## Steinsaltz on Pesachim Daf 31b

###### Steinsaltz on Pesachim 31b:1
[Steinsaltz on Pesachim 31b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/31b:1)

**אלא הכא במאי עסקינן** [כאן במה אנו עוסקים] במקרה **כגון שהרהינו** [משכנו] את החמץ **אצלו, וקמיפלגי** [ונחלקו] בדברי **ר' יצחק.** ש**אמר ר' יצחק: מנין לבעל חוב שקונה משכון** שנותנים לו, שהמשכון נחשב כל זמן היותו בידו כשלו לכל דבר — **שנאמר** "השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך **ולך תהיה צדקה** לפני ה' אלהיך" (דברים כד, יג), ומכאן נסיק: אם המלוה **אינו קונה משכון — צדקה מנין?** הרי אינו נותן כלום משלו! **מכאן לבעל חוב שקונה משכון.**


###### Steinsaltz on Pesachim 31b:2
[Steinsaltz on Pesachim 31b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/31b:2)

ובהלכה זו נחלקו בברייתא **תנא קמא סבר: הני מילי** [דברים אלה] אמורים **רק** ב**ישראל** שלקח משכון **מישראל הוא דקרינא ביה** [שקוראים בו] **"ולך תהיה צדקה"** ואומרים שהמשכון הוא קניינו של המלוה, **אבל ישראל מגוי,** שלא נאמר דבר במקרא על כגון זה **לא קני** [אינו קונה] את משכונו והמשכון שייך עדיין לבעליו הגוי, ולכן בפסח אינו עובר עליו.


###### Steinsaltz on Pesachim 31b:3
[Steinsaltz on Pesachim 31b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/31b:3)

ואילו **ר' מאיר סבר, קל וחומר:** אם **ישראל מישראל קני** [קונה] משכון, **ישראל מגוי לא כל שכן** שהוא קונה. **אבל גוי שהלוה את ישראל על חמצו** — **אחר הפסח דברי הכל עובר. התם** [שם] **ודאי גוי מישראל לא קני** [אינו קונה] את המשכון ואינו נקנה לו אלא בדרכי הקנין המקובלות.


###### Steinsaltz on Pesachim 31b:4
[Steinsaltz on Pesachim 31b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/31b:4)

**תנן** [שנינו במשנתנו]: **גוי שהלוה את ישראל על חמצו — אחר הפסח מותר בהנאה. נהי נמי** [אמנם גם כן] כפי שאמרת מדובר **דהרהינו** [שמשכנו] לחמץ **אצלו, הא אמרת** [הרי אמרת] ש**גוי מישראל לא קני** אינו קונה משכון ומדוע יהא מותר בהנאה? והרי חמץ ישראל הוא! ומשיבים: **לא קשיא** [אינו קשה] **הא** [זה] שקנה הגוי ואין הישראל עובר עליו — ש**אמר ליה** [לו] אם איני פורע את חובי יהיה המשכון קנוי לך **"מעכשיו", והא** [וזה] שאסור ש**לא אמר ליה** [לו] **"מעכשיו".**


###### Steinsaltz on Pesachim 31b:5
[Steinsaltz on Pesachim 31b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/31b:5)

**ומנא תימרא דשני ליה בין היכא דאמר** [ומנין תאמר ששונה לו לדין אפילו אם הרהינו בין מקום שאמר] **"מעכשיו" ובין היכא דלא אמר** [ובין מקום שלא אמר לו] **"מעכשיו" דתניא** [שהרי שנינו בברייתא]: **גוי שהרהין** [שמישכן] **פת פורני** (פת שנאפתה בתנור) **אצל ישראל — אינו עובר** עליו משום "בל יראה ובל ימצא", **ואם אמר לו "הגעתיך"** מעכשיו, שאם לא אפרע לך חובי הרי המשכון שלך מעכשיו **עובר. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא** [במה שונה ההתחלה ובמה שונה הסוף] **אלא לאו שמע מינה** [האם לא תשמע מכאן] **שאני** [שונה] **היכא** [מקום] ש**אמר ליה** [לו] **"מעכשיו" להיכא** [למקום] ש**לא אמר ליה** [לו] **"מעכשיו".** ומסכמים: אכן **שמע מינה** [למד מכאן] שכן הוא.


###### Steinsaltz on Pesachim 31b:6
[Steinsaltz on Pesachim 31b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/31b:6)

א **תנו רבנן** [שנו חכמים] בתוספתא: היתה **חנות של ישראל ומלאי** (הדברים הנמכרים בחנות) **של ישראל, ופועלי גוים נכנסין לשם** מזמן לזמן — **חמץ שנמצא שם לאחר הפסח אסור בהנאה, ואין צריך לומר** שאסור **באכילה** משום שחזקה שהחמץ שייך לחנות ולבעליה. ולהיפך, אם היתה **חנות של גוי ומלאי של גוי ופועלי ישראל נכנסין ויוצאין לשם** סברה ש**חמץ שנמצא שם אחר הפסח** לא של ישראל היה אלא של גוי היה והוא **מותר באכילה, ואין צריך לומר** שמותר **בהנאה.**


###### Steinsaltz on Pesachim 31b:7
[Steinsaltz on Pesachim 31b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/31b:7)

ב משנה **חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער** ואין צורך לחפור ולהוציאו משם כדי לשורפו. **רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל** שהחמץ טמון באופן **שאין הכלב יכול לחפש אחריו** — הרי זה כמבוער.


###### Steinsaltz on Pesachim 31b:8
[Steinsaltz on Pesachim 31b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/31b:8)

ג גמרא **אמר רב חסדא:** אף שאין צורך לחפור ולהוציא את החמץ, בכל זאת **צריך שיבטל** את החמץ **בלבו** שמא יתגלה החמץ בתוך הפסח ויעבור עליו. **תנא** [שנינו בתוספתא]: **כמה חפישת הכלב** כדי עומק של **שלשה טפחים.**


###### Steinsaltz on Pesachim 31b:9
[Steinsaltz on Pesachim 31b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/31b:9)

**אמר ליה** [לו] **רב אחא בריה** [בנו] של **רב יוסף לרב אשי: הא** [הלכה זו] ש**אמר שמואל כספים** של פקדון **אין להם שמירה** שאפשר יהיה לומר שהם מצויים במקום בטוח ומשומר מן הגנבים ויהיה שומר חינם פטור על גניבתם, **אלא** כשמטמינים אותם **בקרקע מי בעינן** [האם צריכים אנו] לענין זה להטמינן **שלשה טפחים** בעומק הקרקע **או לא? אמר ליה** [לו] **הכא** [כאן בפסח] **משום ריחא** [ריח] הלחם **בעינן** [צריכים אנו] **שלשה טפחים,** שחוש הריח של הכלב חד רק עד עומק שלושה טפחים. **התם** [שם בכספים] **משום איכסויי מעינא** [הכיסוי מעין] **הוא, ולא בעי** [צריך] **שלשה** טפחים, שהכלב ובעלי חיים לא יחטטום ובני אדם כבר אינם רואים אותם. ושואלים: אם כן **כמה? אמר רפרם בר פפא** מהעיר **סיכרא:** עומק **טפח** אחד מספיק להטמנת כספים.


###### Steinsaltz on Pesachim 31b:10
[Steinsaltz on Pesachim 31b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/31b:10)

ד משנה **האוכל תרומת חמץ בפסח,** אם היה זה **בשוגג** שלא ידע שהיא תרומה — **משלם קרן וחומש,** כי האוכל תרומה בשוגג משלם לכהן את מחיר התרומה ומוסיף עליה עוד חמישית, אף על פי שתרומת חמץ אינה שווה בפסח מאומה. ואם אכל **במזיד** שידע שהוא אוכל תרומה — **פטור מתשלומין** בכלל, ואם היתה זו תרומה טמאה אף אינו משלם עבור **דמי עצים** שהנהנה מתרומה טמאה משלם עבור שוויה כחומר הסקה, שמותר להשתמש בה להסקה, אבל חמץ בפסח — אסור בהנאה ואין לו כל ערך כספי.


###### Steinsaltz on Pesachim 31b:11
[Steinsaltz on Pesachim 31b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/31b:11)

ה גמרא **תנן התם** [שנינו במשנה שם] במסכת תרומות **האוכל תרומה בשוגג — משלם** עבורה **קרן וחומש, אחד האוכל ואחד השותה**