## Steinsaltz on Pesachim Daf 4a

###### Steinsaltz on Pesachim 4a:1
[Steinsaltz on Pesachim 4a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/4a:1)

א מסופר עוד: **רב בר אחוה** [בן אחיו] של **ר' חייא ובר אחתיה** [ואף בן אחותו] היה, שנשא אייבו אבי רב שהיה אחי ר' חייא מאב את אחותו החורגת שהיתה אחות ר' חייא מאם. **כי סליק להתם** [כאשר עלה רב לשם, לארץ ישראל] **אמר ליה** [לו] ר' חייא דודו: האם אביך **אייבו קיים,** עדיין חי? **אמר ליה** [לו] בשאלה: וכי **אימא** אחותך **קיימת? אמר ליה** [לו]: והאם **אימא קיימת? אמר ליה** [לו]: וכי **אייבו קיים?** כיון ששמע ר' חייא כך הבין ששניהם נפטרו אלא שרב לא רצה לומר זאת במפורש.


###### Steinsaltz on Pesachim 4a:2
[Steinsaltz on Pesachim 4a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/4a:2)

**אמר ליה** [לו] **לשמעיה** [לשמשו] **חלוץ לי מנעלי והוליך כלי אחרי לבית המרחץ.** ואומרים כי **שמע מינה תלת** [למד ממנה, ממעשהו של ר' חייא, שלשה דברים בהלכה]; **שמע מינה** [למד ממנה]: **אבל אסור בנעילת הסנדל,** ולכן ציוה לשמשו לחלוץ מנעליו. **ושמע מינה** [ולמד ממנה]: **שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד,** ששמועה על מותו של קרוב שהגיעה לאחר שלושים יום ממותו שוב אינה מחייבת אבלות שבעה ימים, ודי באבלות יום אחד. **ושמע מינה** [ולמד ממנה]: כי באבלות **מקצת היום ככולו,** ודיו במקצת אבילות, בשעה קלה זו שחלץ מנעליו, ואחר כך יכול להכנס לבית המרחץ להתרחץ בו (מה שאסור לאבל לעשות כרגיל), שבטלה ממנו חובת האבלות.


###### Steinsaltz on Pesachim 4a:3
[Steinsaltz on Pesachim 4a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/4a:3)

אגב הדיון בדקדוקי לשון של בני אדם מסופר, **ההוא** [אדם אחד] ש**אמר: דונו דיני.** שאותו אדם היה רגיל לומר בכל מקרה של ויכוח: הביאו את הדבר לדין ודונו בו. **אמרי** [אמרו חכמים]: **שמע מינה** [למד מכאן] כי **מ**שבט **דן קאתי** [בא], שכן נאמר **"דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל"** (בראשית מט, טז) ולכן מתבטא הוא בסגנון זה.


###### Steinsaltz on Pesachim 4a:4
[Steinsaltz on Pesachim 4a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/4a:4)

וכן מסופר: **ההוא דהוה קא אזיל ואמר: אכיף ימא אסיסני ביראתא** [אדם אחד שהיה רגיל ללכת ולומר: על חוף הים שיחי הסנה הם ברושים] (גאונים), שכל דבר הסמוך לים יפה הוא יותר מבמקום אחר, ו**בדקו** אחרי יחוסו **ואשכחוהו** [ומצאוהו] **דמזבולן קאתי** [הוא בא], ובזבולון נאמר **"זבולן לחוף ימים ישכן"** (בראשית מט, יג), ומתוך כך חיבתו לדברים הקרובים לים.


###### Steinsaltz on Pesachim 4a:5
[Steinsaltz on Pesachim 4a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/4a:5)

ב ושבים לענין בדיקת חמץ. **והשתא דקיימא לן דלכולי עלמא** [ועכשיו שמוחזק בידינו שלדעת הכל] **"אור** לארבעה עשר **"****אורתא** [ערב] **הוא, מכדי** [הרי] **בין ל**שיטת **ר' יהודה ובין ל**שיטת **ר' מאיר** שנחלקו בשעות שקבעו חכמים לביעור החמץ (להלן פסחים יא, ב), הרי **חמץ אינו אסור** בהנאה מדין תורה **אלא משש שעות** שביום **ולמעלה** (ואחריהן), **ו**אם כן **נבדוק בשית** [בשעה השישית] ביום בתחילתה, ונבער אז את החמץ.


###### Steinsaltz on Pesachim 4a:6
[Steinsaltz on Pesachim 4a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/4a:6)

**וכי תימא** [ואם תאמר] שנוקטים בכלל **זריזין מקדימין למצות,** בכל זאת דיינו ש**נבדוק מצפרא** [מן הבוקר]. שאת ענין זריזות למצוות למדים ממה **דכתיב** [שנאמר] **"וביום השמיני ימול בשר ערלתו"** (ויקרא יב, ג), **ותניא** [ושנינו בברייתא]: **כל היום כולו כשר ל**מצוות **מילה, אלא שזריזין מקדימים למצות** למול בבוקר, **ש**כן **נאמר** בעקידה, שכאשר שמע אברהם את ציווי ה' **"וישכם אברהם בבקר"** (בראשית כב, ג), משמע שהזריז לקיים מצוות בוראו, משכים ועושה רצונו.


###### Steinsaltz on Pesachim 4a:7
[Steinsaltz on Pesachim 4a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/4a:7)

ומתרצים, **אמר רב נחמן בר יצחק:** טעמה של הבדיקה בערב — משום שזו **שעה שבני אדם מצויים בבתיהם** ויש להם פנאי לבדוק. **ו**עוד טעם: **אור הנר יפה לבדיקה** דווקא בלילה, ולכן מתוך שמצוות הבדיקה דווקא בנר, נכון לבדוק דווקא בלילה.


###### Steinsaltz on Pesachim 4a:8
[Steinsaltz on Pesachim 4a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/4a:8)

**אמר אביי: הילכך** [לכן] לפי מה שהסכמנו, **האי צורבא מרבנן** [תלמיד חכם] **לא לפתח בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר** [יפתח בזמנו הקבוע לו ללמוד תורה בערב של שלשה עשר אור לארבעה עשר] **דלמא משכא ליה שמעתיה, ואתי לאימנועי** [שמא תמשוך אותו תעסיק אותו ביותר ההלכה שהוא עוסק בה, ותביא תגרום לו להמנע] **מ**לקיים **מצוה** זו של בדיקת חמץ].


###### Steinsaltz on Pesachim 4a:9
[Steinsaltz on Pesachim 4a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/4a:9)

ג **בעו מיניה** [שאלו ממנו] **מרב נחמן בר יצחק: המשכיר בית לחבירו ב**יום **ארבעה עשר** בניסן, **על מי** מהם **לבדוק** את החמץ? האם **על המשכיר לבדוק** משום **דחמירא דידיה** [שהחמץ שלו] **הוא, או דלמא** [שמא] **על השוכר לבדוק — דאיסורא ברשותיה קאי** [שהאיסור ברשותו עומד], שהרי הבית יהא ברשותו בפסח, ושם יהא מצוי החמץ? וענו על כך, **תא שמע** [בוא ושמע] תשובה ממה ששנינו: **המשכיר בית לחבירו — על השוכר לעשות לו מזוזה,** משמע שהדר בפועל בבית הוא החייב במצוות הבית!


###### Steinsaltz on Pesachim 4a:10
[Steinsaltz on Pesachim 4a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/4a:10)

ודוחים: **התם, הא** [שם, הרי] **אמר רב משרשיא: מזוזה חובת הדר היא** כלומר קביעת המזוזה היא מחובתו של הדר בבית, ואינה מחובתו של בעל הבית, שמצוות קביעת המזווה אינה חלה על בית ריק, ואפילו הבית שייך לו. ואם כן עדיין קיימת השאלה **הכא, מאי** [כאן מה הדין]? **אמר להו** [להם] **רב נחמן בר יצחק, תנינא** [שנינו] פתרון לשאלה זו בברייתא: **המשכיר בית לחבירו, אם עד שלא מסר לו מפתחות** הבית **חל** יום **ארבעה עשר — על המשכיר לבדוק, ואם משמסר לו מפתחות חל ארבעה עשר — על השוכר לבדוק.**


###### Steinsaltz on Pesachim 4a:11
[Steinsaltz on Pesachim 4a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/4a:11)

ועוד **בעו מיניה** [שאלו ממנו] **מרב נחמן בר יצחק: המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר** בניסן, האם **חזקתו** שהוא **בדוק** כבר **או אין חזקתו** שהוא **בדוק?** ושואלים: **למאי נפקא מינה** [מה יוצא מכך למעשה]? **לישייליה** [שישאלנו] את המשכיר אם בדק! ומשיבים: **דליתיה להאי דלשיוליה** [שאיננו לזה המשכיר כאן שאפשר לשאול אותו] והבעיה היא **לאטרוחי להאי, מאי** [להטריח לזה ששכר שיבדוק, מה הדין]?


###### Steinsaltz on Pesachim 4a:12
[Steinsaltz on Pesachim 4a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/4a:12)

**אמר להו** [להם] **רב נחמן בר יצחק: תניתוה** [כבר שניתם] כיוצא בזה: **הכל נאמנים על ביעור חמץ, אפילו נשים אפילו עבדים אפילו קטנים,** אף שכולם אינם כשרים לעדות בכלל, נאמנים הם לומר שביערו את החמץ. והוא מברר: **מאי טעמא מהימני** [מה טעם נאמנים הם],