## Steinsaltz on Shabbat Daf 109a

###### Steinsaltz on Shabbat 109a:1
[Steinsaltz on Shabbat 109a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/109a:1)

**לגיגית** של שיכר — **תיקצץ,** שעל ידי כך יתכן שהשיכר לא יתסוס, **יד** המרבה למשמש בעין **מסמא** (מעוורת), **יד** המרבה למשמש באוזן **מחרשת, יד** בחוטם ובפה **מעלה פוליפוס. תניא** [שנויה ברייתא], **ר' נתן אומר: בת חורין היא זו** הרוח הרעה השורה על הידיים לפני נטילת ידיים בשחרית **ומקפדת** שלא להסתלק **עד שירחוץ ידיו שלש פעמים. אמר ר' יוחנן: פוך** (חומר המשמש לכחול את העין) כשנותנים אותו בעינים הריהו **מעביר** את הרוח הרעה הקרויה **בת מלך, ופוסק את הדמעה, ומרבה שיער בעפעפים. תניא נמי הכי** [שנויה ברייתא גם כן כך], **ר' יוסי אומר: פוך מעביר בת מלך, ופוסק את הדמעה, ומרבה שיער בעפעפים.**


###### Steinsaltz on Shabbat 109a:2
[Steinsaltz on Shabbat 109a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/109a:2)

א **ואמר מר עוקבא אמר שמואל: עלין** שמניחים על העין (ר"ח) **אין בהם משום רפואה,** ומותר להניחם בשבת. **אמר רב יוסף: כוסברתא אין בה משום רפואה. אמר רב ששת: כשות אין בהן משום רפואה. אמר רב יוסף: כוסברתא** — **אפילו לדידי** [לי, שאני עיוור] **קשה לי,** ורצה להפליג בחוסר התועלת שבכוסברא שאפילו לו מזיק הכוסבר לעינים. ו**אמר רב ששת: גרגירא** [גרגיר] — **אפילו לדידי מעלי** [לי שאני עיוור יפה] לעינים. **ואמר מר עוקבא** שכך **אמר שמואל: כל מיני כשות שרו** [מותרים] לאכילה בשבת **לבר** [חוץ] **מטרוזא** שאין אוכלים אותה אלא לרפואה.


###### Steinsaltz on Shabbat 109a:3
[Steinsaltz on Shabbat 109a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/109a:3)

ב **אמר רב חסדא: שריקא טויא** — **שרי** [מי אבטיח המועילים למעיים — מותר] לסננם ולשתותם (גאונים). **פיעפועי ביעי** [מי ירק הקרוי פיעפועים] (רשב"א) — **אסור** לשתותם בשבת. ומסופר: **דביתהו** [אשתו] של **זעירי עבדא ליה** [עשתה לו] **לחייא בר אשי** שריקא טויא, **ולא אכל** אותם. **אמרה ליה** [לו]: **לרבך** זעירי **עבדי ליה** [עשיתי אותם לו] **ואכל, ואת לא אכלת** [ואתה אינך אוכל]?! ומסבירים: **זעירי לטעמיה** [לטעמו, לשיטתו] שהתיר בכך, ש**אמר זעירי: נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך המשמרת** שמסננים בה את השמרים מן היין **בשבת ואינו חושש. אלמא** [מכאן] שהוא סבור כי **כיון דמשתתי הכי** — **לאו מידי קעביד** [שהיין או המים נישתים אף כך כמו שהם — וממילא אינו עושה דבר] בתיקונם, **הכא נמי** [כאן גם כן] **כיון דמיתכיל הכי** — **לאו מידי קעביד** [שהוא נאכל כך שלא לרפואה ובלא סינון — ממילא אינו עושה דבר].


###### Steinsaltz on Shabbat 109a:4
[Steinsaltz on Shabbat 109a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/109a:4)

ג **ואמר מר עוקבא: מי שנגפה** ונפצעה **ידו או רגלו,** הריהו **צומתה** (טובלה כדי שתיפסק זרימת הדם) אף בשבת **ביין ואינו חושש** משום רפואה בשבת. **איבעיא להו** [נשאלה להם] לבני הישיבה שאלה זו: **חלא מאי** [חומץ מהו], האם מותר לטבול אף בו? **אמר רב הלל לרב אשי: כי הוינא בי** [כאשר היינו בבית] **רב כהנא אמרי** [אמרו] כי **חלא** [חומץ] **לא** הותר לענין זה, שהוא כרפואה ממש. **אמר רבא: והני** [ואלה] **בני מחוזא, כיון דמפנקי** [שהם מפונקים, מעודנים] — **אפילו חמרא נמי מסי להו** [יין גם כן מרפא אותם], ולהם אסור לטבול בו את מקום הפצע.


###### Steinsaltz on Shabbat 109a:5
[Steinsaltz on Shabbat 109a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/109a:5)

ומסופר: **רבינא איקלע לבי** [הזדמן לבית] **רב אשי, חזייה דדריכא ליה חמרא אגבא דכרעיה, ויתיב קא צמית ליה בחלא** [ראה אותו שדרך חמור על גב רגלו, וישב רב אשי וטבל אותה בחומץ] בשבת. **אמר ליה** [לו] רבינא לרב אשי: **לא סבר ליה מר להא** [אין אדוני סבור **כ**הלכה זו] ש**אמר רב הילל** שב**חלא** [חומץ] **לא** הותר? **אמר ליה** [לו]: **גב היד וגב הרגל שאני** [שונה] שהמכה בהם מסוכנת.


###### Steinsaltz on Shabbat 109a:6
[Steinsaltz on Shabbat 109a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/109a:6)

**איכא דאמרי** [יש שאומרים] בנוסח אחר, כי **חזייה דקא צמית ליה בחמרא** [שראה אותו שהוא טובל את רגלו ביין]. **אמר ליה** [לו]: וכי **לא סבר לה מר להא** [אין אדוני סבור **כ**הלכה זו] ש**אמר רבא: הני** [אלה] **בני מחוזא כיון דמפנקי** [שהם מפונקים, מעודנים] — **אפילו חמרא נמי מסי להו** [יין גם כן מרפא אותם]? **ומר נמי הא מפנק** [ואדוני גם כן הרי מעודן הוא]! **אמר ליה** [לו]: **גב היד וגב הרגל שאני** [שונים הם]. ש**אמר רב אדא בר מתנה אמר רב :** פצעי **גב היד וגב הרגל הרי הן כמכה של חלל** (שמתים ממנה) **ומחללין עליהן את השבת.**


###### Steinsaltz on Shabbat 109a:7
[Steinsaltz on Shabbat 109a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/109a:7)

ד **תנו רבנן** [שנו חכמים] בברייתא: **רוחצים** בשבת במעיינות המרפא החמים, **במי גרר** ו**במי חמתן** ו**במי עסיא ובמי טבריא, אבל לא בים הגדול ולא במי משרה** (מים ששורים בהם את הפשתן) **ולא בימה של סדום** (ים המלח), שבאלה רוחצים רק לצורך רפואה.


###### Steinsaltz on Shabbat 109a:8
[Steinsaltz on Shabbat 109a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/109a:8)

**ורמינהו** [ומשליכים, מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא אחרת: **רוחצים** בשבת **במי טבריא** (טבריה) **ובים הגדול אבל לא במי משרה ולא בימה של סדום,** ואם כן **קשיא** [קשה] ממה ששנו חכמים שאסורה הרחצה בשבת ב**ים הגדול** על מה ששנינו בברייתא שהותרה הרחצה ב**ים הגדול!**


###### Steinsaltz on Shabbat 109a:9
[Steinsaltz on Shabbat 109a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/109a:9)

**אמר ר' יוחנן: לא קשיא** [אין זה קשה] כי **הא** [זה] ששנינו שרוחצים בים הגדול — הרי זה כשיטת **ר' מאיר** הסובר שדין כל הימים שווה, ו**הא** [זה] ששנינו שאין רוחצים — הרי זה כשיטת **ר' יהודה,** הסובר שאין דין הים הגדול כדין שאר הימים. **דתנן** [שכן שנינו במשנה]: **כל הימים** מטהרים **כמקוה, שנאמר: "**ויקרא אלהים ליבשה ארץ **ולמקוה המים קרא ימים"** (בראשית א, י), אלו **דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: ים הגדול** בלבד הרי הוא **כמקוה, ולא נאמר "ימים"** בכתוב להתיר כל ים וים, **אלא** מפני **שיש בו** בים הגדול **מיני ימים הרבה.**


###### Steinsaltz on Shabbat 109a:10
[Steinsaltz on Shabbat 109a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/109a:10)

**ר' יוסי אומר: כל הימים מטהרין** כמקוה, ואף יותר ממקוה שהם מטהרים אף **בזוחלין,** שאפשר לטבול בהם לא רק כשמימיהם קוויים ועומדים, אלא גם בגליהם הנעים. **ו**אולם **פסולין ל**טהרת **זבים ולמצורעים ו**כן **לקדש בהן מי חטאת** (מים לאפר פרה אדומה) שבכל אלה צריכים מים חיים דווקא. **מתקיף לה** [מקשה עליה], על ההסבר הזה **רב נחמן בר יצחק:**