## Steinsaltz on Pesachim Daf 27b

###### Steinsaltz on Pesachim 27b:1
[Steinsaltz on Pesachim 27b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/27b:1)

ותוהים: האם **מכלל** הדברים נאמר כי **דרבנן דפליגי עליה שרו** [שחכמים החלוקים עליו על רבי התירו] **אפילו כשאבוקה כנגדו, אלא** אם כן **עצים** שיש בהם **איסורא** [איסור] **לרבנן היכי משכחת להו** [לשיטת חכמים כיצד מוצא אתה אותם] אם אפילו כך אינו אוסר? **אמר רב אמי בר חמא: ב**שעשה מהם **שרשיפא** [שרפרף] שאסור ליהנות מהם כשהם בעינם ממש, אבל בהיסק אכן אין הנאה כלל אלא לאחר שכלה ונתבער האיסור לגמרי, ולכן מותר.


###### Steinsaltz on Pesachim 27b:2
[Steinsaltz on Pesachim 27b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/27b:2)

א **בעא מיניה** [שאל ממנו] **רמי בר חמא מרב חסדא: תנור שהסיקו בעצי הקדש, ואפה בו** את **הפת, לרבנן דשרו בקמייתא** [לחכמים שהתירו בראשונה] בפת שנאפתה בעצי ערלה, **מאי** [מה דינו]? **אמר ליה** [לו]: **הפת אסורה.** שאלו: **ומה בין זו לערלה** שהרי בערלה התירו?! **אמר רבא: הכי השתא** [כיצד אתה משווה]?! **ערלה — בטילה במאתים,** ולכן יש מקום לומר שכמות הערלה שנספגה בתוך הפת הזו היתה פחותה מאחד במאתים בפת. ואילו **הקדש — אפילו באלף לא בטיל** [בטל], ולכן גם כשיש משהו מן הקודש בתוך הפת, הרי היא נאסרת כולה.


###### Steinsaltz on Pesachim 27b:3
[Steinsaltz on Pesachim 27b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/27b:3)

**אלא אמר רבא: אי קשיא ליה** [אם קשה לו] — הרי **הא קשיא** [זה היה קשה] לו, כלומר צד זה של השאלה הוא שנתקשה בו רמי בר חמא: **והלא** כשהסיק בהקדש, **מעל המסיק,** שכל המשתמש (אף במזיד) בדבר של הקדש לצורך חולין מעל בקודש. **וכל היכא** [וכל מקום] ש**מעל המסיק — נפקו להו** [יצאו להם העצים] **לחולין,** שנתחללו מקדושתם עם המעילה וחייב המועל לשלם תמורתם להקדש. ואם העצים יצאו לחולין, הפת שנאפת מהם ודאי מותרת!


###### Steinsaltz on Pesachim 27b:4
[Steinsaltz on Pesachim 27b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/27b:4)

**אמר רב פפא: הכא** [כאן] **בעצי שלמים עסקינן** [עוסקים אנו] שהקדישם לצורך הקרבת קרבן שלמים בדמיהם שהם קדשים קלים ואין לגבוה בהם אלא לאחר זריקת הדם, **ואליבא** [ולפי שיטת] **ר' יהודה** ש**אמר: הקדש** אם השתמש בו **בשוגג — מתחלל** על ידי כך, והריהו מעתה חולין גמורים, ואם נשתמש בו **במזיד — אינו מתחלל.**


###### Steinsaltz on Pesachim 27b:5
[Steinsaltz on Pesachim 27b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/27b:5)

ובדרך יסודית יותר: **מזיד מאי טעמא** [מה הטעם] ש**לא** מתחלל, **כיון דלאו** [שאינו] **בר מעילה,** שדין מעילה אינו קיים בו — **לא נפיק** [יוצא] **לחולין,** שכן אין מביאים קרבן מעילה אלא על שימוש בהקדש בשגגה. ולפי שיטה זו **שלמים נמי** [גם כן], **כיון דלאו בר מעילה נינהו** [שאינם בני מעילה הם], כי בקרבן שלמים אין מעילה אלא לאחר זריקת דמם ולא קודם לכן. ולכן לשיטת ר' יהודה אם השתמש בהם אף בשוגג **לא נפקא** [יוצאים] **לחולין** ונשארים באיסורם.


###### Steinsaltz on Pesachim 27b:6
[Steinsaltz on Pesachim 27b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/27b:6)

ושואלים: **וכל היכא** [מקום] ש**מעל המסיק נפקי** [יוצאים] העצים **לחולין? והא תניא** [והרי שנינו בברייתא]: **כל** איסורים **הנשרפין — אפרן מותר** לאחר שריפה, **חוץ מעצי אשירה, ואפר הקדש — לעולם אסור.** הרי שיתכן שאף שהמסיק מעל, מכל מקום האפר עדיין אסור!


###### Steinsaltz on Pesachim 27b:7
[Steinsaltz on Pesachim 27b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/27b:7)

**אמר רמי בר חמא:** שם מדובר **כגון שנפלה דליקה מאיליה בעצי הקדש, דליכא אינש דנמעול** [שלא היה אדם שימעל]. וכיון שכך, לא יצאו אותם עצים לחולין, ומה שנשאר מהם עדיין הקדש הוא ואסור בהנאה. **רב שמעיה אמר:** שם מדובר **באותן** מיני אפר הקדש **שטעונין גניזה** כגון תרומת הדשן. **דתניא** [שהרי שנינו בברייתא] על הכתוב "והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח" (ויקרא ו, ג), **"ושמו" — בנחת, "ושמו" — כולו, "ושמו" — שלא יפזר.** הרי שאף לאחר שריפתו, עדיין יש בו קדושה ואסור בהנאה, ואף אין מעילה בהיסקו שלצורך הקרבת הקרבנות הוא.


###### Steinsaltz on Pesachim 27b:8
[Steinsaltz on Pesachim 27b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/27b:8)

ב שנינו במשנה: **ר' יהודה אומר "אין ביעור** חמץ אלא שריפה **"**. **תניא** [שנינו בברייתא]: **אמר ר' יהודה: אין ביעור חמץ אלא שריפה. ו**דבר זה, **הדין** (קל וחומר) **נותן** (מלמד), ובאופן זה: **ומה נותר** מן הקרבן לאחר זמן היתר אכילתו, **שאינו ב**כלל איסור **"בל יראה ובל ימצא" — טעון שריפה, חמץ** שחמור ממנו **שישנו ב**כלל איסור **"בל יראה ובל ימצא" — לא כל שכן שטעון שריפה!**


###### Steinsaltz on Pesachim 27b:9
[Steinsaltz on Pesachim 27b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/27b:9)

**אמרו לו** חכמים: **כל דין** (קל וחומר) **שאתה דן** (לומד) ש**תחלתו** לכאורה **להחמיר וסופו** מביא **להקל — אינו דין** שאין זה קל וחומר אמיתי. ואף כאן לדעת ר' יהודה, אם **לא מצא עצים לשורפו יהא** לדעתך **יושב ובטל** ולא יבערנו? **ו**הרי **התורה אמרה: "תשביתו שאר מבתיכם"** (שמות יב, טו), משמע **בכל דבר שאתה יכול להשביתו,** וקל וחומר שלך בסופו של דבר יבוא להקל בדין החמץ!


###### Steinsaltz on Pesachim 27b:10
[Steinsaltz on Pesachim 27b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/27b:10)

**חזר ר' יהודה ודנו דין אחר** שלא בדרך קל וחומר אלא על ידי "מה מצינו" (רש"ש): **נותר אסור באכילה** ואף **חמץ אסור באכילה,** ומפני הדמיון ביניהם נסיק: **מה נותר בשריפה — אף חמץ בשריפה.**


###### Steinsaltz on Pesachim 27b:11
[Steinsaltz on Pesachim 27b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/27b:11)

**אמרו לו: נבילה תוכיח, שאסורה באכילה ואינה טעונה שריפה,** ואם כן אין להביא ראיה מאיסור אכילה לחובת שריפה! **אמר להן: הפרש** יש בין הדברים, שכן בנבילה מפורש היתר הנאה, וכך יש להשוות: **נותר אסור באכילה ובהנאה, ו**אף **חמץ אסור באכילה ובהנאה. מה נותר טעון שריפה — אף חמץ טעון שריפה.**


###### Steinsaltz on Pesachim 27b:12
[Steinsaltz on Pesachim 27b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/27b:12)

**אמרו לו:** אף כאן אפשר להראות סתירה: **שור הנסקל יוכיח, שאסור באכילה ובהנאה — ואינו טעון שריפה. אמר להן: הפרש** יש בין חמץ ושור הנסקל. וכך יש להשוות: **נותר אסור באכילה ובהנאה וענוש כרת** על אכילתו, **ו**אף **חמץ אסור באכילה ובהנאה וענוש כרת** על אכילתו, **מה נותר** דינו **בשריפה — אף חמץ** דינו **בשריפה, אמרו לו:** אם כן, **חלבו של שור הנסקל יוכיח, שאסור באכילה, ו**כיון שהוא שור הנסקל אף אסור **בהנאה, וענוש כרת,** שהרי כל האוכל חלב דינו בכרת, **ו**בכל זאת — **אין טעון שריפה!**