## Steinsaltz on Sanhedrin Daf 79a

###### Steinsaltz on Sanhedrin 79a:1
[Steinsaltz on Sanhedrin 79a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/79a:1)

**והיה בה כדי להמית** אילו הכהו **על לבו, והלכה לה** המכה **על מתניו ולא היה בה כדי להמית** אילו הכהו **על מתניו, ו**בכל זאת **מת** — **פטור,** שאמנם נתכוון להמיתו, אבל המעשה כשלעצמו לא היה בו כדי להמית, ומה שגרם מוות לבסוף — מקרה היה.


###### Steinsaltz on Sanhedrin 79a:2
[Steinsaltz on Sanhedrin 79a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/79a:2)

**נתכוון להכות את הגדול, ולא היה בה** במכה זו **כדי להמית** את **הגדול, והלכה לה** המכה **על הקטן, והיה בה כדי להמית את הקטן, ומת** — **פטור. נתכון להכות את הקטן, והיה בה כדי להמית את הקטן, והלכה לה** המכה **על הגדול, ולא היה בה כדי להמית את הגדול, ומת** — **פטור.**


###### Steinsaltz on Sanhedrin 79a:3
[Steinsaltz on Sanhedrin 79a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/79a:3)

**אבל** מי ש**נתכוון להכות** את חבירו **על מתניו, והיה בה** במכה זו **כדי להמית על מתניו, והלכה לה על לבו, ומת** — **חייב,** שהרי מכל מקום התכוון להמיתו, והיתה המכה ראויה להמיתו בכל מקום שיפגע בו. וכן אם **נתכוון להכות את הגדול, והיה בה** במכה זו **כדי להמית את הגדול, והלכה לה** המכה **על הקטן, ומת** — **חייב. ר' שמעון אומר: אפילו** אם **נתכוון להרוג את זה והרג את זה,** אף שעל כל אחד משניהם היה חייב — **פטור**. שאין ממיתים אותו אלא אם עשה בדיוק כפי שנתכוון.


###### Steinsaltz on Sanhedrin 79a:4
[Steinsaltz on Sanhedrin 79a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/79a:4)

א גמרא שואלים: דברי **ר' שמעון אהייא** [על מה], על איזה קטע מן המשנה הוא חולק? **אילימא אסיפא** [אם תאמר על סופה] של המשנה לענין נתכוון להמית גדול והמית קטן, אם כן אין הסגנון מתאים כלל, כי בלשון **"ר' שמעון פוטר" מיבעי ליה** [היה צריך לו לומר], ואין מקום ללשון "אפילו" שבדבריו כלל.


###### Steinsaltz on Sanhedrin 79a:5
[Steinsaltz on Sanhedrin 79a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/79a:5)

**אלא ארישא** [על ראשה, תחילתה] של המשנה הוא חולק, ששנינו בה: **נתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם,** או שנתכוון **לגוי והרג את ישראל, לנפלים והרג את בן קיימא** — **פטור. הא** [הרי] מובן מכאן שאם **נתכוון להרוג את זה** שחייב על הריגתו, **והרג את זה** — **חייב. ר' שמעון** חולק ו**אומר: אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה** — **פטור.**


###### Steinsaltz on Sanhedrin 79a:6
[Steinsaltz on Sanhedrin 79a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/79a:6)

ומוסיפים להבהיר את החילוק בין השיטות, **פשיטא** [פשוט, מובן מאליו] כי אם **קאי** [עומדים] **ראובן ושמעון, ואמר** הרוצח לפני שזרק אבן או ירה: **אנא** [אני] **לראובן קא מיכוונא** [אני מתכוון] להורגו, **לשמעון לא קא מיכוונא** [אין אני מתכוון] — **היינו פלוגתייהו** [הרי זוהי מחלוקתם] של חכמים ור' שמעון בצורתה היסודית. ואולם אם **אמר: לחד מינייהו** [לאחד מהם], שרצונו להרוג אחד מהם, ולא איכפת לו איזה מהם, **מאי** [מה הדין] בכגון זה? **אי נמי** [או גם כן] במקרה ש**סבור** הוא ש**ראובן** הוא זה, והרגו, **ונמצא** שהוא **שמעון. מאי** [מה הדין] בכגון זה? **תא שמע** [בוא ושמע] פתרון לדבר **דתניא** [שכן שנינו בברייתא], **ר' שמעון אומר:** אינו חייב **עד שיאמר "לפלוני אני מתכוון",** והורגו לאחר הכרזה זו.


###### Steinsaltz on Sanhedrin 79a:7
[Steinsaltz on Sanhedrin 79a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/79a:7)

ב לעיקר השיטות ובירור מקורותיהן שואלים: **מאי טעמא** [מה הטעם] של **ר' שמעון?** ומשיבים, **אמר קרא** [הכתוב]: "וכי יהיה איש שונא לרעהו **וארב לו וקם עליו** והכהו נפש ומת" (דברים יט, יא), ומהדגשת הלשון "לו" ו"עליו" למד ר' שמעון **עד שיתכוון לו** לנרצח בלבד. ושואלים: **ורבנן** [וחכמים] מה למדים הם מהדגשה זו? ומשיבים: **אמרי דבי** [אמרי חכמים מבית מדרשו] של **ר' ינאי** שמכאן למדים: **פרט לזורק אבן לגו** [לתוך] חבורת אנשים, ונהרג אחד מהם, שכיון שלא התכוון לאדם מסויים — אינו נהרג.


###### Steinsaltz on Sanhedrin 79a:8
[Steinsaltz on Sanhedrin 79a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/79a:8)

ושואלים: **היכי דמי** [כיצד היה בדיוק הדבר]? **אילימא דאיכא** [אם תאמר שיש] **תשעה גוים ואחד ישראל ביניהן,** אם כן אין צורך בפסוק מיוחד ללמדנו הלכה זה, שכן **תיפוק ליה דרובא** [תצא לו ההלכה שפטור מטעם שרובם] **גוים נינהו** [הם], והסיכוי היה מתחילה שיפגע בגוי ולא בישראל. **אי נמי פלגא ופלגא** [או גם כן שהיו שם מחצה ומחצה] של גוים ויהודים, הלא **ספק נפשות להקל** וייפטר מחמת הספק!


###### Steinsaltz on Sanhedrin 79a:9
[Steinsaltz on Sanhedrin 79a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/79a:9)

אלא **לא צריכא** [נצרכה] להיאמר כתוב זה אלא למקרה **דאיכא** [שיש שם] **תשעה ישראל וגוי אחד ביניהן, דהוה ליה** [שהרי נעשה] במקרה זה ה**גוי** כ**קבוע,** והלכה היא: **כל קבוע כמחצה על מחצה דמי** [נחשב]. ופסוק זה הוא מקור לקביעה שמיעוט קבוע שוב אינו נידון כמיעוט אלא כמחצה, ולכן פטור.


###### Steinsaltz on Sanhedrin 79a:10
[Steinsaltz on Sanhedrin 79a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/79a:10)

ושואלים: **בשלמא לרבנן דאמרי** [נניח לשיטת חכמים האומרים], כי כש**נתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב** — יש ראייה לדבריהם ממה **דכתיב** [שנאמר]: **"וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה** ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפלילים**"** (שמות כא, כב), **ואמר ר' אלעזר: במצות** (מריבה) **ש**יש בה כוונת **מיתה** והריגה **הכתוב מדבר,** שאותם אנשים שרבו התכוונו להרוג זה את זה. **דכתיב** [שנאמר]: **"**ו**אם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש"** (שם כג), והרי זו ראיה שאם התכוין אדם להרוג את חבירו והרג את האשה ההרה — חייב עליה מיתה!


###### Steinsaltz on Sanhedrin 79a:11
[Steinsaltz on Sanhedrin 79a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Sanhedrin/r/79a:11)

**אלא ל**שיטת **ר' שמעון האי** [זה] הכתוב **"ונתתה נפש תחת נפש" מאי עביד ליה** [מה עושה הוא בו], והלא לשיטתו הוא פטור במקרה זה ממיתה! ומשיבים: לשיטת ר' שמעון אין הכוונה שם להריגת נפש ממש, אלא לקנס של **ממון.** **וכ**דברי **רבי, דתניא** [שכן שנינו בברייתא], במקרה זה **רבי אומר:** מה שנאמר **"ונתתה נפש תחת נפש"** אין פירושו נפש ממש, אלא כופר נפש, כלומר, **ממון. אתה אומר** כי כוונתו עונש **ממון, או אינו אלא נפש ממש?** — על כן נוכיח משימוש הלשון שהכוונה לממון. **נאמרה נתינה למטה** ("ונתתה נפש תחת נפש") **ונאמרה**