## Steinsaltz on Pesachim Daf 28b

###### Steinsaltz on Pesachim 28b:1
[Steinsaltz on Pesachim 28b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/28b:1)

**ר' שמעון אומר: חמץ לפני זמנו ולאחר זמנו — אינו עובר עליו בלא כלום,** ואין בו איסור הנאה כלל. **תוך זמנו — עובר עליו** כמפורש בתורה **בכרת ובלאו, ומשעה שאסור באכילה** מחצות ערב פסח **אסור בהנאה,** ומעירים: במשפט זה **אתאן לתנא קמא** [באנו לתנא הראשון], שמשפט זה אינו כשיטת ר' שמעון אלא לדעת ר' יהודה הוא. ו**ר' יוסי הגלילי אומר: תמה על עצמך, היאך חמץ אסור בהנאה כל שבעה!** שהוא חולק על עיקרה של ההנחה שחמץ אסור בהנאה אפילו בכל שבעת ימי הפסח.


###### Steinsaltz on Pesachim 28b:2
[Steinsaltz on Pesachim 28b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/28b:2)

**ו**מכאן באים לדון בבעיה קרובה: **מנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה** בערב פסח **שהוא עובר בלא תעשה — שנאמר** "וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם, **לא תאכל עליו חמץ** שבעת ימים תאכל עליו מצות, לחם עוני" (דברים טז, ב— ג). ולמד מכאן שמזמן ששוחטים את קרבן הפסח משעת הצהריים של יום ארבעה עשר בניסן, אסורה אכילת החמץ, אלו **דברי ר' יהודה.**


###### Steinsaltz on Pesachim 28b:3
[Steinsaltz on Pesachim 28b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/28b:3)

**אמר לו ר' שמעון: וכי אפשר לומר כן? והלא כבר נאמר "לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות",** שהכתוב קשר את אכילת המצות עם איסור החמץ, ולדעתך יש לאכול מצות עוד ביום ארבעה עשר בניסן! **אם כן מה תלמוד לומר "לא תאכל עליו חמץ",** יש לדייק ממנו כך: **בשעה שישנו ב**מצוות עשה של **קום אכול מצה — ישנו** גם **ב**איסור **בל תאכל חמץ, ובשעה שאינו בקום אכול מצה — אינו בבל תאכל חמץ.**


###### Steinsaltz on Pesachim 28b:4
[Steinsaltz on Pesachim 28b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/28b:4)

ושואלים: **מאי טעמא** [מה הטעם] של **ר' יהודה** שאיננו מקבל דחיה זו? ומסבירים: לדעתו **תלתא קראי כתיבי** [שלושה מקראות כתובים] כאן: נאמר **"ולא יאכל חמץ"** (שמות יג, ג), **ו**נאמר **"כל מחמצת לא תאכלו** בכל מושבותיכם תאכלו מצות**"** (שמות יב, כ), ונאמר **"לא תאכל עליו חמץ"** (דברים טז, ג). **חד** [פסוק אחד] בא ללמד שיש איסור חמץ **לפני זמנו** בערב פסח, **וחד** [ופסוק אחד] בא לומר שישנו גם **לאחר זמנו** לאחר שעבר עליו הפסח, **וחד** [ופסוק אחד] בא ללמד **לתוך זמנו.**


###### Steinsaltz on Pesachim 28b:5
[Steinsaltz on Pesachim 28b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/28b:5)

ושואלים: אם כן, **ור' שמעון** כיצד הוא מבין כתובים אלה? ומשיבים: **חד** [פסוק אחד] — **לתוך זמנו, ו**פסוק זה שנאמר בו **"כל מחמצת** לא תאכלו **"**— **מבעי ליה** [נחוץ לו] **לכדתניא** [לכמו ששנינו בברייתא אחרת]: **אין לי אלא** חמץ אסור כ**שנתחמץ מאליו** מחמת ששהה והחמיץ מעצמו, ואולם דבר שהחמיץ **מחמת דבר אחר, מנין** שהוא בכלל חמץ? **תלמוד לומר: "כל מחמצת לא תאכלו"** משמע לאסור כל שיש בו צד חימוץ, בין מעצמו בין מאחרים.


###### Steinsaltz on Pesachim 28b:6
[Steinsaltz on Pesachim 28b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/28b:6)

ואילו **"ולא יאכל חמץ"** — **מבעי ליה** [נחוץ לו] ללמוד ממנו ענין אחר **לכדתניא** [לכמו ששנינו בברייתא], **ר' יוסי הגלילי אומר: מנין לפסח מצרים שאין חימוצו נוהג** כלומר, שלא נהגו בו איסור **אלא יום אחד** בלבד — **תלמוד לומר "לא יאכל חמץ",** ונאמר בפסוק ש**סמיך ליה** [סמוך לו הבא אחריו] **"היום אתם יצאים** בחודש האביב**"** (שמות יג, ד), שאיסור אכילת חמץ בפסח מצרים חל באותו יום בלבד.


###### Steinsaltz on Pesachim 28b:7
[Steinsaltz on Pesachim 28b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/28b:7)

ושואלים: **ור' יהודה** חמץ ש**מחמת דבר אחר מנא ליה** [מנין לו] שהוא אסור? ומשיבים: **מדאפקיה רחמנא** [מכיון שהוציאו הכתוב] **בלשון מחמצת** אין אנו צריכים לריבוי בפסוק מיוחד, והדבר נלמד מלשון זו.


###### Steinsaltz on Pesachim 28b:8
[Steinsaltz on Pesachim 28b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/28b:8)

ושואלים: ודבר זה שאמר **ר' יוסי הגלילי** בענין פסח מצרים **מנא ליה** [מנין לו] לר' יהודה? שהרי מפסוק זה למד הלכה אחרת! ומשיבים: **אי בעית אימא מדסמיך ליה** [אם תרצה אמור מכיון שנסמך לו] **"היום",** ולדעתו לא כל הפסוק נאמר לצורך זה, אלא דבר זה נלמד אגב סמיכותו של פסוק אחר. **אי בעית אימא** [אם תרצה אמור] ר' יהודה **סמוכין לא דריש** [דורש]. ששיטתו בכלל היא שאין לומדים מסמיכות המקראות, אלא במקרים מיוחדים. ובאמת ר' יהודה אינו מקבל את שיטת ר' יוסי הגלילי וסבור שבפסח מצרים היה איסור חמץ כל שבעת ימים.


###### Steinsaltz on Pesachim 28b:9
[Steinsaltz on Pesachim 28b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/28b:9)

א **אמר מר** [החכם] בברייתא שהבאנו: **ומנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא עובר בלא תעשה — שנאמר: "לא תאכל עליו חמץ",** אלו **דברי ר' יהודה. אמר לו ר' שמעון: וכי אפשר לומר כן? והלא כבר נאמר "לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות",** שסמך זמן איסור אכילת חמץ לזמן אכילת מצה.


###### Steinsaltz on Pesachim 28b:10
[Steinsaltz on Pesachim 28b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/28b:10)

ושואלים: **ור' יהודה** הלוא **שפיר קאמר ליה** [יפה אמר לו] **ר' שמעון,** וכיצד יכול הוא להביא ראיה מפסוק זה? ומשיבים: **ור' יהודה אמר לך** [יכול היה לומר לך] שכך יש להבין את הדברים: **ההוא** [אותו] הקשר בין איסור חמץ לאכילת מצה — **לקובעו חובה אפילו בזמן הזה הוא דאתא** [שבא]. שהרי יכולנו לחשוב שלאחר חורבן הבית, כשאין קרבן פסח, שוב אין גם חובת אכילת מצה. על כן מצרף הכתוב את מצות המצה עם איסור החמץ, לומר: כשם שאסורים באכילת חמץ בזמן הזה, כן גם חייבים באכילת מצה.


###### Steinsaltz on Pesachim 28b:11
[Steinsaltz on Pesachim 28b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/28b:11)

ושואלים: **ור' שמעון לקובעו חובה** בזמן הזה **מנא ליה** [מנין לו]? ומשיבים: **נפקא ליה** [יוצא לו] דבר זה מכתוב מפורש שנאמר בו "בראשון בארבעה עשר יום לחודש **בערב תאכלו** מצות עד יום האחד ועשרים לחודש בערב" (שמות יב, יח), הרי שחובת מצה קשורה בזמן מסויים ולא רק בקרבן הפסח. **ור' יהודה,** שאינו למד דבר זה מכאן, **מיבעי ליה** [נחוץ, לו] פסוק זה **ל**למדנו חיובו של מי שהוא **טמא או שהיה בדרך רחוקה,** שאינו יכול להקריב את הפסח בזמנו. **סלקא דעתך אמינא** [יעלה על דעתך לומר] **הואיל ובפסח לא יאכל, מצה ומרור נמי** [גם כן] **לא ניכול** [לא יאכל]. לכן **קא משמע לן** [השמיע לנו] שאף הוא חייב במצה.


###### Steinsaltz on Pesachim 28b:12
[Steinsaltz on Pesachim 28b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/28b:12)

ומצד שני, **ור' שמעון** טוען כי מי שהיה **טמא ושהיה בדרך רחוקה לא איצטריך קרא** [צריך כתוב מיוחד] ללמד שחייבים באכילת מצה, משום שהוא **לא גרע** [גרוע] **מערל ובן נכר.** שהרי נאמר בקרבן הפסח: **"וכל ערל לא יאכל בו"** (שמות יב, מח), ומן ההדגשה **"בו"** אנו מדייקים: בקרבן הפסח בלבד **הוא אינו אוכל, אבל אוכל הוא במצה ובמרור.** ושואלים: **ור' יהודה,** מה אומר הוא כנגד טענה זו? ומשיבים: לדעתו **כתיב בהאי וכתיב בהאי** [כתוב בזה וכתוב בזה] שפירש הכתוב גם לדין טמא ושהיה בדרך רחוקה וגם לדין ערל ובן נכר החייבים מכל מקום במצה ומרור.


###### Steinsaltz on Pesachim 28b:13
[Steinsaltz on Pesachim 28b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/28b:13)

ב מעתה לאחר בירור שיטות ר' יהודה, ר' שמעון ור' יוסי הגלילי, שואלים: **מני מתניתין** [כשיטת מי היא משנתנו]? **אי** [אם] תאמר שהיא כ**ר' יהודה** — הלוא ר' יהודה **חמץ סתמא** [סתם] **קאמר** [אמר] משמע, **אפילו** חמץ של **גוי** אסור בהנאה בפסח, שלא כמשנתנו, **ואי** [ואם] כשיטת **ר' שמעון**