שמנין השנים בבן ובבת לענין קביעת סריס ואיילונית, הוא שנה מלאה מעת לעת.


###### Steinsaltz on Niddah 47b:22
[Steinsaltz on Niddah 47b:22](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:22)

ומפרטים: **שנה האמורה בקדשים מנא לן** [מנין לנו] שכך הוא הגדרתה? **אמר רב אחא בר יעקב,** כך **אמר קרא** [המקרא]: **"כבש בן שנתו"** (ויקרא יב, ו), ודיוק הכתוב: **שנתו שלו, ולא שנה של מנין עולם.**


###### Steinsaltz on Niddah 47b:23
[Steinsaltz on Niddah 47b:23](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/47b:23)

**שנה האמורה ב**גאולת **בתי ערי חומה מנלן** [מנין לנו] שכך הוא הגדרתה? **אמר קרא** [המקרא]: "והיתה גאולתו **עד תום שנת ממכרו** ימים תהיה גאולתו". שם כה, כט). ודיוק הכתוב: שנת **ממכרו שלו, ולא שנת של מנין עולם.** **שתי שנים ש**אמורות **ב**גאולת **שדה אחוזה מנלן** [מנין לנו] שכך הוא הגדרתן? **אמר קרא** [המקרא]: "במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך **במספר**