## Steinsaltz on Pesachim Daf 66b

###### Steinsaltz on Pesachim 66b:1
[Steinsaltz on Pesachim 66b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/66b:1)

**והא קא עביד** [והרי הוא עושה] **עבודה בקדשים,** שהוא משתמש בטלאים ובגדיים האלו שהוקדשו כקרבן לצורך הובלת משא, ואסור להשתמש בקדשים! ומשיבים שנהגו בענין זה **כהלל. דתניא** [שהרי שנינו בברייתא]: **אמרו עליו על הלל: מעולם לא מעל אדם בעולתו.** וכיצד היה הדבר — שהיה נזהר שלא להקדישה תחילה **אלא מביאה חולין לעזרה** ושם היה **מקדישה, וסומך ידו עליה ושוחטה** מיד. ובאותו יום עשו כך גם מביאי הפסח שהקדישו את הטלאים כקרבן רק כשהגיעו לעזרה.


###### Steinsaltz on Pesachim 66b:2
[Steinsaltz on Pesachim 66b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/66b:2)

ושואלים: אם כך היה, **בשבת היכי מצי מקדיש ליה** [כיצד יכול להקדישו], והרי כאן מדובר בערב פסח שחל להיות בשבת. **והתנן** [והרי שנינו במשנה]: **אין מקדישין ואין מעריכין** (מין נדר שאדם נודר לתת את ערכו למקדש. ויקרא כז) **ואין מחרימין, ואין מגביהין** (מפרישים) **תרומה ומעשרות.** ו**כל** איסורים **אלו ביום טוב אמרו, קל וחומר בשבת** שגזרו חכמים שלא יעשו כן משום שנראה כמקח וממכר ומעשי חול!


###### Steinsaltz on Pesachim 66b:3
[Steinsaltz on Pesachim 66b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/66b:3)

ומשיבים: **הני מילי** [דברים אלה] שאין מקדישים נאמרו **בחובות שאין קבוע להן זמן** כלומר, באותם קרבנות שאין זמן קבוע להקרבתם, אותם אסרו להקדיש בחג ובשבת. **אבל בחובות שקבוע להן זמן** כגון פסח — **מקדישין** אף בשבת. שכן **אמר ר' יוחנן: מקדיש אדם את פסחו בשבת** ואת **חגיגתו ביום טוב,** שכיון שקרבנות אלה יש חובה להקריבם דווקא ביום זה מותר להקדישם לכך אף בשבת, שלא עמדו חכמים על גזירתם במקרה זה.


###### Steinsaltz on Pesachim 66b:4
[Steinsaltz on Pesachim 66b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/66b:4)

ומקשים עוד: כיצד יכלו לעשות זאת? **והלא מחמר!** שהרי המוליך את הטלה שעליו הסכין הוא כמחמר אחר בהמת משא, ואסור בשבת! ומשיבים: **מחמר כלאחר יד,** שלא היו נוהגים בטלה כדרך שעושה מחמר אלא עושים בשינוי כלאחר יד. ומקשים: **מחמר כלאחר יד נמי** [גם כן] **נהי דאיסורא דאורייתא ליכא** [אמנם איסור מהתורה אין כאן] אבל **איסורי מדרבנן מיהא איכא** [איסור מדברי סופרים מכל מקום יש כאן], שאמנם העושה מלאכה בשינוי פטור מן התורה, אבל אסור מדברי סופרים משום שבות.


###### Steinsaltz on Pesachim 66b:5
[Steinsaltz on Pesachim 66b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/66b:5)

ומשיבים: **היינו דקא בעי מיניה**[זהו הספק ששאלו אותו] בני בתירא את הלל. וזוהי הגדרתה הכללית של השאלה: **דבר שיש לו היתר מן התורה, ודבר שבות עומד לפניו** ומונע מלעשותו **לעקרו כלאחר יד במקום מצוה מאי**[מה] דינו?! שהרי הבאת הקרבן היא מצוה והנהגת הטלה שיש עליו משא — שבות, ועושה כלאחר יד, האם מותר הדבר? **אמר להן: הלכה זו שמעתי ושכחתי אלא** יש לסמוך על ישראל ש**אם אין נביאים הן בני נביאים הן** שימצאו את הפתרון מעצמם.


###### Steinsaltz on Pesachim 66b:6
[Steinsaltz on Pesachim 66b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/66b:6)

א על המעשה שהיה בהלל **אמר רב יהודה אמר רב: כל המתיהר** (מתגאה), **אם חכם הוא — חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא — נבואתו מסתלקת ממנו.** ומפרט: **אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו** — למדים **מהלל,** שכן **אמר מר** [החכם] בברייתא זו: **התחיל** הלל **מקנטרן בדברים,** וכיון שהתגאה עליהם **קאמר להו** [אמר להם] אחר כך **הלכה זו שמעתי ושכחתי,** שנענש בשיכחה משום יוהרה. **אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו** — למדים אנו **מדבורה** הנביאה, **דכתיב** [שנאמר] כיון שאמרה **"חדלו פרזון בישראל חדלו עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל"** (שופטים ה, ז), שיש בכך משום דברי התפארות על עצמה, נענשה שנסתלקה ממנה נבואתה, **וכתיב** [וכפי שנאמר] אחר כך שהיה צריך לומר לה **"עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר"** (שופטים ה, יב), כיון שפסקה מנבואתה.


###### Steinsaltz on Pesachim 66b:7
[Steinsaltz on Pesachim 66b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/66b:7)

**ריש לקיש אמר** בדומה לדברי רב: **כל אדם שכועס, אם חכם הוא — חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא — נבואתו מסתלקת ממנו.** ומפרש: **אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו** — למדים אנו **ממשה, דכתיב** [שנאמר]: **"ויקצף משה על פקודי החיל** שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה**"** (במדבר לא, יד), ומה ענשו — **דכתיב** [שנאמר] אחר כך: **"ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה"** (במדבר לא, כא), **מכלל דמשה איעלם מיניה** [מכאן שמשה עצמו נעלם ממנו] ששכח הלכות אלו משום שכעס.


###### Steinsaltz on Pesachim 66b:8
[Steinsaltz on Pesachim 66b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/66b:8)

**אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו** — נלמד **מאלישע, דכתיב** שנאמר שכעס על מלך ישראל ואמר לו: **"לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נשא אם אביט אליך ואם אראך"** (מלכים ב' ג, יד), **וכתיב** [ונאמר] אחר כך: **"ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'"** (מלכים ב' ג, טו), שכיון שכעס על מלך ישראל נסתלקה ממנו נבואתו, והיה צריך למנגן שיעורר בו רוח נבואה.


###### Steinsaltz on Pesachim 66b:9
[Steinsaltz on Pesachim 66b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/66b:9)

**אמר ר' מני בר פטיש: כל שכועס, אפילו פוסקין** (קובעים) **עליו גדולה מן השמים — מורידין אותו** מגדולתו. **מנלן** [מנין לנו]? **מאליאב** אחיו הגדול של דוד, **שנאמר: "ויחר אף אליאב בדוד ויאמר למה זה ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר אני ידעתי את זדנך ואת רע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת"** (שמואל א' יז, כח), הרי שכעס. **וכי אזל** [וכאשר הלך] **שמואל לממשחינהו** [למשוח אותם] שאמר לו ה' שראה מלך מבני ישי, **בכלהו** [בכולם], בכל האחים נאמר: **"לא בזה בחר ה'"** (שמואל א' טז, ח), **ובאליאב כתיב** [נאמר]: **"ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו"** (שמואל א' טז, ז), **מכלל דהוה רחים ליה עד האידנא** [מכאן שהיה אוהב אותו עד עכשיו] ואחר כך נמאס, שלולא היה כעסן היה ראוי לגדולה, ובגלל פגם זה מאס בו הקדוש ברוך הוא.


###### Steinsaltz on Pesachim 66b:10
[Steinsaltz on Pesachim 66b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/66b:10)

ב אגב הדיון בהוכחה שהפסח דוחה את השבת, דנים אנו בשאלה נוספת. **אשכחן** [מצאנו] ראיות ש**תמיד ופסח דדחו** [דוחים] את ה**שבת, דדחו** [שהם דוחים] גם את ה**טומאה מנא לן** [מנין לנו]? שמקובל בידינו כי אם הכל טמאים בכל זאת מקריבים קרבנות ציבור ופסח. **אמרי** [אומרים] **כי היכי דיליף** [כפי שלומד] **פסח מתמיד לענין שבת** שהשבת נדחית מפני הקרבן, **הכי נמי יליף** [כך גם כן לומד] **תמיד מפסח לענין טומאה,** שכשם שהפסח דוחה את טומאת הכלל כן קרבן התמיד דוחה את טומאת הכלל.


###### Steinsaltz on Pesachim 66b:11
[Steinsaltz on Pesachim 66b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/66b:11)

ושואלים: **ופסח גופיה מנלן** [עצמו מנין לנו] שאם רוב העם טמאים בכל זאת הוא קרב? **אמר ר' יוחנן:** ש**אמר קרא** [המקרא] "דבר אל בני ישראל לאמר **איש איש כי יהיה טמא לנפש** או בדרך רחוקה לכם או לדורותיכם ועשה פסח לה', בחודש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אותו על מצות ומרורים יאכלוהו" (במדבר ט, י-יא), ונדייק מכאן: **איש** אחד או אנשים מעטים **נדחה לפסח שני** אם היה טמא, **ואין ציבור נידחין לפסח שני, אלא עבדי** [עושים] פסח **בטומאה.**


###### Steinsaltz on Pesachim 66b:12
[Steinsaltz on Pesachim 66b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/66b:12)

**אמר ליה** [לו] **ר' שמעון בן לקיש לר' יוחנן:** מפסוק זה אין הוכחה, **אימא** [אמור] ודייק כך: **איש נדחה לפסח שני, ציבור — לית להו תקנתא** [אין להם תקנה] כלל **לא בפסח ראשון ולא בפסח שני!**


###### Steinsaltz on Pesachim 66b:13
[Steinsaltz on Pesachim 66b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Pesachim/r/66b:13)

**אלא אמר ר' שמעון בן לקיש** יש לדחות ראיה זו ולהביא ראיה אחרת **מהכא** [מכאן], שנאמר: **"**צו את בני ישראל **וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש"** (במדבר ה, ב), **יאמר** הכתוב רק שמשלחין **טמאי מתים ואל יאמר זבין ומצורעין, ואני אומר** ולמד מעצמי את הדין בקל וחומר: **אם טמאי מתים** שאין טומאתם חמורה כל כך שהרי רק קיבלו טומאה מאחר, בכל זאת **משתלחין, זבין ומצורעין** שטומאתם נובעת מתוך עצמן — **לא כל שכן** שמשלחים אותם מן המחנה? ואם כן יש יתור דברים בפסוק זה.