## Steinsaltz on Shabbat Daf 103a

###### Steinsaltz on Shabbat 103a:1
[Steinsaltz on Shabbat 103a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/103a:1)

**הקודח כל שהוא** — **חייב. בשלמא** [נניח] **ל**שיטת **רב** שאמר שהקודח חייב משום בונה — **מיחזי כמאן דחר חורתא לבניינא** [נראה הוא כמי שנקב חור לבנין], ולכן יש לחייבו, **אלא לשמואל** הלא קידוח בלבד ודאי **לאו** [לא] **גמר מלאכה הוא,** אלא בהכנסת יתד וכיוצא בה בנקב, וכל עוד לא הכניס אין לחייבו משום גמר מלאכה! ומתרצים: **הכא במאי עסקינן** [כאן במה אנו עוסקים] — כגון **דבזעיה ברמצא דפרזלא ושבקיה בגוויה** [שקדחו במסמר של ברזל והניחו בתוכו], **דהיינו** [שזהו] כבר נחשב כ**גמר מלאכה,** כיון שאינו מתכוון להוציא את המסמר מנקב זה.


###### Steinsaltz on Shabbat 103a:2
[Steinsaltz on Shabbat 103a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/103a:2)

א שנינו במשנה, **זה הכלל:** העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת — חייב. ושואלים: לשון **"זה הכלל"** ששנינו, **לאתויי מאי** [להביא, להוסיף את מה] הוא בא? ומסבירים: **לאתויי** [להביא] מקרה **דחק קפיזא בקבא** [שחקק חצי קב בחתיכת עץ הראויה לעשות בה קב שלם], שכיון שמלאכתו זו מתקיימת בשבת, וניתן להשתמש בה — הרי זה כגמר מלאכה, וחייב.


###### Steinsaltz on Shabbat 103a:3
[Steinsaltz on Shabbat 103a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/103a:3)

עוד שנינו במשנה, **רבן שמעון בן גמליאל אומר:** אף **המכה בקורנס על הסדן** — חייב. ותוהים: **מאי קעביד** [מה הוא עושה] בהכאה זו? **רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו** [שאמרו שניהם] בהסבר הדבר: **מפני שמאמן את ידו** במלאכה בשעת הכאה על הסדן. **קשו** [התקשו] **בה** בפתרון זה **בני** האיש **רחבה: אלא מעתה, חזא אומנתא בשבתא וגמר, הכי נמי דמיחייב** [הרואה אומנות בשבת ולומד לעשותה מתוך ראייה בלבד, האם כך גם כן תאמר שמתחייב]? והרי אין חיוב שבת אלא על העושה מלאכה בפועל! **אלא אביי ורבא דאמרי תרוייהו** [שאמרו שניהם] בהסבר הדבר: **שכן מרדדי טסי משכן** אלה, שהיו יוצרים על ידי הכאה פיסות דקות של מתכת במשכן, היו **עושין כן** כדי ליישר את ידית הקורנס שהתעקמה כתוצאה מכך. **תניא נמי הכי** [שנויה ברייתא גם כן כך], **רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה** — **חייב, שכן מרדדי טסי משכן** היו **עושין כן.**


###### Steinsaltz on Shabbat 103a:4
[Steinsaltz on Shabbat 103a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/103a:4)

ב משנה **החורש** בשבת, שיעורו כדי להתחייב הוא ב**כל שהוא.** וכן **המנכש** ומוציא את העשבים, **והמקרסם** (המוריד ענפים יבשים) **והמזרד** (חותך זרדים רעננים מן האילן לתקן את צורתו) **כל שהוא** — **חייב. המלקט עצים, אם** עשה זאת **לתקן** את האילן או את הקרקע — שיעורו כדי להתחייב ב**כל שהן,** ו**אם ל**צורך **היסק** — שיעורו בכדי שיהיה בהן **כדי לבשל ביצה קלה.** וכן **המלקט עשבים, אם** עשה זאת כדי **לתקן** את פני הקרקע או את הצמחים — הריהו מתחייב ב**כל שהוא,** ו**אם** כדי להאכיל אותם **לבהמה** — שיעורו **כמלא פי הגדי.**


###### Steinsaltz on Shabbat 103a:5
[Steinsaltz on Shabbat 103a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/103a:5)

ג גמרא שואלים: חרישה כל שהוא **למאי חזי** [למה ראויה]? ומשיבים: ראויה היא להכנת מקום הראוי **לביזרא דקרא** [לזרע דלעת] אחד. **דכוותה גבי** [שכיוצא בה היה צורך אצל] ה**משכן, שכן ראוי ל**זרוע **קלח אחד של סמנין** (סממנים) לצבע.


###### Steinsaltz on Shabbat 103a:6
[Steinsaltz on Shabbat 103a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/103a:6)

עוד שנינו במשנה: **המנכש והמקרסם והמזרד** כל שהוא — חייב. **תנו רבנן** [שנו חכמים] בדומה לכך בברייתא: **התולש עולשין** הצומחים כעשב רע, **והמזרד זרדים, אם** עשה כך **ל**צורך **אכילה** לאדם תלשם — חייב ב**כגרוגרת.** ו**אם ל**צורך אכילת **בהמה** — **כמלא פי הגדי. אם להיסק** — בכדי שיהיה בהן **כדי לבשל ביצה קלה. אם לייפות את הקרקע** — ב**כל שהן.**


###### Steinsaltz on Shabbat 103a:7
[Steinsaltz on Shabbat 103a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/103a:7)

ושואלים: **אטו כולהו** [וכי כולם] **לא ליפות את הקרקע נינהו** [הם] עשויים? והרי עם כל קלח שהוא תולש נמצא שהוא מתקן את הקרקע בכך! **רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו** [שאמרו שניהם] כהסבר לדבר: **ב**שטח שליד **אגם שנו** בברייתא, ושם אין תולשים עשבים כדי ליפות את הקרקע. **אביי אמר : אפילו תימא** [תאמר] שהברייתא מדברת שעשה זאת **בשדה דלאו** [שאינו] **אגם, ו**אולם אפשר לומר כי מדובר ב**כגון דלא קמיכוין** [שאינו מתכוין] ליפות את הקרקע. ושואלים: **והא** [והרי] **אביי ורבא דאמרי תרוייהו** [שאמרו שניהם]: **מודה ר' שמעון** הסבור בדרך כלל שאין מתחייבים אלא על מלאכה שנתכוין לעשותה, שבכל אופן חייב במקרה של **"פסיק רישיה** [חתוך ראשו] **ולא ימות",** כלומר, בכל מקרה שהתוצאה מן ההכרח שתבוא מאליה, ואם כן אף שלא התכוין לייפות את הקרקע, מאחר וזו התוצאה ההכרחית יש לחייבו! ומשיבים: **לא צריכא** [נצרכה] הלכה זו של אביי אלא לכגון **דקעביד בארעא דחבריה** [שעשה באדמה של חבירו], שמאחר שלא התכוון ואף אין הדבר מביא לו תועלת אם מתקן את הקרקע, אינו מתחייב על מלאכה מסוג זה.


###### Steinsaltz on Shabbat 103a:8
[Steinsaltz on Shabbat 103a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/103a:8)

ד משנה **הכותב** בשבת **שתי אותיות, בין** שכתב **ב**יד **ימינו בין בשמאלו, בין** שהן **משם אחד** (שתיהן שוות) **בין משתי שמות, בין משתי סמניות** (חומרי צבע), **בכל לשון** — **חייב. אמר ר' יוסי: לא חייבו** בכתיבת **שתי אותיות** משום כתיבה ממש **אלא משום רושם** סימן, **שכך** היו **כותבין על קרשי המשכן** סימן בקרש אחד ובקרש הסמוך לו **לידע איזו** קרש הוא **בן זוגו. אמר ר' יהודה: מצינו** (מצאנו) שיתחייב אדם בכתיבה אף שלא גמר כל כתיבתו, שכתב **שם קטן משם גדול,** כגון אותיות **"שם" מ"שמעון" ו**כן "שם" **מ"שמואל", "נח" מ"נחור", "דן" מ"דניאל", "גד" מ"גדיאל".**


###### Steinsaltz on Shabbat 103a:9
[Steinsaltz on Shabbat 103a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/103a:9)

ה גמרא על מה ששנינו בתחילת המשנה שואלים: **בשלמא** [נניח] על כתיב ביד **ימין ליחייב** [שיתחייב] משום ש**דרך כתיבה בכך, אלא** על כתיבה ב**שמאל אמאי** [מדוע] יחויב? **הא** [הרי] **אין דרך כתיבה בכך! אמר ר' ירמיה:** מה ששנינו שחייב על כתיבה בשמאלו — **באטר יד שנו** כן. ושואלים: אם כן, **ותהוי** [ותהיה] **שמאל דידיה** [שלו] **כ**יד **ימין דכולי עלמא** [של כל העולם], **ו**אם כן על כתיבה ב**שמאל** — **ליחייב** [שיתחייב], ואילו על כתיבה **ב**י **מין** — ש**לא ליחייב** [יתחייב]! **אלא אמר אביי:** משנה זו מדברת **ב**אדם ה**שולט בשתי ידיו** בשווה, והוא המתחייב בכתיבה בכל יד.


###### Steinsaltz on Shabbat 103a:10
[Steinsaltz on Shabbat 103a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/103a:10)

**רב יעקב בריה** [בנה] של **בת יעקב אמר: הא מני** [משנה זו דעת מי היא] — דעת **ר' יוסי היא,** ש**אמר : לא חייבו** בכתיבת **שתי אותיות אלא משום רושם.** וכיון שכך, כל אות, אפילו כתבה בשמאל ואינה עשויה כצורתה וכדיוקה — חייב עליה. ושואלים: **והא מדסיפא** [והרי מתוך שסופה של המשנה] שיטת **ר' יוסי היא,** וכפי ששנינו, ר' יוסי אומר לא חייבו שתי אותיות וכו', מכאן ש**רישא לאו** [ראשה **לא]** משל **ר' יוסי** היא! ומשיבים: אין זה מחייב, אלא **כולה** בשיטת **ר' יוסי היא,** ונתפרשו דבריו בסוף להדגשה בלבד.


###### Steinsaltz on Shabbat 103a:11
[Steinsaltz on Shabbat 103a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/103a:11)

ו שנינו במשנה ש**אמר ר' יהודה: מצינו** שיתחייב אדם בכתיבה אף שלא גמר כל כתיבתו, שכתב שם קטן משם גדול. ושואלים: **אלא** לשיטת **ר' יהודה** רק על כתיבת **שתי אותיות והן שני שמות** (שונות זו מזו) **הוא דמחייב** [שמתחייב], אבל ב**שתי אותיות והן שם אחד** (אותיות זהות) — **לא מחייב** [אינו יתחייב]?


###### Steinsaltz on Shabbat 103a:12
[Steinsaltz on Shabbat 103a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/103a:12)

**והתניא** [והרי שנינו בברייתא]: את הנאמר **"ועשה אחת** מכל מצוות ה' אלהיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם**"** (ויקרא ד, כב) דרשו חכמים: **יכול** אינו בכלל אשם עד שיעשה מלאכה שלמה, וכגון **עד שיכתוב כל השם** שרצה לכותבו, **ועד שיארוג כל הבגד, ועד שיעשה** את **כל הנפה** הקלועה מנצרים שתי וערב — **תלמוד לומר:** "נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה ועשה **מאחת** מהנה" (ויקרא ד, ב), ובהדגשת הלשון "מאחת" בא לומר שכדי להתחייב די בעשיית חלק מתוך עבירה אחת שלמה.


###### Steinsaltz on Shabbat 103a:13
[Steinsaltz on Shabbat 103a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/103a:13)

ואולם **אי** [אם] לומד אתה זאת **מהדגשת לשון הכתוב "מאחת", יכול** נחייב אותו **אפילו לא כתב אלא אות אחת** בלבד, **ו**כן אם **לא ארג אלא חוט אחד, ו**כן אם **לא עשה אלא בית אחד בנפה,** שלאחר שערך כראוי את הנצרים כשתי ארג ביניהם נצר אחד כערב — יתחייב,