## Steinsaltz on Pesachim Daf 22b

###### Steinsaltz on Pesachim 22b:1
[Steinsaltz on Pesachim 22b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/22b:1)

ושואלים: **ולשיטת חזקיה** שלדעתו "לא תאכל" משמעו איסור אכילה בלבד ולא איסור הנאה, **למאי הלכתא איתקש** [למה לאיזו הלכה הושווה] **דם למים?** שהרי לשיטתו אינו זקוק להיקש זה לצורך היתר הנאתו! ומשיבים שהוא נצרך **ל**ענין זה, **כ**דברי **ר' חייא בר אבא,** ש**אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: מנין לדם קדשים שאינו מכשיר** דברי מאכל לקבל טומאה — **שנאמר "לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים"** (דברים יב, כד), נלמד מכאן **דם** שחיטת בהמת חולין **שנשפך כמים — מכשיר** לטומאה, דם קרבן **שאינו נשפך כמים** אלא נזרק על המזבח — **אינו מכשיר.**


###### Steinsaltz on Pesachim 22b:2
[Steinsaltz on Pesachim 22b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/22b:2)

א ועוד מקשים לשיטת ר' אבהו: **והרי אבר מן החי,** אבר שנחתך מבעל חיים בעודנו חי, **דכתיב** [שנאמר בו] **"**רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש **ולא תאכל הנפש עם הבשר"** (דברים יב, כג), **ותניא** [ושנויה ברייתא]: **ר' נתן אומר: מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר** האסור בשתיית יין, **ו**כן לא יושיט **אבר מן החי לבני נח** שאף בני נח אסורים באכילת אבר מן החי — **תלמוד לומר "ולפני עור לא תתן מכשל"** (ויקרא יט, יד). שהמסייע לאדם להיכשל באיסור הריהו כנותן מכשול לפני עיור. ונדייק מכאן: כיון שאיסור נתינת אבר מן החי לגוי הוא רק מפני "ולפני עור", אם כן נלמד כי **הא** [הרי] **לכלבים — שרי** [מותר], ומשמע שאין בכך איסור הנאה. והרי נאמר "לא תאכל" ולשיטת ר' אבהו הרי זה בא לאסור אף בהנאה!


###### Steinsaltz on Pesachim 22b:3
[Steinsaltz on Pesachim 22b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/22b:3)

ומשיבים: **שאני** [שונה] **אבר מן החי, דאיתקש** [שהושוה] בפסוק **לדם,** שהרי נאמר **"רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש"** (דברים יב, כג), וכשם שהדם מותר בהנאה — אף אבר מן החי מותר בהנאה.


###### Steinsaltz on Pesachim 22b:4
[Steinsaltz on Pesachim 22b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/22b:4)

ושואלים: **ו**אם כן, **לחזקיה** שאינו סבור ש"לא תאכל" הוא איסור הנאה, **למאי הלכתא איתקש** [למה לאיזו הלכה הושווה] **אבר מן החי לדם?** ומשיבים: **אמר לך** [יכול היה לומר לך] חזקיה להיפך, **דם הוא דאיתקש** [שהושוה] **לאבר מן החי,** ללמדנו: **מה אבר מן החי — אסור, אף דם מן החי אסור. ואי זה — זה דם הקזה, שהנפש יוצאה בו,** שדם כזה נקרא דם היוצא מן החי ואסור אף לבני נח (ר"ח).


###### Steinsaltz on Pesachim 22b:5
[Steinsaltz on Pesachim 22b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/22b:5)

ב ועוד שואלים: **והרי שור הנסקל דרחמנא** [שהכתוב] **אמר** "וכי יגח שור את איש או את אשה ומת, סקול יסקל השור **ולא יאכל את בשרו** ובעל השור נקי" (שמות כא, כח), **ותניא** [ושנויה ברייתא]: **ממשמע שנאמר "סקול יסקל השור" איני יודע שהיא נבלה?** שהרי לא נשחט אלא נסקל, **ו**הרי **נבלה אסורה באכילה! ו**אם כן **מה תלמוד לומר "לא יאכל"** שנאמר בו? אלא **מגיד לך הכתוב** שאף **אם שחטו לאחר שנגמר** (נפסק) **את דינו** לסקילה — **אסור,** גם אם לא הספיקו לסקלו ועדיין אינו בכלל נבילה.


###### Steinsaltz on Pesachim 22b:6
[Steinsaltz on Pesachim 22b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/22b:6)

**אין לי אלא** שאסור אותו השור **באכילה,** איסור **הנאה מניין? תלמוד לומר "ובעל השור נקי".** ושואלים: **מאי** [מה כיצד] **משמע** (מובן) ממילים אלה איסור הנאה? **שמעון בן זומא אומר:** הרי זה **כאדם שאומר לחבירו "יצא פלוני נקי מנכסיו"** ומשמע דבריו: **אין לו בהם הנאה של כלום,** וכן "ובעל השור נקי" משמעו: אין לו בשורו כל הנאה.


###### Steinsaltz on Pesachim 22b:7
[Steinsaltz on Pesachim 22b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/22b:7)

ולענייננו נדייק: **טעמא** [הטעם דוקא] ש**כתב "ובעל השור נקי"** יודעים שיש בכך איסור הנאה, **דאי** [שאם] היינו צריכים ללמוד רק **מ"לא יאכל", איסור אכילה — משמע** מכאן, **איסור הנאה — לא משמע,** וקשה אף לשיטת חזקיה המסכים ש"לא יאכל" משמעו גם איסור הנאה!


###### Steinsaltz on Pesachim 22b:8
[Steinsaltz on Pesachim 22b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/22b:8)

ומשיבים: **לעולם "לא יאכל" — איסור אכילה ואיסור הנאה משמע, "ובעל השור נקי" — להנאת עורו הוא דאתא** [שבא], ללמדנו שאף עור השור הנסקל אסור בהנאה. **ואיצטריך** [והיה צריך] לפרש דבר זה, כי **סלקא דעתך אמינא** [עולה על דעתך לומר]: **"לא יאכל את בשרו" כתיב** [נאמר], והיינו מדייקים: **בשרו — אין** [כן] יש בו איסור הנאה, **עורו — לא,** על כן **קא משמע לן** [השמיע לנו] שאף עורו אסור בהנאה.


###### Steinsaltz on Pesachim 22b:9
[Steinsaltz on Pesachim 22b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/22b:9)

ושואלים: **ולהנך תנאי דמפקי ליה להאי קרא** [ולאותם תנאים המוציאים אותו את הפסוק הזה] "בעל השור נקי" **לדרשה אחרינא** [אחרת] כגון לענין הלימוד ששור תם פטורים בעליו מתשלום **חצי כופר** אם הרג השור איש, **ולדמי וולדות** אם נגח אשה הרה וכתוצאה מכך הפילה את עוברה, אם כן איסור **הנאת עורו מנא להו** [מנין להם]? ומשיבים: **נפקא להו** [יוצא להם] ענין זה **מ**לשון **"**ולא יאכל **את בשרו",** ומייתור הלשון "את" למדים ריבוי ותוספת לאיסור זה, ומשמעו: **את הטפל לבשרו,** והוא העור. וכשם שאסור הבשר, כך אסור העור הטפל לו.


###### Steinsaltz on Pesachim 22b:10
[Steinsaltz on Pesachim 22b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/22b:10)

ושואלים: **ואידך** [והאחר] הלומד איסור הנאה בעור מ"בעל השור נקי", כיצד דורש הוא את התוספת "את"? ומשיבים: שיטת חכם זה היא ש**"את"** כמלה המלמדת על תוספת וריבוי הוא **לא דריש** [דורש], וסבור הוא שמלה זו היא חלק טבעי ממבנה המשפט ואין ללמוד ממנה דבר.


###### Steinsaltz on Pesachim 22b:11
[Steinsaltz on Pesachim 22b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/22b:11)

**כדתניא** [כפי ששנינו בברייתא]: **שמעון העמסוני, ואמרי לה** [ויש אומרים] שהיה זה **נחמיה העמסוני, היה דורש כל 'אתים' שבתורה** במשמעות של תוספת וריבוי, **כיון שהגיע ל"את ה' אלהיך תירא** אותו תעבוד ובשמו תשבע**"** (דברים י, כ) **פירש** ואמר שהוא חוזר בו מדרך דרש זו, שהרי אינו יכול לדרוש ריבוי ותוספת בפסוק זה ולומר שקיים דבר נוסף על ה' עצמו. **אמרו לו תלמידיו: רבי, כל 'אתים' שדרשת מה תהא עליהן?** והרי כל הזמן דרשת "את" כתוספת ועכשיו חוזר אתה בך מכל אלה? **אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה** מלדרוש דרשות אלה. **עד שבא ר' עקיבא ודרש: "את ה' אלהיך תירא"** אפשר לראות אף בכך לשון ריבוי: **לרבות תלמידי חכמים,** שאדם מצווה לירא אותם כמורא שמים. ומכל מקום למדנו מכאן ששמעון העמסוני לפחות חזר בו ואיננו דורש עוד "את" כלשון ריבוי.


###### Steinsaltz on Pesachim 22b:12
[Steinsaltz on Pesachim 22b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/22b:12)

ג ועוד מקשים, **והרי ערלה דרחמנא** [שהכתוב] **אמר "**וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלוש שנים יהיה לכם **ערלים לא יאכל"** (ויקרא יט, כג), **ותניא** [ושנויה ברייתא] **"ערלים לא יאכל" — אין לי אלא איסור אכילה, מנין ש**אף **לא יהנה ממנו** הנאה אחרת, כגון **שלא יצבע בו** בצבע היוצא מן הפירות, **ולא ידליק בו** בשמנו **את הנר? תלמוד לומר "וערלתם ערלתו... ערלים לא יאכל" — לרבות את** כל ההנאות **כולם** לאיסור.


###### Steinsaltz on Pesachim 22b:13
[Steinsaltz on Pesachim 22b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/22b:13)

ונדייק: **טעמא** [הטעם דוקא] כיון ש**כתב רחמנא** [הכתוב] **"וערלתם ערלתו... ערלים"** שהוא לשון הרחקה כפולה, **הא לאו הכי, הוה אמינא** [הרי אם לא כך, הייתי אומר]: **איסור אכילה — משמע** מכאן, **איסור הנאה — לא משמע,** אף שנכתב הלשון "לא יאכל", וקשה אפילו לחזקיה!


###### Steinsaltz on Pesachim 22b:14
[Steinsaltz on Pesachim 22b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/22b:14)

ודוחים: **לעולם "לא יאכל" משמע בין איסור אכילה בין איסור הנאה, ושאני התם** [ושונה שם] **דכתיב** [שנאמר] "יהיה **לכם** ערלים", ללמוד מכאן היתר הנאה. **ואיצטריך** [והוצרך] הכתוב לכתוב "וערלתם ערלתו", **סלקא דעתך אמינא** [שאם יעלה על דעתך לומר] **הואיל וכתב "לכם"** כפי שדורשים "לכם" בכל מקום — **שלכם יהא,** ומשמעו: מותר בהנאה. על כן **קא משמע לן** [השמיע לנו] שהוא אסור בהנאה.


###### Steinsaltz on Pesachim 22b:15
[Steinsaltz on Pesachim 22b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/22b:15)

ושואלים: **ואלא השתא דכתיבי הנך קראי** [עכשיו שכתובים מקראות אלה] אם כן **"לכם" למה לי?** והרי אין למדים מכאן דבר! ומשיבים שדרוש ביטוי זה **לכדתניא** [לכפי ששנינו בברייתא]: **"לכם" — לרבות את הנטוע**