## Steinsaltz on Niddah Daf 73a

###### Steinsaltz on Niddah 73a:1
[Steinsaltz on Niddah 73a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/73a:1)

"ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים **"בלא עת נדתה" (על נדתה)** או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא" (ויקרא טו, כה), ובא הכתוב ללמדנו שלא נאמר דינה של הזבה אלא כשהיא רואה בזמן ה**סמוך ל**ימי **נדתה,** ולא בזו הרואה בתוך ימי נדותה.


###### Steinsaltz on Niddah 73a:2
[Steinsaltz on Niddah 73a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/73a:2)

וממשיכים ודנים: **ואין לי** ללמוד ממקרא זה **אלא** לזו הרואה ביום השמיני לימי נדותה, שהוא היום ה**סמוך ל**שבעת ימי **נדתה,** ואולם הרואה ביום התשיעי לימי נדותה, שהריהו **מופלג** (מרוחק) **לנדתה יום אחד, מנין** לי שאף היא באה בכך לדין זבה — לכך **תלמוד לומר** (מלמדנו הכתוב) **"או כי תזוב** על נדתה", להורות כי אף הרואה ביום מרוחק משבעת ימי נדתה, באה בכך לכלל זבה.


###### Steinsaltz on Niddah 73a:3
[Steinsaltz on Niddah 73a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/73a:3)

וממשיכים ושואלים: ועדיין **אין לי** ללמוד ממקרא זה **אלא** לזו הרואה ב**יום אחד** המרוחק משבעת ימי הנידות, ו**מנין** לי שכך הוא הדין אף **לרבות** את הרואה ביום שהוא **מופלג שנים** ימים מתקופת נידותה, או **שלשה, ארבעה, חמשה, ששה, ושבעה, שמונה, תשעה, עשרה, מנין** לי שבכל אלה הריהי באה לכלל זבה?


###### Steinsaltz on Niddah 73a:4
[Steinsaltz on Niddah 73a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/73a:4)

**אמרת** (יש לך לומר) כי למדים אנו כן בדרך הדרשה הנקראת **מה מצינו** (מצאנו), בהיקש לדבר הידוע לנו. שכן מוצאים אנו ברואה **ב**יום ה**רביעי** שלאחר שבעת ימי נידותה — **ש**יום זה הריהו **ראוי** גם **לספירה** של שבעת ימי זיבה (כשראתה לזיבתה בשלושת הימים הראשונים שלאחר ימי נידותה). **ו**הרי גם **ראוי לזיבה,** שתחול על ידו שם זבה (שהרי למדנו למעלה כי לא רק הרואה ביום השמיני לשבעת ימי נידות באה לכלל זבה, אלא אף הרואה ביום התשיעי (הוא היום השני שלאחר שבעת ימי נקיות). ונזקקת היא לעוד יומיים של ראייה שתיחשב על ידם זבה, שהם היום השלישי והיום הרביעי. **אף אני אביא** את כל הימים שאחרי היום הרביעי, וכן את היום **העשירי** שלאחר תקופת ימי נדות — **ש**אף הוא **ראוי ל**שמש כיום **ספירה** של שבעת ימי נקיות לזיבה, **ו**כן **ראוי** הוא **ל**שמש כיום המתחיל דין **זיבה.**


###### Steinsaltz on Niddah 73a:5
[Steinsaltz on Niddah 73a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/73a:5)

וממשיכים ושואלים: **ומנין** שיש **לרבות** אף את הרואה ביום **אחד עשר** לאחר ימי נידותה, אף שיום זה אינו ראוי לשמש מאחד משבעת ימי נקיים (כשראתה בסמוך לתקופת נדתה) — לכך **תלמוד לומר "בלא עת נדתה",** אף ביום זה שהוא רחוק ביותר מתקופת נדתה. וממשיכים ומבררים: אלא מעתה, **יכול** יהא הדין **שאני מרבה אף** את הרואה ביום **שנים עשר** לתקופת נדתה, שאף זו באה לכלל זבה? **אמרת** בתשובה לכך: **לאו** [לא], אין לומר כן.


###### Steinsaltz on Niddah 73a:6
[Steinsaltz on Niddah 73a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/73a:6)

**ו**אם תשאל: **מה ראית לרבות** לדין הזבה אף את הרואה ביום **אחד עשר ולהוציא** (למעט) מכלל דין הזבה את הרואה ביום **שנים עשר?** — **מרבה אני** את הרואה ביום **אחד עשר** — **ש**כן **ראוי** יום זה לשמש **לספירת** שבעת ימי נקיות של הרואה ביום הרביעי שלאחר תקופת ימי נדות, שכן למדו מהכתוב **"או כי תזוב"** שאף הרואה ביום הרביעי שלאחר תקופת ימי נדות באה לכלל זבה, ומעתה למדנו גם לעניינו של היום האחד עשר שלאחר תקופת ימי נדות, שראוי לספירה. **ומוציא אני** מכלל דין זבה את הרואה ביום **שנים עשר** — **ש**כן **אין ראוי** יום זה **לספירת** שבעת ימי נקיים של זוב הנלמדים מהכתוב **"או כי תזוב".**


###### Steinsaltz on Niddah 73a:7
[Steinsaltz on Niddah 73a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/73a:7)

וממשיכים בבירור דינה של האשה הנטמאת בראייתה: **ואין לי** שנטמאת **אלא** זו הרואה **שלשה ימים,** ואולם זו הרואה **שני ימים מנין** לי שאף היא טמאה — לכך **תלמוד לומר** "כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא", **"ימי"** — שאף הרואה שני ימים בלבד טמאה. וממשיכים ומבררים: והרואה **יום אחד** בלבד, **מנין** לי שאף היא נטמאת — לכך **תלמוד לומר "כל ימי",** ללמדנו שהריהי טמאה אף בראיית יום אחד.


###### Steinsaltz on Niddah 73a:8
[Steinsaltz on Niddah 73a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/73a:8)

ועוד בדרשת כתוב זה: נאמר בו "טמאה היא", והכתוב **"טמאה" מלמד ש**הרואה יום אחד בלבד, **מטמאה את בועלה כנדה.** והכתוב **"היא"** מלמד: דווקא **היא מטמאה את בועלה, ואין הזב מטמא מה שהוא בועל.**


###### Steinsaltz on Niddah 73a:9
[Steinsaltz on Niddah 73a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/73a:9)

שהיה מקום לומר שיטמא הזב את מה שהוא בועל, **והלא דין** (קל וחומר) **הוא,** ובאופן זה: **ומה היא** הזבה, שהריהי קלה בדינה, **ש**כן **אינה מטמאה ב**שלוש **ראיות** בלבד (אם ראתה את כולן ביום אחד) להיחשב על ידן כזבה, **כבימים,** שהריהי נעשית זבה רק בראיה שראתה בשלושה ימים נפרדים — ובכל זאת הריהי **מטמאה את בועלה.** **הוא** (הזב), החמור בדינו, **ש**כן **מטמא ב**שלוש **ראיות** שראה, אף שראה את כולן ביום אחד, **כ**דרך שהוא מטמא בראיות שראה **בימים** נפרדים — **אינו דין ש**יהא אף הוא **מטמא** את מה שהוא בועל! לכך **תלמוד לומר "היא"** — דווקא **היא מטמאה את בועלה, ואין הזב מטמא מה שהוא בועל.**


###### Steinsaltz on Niddah 73a:10
[Steinsaltz on Niddah 73a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/73a:10)

וממשיכים בבירור דיניה של הזבה, **ומנין** לנו **שהוא** (שהיא) **עושה משכב ומושב** — לכך **תלמוד לומר** **"כמשכב נדתה".**


###### Steinsaltz on Niddah 73a:11
[Steinsaltz on Niddah 73a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/73a:11)

**ו**דנים בהלכה זו: **אין לי** שהריהי עושה משכב ומושב **אלא** בזו שראתה **שלשה ימים,** שהריהי זבה גמורה ("זבה גדולה"), ואולם בזו שראתה **שני ימים מנין** לי שכך הוא — לכך **תלמוד לומר "ימי".** וזו שראתה **יום אחד מנין** לי שכך הוא — **תלמוד לומר** **"כל ימי".**


###### Steinsaltz on Niddah 73a:12
[Steinsaltz on Niddah 73a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/73a:12)

**ו**מבררים עתה את דינה של הרואה יום אחד בתקופת ימי זיבתה, שהיא "שומרת יום כנגד יום", **מנין** לי **ש**הריהי **סופרת** יום **אחד ל**ראייה של יום **אחד** — **תלמוד לומר "יהיה לה".** ושואלים: **יכול** יהא הדין ש**תספור שבעה** ימים **ל**ראייה של **שנים** ימים, ולא יומיים בלבד. שכן יש מקום לומר כהלכה זו, **ו**הלא **דין** (קל וחומר), **הוא,** ובאופן זה: **ומה הוא** (הזב), שקל בדינו **ש**הרי **אין סופר אחד לאחד** — בכל זאת הריהו **סופר שבעה** ימים נקיים **לשנים** ראיות. **היא** (הזבה), שחמורה בדינה, **ש**הרי היא **סופרת אחד לאחד** — **אינו דין שתספור שבעה** נקיים **לשנים?** לכך **תלמוד לומר** **"יהיה לה"** — להורות שהיא **אינה סופרת אלא יומה.**


###### Steinsaltz on Niddah 73a:13
[Steinsaltz on Niddah 73a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/73a:13)

ומסכמים את השאלה: **אלמא קראי נינהו** [הרי איפוא מקראות הן] כל הלכותיה של תקופת אחד עשרה הימים הללו, ושלא כדברי ר' אלעזר בן עזריה! ומשיבים: **ל**שיטת **ר' עקיבא** — אכן כל ההלכות הללו נלמדות מ**קראי** [מקראות], ואולם **ל**שיטת **ר' אלעזר בן עזריה** — **הלכתא** [הלכות למשה מסיני] הן.


###### Steinsaltz on Niddah 73a:14
[Steinsaltz on Niddah 73a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/73a:14)

ומתוך שהובאו דרשות הלכותיה של הזבה מן הכתוב "ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים", ובכללן, דין תקופת ימי זיבה הבאה בסמוך לתום תקופת ימי נדות, מביאים מה ש**אמר ליה** [לו] **רב שמעיה לר' אבא** בשאלה: מאחר ואחז הכתוב בלשון "ימים", מעתה **אימא** [אמור] כי הרואה **ביממא** [ביום] — **תהוי** [תהא] **זבה,** והרואה **בליליא** [בלילה] — **תהוי** [תהא] **נדה! אמר ליה** [לו] ר' אבא לרב שמעיה בתשובה: **עלך** [עליך], כנגד החושב כך, **אמר קרא** [הכתוב] בהמשך דבריו "או כי תזוב **על נדתה"** — להורות: **סמוך ל**תקופת **נדתה.** ומעתה נשאל: הזמן המוגדר כ**סמוך לנדתה אימת הוי** [מתי הוא]? — **בליליא** [בלילה], **וקא קרי** [והוא הכתוב קורא] **לה זבה.**


###### Steinsaltz on Niddah 73a:15
[Steinsaltz on Niddah 73a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Niddah/r/73a:15)

וחותמים את המסכת בדבר אגדה, ממה ש**תנא דבי** [שנה החכם של בית מדרשו] של **אליהו: כל השונה הלכות בכל יום** — **מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ש**כן **נאמר "הליכות עולם לו"** (חבקוק ג, ו), **אל תקרי** [תקרא] **"הליכות" אלא הלכות,** וללמדנו שכל השונה הלכות ("הליכות"), נוחל עולם הבא ("עולם לו").