## Steinsaltz on Pesachim Daf 31a

###### Steinsaltz on Pesachim 31a:1
[Steinsaltz on Pesachim 31a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/31a:1)

**ואתי** [ויכול לבוא] ה**מלוה ופריק** [ויפדה] בסכום סמלי מן ההקדש, כלומר להפקיעו למעשה מרשות הקדש. **דתנן** [שכן שנינו במשנה] בכגון זה: **מוסיף** המלוה **עוד דינר** על סכום החוב **ופודה את הנכסים האלו** שמעיקר הדין אינו צריך לפדות כלל. אלא כדי שלא יאמרו שדבר יוצא מן ההקדש בלא פדיון תיקנו שיעשה פדיון סמלי, בדינר אחד. **כי פליגי** [כאשר נחלקו] הרי זה **דזבין** [כשמכר] **מלוה, ו**כן **אם קדיש** [הקדיש] **מלוה** את הנכסים בתקופה שלפני זמן הפרעון.


###### Steinsaltz on Pesachim 31a:2
[Steinsaltz on Pesachim 31a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/31a:2)

**אביי אמר: למפרע הוא גובה,** וטעמו: **כיון דמטא זמניה ולא פרעיה, איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא ברשותיה הוה קאי** [שהגיע זמנו ולא פרעו, התברר הדבר למפרע שמתחילה ברשותו של המלוה היה עומד] **ושפיר אקדיש, ושפיר זבין** [ויפה הקדיש ויפה מכר]. ואילו **רבא אמר: מכאן ולהבא הוא גובה,** וטעמו: **כיון** ש**אילו הוו ליה זוזי — הוה מסליק להו בזוזי** [היה לו ללוה כסף היה מסלק את חובו בכסף] ולא היה כל קנין למלוה בקרקעות. **אישתכח דהשתא קא קני** [נמצא שעכשיו עם זמן הפרעון הוא קונה] ולכן אינו יכול להקדיש או למכור.


###### Steinsaltz on Pesachim 31a:3
[Steinsaltz on Pesachim 31a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/31a:3)

א לפני שמגיעים להבאת ראיות לצד זה או אחר, רוצים לברר: **ומי** [והאם] **אמר רבא הכי** [כך]? והרי מדבריו במקום אחר נראה שלא כך סבר, כי **אמר רמי בר חמא: ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות,** כלומר בתנאי שכל נכסיו של ראובן אחראים לשמעון על מקח זה ואם יתברר שיש משכנתא על שדה זה יכול שמעון ליטול תמורתה נכס אחר **וזקפן עליו במלוה,** ולא שילם שמעון את דמי השדה אלא נשאר חייב סכום זה. ובינתיים **מת ראובן ואתא** [ובא] **בעל חוב** של **ראובן** שהיה חובו מוקדם לזמן מכירה זו **וטריף ליה** [ולקח את הקרקע] **משמעון** מתוך שהיתה משועבדת לחוב זה. **ואתא** [ובא] **שמעון ופייסיה בזוזי** [ופייס את המלוה הראשון בכסף] ששילם את חובו כדי שיוותר על השדה.


###### Steinsaltz on Pesachim 31a:4
[Steinsaltz on Pesachim 31a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/31a:4)

עדיין **דינא** [דין] **הוא דאתו** [שיכולים לבוא] **בני ראובן** המוכר **ואמרי ליה** [ואומרים לו] **לשמעון** תן לנו את הכסף שאתה חייב לאבינו עבור השדה. ואם תתבע מאתנו עבור האחריות — איננו משלמים כי **אנן מטלטלי שבק אבון גבך** [אנחנו, מטלטלים הניח אבינו אצלך] אותו ממון שאתה חייב לנו תמורת השדה **ומטלטלי דיתמי** [ומטלטלים של יתומים] **לבעל חוב לא משתעבדי** [משתעבדים] ומכיון שכך לא היה לבעל חוב עלינו דבר ואתה שפרעת חוב זה גרמת לעצמך הפסד בכך.


###### Steinsaltz on Pesachim 31a:5
[Steinsaltz on Pesachim 31a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/31a:5)

**ואמר רבא: אי** [אם] **פיקח שמעון** זה — **מגבי להו** [ישלם להם] בחובם לא כסף אלא **ארעא** [קרקע]. וכיון שעתה יש בידם קרקע, יש מקום מהיכן להפרע את אחריות הנכסים של ראובן, **והדר גבי לה מינייהו** [ויחזור ויגבה אותם מהם] בשביל אחריות ראובן על השדה שנמכר. ש**אמר רב נחמן: יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם מבעל חוב אחד — בעל חוב** אחר **חוזר וגובה אותה מהן** לפרעון התחיבויותיו של האב.


###### Steinsaltz on Pesachim 31a:6
[Steinsaltz on Pesachim 31a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/31a:6)

ולענייננו שלנו: **אי אמרת בשלמא** [נניח אם אומר אתה] **"למפרע הוא גובה"** והשדה נחשב של המלוה אף לפני זמן הפרעון, **אמטו להכי** [משום כך] **חוזר וגובה אותה מהן — דכמאן דגבו מחיים דאבוהון דמי** [שכמי שגבו מחיי אביהם הם נחשבים] שאומרים אנו שהשדה שנתן שמעון בפרעון חובו התברר למפרע שהיה שייך לראובן משעה שנתחייב לו הקונה לשלם בעד השדה, ומשום כך יכול עכשיו שמעון לחזור ולגבות את השדה, **אלא אי אמרת** [אם אומר אתה] **"מכאן ולהבא הוא גובה" אמאי** [מדוע] **חוזר וגובה אותה מהן? הא הוי כמאן דזבין יתמי נכסי דמי** [הרי הוא כמי שקנו היתומים נכסים נחשב], **ואילו קני יתמי נכסי, מי קא משתעבדי לבעל חוב** [היו קונים היתומים נכסים חדשים משלהם, האם היו משתעבדים לבעל חוב] של אביהם? שהרי רק נכסי האב משועבדים לפרעון חובותיו! ואם כן הרי זו סתירה לשיטת רבא מדברי עצמו.


###### Steinsaltz on Pesachim 31a:7
[Steinsaltz on Pesachim 31a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/31a:7)

ודוחים: **שאני התם** [שונה שם] **דאמר להו** [שיכול אותו שמעון לומר להם] לבני ראובן; **כי היכי דמשתעבדנא ליה לאבוכון** [כמו שאני משועבד לאביכם] לשלם לו את חובו, **משתעבדנא נמי** [משועבד אני גם כן] **לבעל חוב דאבוכון** [של אביכם]. וזאת, **מ**שיטתו של **ר' נתן** הסבור כי מי שהלווה לאחד ולוה מאחר, משמש רק אמצעי בין המלוה הראשון והלווה השני, **דתניא** [שכן שנינו בברייתא], **ר' נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו, שמוציאין מזה** הלווה השני, **ונותנין לזה,** המלוה הראשון, ואין צורך כלל להעביר את הכסף דרך אותו אדם שלוה מאחד והלוה לאחר. **תלמוד לומר "ונתן לאשר אשם לו"** (במדבר ה, ז) משמע שיש להחזיר את החוב למי שהחוב בסופו של דבר שלו ואין הדבר קשור במחלוקת אם למפרע הוא גובה.


###### Steinsaltz on Pesachim 31a:8
[Steinsaltz on Pesachim 31a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/31a:8)

ב ומעתה רוצים להביא ראיות לשיטות החולקים. **תנן** [שנינו במשנתנו]: **גוי שהלוה את ישראל על חמצו** ונשאר ברשות ישראל — **אחר הפסח מותר בהנאה.** ונברר: **אי אמרת בשלמא** [נניח אם אומר אתה] **"למפרע הוא גובה" — אמטו להכי** [משום כך] **מותר בהנאה,** משום שנתברר למפרע שהחמץ היה שייך לגוי.


###### Steinsaltz on Pesachim 31a:9
[Steinsaltz on Pesachim 31a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/31a:9)

**אלא אי אמרת** [אם אומר אתה] **"מכאן ולהבא הוא גובה", אמאי** [מדוע] **מותר בהנאה?** הלוא **ברשותא** [ברשות] **ישראל הוה קאי** [היה עומד] החמץ, ושלו היה, וכיון שכן — הריהו אסור בהנאה! ומשיבים: **הכא במאי עסקינן** [כאן במה אנו עוסקים] **כשהרהינו אצלו** שלא היה החמץ מצוי בבית הישראלי אלא היה ממושכן ומונח בבית הגוי, ובמקרה זה ודאי שהמשכון נחשב כשייך לגוי אלא אם כן החזיר הישראלי את חובו.


###### Steinsaltz on Pesachim 31a:10
[Steinsaltz on Pesachim 31a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/31a:10)

ומציעים: **לימא כתנאי** [האם לומר שמחלוקת זו כמחלוקת תנאים] שנחלקו אף הם בסוגיה זו ששנינו: **ישראל שהלוה לגוי על חמצו — לאחר הפסח אינו עובר, משום** (משמו של) **ר' מאיר אמרו: עובר.** ומעירים: **מאי לאו בהא קמיפלגי** [האם לא בדבר זה נחלקו] **דמר** [שחכם זה, ר' מאיר] **סבר** שעובר משום שלדעתו **למפרע הוא גובה,** ולכן התברר למפרע שהחמץ היה שלו וברשותו של הישראל בפסח, **ומר** [וחכם זה שהתיר] **סבר** ש**מכאן ולהבא הוא גובה** ועדיין אינו ברשותו.


###### Steinsaltz on Pesachim 31a:11
[Steinsaltz on Pesachim 31a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/31a:11)

ודוחים: **ותסברא** [וכי יכול אתה לסבור] כן? **אימא סיפא** [אמור את סוף] אותה ברייתא: **אבל גוי שהלוה לישראל על חמצו — לאחר הפסח דברי הכל עובר. והא איפכא מיבעי ליה** [והרי ההיפך היה צריך להיות] **למאן** [למי] ש**אמר התם** [שם בקטע הראשון] **"אינו עובר"** — **הכא** [כאן] צריך להיות **עובר, למאן** [למי] ש**אמר התם** [שם] **"עובר"** — **הכא** [כאן] צריך היה להיות **אינו עובר,** שהרי לפי עקרון זה מי שסבור שלמפרע הוא גובה צריך היה לומר שהחמץ שייך לגוי ואינו עובר עליו.