## Steinsaltz on Niddah Daf 56a

###### Steinsaltz on Niddah 56a:1
[Steinsaltz on Niddah 56a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:1)

**ממקום טמא** (מהמקום ממנו יוצאת הזיבה) — **אינו דין שיהו טמאין!** ופורכים קל וחומר זה: **דם היוצא מפי האמה** של הזב **יוכיח, ש** הרי אף שדם זה **בא ממקום טמא, ו**בכל זאת הריהו **טהור.** ומעתה, **אף אתה אל תתמה על זה** (במימי רגלים), **שאף על פי ש**הוא **בא ממקום טומאה,** בכל זאת **יהיה טהור,** לכך **תלמוד לומר** האמור בתחילת פרשת הזב "איש איש כי יהיה זב מבשרו **זובו טמא** הוא. **וזאת** תהיה טומאתו בזובו" (ויקרא טו, א—ב) — ובאה המלה "וזאת" **לרבות** את **מימי רגליו לטומאה** חמורה, שאף הם דינם כזוב.


###### Steinsaltz on Niddah 56a:2
[Steinsaltz on Niddah 56a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:2)

למעלה הוזכר כי מי הרגלים של הזב מטמאים טומאה חמורה, ואולם ה**דם היוצא מפי האמה** של הזב, הריהו טהור, אף שבא ממקום טמא. ומבררים: **מנלן** [מנין לנו] שדם היוצא מפי האמה של הזב **טהור?** **דתניא** [שכן שנויה ברייתא]: **יכול יהא דם היוצא מפיו** של הזב, **ו**כן הדם היוצא **מפי האמה** שלו, יהיו **טמאין** כזובו — לכך **תלמוד לומר** (מלמדנו הנאמר) בתחילת פרשת הזב **"זובו טמא הוא"** (ויקרא טו, ב). והיא לשון מיעוט, לומר: דווקא **הוא** הזוב עצמו **טמא, ואין דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא, אלא טהור.**


###### Steinsaltz on Niddah 56a:3
[Steinsaltz on Niddah 56a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:3)

ושואלים: **ואיפוך אנא** [ואהפוך אני] את הדינים, ותהא טומאת דם היוצא מפי אמתו נלמדת מריבוי הכתוב "וזאת תהיה טומאתו בזובו", שאף הוא מטמא, ואילו טהרת מי רגליו ממיעוט הכתוב "טמא הוא"! **אמר ר'** **יוחנן משום** [בשם] **ר' שמעון בן יוחי:** ראוי לרבות דווקא את מי הרגלים לטמא, ולא את הדם, שכן מי הרגלים הריהם **דומיא** [בדומה] ל**רוק, מה רוק** — הריהו דבר **ש**בתחילה הוא **מתעגל** (נאגר ומצטבר) בתוך הגוף, **ו**אחר כך **יוצא** ממנו. **אף כל** דבר היוצא מן הזב **ש**הינו **מתעגל ויוצא,** כמי הרגלים, הריהו טמא. **יצא** מכלל זה ה**דם** — **שאין** הוא **מתעגל ויוצא.**


###### Steinsaltz on Niddah 56a:4
[Steinsaltz on Niddah 56a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:4)

ושואלים על כך: **והרי חלב שבאשה, שמתעגל ויוצא,** והיה ראוי שחלב הזבה יטמא בטומאה חמורה, **ו**בכל זאת **אמר מר** [החכם] בברייתא כי ה**חלב שבאשה** הריהו **מטמא טומאת משקין,** ונדייק בדבריו: **טומאת משקין** — **אין** [כן] מטמא חלב האשה, **אבל לא טומאה חמורה!**


###### Steinsaltz on Niddah 56a:5
[Steinsaltz on Niddah 56a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:5)

**אלא אמר ר'** **יוחנן משום** [בשם] **ר' שמעון בן יוחי:** ראוי לרבות דווקא את מי הרגלים לטמא, ולא את הדם, שכן מי הרגלים הריהם **דומיא** [בדומה] ל**רוק, מה רוק** — הריהו דבר **ש**בתחילה הוא **מתעגל** (נאגר ומצטבר) בתוך הגוף, **ו**אחר כך **יצא** ממנו. **ו**אולם כאשר אין הוא יוצא אל מחוץ לגוף, הריהו **חוזר ונבלע** בגוף. **אף כל** דבר שהריהו **מתעגל ויוצא, ו**אם אין הוא יוצא הריהו **חוזר ונבלע** בגוף, הוא מטמא בטומאת הזב. **יצא** מכלל זה ה**דם** — **ש**הוא **אינו מתעגל ויוצא.** וכן **יצא** מכלל זה ה**חלב שבאשה** — **שאף על פי ש**אמנם הוא **מתעגל ויוצא,** ואולם כאשר לא יצא הוא **אינו חוזר ונבלע** בגוף.


###### Steinsaltz on Niddah 56a:6
[Steinsaltz on Niddah 56a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:6)

ושואלים: **ונילף** [ונלמד] לטמא את דם הזב וחלב הזבה **מזובו** של הזב, ובאופן זה: **מה זובו, שאין** הוא **מתעגל ויוצא,** ובכל זאת הריהו **מטמא, אף כל** היוצא מהזב הריהו מטמא, אף שאינו מתעגל ויוצא! **אמר רבא** בתשובה: **מזובו ליכא למילף** [אין מקום ללמוד] לעניינם של דברים אחרים, **שכן** מיוחד הוא דינו של הזוב, שהריהו **גורם טומאה לאחרים** (לאדם הזב שראה את זובו, ונטמא בו).


###### Steinsaltz on Niddah 56a:7
[Steinsaltz on Niddah 56a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:7)

א **ו**עוד שנינו במשנתנו כי **השרץ** מטמא בלח, ואינו מטמא ביבש. ובענין זה **אמר ריש לקיש: שרץ שיבש ושלדו קיימת,** שלא נשבר שלד עצמותיו של השרץ — הריהו **טמא.** ותוהים על דבריו: **והאנן תנן** [הורי אנו שונינו במשנתנו] ברשימת הטומאות שהשרץ בכללן, כי הריהן **מטמאין** דווקא כשהם **לחין ואין** הם **מטמאין** כשהם **יבשין! אמר ר'** **זירא** בתשובה: **לא קשיא** [אין זה קשה], שכן יש להבחין בין האופנים השונים. **הא** [זה, דברי ריש לקיש] המטמא אף את השרץ שיבש — אמורים דווקא **בכולן,** כאשר כל השלד כולו שלם, שאז הריהו מטמא אף שהוא יבש. ואילו **הא** [זה, דברי משנתנו], שאין השרץ היבש מטמא, אמורים כאשר **במקצתן,** כאשר רק מקצת השלד נותרה קיימת, ובכגון זה שוב אינו מטמא.


###### Steinsaltz on Niddah 56a:8
[Steinsaltz on Niddah 56a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:8)

**דתניא** [שכן שנינו בברייתא], **אמר ר'** **יצחק בר' ביסנא,** **אמר ר'** **שמעון בן יוחי:** ממה שנאמר בטומאת השרצים "אלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנוגע **"בהם"** במותם יטמא עד הערב" (ויקרא יא, לא), **יכול** שנלמד שטומאה זו נוהגת רק בנוגע **בכולן,** כשהם שלמים, ולא בנוגע במקצתם — לכך **תלמוד לומר** (מלמדנו הנאמר) בפסוק שלאחר מכן "וכל אשר יפול עליו **מהם** במותם יטמא", להורות שהריהם מטמאים אף בחלק מהם.


###### Steinsaltz on Niddah 56a:9
[Steinsaltz on Niddah 56a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:9)

ואולם יש לחזור ולדון שוב: **אי** [אם] נלמד מהכתוב **"מהם"** — **יכול** נלמד מכאן כי הריהם טמאים אף **במקצתן.** לכך **תלמוד לומר** "כל הנוגע **בהם"** — להורות שהריהם טמאים דווקא כאשר הם שלמים. ומעתה, **הא** [זה] **כיצד** ניישב את הסתירה? **כאן,** הכתוב המלמד שאף במקצתם הריהם מטמאים — מדובר בו **ב**שרץ ה**לח.** ואילו **כאן** בכתוב המלמד שהשרץ מטמא רק כשהוא שלם — מדובר **ב**שרץ ה**יבש.**


###### Steinsaltz on Niddah 56a:10
[Steinsaltz on Niddah 56a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:10)

ובענין זה הוסיף ו**אמר רבא** כי **הני זבוגי** [אלה הצבים] של העיר **מחוזא** שבבבל, **כי** [כאשר, כל עוד] **שלדן קיימת** — הריהם **טמאין.** **ו**כיוצא בדבר **אמר** עוד **ריש לקיש:** ה**שרץ שנשרף ו**אולם **שלדו** עדיין **קיימת** — הריהו עדיין **טמא.**


###### Steinsaltz on Niddah 56a:11
[Steinsaltz on Niddah 56a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:11)

**מיתיבי** [מקשים] על דבריו ממה ששנינו: אם **נמצא שרץ שרוף על גבי הזיתים, וכן מטלית** טמאה **המהוהא** (בלויה ורקובה) — הזיתים **טהורין.** **ש**לפי הכלל ש**כל הטמאות** דנים בהן **כשעת מציאתן.** שכפי שהן עתה כך הגיעו אל הזיתים הללו, ובמצבם עתה אין הם מטמאים. הרי שאין השרץ השרוף מטמא, ושלא כדברי ריש לקיש! **אמר ר'** **זירא: לא קשיא** [אין זה קשה], שיש להבחין בין המקרים השונים. **הא** [זה, דברי ריש לקיש] המטמא אף את השרץ השרוף (ושלדו קיים) — אמורים דווקא **בכולן,** כאשר השלד שלם. ואז הוא מטמא אף שהוא שרוף. ואילו **הא** [זה, דברי הברייתא, האומרת שאינו מטמא, אמורים **במקצתן,** כאשר רק מקצת השלד נותרה קיימת.


###### Steinsaltz on Niddah 56a:12
[Steinsaltz on Niddah 56a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:12)

**דתניא** [שכן שנינו בברייתא], **אמר ר'** **יצחק בר' ביסנא** **משום** [בשם] **ר' שמעון בן יוחי** ממה שנאמר בטומאת השרצים "אלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנוגע **הם** במותם יטמא עד הערב", **יכול** שנלמד שטומאה זו נוהגת רק בנוגע **בכולן,** כשהם שלמים — **תלמוד לומר** (מלמדנו הנאמר) בפסוק שלאחר מכן "וכל אשר יפול עליו **מהם** במותם יטמא" — שהם מטמאים אף בנגיעה בחלק מהם.


###### Steinsaltz on Niddah 56a:13
[Steinsaltz on Niddah 56a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:13)

ואולם יש לחזור ולדון שוב: **אי** [אם] נלמד מהכתוב **"מהם"** — **יכול** נלמד מכאן כי הריהם טמאים אף **במקצתן.** לכך **תלמוד לומר** בפסוק הקודם "כל הנוגע **בהם"** — דווקא כאשר הם שלמים. **הא** [זה] **כיצד** ניישב את הסתירה? **כאן,** הכתוב המלמד שהם מטמאים רק כשהם שלמים — מדבר **ב**שרץ ה**שרוף.** ואילו **כאן** הכתוב המלמד שהשרץ מטמא אף שאינו שלם — מדבר **ב**שרץ **שאינו שרוף.**


###### Steinsaltz on Niddah 56a:14
[Steinsaltz on Niddah 56a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:14)

ב שנינו במשנתנו רשימת הדברים הטמאים, ש**מטמאין** רק כאשר הן **לחין** ולא כאשר הם יבשים. ומפרטים את מקור הדברים: ה**זב** — **דכתיב** [שכן נאמר] בטומאתו **"רר בשרו"** (ויקרא טו, ג), להורות על דבר הלח. **כיחו וניעו ורוקו** — **דכתיב** [שכן נאמר] בטומאתם "ו **כי ירק הזב"** (שם ח) — כל שהוא **כעין רוק,** שהוא לח ולא יבש.


###### Steinsaltz on Niddah 56a:15
[Steinsaltz on Niddah 56a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:15)

ה**שרץ** — **דכתיב** [שכן נאמר] בטומאתו "כל הנוגע בהם **במותם"** (שם לא) **אמר** [אמרה] **רחמנא** (התורה), טומאתם לאחר מותם הריהי רק כשהם **כעין** שעת **מיתה.** שהגוף לח באותה עת. **שכבת זרע** — שרק שכבת זרע **הראויה להזריע,** הלחה ולא היבשה מטמאה. **נבלה** — **דכתיב** [שכן נאמר] בטומאתה ו**"כי ימות** מן הבהמה אשר היא לכם לאוכלה הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב" (שם לט), **כעין מיתה,** שהגוף לח באותה עת.


###### Steinsaltz on Niddah 56a:16
[Steinsaltz on Niddah 56a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:16)

ג שנינו במשנתנו ש**אם יכולין להשרות** את הטמאים שנמנו בה המטמאים דווקא כשהם לחים, ולהחזירם בכך לכמות שהיו לחים — הריהם מטמאים. ועוד שנינו שהשרייה זו נעשית במים פושרים מעת לעת. ובענין זה **בעי** [שאל] **ר' ירמיה:** האם הכוונה היא שיהיו המים מ**תחילתו** של ההשרייה **ו**עד סופו בפושרין, א **ו דלמא** [שמא] די שיהיו המים ב**תחילתו** פושרים, **אף על פי שאין סופו** פושרים?


###### Steinsaltz on Niddah 56a:17
[Steinsaltz on Niddah 56a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:17)

ומציעים פתרון לשאלה: **תא שמע** [בא ושמע] ממה ששנינו, **דתניא** [שכן שנויה ברייתא]: **כמה** זמן **היא שרייתן בפושרין? יהודה בן נקוסא אומר: מעת לעת.** ודי שיהיו המים ב**תחילתו** פושרים, **אף על פי שאין סופו** פושרים. **רבן שמעון בן גמליאל אומר: צריכין שיהו** המים **פושרין** כל **מעת לעת.**


###### Steinsaltz on Niddah 56a:18
[Steinsaltz on Niddah 56a:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:18)

ד שנינו במשנתנו כי **ר' יוסי אומר** ש**בשר המת** שיבש ואינו יכול לחזור לכמות שהיה לאחר השרייה — הריהו טהור. ובהסבר דברי ר' יוסי **אמר שמואל** שהכוונה היא שהריהו **טהור מלטמא בכזית, אבל** הריהו **מטמא טומאת רקב** (ששיעורה הוא כמלוא התרוד). ומביאים: **תניא נמי הכי** [שנויה ברייתא גם כן כך, כהסברו זה של שמואל], ר' יוסי אומר: בשר המת שיבש, ואין יכול לשרות ולחזור כמות שהיה — **טהור מלטמא בכזית, אבל טמא טומאת רקב.**


###### Steinsaltz on Niddah 56a:19
[Steinsaltz on Niddah 56a:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:19)

ה משנה **השרץ** המת **שנמצא במבוי,** ואין ידוע מתי הגיע למבוי — הריהו **מטמא למפרע** את כל הטהרות הנמצאות במבוי זה (שמא נגעו בו הטהרות, ונטמאו על ידו). **עד ש**יבוא אדם ו**יאמר** לפני בית הדין: **"בדקתי את המבוי הזה, ולא היה בו** באותה שעה כל **שרץ".** ובאופן זה כל הטהרות שהיו במבוי עד לאותה שעה הריהן טהרות. **או** אופן נוסף שבו הטהרות אינן נטמאות: אלה שהיו במבוי **עד שעת כבוד** (טאטוא) המבוי אינן טמאות, שהרי בוודאי בשעת הכיבוד היו רואים את השרץ המת (אילו היה שם באותה עת). ולכך ודאי שהגיע השרץ למבוי רק לאחר שכובד המבוי.


###### Steinsaltz on Niddah 56a:20
[Steinsaltz on Niddah 56a:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:20)

**וכן כתם** בצבע אדום **שנמצא בחלוק** אשה — הריהו **מטמא למפרע** את כל הטהרות שנגעה בהן האשה, **עד שיאמר "בדקתי את החלוק הזה, ולא היה בו כתם",** שבאופן זה אין הטהרות שנגעה בהן לפני הבדיקה טמאות. **או** הטהרות שנגעה בהן **עד שעת הכבוס,** שחזקה היא שבנות ישראל בודקות חלוקיהן בשעת הכיבוס, ואילו היה שם כתם באותה עת, היתה רואה אותו.


###### Steinsaltz on Niddah 56a:21
[Steinsaltz on Niddah 56a:21](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:21)

**ומטמא** השרץ והכתם טומאה למפרע, **בין** שהוא עתה **לח, בין** כשהוא עתה **יבש.** ואילו **ר' שמעון אומר** כי השרץ או הכתם **היבש** — אמנם **מטמא למפרע** (עד שעת כיבוס או שעת כיבוד), ומפני החשש שמא היה שם השרץ במשך פרק זמן זה. **ו**אולם השרץ או הכתם **הלח** — **אינו מטמא** למפרע **אלא עד שעת** (שעה) **ש**אם היה באותה שעה לח **יהא יכול לחזור ולהיות** בשעת מציאתו עדיין **לח,** ולא עד שעת כיבוס או שעת כיבוד, המרוחקות משעה זו. שהרי ברור הוא שלא היה השרץ או הכתם באותה עת. שכן, אילו היה אז — לא היה עדיין לח בשעת מציאתו.


###### Steinsaltz on Niddah 56a:22
[Steinsaltz on Niddah 56a:22](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:22)

ו גמרא שנינו במשנתנו כי אין הטהרות שהיו במבוי לפני שעת הכיבוד נטמאות בשרץ זה. ובדבר זה **איבעיא להו** [נשאלה להם, לחכמים] שאלה זו: האם כוונת דברי המשנה **"עד שעת כבוד** (טאטוא)" לומר כי משטיאטאו אותו **חזקתו** של המבוי שהוא **בדוק,** שמן הסתם בודקים אותו אם יש בו טומאות. ומשום כך הטהרות שהיו עד שעת הכיבוד אינן נטמאות. **או דלמא** [שמא] הכוונה היא ש**חזקתו** של המבוי שהוא **מתכבד,** ואילו היה שם שרץ, היה יוצא מהמבוי באמצעות הכיבוד?


###### Steinsaltz on Niddah 56a:23
[Steinsaltz on Niddah 56a:23](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/56a:23)

**ו**מסבירים: **מאי נפקא מינה** [מה יוצא מזה, אם נאמר כצד זה או כצד זה] — במקרה ש**אמר** האדם שכיבד את המבוי כי הוא אמנם **כביד** [כיבד, טאטא] את המבוי, **ו**אולם **לא בדק** [לא בדק] אותו. ומעתה: **אי אמרת** [אם אומר אתה] בטעם טהרתן של הטהרות שהיו לפני הכיבוד שהוא משום ש**חזקתו** של המבוי המטואטא שהוא גם **בדוק** — במקרה זה אין לטהר את הטהרות שהיו לפני הכיבוד, שכן **הא** [הרי] אומר המכבד כי הוא **לא בדוק** את המבוי. ואולם **אי אמרת** [אם אומר אתה] בטעם טהרתן של הטהרות שהיו לפני הכיבוד שהוא משום ש**חזקתו** של מבוי שהוא **מתכבד,** ובשעה שטואטא המבוי, יצא השרץ עם הטאטוא — **הא** [הרי] אף במקרה זה המבוי **מתכבד,** ואין הטהרות שהיו לפני כן נטמאות.