## Steinsaltz on Sanhedrin Daf 112b

###### Steinsaltz on Sanhedrin 112b:1
[Steinsaltz on Sanhedrin 112b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/112b:1)

א שנינו במשנה כי **ההקדשות שבה יפדו,** **תנו רבנן** [שנו חכמים] בתוספתא: **היו בה קדשי קדשים, קדשי מזבח** (בהמות המוקדשות לצורך קרבנות) — **ימותו,** שגורמים להם מיתה, **קדשי בדק הבית** — **יפדו, ותרומות** — **ירקבו, ומעשר שני וכתבי הקדש** — **יגנזו, ר' שמעון אומר:** לא כן, אלא נאמר **"בהמתה",** והרי זה בא להוציא — **ולא בהמת בכור ומעשר** שאינה שייכת קודם לעיר הנדחת. **"שללה"** — **פרט לכסף הקדש וכסף מעשר.**


###### Steinsaltz on Sanhedrin 112b:2
[Steinsaltz on Sanhedrin 112b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/112b:2)

ומפרשים את הדברים, **אמר מר** [החכם]: **היו בה קדשי קדשים, קדשי מזבח ימותו.** ושואלים: **ואמאי** [ומדוע] **ימותו? ירעו עד שיסתאבו** (יפול בהם מום) ואז **ימכרו, ויפלו דמיהן לנדבה** (קרבן נדבה למזבח).


###### Steinsaltz on Sanhedrin 112b:3
[Steinsaltz on Sanhedrin 112b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/112b:3)

**ר' יוחנן אמר:** טעם הדבר הוא ככתוב **"זבח רשעים תועבה"** (משלי כא, כז), ואין רוצים שמממון רשעים ייעשה זבח. **ריש לקיש אמר: ממון בעלים הוא** קרבן זה, שאינו לגמרי ממון גבוה, **והכא** [וכאן] **בקדשים שחייב באחריותן** אנו דנים, שהתנדב קדשים אלה, ואמר שמקבל על עצמו לשלם אם יאבדו, וכיון שאחריותם עליו הרי הם כשאר ממונו, **ו**כשיטת **ר' שמעון היא,** ש**אמר** שקדשים שחייב באחריותם **ממון בעלים הוא.**


###### Steinsaltz on Sanhedrin 112b:4
[Steinsaltz on Sanhedrin 112b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/112b:4)

ועל הסבר זה מקשים: **הא מדסיפא** [מאחר שסופה] של אותה ברייתא מפורש שכשיטת **ר' שמעון היא,** משמע ש**רישא לאו** [תחילתה לא] כשיטת **ר' שמעון,** ואי אפשר לפרש כן. אלא יש להסביר שמדובר **בקדשים קלים, ואליבא** [ועל פי שיטתו] של **ר' יוסי הגלילי** ש**אמר: קדשים קלים ממון בעלים** הם, ומדייקים **אבל קדשי קדשים מאי** [מה דינם] — **יפדו,**


###### Steinsaltz on Sanhedrin 112b:5
[Steinsaltz on Sanhedrin 112b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/112b:5)

**אדתני סיפא** [עד שהוא שונה בסופה] של אותה ברייתא **"קדשי בדק הבית יפדו", ליפלוג וליתני בדידה** [שיחלק וישנה בתוך הלכה זו עצמה] באופן זה: **במה דברים אמורים** — **בקדשים קלים, אבל קדשי קדשים** — **יפדו!** ומשיבים: **כיון דאיכא** [שיש] בין קדשי הקדשים קרבן חטאת, והבעלים שהפרישו את הקרבן נהרגים והרי זו אם כן **חטאת שמתו בעליה,** ולפי ההלכה חטאת כזו דינה היא ש**למיתה אזלא** [היא הולכת], מכיון שכך, **לא פסיקא ליה** [אינה פסוקה, גמורה, לו] ההלכה ביתר קדשי קדשים, שיוכל לקבוע דין זה תמיד, ולכן נקט בדבר שהוא הלכה פסוקה.


###### Steinsaltz on Sanhedrin 112b:6
[Steinsaltz on Sanhedrin 112b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/112b:6)

ומעירים: **בשלמא** [נניח] **ר' יוחנן לא אמר כריש לקיש** יש טעם לדבר **דכתיב** [שנאמר] **"זבח רשעים תועבה"** ועל פסוק זה הוא סומך. **אלא ריש לקיש, מאי טעמא** [מה טעם] **לא אמר כר' יוחנן? אמר** [יכול היה לומר] **לך:** **כי אמרינן** [כאשר אומרים אנו] **"זבח רשעים תועבה"** — **הני מילי היכא דאיתנהו בעינייהו** [דברים אלה אמורים כשהם נמצאים בעינם בעצמם] כשיקריב בהמה עצמה, **אבל הכא** [כאן] **כיון דאישתני אישתני** [שהשתנו השתנו] — ששוב אינם בעינם, ואין בהם איסור.


###### Steinsaltz on Sanhedrin 112b:7
[Steinsaltz on Sanhedrin 112b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/112b:7)

ב שנינו בברייתא ש**ר' שמעון אומר** שהכתוב **"בהמתך"** בא להוציא — **ולא בהמת בכור ומעשר.** ושואלים: **במאי עסקינן** [במה אנו עוסקים], באיזה קרבן בכור ומעשר? **אילימא** [אם תאמר] **בתמימין,** באלה שלא נפל בהם מום, אם כן הרי אלה כשאר קדשים הם, שאינם שייכים כלל לעיר ו**שלל שמים הוא. אלא** ודאי מדובר **ב**בכורות **בעלי מומין** שהם רכוש הבעלים ואם כן **"שללה" נינהו** [הם], ומה טעמו של ר' שמעון!


###### Steinsaltz on Sanhedrin 112b:8
[Steinsaltz on Sanhedrin 112b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/112b:8)

**אמר רבינא: לעולם** מדובר **בבעלי מומין,** וכך יש להבין את דברי ר' שמעון: המצוה לבער הכל היא לגבי **מי שנאכל בתורת "בהמתך"** שהוא רכוש פרטי של בני עיר הנדחת, **יצאו אלו** בכור ומעשר (אפילו במומם) **שאין נאכלין** בכל זאת **בתורת "בהמתך", אלא בתורת בכור ומעשר** שהם מתנות הנתונות לכהנים ש**שלל שמים נינהו** [הם] מצד שמם לפחות.


###### Steinsaltz on Sanhedrin 112b:9
[Steinsaltz on Sanhedrin 112b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/112b:9)

**ופליגא** [וחלוקה] הלכה זו כולה על דברי **שמואל,** ש**אמר שמואל: הכל קרב והכל נפדה.** ושואלים: **מאי קאמר** [מה אמר]? שהרי אין דברים אלה מובנים. ומסבירים: **הכי קאמר** [כך אמר]: **כל** קרבן **שקרב** למזבח **כשהוא תם, ונפדה כשהוא בעל מום** — **מ"שלל" אימעיט** [נתמעט], שאינו שייך לעיר הנדחת, אלא שלל שמים הוא, **וכל שקרב כשהוא תם, ואינו נפדה כשהוא בעל מום, כגון בכור "ומעשר", מ"בהמה"** ("בהמתך") **נפקא** [יוצא], שאין אלה בהמות העיר ואינן בכלל נכסי העיר.


###### Steinsaltz on Sanhedrin 112b:10
[Steinsaltz on Sanhedrin 112b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/112b:10)

ג שנינו בברייתא כי **תרומות ירקבו. אמר רב חסדא: לא שנו אלא תרומה** שהיתה **ביד ישראל** ולא הספיק לתת אותה לכהן מסוים, **אבל תרומה** שנמסרה כבר **ביד כהן** הגר בעיר הנדחת, **כיון דממוניה** [שממונו, רכושו] **הוא** — **תשרף.**


###### Steinsaltz on Sanhedrin 112b:11
[Steinsaltz on Sanhedrin 112b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/112b:11)

**מתיב** [מקשה] על כך **רב יוסף** ממה ששנינו במשנתנו **"מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו" והא** [והרי] **מעשר שני ביד ישראל כתרומה ביד כהן דמי** [הוא נחשב], שהרי מותר לו לאוכלו וליהנות ממנו בירושלים, **וקתני** [ושנינו] בכל זאת: **יגנזו! אלא אי אתמר, הכי אתמר** [אם נאמר הדבר, כך נאמר], **אמר רב חסדא: לא שנו אלא תרומה ביד כהן,** שאף שהיא רכושו יש בה קדושת תרומה, **אבל תרומה ביד ישראל** שאינה כלל כרכושו — **תנתן לכהן שבעיר אחרת** ולא תרקב כלל.


###### Steinsaltz on Sanhedrin 112b:12
[Steinsaltz on Sanhedrin 112b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/112b:12)

**תנן התם** [שנינו שם] במשנה: **עיסה של מעשר שני פטורה מן החלה** לפי שהוא ממון גבוה, אלו **דברי ר' מאיר, וחכמים מחייבין** אותה בהפרשת חלה. **אמר רב חסדא: מחלוקת** זו היא **במעשר שני בירושלים,** ש**ר' מאיר סבר** [סבור] ש**מעשר שני ממון גבוה הוא,** אלא שנתנה התורה זכות לבעליו לאכלו. וכיון שממון גבוה הוא אין מפרישים ממנו מתנות כהונה, **ורבנן סברי** [סבורים] ש**ממון הדיוט הוא, אבל** עיסת מעשר שני **בגבולין** (מחוץ לירושלים) — **דברי הכל פטור,** שהרי בגבולים אסורה היא באכילה.


###### Steinsaltz on Sanhedrin 112b:13
[Steinsaltz on Sanhedrin 112b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/112b:13)

**מתיב** [מקשה] על כך **רב יוסף** ממה ששנינו במשנתנו: **מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו. במאי עסקינן** [במה אנו עוסקים]? **אילימא** [אם תאמר] שמדובר במעשר שני **בירושלים,** ואולם ירושלים **מי הויא** [האם היא נעשית] אי פעם **עיר הנדחת? והתניא** [והרי שנינו בברייתא]: **עשרה דברים נאמרו בירושלים, וזו אחת מהן: אינה נעשית** לעולם **עיר הנדחת! ואלא** הכוונה שהיה המעשר **בעיר אחרת** שנעשתה עיר נדחת **ואסקוהו לגוה** [והכניסוה לתוכה], לתוך ירושלים קודם שהוכרזה לעיר הנדחת, **הא** [והרי] **קלטוהו** ה**מחיצות** של ירושלים ואינו קשור עוד לעיר הנדחת, והיה צריך להיות מותר אף באכילה!


###### Steinsaltz on Sanhedrin 112b:14
[Steinsaltz on Sanhedrin 112b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/112b:14)

**אלא לאו** [האם לא] מדובר במעשר שהיה **בגבולין, וקתני** [ושנינו] בכל זאת: **יגנזו,** משמע שמעשר שני אינו נחשב לרכוש שמים אלא כשייך לעיר הנדחת! ודוחים: **לא, לעולם** מדובר שהיה זה מעשר של **עיר אחרת** שהודחה **ואסקוהו לגוה** [והכניסוהו לתוכה] של ירושלים **והכא במאי עסקינן** [וכאן במה אנו עוסקים] — **שנטמא** אותו מעשר ואסור באכילה, ואין לו תקנה אלא גניזה.


###### Steinsaltz on Sanhedrin 112b:15
[Steinsaltz on Sanhedrin 112b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/112b:15)

ומקשים: **ולפרקיה** [ושיפדוהו] בירושלים עצמה, ש**אמר ר' אלעזר: מניין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפילו בירושלים** — **תלמוד לומר:** "וכי ירבה ממך הדרך כי **לא תוכל שאתו...** ונתתה בכסף" (דברים יד, כד-כה), **ואין** משמעות לשון **"שאת" אלא אכילה, שנאמר: "וישא משאת מאת פניו"** (בראשית מג, לד), משמע שמעשר שאי אפשר לאוכלו ("לא תוכל שאתו") אם מפני המרחק מירושלים, ואם מפני הטומאה — מותר לפדותו, ואם כן, שיפדו מעשר זה! ומשיבים: **הכא במאי עסקינן** [כאן במה אנו עוסקים] לא במעשר עצמו שנטמא אלא שהיה זה כבר דבר שהוא **לקוח** (קנוי) בכסף מעשר, שנטמא.