## Steinsaltz on Shabbat Daf 107a

###### Steinsaltz on Shabbat 107a:1
[Steinsaltz on Shabbat 107a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/107a:1)

א גמרא **אמר ר' אבא** שכך **אמר רב חייא בר אשי** שכך **אמר רב: נכנסה לו צפור תחת כנפיו** (שולי בגדו) בשבת, ואינה יכולה לצאת — **יושב ומשמרו עד שתחשך,** ולאחר צאת השבת יכול לקחת את הציפור. **מתיב** [מקשה] על כך **רב נחמן בר יצחק** ממה ששנינו במשנתנו: **ישב הראשון על הפתח ומלאהו, ובא השני וישב בצדו, אף על פי שעמד הראשון והלך לו** — **הראשון חייב והשני פטור. מאי לאו** [האם לא] נפרש כאן, כמו בכל מסכת שבת שהכוונה היא שהוא אכן **פטור אבל** מלכתחילה **אסור** לו לעשות כן, ונמצא שמכל מקום יש איסור בדבר, וכיצד אמר רב שיושב ומשמר את הצפור לכתחילה? ודוחים: **לא,** אלא הכוונה במשנה היא **פטור ומותר.** ומוסיפים: **הכי נמי מסתברא, מדקתני סיפא** [כך גם כן מסתבר לומר, ממה ששנינו בסוף]: **למה זה דומה** — **לנועל את ביתו לשומרו ונמצא צבי** שניצוד מבעוד יום **שמור בתוכו,** ו**מכלל** הדברים אתה למד ומבין שהוא **פטור ומותר,** ממש כנעילת דלת הבית! ומסכמים: **שמע מינה** [למד ממנה] שכן הוא.


###### Steinsaltz on Shabbat 107a:2
[Steinsaltz on Shabbat 107a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/107a:2)

**איכא דאמרי** [יש שאומרים] מעין הדברים הללו בסגנון אחר, ש**אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא** [אף אנו גם כן שנינו] סיוע לדברי רב, ממה שנאמר במשנתנו: **אף על פי שעמד הראשון והלך לו** — **הראשון חייב והשני פטור,** ו**מאי לאו** [האם לא] הכוונה היא ש**פטור ומותר?** ודוחים: **לא, פטור אבל אסור.** ואמר רב נחמן: דבר זה בלתי אפשרי, **הא מדקתני סיפא** [הרי ממה שלמדנו בסוף] **הא למה זה דומה** — **לנועל את ביתו לשומרו, ונמצא צבי שמור בתוכו, מכלל** הדברים אתה למד שהכוונה היא **פטור ומותר.** ומסכמים: אכן **שמע מינה** [למד ממנה] שכן הוא.


###### Steinsaltz on Shabbat 107a:3
[Steinsaltz on Shabbat 107a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/107a:3)

ב ובענין זה **אמר שמואל: כל פטורי** [הפטורים, לשון "פטור"] האמורים בהלכות **שבת,** הכוונה היא ש**פטור אבל אסור, לבר מהני תלת** [חוץ משלושה אלה] שהכוונה היא ש**פטור ומותר: חדא הא** [אחת זו, בענין צבי], **וממאי** [וממה] אנו מסיקים ש**פטור ומותר?** — **דקתני סיפא** [שכן שנינו בסוף] **למה זה דומה** — **לנועל את ביתו לשומרו, ונמצא צבי שמור בתוכו. ואידך** [והדוגמא האחרת] של פטור ומותר — מה שאמרו: **המפיס מורסא** (הפותח פצע שיש בו מוגלה) **בשבת, אם** עשה כן כדי **לעשות לה** למורסה **פה** (פתח) קבוע — **חייב,** ו**אם להוציא ממנה לחה** — **פטור. וממאי** [וממה אנו יודעים] ש**פטור ומותר? דתנן** [שכן שנינו במשנה]: **מחט של יד** (קטנה המיועדת לתפירת בגדים) — מטלטלים אותה בשבת כדי **ליטול בה את הקוץ,** והרי שנטילת קוץ מותרת לכתחילה בשבת, עד שמותר אף לטלטל כלי לצורך זה. **ואידך** [ומקרה אחר] מה שאמרו: **הצד נחש בשבת, אם** היה **מתעסק בו שלא ישכנו** ואגב כך צד אותו — **פטור,** ו**אם** צד אותו על מנת להשתמש בו **לרפואה** — **חייב, וממאי** [וממה אנו מוכיחים] ש**פטור ומותר** — **דתנן** [שכן שנינו במשנה]: **כופין** לכתחילה **קערה על הנר בשביל שלא תאחוז** האש **בקורה, ו**כן כופים קערה **על צואה של קטן** שלא להתלכלך בה, **ועל עקרב** לשמור אותו **שלא תישך,** והוא הדין אם כן בנחש.


###### Steinsaltz on Shabbat 107a:5
[Steinsaltz on Shabbat 107a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/107a:5)

א משנה **שמנה שרצים האמורים בתורה** ("וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ החולד והעכבר והצב למינהו. והאנקה והכוח והלטאה והחמט והתנשמת". ויקרא יא, כט–ל), **הצדן והחובל בהן** בשבת — **חייב. ושאר שקצים ורמשים, החובל בהן** — **פטור.** ואף אלה, **הצדן לצורך** — **חייב,** ו**שלא לצורך** — **פטור. חיה ועוף שברשותו** שהם ביתיים ונשמעים לו, **הצדן** — **פטור, ו**אולם **החובל בהן** — **חייב.**


###### Steinsaltz on Shabbat 107a:6
[Steinsaltz on Shabbat 107a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/107a:6)

ב גמרא שואלים: **מדקתני** [ממה ששנינו] **"החובל בהן חייב" מכלל** הדברים אתה למד **דאית להו** [שיש להם] **עור,** שאין חיוב בחובל אלא כשיש עור על גבי הבשר, ודם המכה היוצא מן העורקים מצטבר מתחת לעור. **מאן** [מיהו] ה**תנא** הסבור כן? **אמר שמואל:** שיטת **ר' יוחנן בן נורי היא, דתנן** [שכן שנינו במשנה], **ר' יוחנן בן נורי אומר: שמנה שרצים** האמורים בתורה **יש להן עורות,** ואף שבשרם מטמא, עורם אינו כבשרם ואינו מטמא, וחכמים אומרים שאחדים מהם עורם כבשרם ומטמא כמוהו. **רבה בר רב הונא אמר** בשם **רב: אפילו תימא רבנן** [תאמר שמשנתנו כשיטת חכמים], **עד כאן לא** שמענו כי **פליגי רבנן עליה** [חלוקים עליו חכמים] על **ר' יוחנן בן נורי אלא לענין טומאה, דכתיב** [שכן נאמר] לאחר רשימת השרצים: **"אלה הטמאים לכם** בכל השרץ כל הנוגע בהם במותם יטמא עד הערב**"** (ויקרא יא, לא), ומן הריבוי "הטמאים" למדו חכמים **לרבות** שרצים שבפסוק השני **שעורותיהן** מטמאים **כבשרן, אבל לענין שבת** — **אפילו רבנן מודו** [חכמים מודים] שיש להם עור נפרד מן הבשר.


###### Steinsaltz on Shabbat 107a:7
[Steinsaltz on Shabbat 107a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/107a:7)

ומקשים: **ולענין שבת לא פליגי** [אינם חלוקים]?! **והתניא** [והרי שנינו בברייתא]: **הצד אחד משמנה שרצים האמורים בתורה, החובל בהן** — **חייב,** אלו **דברי ר' יוחנן בן נורי, וחכמים אומרים: אין עור אלא**