## Steinsaltz on Shabbat Daf 10b

###### Steinsaltz on Shabbat 10b:1
[Steinsaltz on Shabbat 10b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/10b:1)

**שאני** [שונה] **בית הכסא דמאיס** [שהוא מאוס], וכשקוראים למקום 'בית הכסא' הרי יש בכך משום גנאי ושוב אינו ראוי לתפילה, אבל בית המרחץ — עד שירחץ בו ממש.


###### Steinsaltz on Shabbat 10b:2
[Steinsaltz on Shabbat 10b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/10b:2)

שנינו בתוספתא ש**אין שם** בבית המרחץ **שאילת שלום.** ומעירים כי דבר זה **מסייע ליה** [לו] **לרב המנונא** שאמר **משמיה** [משמו] של **עולא** ש**אמר : אסור לאדם שיתן** (ישאל) **שלום לחבירו בבית המרחץ, משום** שהמלה "שלום" היא כינויו של ה', וכפי **שנאמר: "**ויבן שם גדעון מזבח לה' **ויקרא לו ה' שלום"** (שופטים ו', כד), ולכן אסור להזכירה במקום מבוזה.


###### Steinsaltz on Shabbat 10b:3
[Steinsaltz on Shabbat 10b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/10b:3)

ושואלים: **אלא מעתה** לפי זה לשון **"הימנותא" נמי** ["נאמנות" גם כן] **אסור** יהיה **למימר** [לומר] **בבית הכסא, דכתיב** [שהרי נאמר]: **"האל הנאמן** שומר הברית והחסד**"** (דברים ז, ט). **וכי תימא** [ואם תאמר] כי **הכי נמי** [כך הוא גם כן], שאכן אסור לומר לשון נאמנות בבית הכסא, **והאמר** [והרי אמר] **רבא בר מחסיא, אמר רב חמא בר גוריא, אמר רב** כי **שרי למימר "הימנותא"** [מותר לומר לשון "נאמנות"] **בבית הכסא!** ומשיבים: יש הבדל בין הכינויים, **התם** [שם] **שם** ה' **גופיה** [עצמו] **לא איקרי הכי** [נקרא כך], **דמתרגמינן "אלהא מהימנא"** [שכן אנו מתרגמים "האל הנאמן"], ואולם **הכא שם** ה' **גופיה** [עצמו] **איקרי** [נקרא] **"שלום ",דכתיב** [שנאמר] **"ויקרא לו ה' שלום",** ואין זה כינוי, אלא שם מקודש לעצמו.


###### Steinsaltz on Shabbat 10b:4
[Steinsaltz on Shabbat 10b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/10b:4)

א אגב הזכרת דבר הלכה משמו, מביאים עוד מה ש**אמר רבא בר מחסיא** שכך **אמר רב חמא בר גוריא** שכך **אמר רב: הנותן מתנה לחבירו, צריך להודיעו** שהוא נותן לו. וכפי **שנאמר: "**אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם **לדעת כי אני ה' מקדשכם"** (שמות לא, יג). הרי שכאשר נתן הקדוש ברוך הוא לישראל את השבת, אמר למשה להודיע להם על כך. **תניא נמי הכי** [שנוייה ברייתא גם כן כך]: נאמר **"כי אני ה' מקדשכם",** וכוונת הכתוב: **אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ו"שבת " שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם** על כך. ו**מכאן** — **אמר רבן שמעון בן גמליאל** — למדנו כי **הנותן** מתנה **פת לתינוק, צריך להודיע לאמו** שנתן לו. ושואלים: **מאי עביד ליה** [מה עושה הוא לו, לתינוק] כדי שבכך יודיע לאמו שנתן לו מתנה? **אמר אביי: שאיף ליה משחא, ומלי ליה כוחלא** [ימשחנו בשמן, או ישים כחול סביב לעינו], כדי שיהא ניכר בו שינוי, וכשתראה אמו של הילד ותשאל אותו על כך, יספר לה שפלוני נתן לו פת לחם. **והאידנא דחיישינן** [ועכשיו שחוששים אנו] **לכשפים** על ידי שמן או **כחול, מאי** [מה] יעשה הנותן? **אמר רב פפא: שאיף ליה** [ימשח לו] **מאותו המין** שנתן לו לאכול.


###### Steinsaltz on Shabbat 10b:5
[Steinsaltz on Shabbat 10b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/10b:5)

על עצם הענין שואלים: **והאמר** [והרי אמר] **רב חמא בר חנינא: הנותן מתנה לחבירו אין צריך להודיעו,** וכפי שמצאנו שאף שהקדוש ברוך עשה שקרן עור פני משה, בכל אופן **נאמר** על משה: **"ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו"** (שמות לד, כט)! ומשיבים: **לא קשיא** [אין זה קשה], **הא** [זה] שאמרנו שאינו צריך להודיעו הרי זה **במילתא דעבידא לאגלויי** [בדבר שעשוי להתגלות]. ואילו **הא** [זה**]** שאמרנו שצריך להודיעו הרי זה **במילתא דלא עבידא לאגלויי** [שאינו עשוי להגלות]. ושואלים: אם כן, **והא** [והרי] **שבת דעבידא לגלויי** [שעשוייה להיגלות], שהרי יצטרכו להודיעה בתוך המצוות, ומדוע נתבקש משה להודיע על כך במיוחד? ומשיבים: **מתן שכרה לא עביד לגלויי** [אינו עשוי להגלות], ומתנה טובה מעין זו היה צורך להודיע.


###### Steinsaltz on Shabbat 10b:6
[Steinsaltz on Shabbat 10b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/10b:6)

ומסופר כי **רב חסדא הוה נקיט בידיה תרי מתנתא דתורא** [אחז בידו שתי מתנות כהונה שבשור], ו**אמר: כל מאן דאתי ואמר** [מי שיבוא ויאמר] **לי שמעתתא חדתא משמיה** [הלכה חדשה משמו] של **רב יהיבנא ליה ניהליה** [אתן אותן לו]. **אמר ליה** [לו] **רבא בר מחסיא, הכי** [כך] **אמר רב: הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו.** וכפי **שנאמר: "לדעת כי אני ה' מקדשכם". יהבה ניהליה** [נתן אותה, את המתנה, לו] לרבא בר מחסיא. אמר רבא בר מחסיא לרב חסדא: וכי **חביבין עלך שמעתתא** [חביבות עליך ההלכות] של **רב כולי האי** [כל כך]? **אמר ליה** [לו] רב חסדא: **אין** [כן]. **אמר ליה** [לו] רבא בר מחסיא: **היינו** [זהו] ש**אמר רב: מילתא אלבישייהו יקירא** [המילת יקר ללובשיו] (יעב"ץ), כלומר, רק אדם הרגיל בדברים מעודנים יודע להעריך את טיבם. **אמר ליה** [לו]: רב חסדא בהתפעלות: וכי **אמר רב הכי** [כך]?! **בתרייתא עדיפא** [האחרונה עדיפה] **לי מקמייתא** [מן הראשונה], **ואי הוה נקיטנא אחריתי, יהיבנא** [ואילו הייתי מחזיק מתנה אחרת, הייתי נותן אותה] **לך.**


###### Steinsaltz on Shabbat 10b:7
[Steinsaltz on Shabbat 10b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/10b:7)

ב **ו**עוד **אמר רבא בר מחסיא, אמר רב חמא בר גוריא, אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו** האחד **בין** שאר **הבנים,** שלא יפלה אותו לטובה. **שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף** כשעשה לו כתונת פסים **יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.**


###### Steinsaltz on Shabbat 10b:8
[Steinsaltz on Shabbat 10b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/10b:8)

ועוד **אמר רבא בר מחסיא, אמר רב חמא בר גוריא, אמר רב: לעולם יחזר אדם** ויחפש **וישב בעיר שישיבתה קרובה,** כלומר, שנוסדה לא מכבר, **שמתוך שישיבתה קרובה עונותיה מועטין,** שלא הספיקו עדיין לחטוא בה כל כך. וכפי **שנאמר** שאמר לוט למלאך: **"הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער"** (בראשית יט, כ), **מאי** [מה משמעות] המלה **"קרובה"? אילימא** [אם תאמר]: **דמיקרבא וזוטא** [שקרובה, במרחק, וקטנה ממש], — לשם מה לו לומר זאת למלאך? **והא קא חזו לה** [והרי הם רואים אותה]! **אלא** יש לומר כי משמעות "קרובה" — **מתוך שישיבתה קרובה,** שנתיישבה מקרוב, לכן **עונותיה מוצערין** (מעטים). **אמר רב אבין: מאי קרא** [מה הכתוב] המלמד שצוער היתה צעירה יותר משאר הערים? — **דכתיב** [שכן נאמר]: **"אמלטה נא שמה"** (בראשית יט, כ). **"נא" בגימטריא** — **חמשין ואחת** הוא, **ו**אילו הגימטריא **של סדום** היא **חמישים ושתים. ושלותה**