## Steinsaltz on Pesachim Daf 62b

###### Steinsaltz on Pesachim 62b:1
[Steinsaltz on Pesachim 62b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/62b:1)

**בטומאת בשר היכא** [היכן] **הותרה** טומאת בשר באכילה? **אלא פשיטא** [פשוט] שמדובר כאן **בטומאת גברי** [אנשים], **והיכא הותרה מכללה — בציבור,** שכאשר רוב הציבור נטמא מותר להקריב את קרבן הפסח ולאוכלו בטומאה.


###### Steinsaltz on Pesachim 62b:2
[Steinsaltz on Pesachim 62b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/62b:2)

ושוב אם כן יש לתמוה: **רישא** [ראשיתה של הברייתא] **בטומאת בשר, סיפא** [סופה] **בטומאת גברי** [אנשים]! ומשיבים: **אין** [כן] אין זה דבר מופרך — כי **שם טומאה קפריך** [ממושג הטומאה בכלל מקשה] ואינו מדקדק שיהא הדבר באותו סוג טומאה עצמה.


###### Steinsaltz on Pesachim 62b:3
[Steinsaltz on Pesachim 62b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/62b:3)

**ואיבעית אימא** [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר: כל הברייתא **כולה בטומאת בשר, והיכא** [והיכן] **הותרה — בטומאת פסח, דתנן** [שכן שנינו במשנה]: **פסח הבא בטומאה** כגון שרוב הצבור נטמא והותר להקריבו בטומאה אף **נאכל בטומאה שלא בא מתחילתו אלא לאכילה,** שלא כשאר קרבנות הבאים בטומאה שרק מזים מדמם ואין אוכלים אותם. הרי שאף טומאת בשר הותרה מכללה במקרים מסויימים.


###### Steinsaltz on Pesachim 62b:4
[Steinsaltz on Pesachim 62b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/62b:4)

**מתיב** [מקשה] **רב הונא בריה** [בנו] של **רב יהושע** ממקום אחר, שנינו: **הפסח שעברה שנתו** שקרבן הפסח מביאים מן הטלאים והגדיים עד גיל שנה, וקרבן זה שעברה שנתו **ושחטו בזמנו** בערב הפסח **לשמו. וכן השוחט אחרים** כגון גדי שהקדישו לשלמים **לשם פסח בזמנו, ר' אליעזר פוסל** קרבן פסח זה, **ור' יהושע מכשיר,** על פי הכלל שכל הקרבנות שנזבחו שלא לשמם כשרים חוץ מקרבן פסח, ולדעת ר' יהושע בשני המקרים לא היה זה קרבן פסח ממש, אלא שלמים שהוקרבו לשם פסח.


###### Steinsaltz on Pesachim 62b:5
[Steinsaltz on Pesachim 62b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/62b:5)

ונדקדק: **טעמא** [הטעם, דוקא] אם היה הדבר **בזמנו** אז נחלקו בו תנאים, **הא** [הרי] אם היה **שלא בזמנו — כשר** לשלמים לדעת הכל, שהיו אלה כקרבנות שלמים אחרים. **ואמאי** [ומדוע] אומרים כך? **נימא** [נאמר] **הואיל ובזמנו פוסל — שלא בזמנו נמי** [גם כן] **פוסל,** הרי שמשתמשים בנימוק של "הואיל" אפילו כדי להחמיר, וקשה על רב חסדא!


###### Steinsaltz on Pesachim 62b:6
[Steinsaltz on Pesachim 62b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/62b:6)

**אמר רב פפא: שאני התם** [שונה שם] ש**אמר קרא** [המקרא] בענין זה **"ואמרתם זבח פסח הוא** לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקוד העם וישתחוו**"** (שמות יב, כז), ומלשון הכתוב נלמד **"הוא"** משמע **בהויתו** כמידתו, ללא שינוי, לא כש**הוא** קרבן הפסח מוקרב **לשום** (לשם) קרבנות **אחרים ולא** קרבנות **אחרים** כשרים כשמוקרבים **לשמו.**


###### Steinsaltz on Pesachim 62b:7
[Steinsaltz on Pesachim 62b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/62b:7)

ומכאן נדקדק: **בזמנו** של הפסח **שהוא פסול** כשמקריבו **לשום** (לשם) קרבנות **אחרים,** הרי גם **אחרים פסולין לשמו** (לשיטת ר' אליעזר) אם חשב עליהם לקרבן פסח. אבל **שלא בזמנו שהוא כשר** אם מקריבו **לשום** (לשם) קרבנות **אחרים** שקרבן פסח שהקריבו לשם שלמים שלא בזמן הפסח כשר, גם **אחרים כשרים לשמו** ואין כאן מקום ל"הואיל".


###### Steinsaltz on Pesachim 62b:8
[Steinsaltz on Pesachim 62b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/62b:8)

א במשנה יש בעיה עקרונית אחת, שנתבררה אגב מעשה שהיה, **ר' שמלאי אתא לקמיה** [בא לפני] **ר' יוחנן, אמר ליה** [לו]: **ניתני לי מר** [ישנה לי אדוני] **ספר יוחסין** שהוא קובץ ברייתות, כעין מדרש לספר דברי הימים. **אמר ליה** [לו]: **מהיכן את** [אתה] מה מוצא משפחתך? **אמר ליה** [לו]: **מלוד. והיכן** מקום **מותבך** [מושבך]? אמר לו: **בנהרדעא. אמר ליה** [לו] ר' יוחנן: מקובל בידי ש**אין נידונין** (שונים) דברים מעין אלה **לא ללודים ולא לנהרדעים, וכל שכן דאת** [שאתה] **מלוד ומותבך** [ומושבך] **בנהרדעא** ומצויים בך שני החסרונות כאחד. **כפייה** [כפה אותו] בהפצרה **וארצי** [ונתרצה] ר' יוחנן ללמדו,


###### Steinsaltz on Pesachim 62b:9
[Steinsaltz on Pesachim 62b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/62b:9)

**אמר ליה** [לו] ר' שמלאי: הבה **ניתנייה** [נשנה אותו] את ספר יוחסין **בשלשה ירחי** [חדשים], **שקל קלא פתק ביה** [לקח רגב אדמה וזרק בו], **אמר ליה** [לו] ר' יוחנן: **ומה ברוריה דביתהו** [אשתו] של **ר' מאיר ברתיה** [בתו] של **ר' חנניה בן תרדיון, דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא משלש מאה רבוותא** [ששנתה שלוש מאות שמועות הלכות ביום אחד משלוש מאות חכמים] שכל כך היתה חריפה ובעלת זכרון, **ואפילו הכי** [כך] **לא יצתה ידי חובתה** בלימוד ספר יוחסין **בתלת שנין** [בשלוש שנים] לפי שהוא קשה ביותר וארוך, **ואת אמרת בתלתא ירחי** [ואתה אומר בשלושה חדשים] אלמדנו?! ולפיכך איני רוצה כלל ללמדך.


###### Steinsaltz on Pesachim 62b:10
[Steinsaltz on Pesachim 62b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/62b:10)

**כי שקיל ואזיל** [כאשר נטל ויצא] מר' יוחנן **אמר ליה** [לו]: בכל זאת **רבי,** כיון שבאתי אשאל **מה** טעם ההבדל במחשבה כשמקריבים קרבן הפסח **לשמו ושלא לשמו,** שהמחשב בשתיהן יחד פוסל את הקרבן, ובין שמחשב בהקרבתו **לאוכליו ושלא לאוכליו** שאינו פוסל?


###### Steinsaltz on Pesachim 62b:11
[Steinsaltz on Pesachim 62b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/62b:11)

**אמר ליה** [לו]: **הואיל וצורבא מרבנן את** [ותלמיד חכם אתה] שכך אני מבין מתוך שאלתך, **תא ואימא לך** [בוא ואומר לך] תשובה: **לשמו ושלא לשמו — פסולו בגופו** שהרי המחשבה היא על הקרבן עצמו, ואילו **לאוכליו ושלא לאוכליו אין פסולו בגופו** אלא באנשים המנויים עליו.


###### Steinsaltz on Pesachim 62b:12
[Steinsaltz on Pesachim 62b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/62b:12)

ועוד: **לשמו ושלא לשמו אי אפשר לברר איסורו** שאין לדעת מהו חלק האיסור ומהו חלק ההיתר בקרבן, אולם **לאוכליו ושלא לאוכליו — אפשר לברר איסורו,** שאם מקצת האנשים ראויים ומקצתם אינם ראויים יש אפשרות עקרונית לברר ואף לחלק את הקרבן בין אלה לאלה.


###### Steinsaltz on Pesachim 62b:13
[Steinsaltz on Pesachim 62b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/62b:13)

ועוד: **לשמו ושלא לשמו ישנו** שהיא מחשבה שיכולה לפסול בתוך **ארבע עבודות** (שחיטה, קבלה, הולכה, זריקה), אבל מחשבת **לאוכליו ושלא לאוכליו אינו בארבע עבודות** שאין מחשבת אוכלים בזריקה. ועוד: **לשמו ושלא לשמו** הוא פסול שכן **ישנו** בקרבן **ציבור** כבקרבן **יחיד,** ואילו **לאוכליו ושלא לאוכליו — אינו בציבור כביחיד.**


###### Steinsaltz on Pesachim 62b:14
[Steinsaltz on Pesachim 62b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/62b:14)

**רב אשי אמר** על תשובות אלה כי אם מדקדקים בדבר אפשר להוכיח כי הנימוקים של **פסולו בגופו ואי אפשר לברר איסורו — חדא מילתא היא** [דבר אחד הוא] כלומר, טעם אחד ולא שני טעמים נפרדים, כי **מה טעם אמר** שלא לשמו **פסולו בגופו משום** ש**אי אפשר לברר איסורו,** ולכן אומרים שהאיסור חל על גוף הקרבן עצמו.


###### Steinsaltz on Pesachim 62b:15
[Steinsaltz on Pesachim 62b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/62b:15)

כיון שהוזכר ספר יוחסין מזכירים מה ש**אמר** בענין זה **רמי בר רב יודא אמר רב: מיום שנגנז ספר יוחסין** ואינו מצוי עוד בידי חכמים **תשש כחם של חכמים וכהה מאור עיניהם,** שהרבה טעמי תורה והרבה רשימות של ייחוס שהיו מצויים בו אבדו על ידי כך.


###### Steinsaltz on Pesachim 62b:16
[Steinsaltz on Pesachim 62b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/62b:16)

**אמר מר זוטרא:** ספר יוחסין היה כה גדול בכמות עד שבהפלגה אמרו כי **בין** המלה **"אצל"** המוזכרת בכתוב "ולאצל ששה בנים ואלה שמותם עזריקם בוכרו וישמעאל ושעריה ועובדיה וחנן כל אלה בני אצל" (דברי הימים א' ח, לח), ובין המלה **"אצל"** המוזכר בפסוק האחר "ולאצל ששה בנים ואלה שמותם עזריקם בוכרו וישמעאל ושעריה ועובדיה וחנן אלה בני אצל" (דברי הימים א' פרק ט, מד), **טעינו ארבע מאה גמלי דדרשא** [טענו ארבע מאות גמלים של דרשות] הכתובות על מקראות אלה, עד כדי כך מרובות היו הדרשות על ספר דברי הימים.


###### Steinsaltz on Pesachim 62b:17
[Steinsaltz on Pesachim 62b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/62b:17)

ב **תניא** [שנינו בברייתא] **אחרים אומרים:** כאשר חשב בפסול אוכלים **הקדים** במחשבתו את העובדה כי מקריב הוא **מולים לערלים** — הרי זה קרבן **כשר,** אבל אם הקדים **ערלים למולים — פסול.** ושואלים: **מאי שנא** [במה שונה] כאשר הקדים **מולין לערלים** — ש**כשר** ש**כולה ערלה בעינן** [שכדי לפסול שכולו יהיה בערלים צריכים] **וליכא** [ואין כאן] שהרי מקצתם מולים. אולם אם כן כשהקדים **ערלים למולים נמי** [גם כן] **כולה ערלה בעינן** [צריכים אנו] **וליכא** [ואין כאן], ואם כן מה טעם ההבדל?