## Steinsaltz on Niddah Daf 63a

###### Steinsaltz on Niddah 63a:1
[Steinsaltz on Niddah 63a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/63a:1)

**אם הקפיד עליו** הבעלים — **אין** [כן], הריהו מטמא, ואולם **אי לא** [אם אין] הבעלים מקפיד עליו אף שיכול דבר הטומאה לצאת — **לא** טמא.


###### Steinsaltz on Niddah 63a:2
[Steinsaltz on Niddah 63a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/63a:2)

א שנינו במשנתנו בהגדרתו של רוק תפל, **איזהו רוק תפל?** — כל שלא טעם כלום. ובענין שיעור הזמן שלא אכל, שמביאים מה ש**תנא** [שנה] החכם בברייתא: איזהו רוק תפל? **כל שלא טעם כלום מבערב.** ובפירוש הדברים מביאים כי **סבר** [הסביר] **רב פפא** את דברי הברייתא הזו **קמיה** [לפני] **רבא למימר** [לומר] שהריהי **כ**שיטת **מאן דאמר** [מי שאומר] שהכוונה היא ש**לא טעם מידי באורתא** [דבר מליל אתמול, מאמש]. **אמר ליה** [לו] **רבא: מי קתני** [האם הוא, התנא שנה] "כל שלא טעם **בערב"?** שמשמע הדברים הוא שלא אכל דבר למן הלילה הקודם. והרי "כל שלא טעם **מבערב" קתני** [הוא שנה], שבערב זה הוא לא טעם דבר, ואולם בליל אמש הוא אכל. ובאו הדברים כדי **לאפוקי** [להוציא, לשלול], שאין זה רוק תפל **היכא דקדים ואכיל** [היכן, כאשר הקדים לקום משנתו קודם שעלה היום, ואכל], ששוב אין הרוק שבפיו נחשב לרוק תפל.


###### Steinsaltz on Niddah 63a:3
[Steinsaltz on Niddah 63a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/63a:3)

ועוד בענין זה **אמר רבה בר בר חנה, אמר ר'** **יוחנן: איזהו רוק תפל?** — **כל ש**לא אכל דבר, ו**עבר עליו** זמן **חצות לילה, ו**היה שרוי **בשינה.** ומקשים: **למימרא** [האם בא לומר] ש**בשינה תליא מילתא** [תלוי הדבר]? **והתנן** [והרי שנינו בברייתא] כי אם **ישן כל היום** כולו — **אין זה רוק תפל,** אף שישן. ואילו אם היה **ניעור כל הלילה** כולו — **הרי זה רוק תפל,** אף שלא ישן. הרי איפוא שלא השינה היא הגורמת לרוק להיתפל, אלא הלילה כשלעצמו! ומתרצים: **התם** [שם בברייתא] אין כוונת "ניעור כל הלילה" שלא ישן כל הלילה שינה של ממש, ואולם היה **מתנמנם,** שישן באופן חלקי, ודי בשינה חלקית שכזו כדי שיהיה הרוק תפל.


###### Steinsaltz on Niddah 63a:4
[Steinsaltz on Niddah 63a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/63a:4)

ומסבירים: **היכי דמי** [איך הוא בדיוק] **מתנמנם? אמר רב אשי: נים** [נם] **ולא נים** [נם], **תיר** [ער] **ולא תיר** [ער], **דקרו ליה** [שקוראים לו] **ועני** [ועונה], **ולא ידע לאהדורי סברא** [ואין יודע להשיב סברה], **ו**אולם **כי מדכרו ליה** [כאשר מזכירים לו] את סברת הדבר — **מדכר** [נזכר] בה.


###### Steinsaltz on Niddah 63a:5
[Steinsaltz on Niddah 63a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/63a:5)

ועוד בהגדרת הרוק התפל, **תנא** [שנה] החכם בברייתא: כל ש**השכים** בבוקר משנתו, **ושנה פרקו** בדיבור — **אין זה רוק תפל,** אף שלא טעם דבר מהערב, שכן הדיבור מעביר את תפילותו של הרוק. **ו**שואלים: **עד כמה** הוא שיעור לימודו בפה המעביר את תפילותו של הרוק? **אמר רב יהודה בר שילא, אמר רב אשי, אמר ר'** **אלעזר: כל שיצא** מפיו **רוב דבורו** שהוא עשוי לדבר בפרק זמן **של שלש שעות.**


###### Steinsaltz on Niddah 63a:6
[Steinsaltz on Niddah 63a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/63a:6)

ב שנינו במשנתנו בהגדרת **מי גריסין** המשמשים להעברת הכתם שהכוונה ל**לעיסת גריסין של פול** שנחלק (שיצא האוכל שבו מתוך קליפתו מעצמו) ולאחר מכן נלעס. ומציעים: **לימא** [האם נאמר] כי דין זה, המצריך לעיסת הגריס, **מסייע ליה** [לו] **לריש לקיש,** שכן **אמר ריש לקיש: רוק תפל צריך שיהא עם כל אחד ואחד** מששת הסממנים המעבירים את הכתם? ודוחים: אין זו ראיה, שכן **דלמא** [שמא] סיבת הדבר שצריכים ללעוס את הגריס, אינה משום תוספת רוק תפל, אלא משום ש**הבלא דפומא מעלי** [הבל הפה, חום, מועיל] להעברת הכתם.


###### Steinsaltz on Niddah 63a:7
[Steinsaltz on Niddah 63a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/63a:7)

ומציעים עוד כי **מתניתין** [משנתנו] שאמרה כי די בלעיסה של הפול, ובחום הפה הבא עם הלעיסה, היא ש**לא כ**שיטת **ר' יהודה, דתניא** [שכן שנויה ברייתא], **ר' יהודה אומר: מי גריסין** המשמש כסממן להעברת הכתם, צריך להיות **רותח** (חם ביותר), שהוא הרבה מעל חום הפה, **ו**כן כי **עובר** (קודם) **שיתן לתוכו מלח.**


###### Steinsaltz on Niddah 63a:8
[Steinsaltz on Niddah 63a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/63a:8)

ומבררים: **מאי משמע דהאי** [מה, מאין משתמע שזו המלה] **"עובר"** — **לישנא דאקדומי** [לשון הקדמה] **הוא? אמר רב נחמן בר יצחק:** שכן **אמר קרא** [הכתוב] **"וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את הכושי"** (שמואל ב יח, כג). **אביי אמר** כי **מהכא** [מכאן] יש ללמוד כן, מן האמור בפגישת יעקב עם עשיו "וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים. **והוא עבר לפניהם"** (בראשית לג, ב—ג), **ואיבעית אימא מהכא** [ואם תרצה אמור שנלמד מכאן], מן הכתוב "עלה הפורץ לפניהם פרצו ויעבורו שער ויצאו בו **ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם"** (מיכה ב, יג).


###### Steinsaltz on Niddah 63a:9
[Steinsaltz on Niddah 63a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/63a:9)

ג בהגדרת **מי רגלים** המשמשים להעברת הכתם שנינו במשנתנו שמדובר במי רגלים **שהחמיצו,** ואולם לא נתברר במשנה מהו משך חימוצם של מי הרגלים. ובענין זה מביאים מה ש**תנא** [שנה החכם בברייתא]: **כמה** ימים הוא משך **חימוצן** של מי רגלים המשמשים להעברת הכתם? — **שלשה ימים.**


###### Steinsaltz on Niddah 63a:10
[Steinsaltz on Niddah 63a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/63a:10)

ועוד בדינם של מי רגלים להעברת כתם דם, ולענין שיעורם, **אמר ר'** **יוחנן: כל שיעורי חכמים** שאמרו **ב**מי רגלים המשמשים להעברת **כתמים** — **צריך שיעור לשיעורן,** שאין זה ברור לגמרי במה המדובר, ולדון בדבר זה בארבע שאלות הנוגעות לסוג מי הרגלים, שכן שונים הם זה מזה ביכולת העברת הכתם: האם אלה מי רגלים של **ילד** שכוחם מועט להעביר את הכתם, **או** מי רגלים של **זקן,** שכוחם מרובה? האם אלה מי רגלים של **איש או** מי רגלים של **אשה?** האם אלה מי רגלים שהיו **מכוסים, א** **ו**מי רגלים מגולים? האם אלה מי רגלים ש**בימות החמה** (קיץ), **או** מי רגלים ש**בימות הגשמים** (חורף)?


###### Steinsaltz on Niddah 63a:11
[Steinsaltz on Niddah 63a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/63a:11)

ד שנינו במשנתנו שכאשר מעבירים את שבעת הסממנים על הכתם, **צריך לכסכס** (לשפשף, להוליך ולהוביל) את הסממנים על פני הכתם **שלש פעמים.** ובענין זה **בעי** [שאל] **ר' ירמיה:** האם הכוונה היא שפעולת **אמטויי ואתויי** [הולכה והבאה] שתיהן נחשבות ככסכוס **חד** [אחד], ויש להוליך ולהביא שלוש פעמים. **או דלמא אמטויי ואתויי** [או שמא הולכה והבאה] נחשבות כ**תרתי** [שני] כסכוסים, ודי להוסיף עליהן עוד הולכה אחת, **מאי** [מהי] ההלכה? ומסכמים: לבעיה זו לא נמצא פתרון, ו**תיקו** [תעמוד] במקומה.


###### Steinsaltz on Niddah 63a:12
[Steinsaltz on Niddah 63a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/63a:12)

ה ועוד בהגדרת דרך הבדיקה הראויה שנינו במשנתנו כי אם **העבירן** את שבעת הסממנים על הבגד **שלא כסדרן** הנזכר במשנה, או שהעבירם בבת אחת — הרי זו בדיקה שאינה ראויה, ואין לה כל משמעות. ובענין זה **תנו רבנן** [שנו חכמים]: **הקדים** להעביר בתחילה את סדרת הסממנים ה**שניים** (נתר, בורית, קמוניא ואשלג) **ל**סדרת הסממנים ה**ראשונים** (רוק תפל, מי גריסים ומי רגלים), **תני חדא** [שנויה ברייתא אחת] האומרת כי ה**שניים** — **עלו** (הועילו) **לו,** ואילו **ראשונים** — **לא עלו לו.** **ותניא אידך** [ושנויה ברייתא אחרת] האומרת כי **ראשונים** — **עלו לו,** ואילו **שניים** — **לא עלו לו.**


###### Steinsaltz on Niddah 63a:13
[Steinsaltz on Niddah 63a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/63a:13)

**אמר אביי:** לא נחלקו הברייתות, ו**אידי ואידי** [זו וזו] סבורות כי סדרת הסממנים שהועברו בתחילה — אינה נחשבת, ואילו סדרת הסממנים שלאחר מכן נחשבת. ולכך אמרה הברייתא שהובאה בתחילה כי **שניים עלו לו, ולא ראשונים.** ואף הברייתא שהובאה לאחר מכן שאמרה כי ראשונים עלו לו ושניים לא עלו, סבורה כן, **ומאי** [ומה פירוש] **"ראשונים"** — אלה הסממנים הראויים להיות **ראשונים לכסדרן, ו**אילו עתה הריהם **שניים להעברתן.**


###### Steinsaltz on Niddah 63a:14
[Steinsaltz on Niddah 63a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/63a:14)

ו משנה **כל אשה שיש לה וסת** שאינה תלויה בזמן אלא בתחושה גופנית **דיה שעתה,** שאין היא מטמאה את הטהרות אלא משעה שיארע לה הדבר. **ו**מפרטים, **אלו הן הוסתות** מסוג זה: זו שקודם לראיית הדם הריהי **מפהקת, ו**כן זו ה**מעטשת, ו**כן זו ש**חוששת** (חשה כאב) **בפי** (כנגד) **כריסה, ו**בדומה לכך זו שחשה כאב **בשפולי מעיה** (בבית הרחם), **ו**כן זו ש**שופעת** דם, **ו**זו ש**כמין צמרמורות** (חום ורעידות) **אוחזין אותה, וכן** כל תחושות **כיוצא בהן** שחשה האשה לפני שרואה דם. **ו**ב**כל** אחת מהתופעות הגופניות הללו **שקבעה לה** (שאירעו לה כן) **שלשה פעמים** רצופות, ולאחר מכן ראתה דם — **הרי זה** נקבע כסימן ל**וסת.** ומעתה, אם חוותה שוב אותה תופעה גופנית ולאחר מכן ראתה דם — דיה שעתה לענין טומאת הטהרות שנגעה בהן.


###### Steinsaltz on Niddah 63a:15
[Steinsaltz on Niddah 63a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/63a:15)

ז גמרא שנינו במשנתנו שכל אשה שיש לה וסת דיה שעתה לענין טומאת הטהרות שנגעה בהן, ותוהים: הרי כבר **תנינא חדא זימנא** [שנינו זאת פעם אחת], במשנה בתחילת מסכתנו כי **כל אשה שיש לה וסת** — **דיה שעתה!** ומשיבים: יש צורך לשוב ולשנות הלכה זו, שכן **התם** [שם, במשנה שבתחילת המסכת] — מדובר **בוסתות דיומי** [של ימים], במי שרואה דם בזמנים קבועים, ואילו **הכא** [כאן, במשנתנו] — מדובר **בוסתות דגופא** [של הגוף],


###### Steinsaltz on Niddah 63a:16
[Steinsaltz on Niddah 63a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/63a:16)

**כדקתני** [כפי שהוא התנא במשנתנו שונה בה], **אלו הן וסתות?** — **היתה מפהקת, מעטשת, וחוששת בפי כריסה, ובשפולי מעיה, ושופעת,** שכל אלה הריהם וסתות הגוף.


###### Steinsaltz on Niddah 63a:17
[Steinsaltz on Niddah 63a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/63a:17)

ושואלים: שנינו בכלל אלה את האשה ש**שופעת** דם, ומה מקום יש לקבוע בה וסת, ו**הא שפעה ואזלא** [הרי היא שופעת והולכת, ממשיכה] ואין זה סימן מוקדם ולא הוסת עצמה! **אמר עולא בריה** [בנו] של **רב עלאי** בתשובה: