## Steinsaltz on Pesachim Daf 56b

###### Steinsaltz on Pesachim 56b:1
[Steinsaltz on Pesachim 56b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/56b:1)

**מאן** [מי] **שמעת ליה** [אותו] ש**אמר,** משתמש בענין זה בביטויים **"מיחו, ולא מיחו" — ר' יהודה** הוא, שהרי ר' מאיר אומר "ברצון, ושלא ברצון". **וקתני** [ושנינו] **קוצרין ברצון חכמים!** ודוחים: **וליטעמיך, הני** [ולשיטתך, אלה] שלא מיחו **ארבעה הוה** [הם]: מרכיבים, כורכים, קוצרים וגודשים, ולא שלושה כאמור, **אלא: סמי מיכן** [מחוק מכאן] **קצירה,** שקצירה כלל אינה נכנסת בתוך רשימת דברים אלה, וממילא אין ללמוד ממנה לשאר דברים שמיחו חכמים בידי אנשי יריחו.


###### Steinsaltz on Pesachim 56b:2
[Steinsaltz on Pesachim 56b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/56b:2)

א שנינו במשנתנו ובברייתא: **"ומתירין גמזיות** (ענפים רכים) **של הקדש של חרוב ושל שקמה".** ומסבירים מה טעמם, **אמרו: אבותינו לא הקדישו אלא קורות** (גזע העצים) בלבד, **ואנו נתיר גמזיות של הקדש של** עצי **חרוב ושל שקמה** שמתוך ענפיהם הן צמחו. **ו**מסבירים כי **בגידולין הבאים לאחר מכאן עסקינן** [עוסקים אנו] פה, **וסברי לה** [וסוברים הם] שזה **כמאן** [כמי] ש**אמר: אין מעילה בגידולין.** שהמקדיש דבר, לא חלה הקדושה על מה שיגדל או יוולד ממנו. **ורבנן סברי** [וחכמים סוברים]: **נהי** [אם כי] ש**מעילה ליכא** [אין כאן], אבל **איסורא מיהא איכא** [איסור מכל מקום יש כאן].


###### Steinsaltz on Pesachim 56b:3
[Steinsaltz on Pesachim 56b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/56b:3)

ב שנינו בברייתא שהיו אנשי יריחו **פורצין פרצות,** שיוכלו עניים לקחת מן הפירות הנושרים בשבתות וימים טובים בשני בצורת. **אמר עולא אמר ר' שמעון בן לקיש: מחלוקת** זו שבין אנשי יריחו וחכמים היא **בשל מכבדות** (כפות תמרים שבראש הדקל המשמשות ככלי קיבול לתמרים אלו), כלומר, שנשרו ואינם מחוברים עוד לעץ, אבל נשארו בתוך המכבדות, **דרבנן סברי** [שחכמים סוברים]: **גזרינן** [גוזרים אנו] **שמא יעלה** על הדקל **ויתלוש** מאלה שהן מחוברות עוד, **ואנשי יריחו סברי** [סוברים]: **לא גזרינן** [גוזרים אנו] **שמא יעלה ויתלוש. אבל בשל בין הכיפין** שנפלו בין ענפי הדקל למטה ששוב אין בכך חשש תלישה — **דברי הכל מותר.**


###### Steinsaltz on Pesachim 56b:4
[Steinsaltz on Pesachim 56b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/56b:4)

**אמר ליה** [לו] **רבא: והא** [והרי] **מוקצות נינהו** [הן] שאינן מוכנות מבעוד יום למאכל, שלא נשרו לפני השבת, ודבר שאסור בין השמשות, נאסר לכל השבת אף שהשתנה מצבו בשבת. **וכי תימא** [ואם תאמר]: **הואיל דחזי** [שראוי] **לעורבין,** שהעורבים שמגדלים בבית יכולים לעוף ללקט את התמרים הללו אפילו כשהן עדיין מחוברות, ונמצא שהתמרים מוכנים עבורם. הרי **השתא** [עכשיו] יודעים אנו כי **מוכן לאדם לא הוי** [אינו] נחשב **מוכן לכלבים. דתנן** [שהרי שנינו במשנה]: **ר' יהודה אומר: אם לא היתה** מתה הבהמה ונעשית **נבילה מערב שבת — אסורה** להיאכל בשבת לכלבים **לפי שאינה מן המוכן,** הרי בהמה זו בעוד שהיא חיה היתה מוכנה לאכילת אדם, בכל זאת אומרים כי הכנה זו אינה מספקת כדי להחשיבה מוכנה גם לאכילת הכלבים לכשתתנבל. **מוכן לעורבים הוי** [הינו] **מוכן לאדם?!**


###### Steinsaltz on Pesachim 56b:5
[Steinsaltz on Pesachim 56b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/56b:5)

**אמר ליה** [לו]: **אין** [כן] הוא, **מוכן לאדם — אכן לא הוי** [אינו] **מוכן לכלבים,** שכן **כל מידי דחזי לאיניש** [דבר שראוי לו לאדם] לשימושו, הוא **לא מקצה ליה מדעתיה** [אותו מדעתו] ונשאר רק בגדר זה, ואילו **מוכן לעורבים — הוי** [הריהו] **מוכן לאדם,** ש**כל מידי דחזי לאיניש** [דבר שראוי לו לאדם], **דעתיה עלויה** [דעתו עליו], וגם אם מוכן מתחילה לעורבים מוכן אדם לאכול ממה שאפשר לו לאכול. עד כאן דברי עולא בשם ר' שמעון בן לקיש.


###### Steinsaltz on Pesachim 56b:6
[Steinsaltz on Pesachim 56b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/56b:6)

**כי אתא** [כאשר בא] **רבין** מארץ ישראל לבבל **אמר** גירסה אחרת בשם **ר' שמעון בן לקיש: מחלוקת בשל בין כיפין, דרבנן סברי** [שחכמים סוברים] כי **מוכן לעורבים לא הוי** [אינו] **מוכן לאדם, ואנשי יריחו סברי** [סוברים] כי **מוכן לעורבים הוי** [הריהו] **מוכן לאדם, אבל בשל מכבדות — דברי הכל אסור, גזרינן** [גוזרים אנו] **שמא יעלה ויתלוש.**


###### Steinsaltz on Pesachim 56b:7
[Steinsaltz on Pesachim 56b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/56b:7)

ג שנינו במשנה כי אנשי יריחו היו **נותנין פיאה לירק.** ושואלים: **ו**כי **לית להו** [ואין להם] **לאנשי יריחו,** אין הם מקבלים **הא דתנן** [דבר זה ששנינו במשנה], **כלל אמרו בפיאה: כל שהוא אוכל** (דבר מאכל), **ונשמר** בידי הבריות, **וגידולו מן הארץ, ולקיטתו** בשעת הבשלתו **כאחת** (בפעם אחת), **ומכניסו לקיום** שמאחסנו להשתמש בו במשך תקופה ארוכה — **חייב בפיאה.**


###### Steinsaltz on Pesachim 56b:8
[Steinsaltz on Pesachim 56b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/56b:8)

ומפרטים: **"כל שהוא אוכל" — פרט לספיחי** הצמחים **סטיס וקוצה** הנועדים בעיקר לייצור צבע ולא לאכילה. **"ונשמר" — פרט ל**צמח **הפקר. "וגידולו מן הארץ" — פרט לכמהין ופטריות** שאינם יונקים מן האדמה כשאר צמחים אלא מן הרקבובית. **ולקיטתן כאחת — פרט לתאנים** שאינן מתבשלות בבת אחת, ונלקטות מעט מעט בכל פעם. **"ומכניסו לקיום" — פרט לירק** שאי אפשר להשאירו זמן מרובה וצריכים לאכול אותו מיד.


###### Steinsaltz on Pesachim 56b:9
[Steinsaltz on Pesachim 56b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/56b:9)

**אמר רב יהודה אמר רב: הכא** [כאן] **בראשי** (פקעות) של **לפתות עסקינן** [עוסקים אנו] שאותן אפשר להשהות זמן ממושך, ובענין **מכניסו לקיום על ידי דבר אחר קמיפלגי** [נחלקו], שהרי את הלפת אין שומרים כמות שהיא אלא כובשים אותה בחומץ וכיוצא בו (ר"ח). **מר סבר** [חכם זה, אנשי יריחו, סברו]: **מכניסו לקיום על ידי דבר אחר** (חומץ וכדומה) — **שמיה** [שמו, נקרא] **קיום, ומר סבר** [וחכם זה, חכמים, סברו]: **לא** נקרא **שמיה** [שמו] **קיום,** ולכן אין להפריש ממנו פיאה.


###### Steinsaltz on Pesachim 56b:10
[Steinsaltz on Pesachim 56b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/56b:10)

**תנו רבנן** [שנו חכמים]: **בראשונה היו נותנים פיאה ללפת ולכרוב, ר' יוסי אומר: אף לקפלוט** (כרתי, מין בצל). **ותניא אידך** [ושנויה ברייתא אחרת]: **היו נותנין פיאה ללפת ולקפלוט, ר' שמעון אומר: אף לכרוב** היו נותנים פאה.