## Steinsaltz on Shabbat Daf 10a

###### Steinsaltz on Shabbat 10a:1
[Steinsaltz on Shabbat 10a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/10a:1)

**התם** [שם] בזמן המנחה **לא שכיחא** [מצויה] **שכרות,** שאין דרך לשתות הרבה באמצע היום, ואולם **הכא** [כאן] בערבית **שכיחא** [מצויה] **שכרות,** ולכן היה מקום לגזור בזמן תפילת ערבית. **אי נמי** [או גם כן] אפשר להסביר כי **במנחה, כיון דקביעא לה זימנא** [שקבוע לה זמן] **מירתת ולא אתי למפשע** [חושש הוא ואינו בא לפשוע] ולשכוח להתפלל. ואולם **ערבית כיון דכולא ליליא** [שכל הלילה] הוא **זמן ערבית,** לכך הוא **לא מירתת, ואתי למפשע** [אינו חושש, ויבוא להתרשל]. על עצם הדבר **מתקיף לה** [שואל עליה] **רב ששת:** וכי **טריחותא למיסר המייניה** [טרחה היא לאזור את חגורתו]?! **ועוד**, אם טרחה היא, **ליקו הכי וליצלי** [יקום כך, בלי חגורה, ויתפלל]! ומשיבים: יש צורך לחגור חגורה בתפילה, **משום שנאמר: "הכון לקראת אלהיך ישראל"** (עמוס ד, יב), שצריך אדם להיות מוכן ומהודר בעמידתו לפני ה'.


###### Steinsaltz on Shabbat 10a:2
[Steinsaltz on Shabbat 10a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/10a:2)

א מאחר והובא הפסוק "הכון לקראת אלהיך ישראל" מענין החיוב להכין עצמו באופן מהודר לתפילה, מביאים כי אכן **רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי** [היה לובש גרבים יקרים ומתפלל] ו**אמר** שהוא עושה זאת ככתוב **"הכון לקראת** אלהיך ישראל **".** ואילו **רבא** לא כך היה עושה, אלא בתפילתו **שדי גלימיה, ופכר ידיה, ומצלי** [היה משליך, מסיר את גלימתו, וחובק את ידיו, ומתפלל], ו**אמר** שעושה כן **"כעבדא קמיה מריה"** [כעבד לפני אדוניו], שמופיע בהכנעה יתירה. **אמר רב אשי: חזינא ליה** [ראיתי אותו] את **רב כהנא כי איכא צערא בעלמא** [כאשר יש צער בעולם], **שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי** [היה משליך, מסיר את גלימתו, וחובק את ידיו, ומתפלל], ו**אמר** שעושה כן **"כעבדא קמיה מריה"** [כעבד לפני אדונו]. **כי איכא שלמא** [כאשר יש שלום] בעולם **לביש ומתכסי** [היה לובש ומתכסה] **ומתעטף** בגלימה חשובה, **ומצלי** [ומתפלל] ו**אמר** שעושה כן מכיון צריך לקיים **"הכון לקראת אלהיך ישראל".**


###### Steinsaltz on Shabbat 10a:3
[Steinsaltz on Shabbat 10a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/10a:3)

מאחר שדובר בתפילה, מסופר כי **רבא חזייה** [ראהו] את **רב המנונא דקא** [שהוא] **מאריך בצלותיה** [בתפילתו]. **אמר** עליו: **מניחין חיי עולם,** את העיסוק בלימוד התורה, **ועוסקים בחיי שעה,** בתפילה שיש בה בקשה על צרכי יום יום. ומסבירים: **והוא,** רב המנונא, **סבר** [סבור היה] כי **זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד,** וכשאדם מתפלל אינו נחשב כמחסיר בזמן התורה. מעין זה מסופר כי **ר' ירמיה הוה יתיב קמיה** [היה יושב לפני] **ר' זירא והוו עסקי בשמעתא** [והיו עוסקים בהלכה]. **נגה לצלויי והוה קא מסרהב** [נתאחר הזמן לתפילה והיה ממהר] **ר' ירמיה** לסיים את הנושא שעסקו בו כדי להתפלל. **קרי עליה** [קרא עליו] **ר' זירא** פסוק זה: **"מסיר אזנו משמע תורה גם תפלתו תועבה"** (משלי כח, ט).


###### Steinsaltz on Shabbat 10a:4
[Steinsaltz on Shabbat 10a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/10a:4)

ב שנינו כי אם נכנס לדין סמוך לזמן תפילה, שוב אינו צריך להפסיק ולהתפלל. ומבררים: **מאימתי** נחשבת **התחלת דין?** — נחלקו בכך **ר' ירמיה ור' יונה. חד** [אחד מהם] **אמר** שתחילתו **משיתעטפו הדיינים,** שהיו הדיינים מתעטפים בטליתם לפני שהיו מתחילים בדין. **וחד** [ואחד מהם] **אמר** שתחילת דין הרי היא **משיפתחו בעלי דינים** בטענותיהם. ומעירים: **ולא פליגי** [ואינם חלוקים] אלא, **הא** [זה] שאומר משיפתחו בעלי דין, הרי זה באופן **דעסקי ואתו בדינא** [שכבר היו עוסקים ובאים בדין], והיו הדיינים עטופים כבר. **והא** [וזה] שאומר משיתעטפו הדיינים, הרי זה באופן שעדיין **לא עסקי ואתו בדינא** [היו עוסקים ובאים בדין], ומשיתעטפו הרי זו התחלה.


###### Steinsaltz on Shabbat 10a:5
[Steinsaltz on Shabbat 10a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/10a:5)

ואגב הזכרת ענין הדין מסופר כי **רב אמי ורב אסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי** [היו יושבים ולומדים בין העמודים] מתחת לבית המדרש. **וכל שעתא ושעתא** [שעה ושעה] **הוו טפחי אעיברא דדשא ואמרי** [היו טופחים על בריח הדלת והיו אומרים]: **אי איכא דאית ליה דינא, ליעול וליתי** [אם יש מישהו שיש לו דין, שיכנס ויבוא]. עוד מסופר כי **רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בדינא כולי יומא, הוה קא חליש לבייהו** [היו יושבים בדין כל היום ונחלש ליבם] מחמת אי אכילה. על כן **תנא להו** [שנה להם] **רב חייא בר רב מדפתי** ברייתא על הנאמר **"**ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם **ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב"** (שמות יח, יג): **וכי תעלה על דעתך שמשה** היה **יושב ודן כל היום כלו?** שאם כן **תורתו מתי נעשית?** מתי עסק בה? **אלא** ודאי בא הכתוב **לומר** לך כי **כל דיין שדן דין אמת לאמיתו, אפילו** היה דן רק **שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית,** שכן על ידי דין אמת הוא מעמיד את העולם (המאירי). והדבר נלמד בדרך גזירה שווה: שכן **כתיב הכא** [נאמר כאן] **"ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב", וכתיב התם** [ונאמר שם] במעשה בראשית **"ויהי ערב ויהי בקר יום אחד"** (בראשית א, ה), ומשמע כי הערב ומעט מן הבוקר נחשבים כיום שלם. ואף לענייננו די שישבו הדיינים בדין רק מקצת היום.


###### Steinsaltz on Shabbat 10a:6
[Steinsaltz on Shabbat 10a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/10a:6)

ועוד שואלים: **עד מתי יושבין בדין?** מה הוא הזמן הרגיל לסיום מושב בית הדין? **אמר רב ששת: עד זמן סעודה,** שהוא שעת הצהריים. **אמר רב חמא: מאי קרא** [מהו הכתוב המרמז על כך]? — **דכתיב** [שכן נאמר]: **"אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו. אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי"** (קהלת י, טז–יז). והוא מפרשו: השרים במדינה מתוקנת יושבים לסעוד רק אחרי שעסקו **בגבורה של תורה** ובדין, **ולא בשתייה של יין.**


###### Steinsaltz on Shabbat 10a:7
[Steinsaltz on Shabbat 10a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/10a:7)

ג **תנו רבנן** [שנו חכמים] בברייתא: אכילה ב**שעה ראשונה** בבוקר — הרי זה **מאכל לודים,** שהם בני אומה של אוכלי אדם, והם רעבתנים וממהרים לאכול. בשעה **שניה** — הוא **מאכל לסטים** (גנבים), שמאחר שעסקו בלילה בגניבה, הריהם מקדימים לאכול בבוקר. בשעה **שלישית** — הוא זמן **מאכל יורשים,** כלומר, של אנשים שירשו כסף רב ואינם עובדים לפרנסתם ולכך כל עיסקם בשעה מוקדמת של הבוקר באכילה. בשעה **רביעית** — היא **מאכל פועלים.** בשעה **חמישית** — הוא **מאכל כל אדם.**


###### Steinsaltz on Shabbat 10a:8
[Steinsaltz on Shabbat 10a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/10a:8)

ושואלים: **איני** [כן הוא]?! **והאמר** [והרי אמר] **רב פפא** ששעה **רביעית** היא **זמן סעודה לכל אדם!** אלא יש לתקן ולומר כי שעה **רביעית** היא **מאכל כל אדם.** בשעה **חמישית** — הוא **מאכל פועלים** שאינם מתפנים עד אז. ובשעה **ששית** — הוא זמן **מאכל תלמידי חכמים,** ועד אז זמן מושב בית הדין. ומוסיפים: האוכל **מכאן ואילך** — הרי זה **כזורק אבן לחמת** (לנאד), כלומר, שכבר אין זה מועיל לבריאות הגוף. **אמר אביי: לא אמרן** [אמרנו] שאכילה משעה ששית אינה מועילה, **אלא** כש**לא טעים מידי בצפרא** [טעם דבר בבוקר], **אבל** אם **טעים מידי בצפרא** [טעם דבר בבוקר] — **לית לן** [אין לנו] **בה** דברים אלה.


###### Steinsaltz on Shabbat 10a:9
[Steinsaltz on Shabbat 10a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/10a:9)

ד אמר **רב אדא בר אהבה: מתפלל אדם** אף מלכתחילה **תפלתו בבית המרחץ. מיתיבי** [מקשים על **כך]** ממה ששנינו בתוספתא: **הנכנס לבית המרחץ,** בחדר הראשון, **מקום ש**כל **בני אדם עומדים לבושין** — הרי זה ככל מקום אחר ו**יש שם מקרא** בתורה **ותפלה. ואין צריך לומר** שמותרת בחדר זה **שאילת שלום. ו**יכול שיהא **מניח** שם **תפילין, ואין צריך לומר שאינו** חייב להיות **חולץ** אותם.


###### Steinsaltz on Shabbat 10a:10
[Steinsaltz on Shabbat 10a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/10a:10)

ואילו בחדר הפנימי יותר, **מקום ש**בו **בני אדם עומדים ערומים ולבושין,** ששם הם מתלבשים ומתפשטים **יש שם שאילת שלום, ו**אולם **אין שם מקרא** בתורה **ותפלה. ו**אם הניח שם תפילין — **אינו חולץ** את ה**תפילין, ו**אולם **אינו מניח** שם תפילין **לכתחלה.**


###### Steinsaltz on Shabbat 10a:11
[Steinsaltz on Shabbat 10a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/10a:11)

ובחדר הפנימי שהוא **מקום שבני אדם עומדין** שם רק כשהם **ערומים** — **אין שם שאילת שלום, ואין צריך לומר** שאין שם **מקרא** בתורה **ותפלה. ו**אם נמצא שם כשהתפילין עליו — **חולץ** את ה**תפילין. ואין צריך לומר שאינו מניחן** שם מלכתחילה. ולכאורה דברי התוספתא סותרים למה שאמר רב אדא בר אהבה שהוא ודאי התכוון לחדר הפנימי שבמרחץ (שהוא לבדו קרוי מרחץ סתם) ולדעתו אפשר להתפלל שם לכתחילה!


###### Steinsaltz on Shabbat 10a:12
[Steinsaltz on Shabbat 10a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/10a:12)

ומשיבים: **כי קאמר** [כאשר אמר] **רב אדא בר אהבה** דבריו היה זה ב**מרחץ** ריק **שאין בו אדם.** ושואלים: **והא** [והרי] **אמר ר' יוסי בר חנינא** שכל **מרחץ שאמרו** שאסור בתפילה הרי זה **אף על פי שאין בו אדם,** ו**בית הכסא שאמרו** לענין איסור תפילה בו הרי זה **אף על פי שאין בו צואה,** אלא ודאי כיון שהמקום משמש לדבר של גנאי אין ראוי להתפלל בו.


###### Steinsaltz on Shabbat 10a:13
[Steinsaltz on Shabbat 10a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/10a:13)

ומתרצים: **כי קאמר** [כאשר אמר] **רב אדא** את דבריו, היה זה **בחדתי** [במרחץ חדש] שעדיין לא השתמשו בו לרחיצה. ושואלים: **והא מבעיא בעא ליה** [והרי, דבר זה, שאל אותו] **רבינא** את רב אדא באופן זה: מקום ש**הזמינו** (הכינו) לצורך **בית הכסא מהו** הדין לענין תפילה בתוכו, האם לענין זה **יש** תוקף ל**זימון,** שהוא הקובע לענין זה? **או אין** תוקף הלכתי ל**זימון? ו**הרי **לא איפשיטא ליה** [נפתרה לו] בעיה זו. וכי **לאו** [לא] **הוא הדין למרחץ** שאף בו אותה בעיה? ומשיבים: **לא, דילמא**