## Steinsaltz on Shabbat Daf 111a

###### Steinsaltz on Shabbat 111a:1
[Steinsaltz on Shabbat 111a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/111a:1)

**הכל מודים במחמץ** את המנחה שבמקדש או עוסק בה ומשלים מלאכתה כשהחמיצה **אחר מחמץ,** שאף שכבר היתה מחומצת **— שהוא חייב** גם על חימוץ זה. **שנאמר** בדבר זה: **"לא תאפה חמץ"** (ויקרא ו, י), וגם: **"**כל המנחה אשר תקריבו לה' **לא תעשה חמץ"** (ויקרא ב, יא), ובדרך מדרש ההלכה למדו שחייב על כל פעולה ופעולה במנחת חמץ. וכן הכל מודים **במסרס אחר מסרס** — **שהוא חייב, שנאמר "ומעוך וכתות ונתוק וכרות** לא תקריבו לה' ובארצכם לא תעשו**"** (ויקרא כב, כד), ולכאורה, **אם על כרות,** שרק נכרתו אצלו חוטי האשכים — **חייב, על נתוק** שאשכיו נותקו לגמרי — **לא כל שכן** שנחייבנו! **אלא להביא** (ללמד) על ה**נותק אחר כורת שהוא חייב.** נמצא שאף הגורם עקרות לסריס חייב! **ואלא** יש לומר שהרפואה הגורמת עקרות הותרה **בזקן,** שאינו מסוגל להוליד.


###### Steinsaltz on Shabbat 111a:2
[Steinsaltz on Shabbat 111a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/111a:2)

ומקשים: אף בזקן, **והאמר** [והרי אמר] **ר' יוחנן** על הרפואות להחזרת הכוח הרבייה: **הן הן החזירוני לנערותי,** נמצא שאף הזקן מסוגל להוליד אם ישתמש בריפוי הראוי! **אלא** יש לומר שסגולה זו נאמרה **באשה** שאינה מצווה על פריה ורביה. ושואלים: **ול**שיטת **ר' יוחנן בן ברוקא** ש**אמר: על שניהם,** גם על הגבר וגם על האשה, **הוא אומר : "ויברך אותם אלהים ויאמר להם** אלהים **פרו ורבו** ומלאו את הארץ וכבשוה**"** (בראשית א, כח) **מאי איכא למימר** [מה יש לומר]? הרי לשיטה זו אף אשה מחוייבת לפרות ולרבות! ומתרצים: לשיטתו רפואה זו ראויה ל**זקינה, אי נמי** [או גם כן] **בעקרה,** שאף הוא מודה שבאשה שאינה מסוגלת ללדת אין איסור בגרימת עקרות.


###### Steinsaltz on Shabbat 111a:3
[Steinsaltz on Shabbat 111a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/111a:3)

א משנה **החושש בשיניו** — **לא יגמע בהן** בשבת **את החומץ** לרפואה, **אבל מטבל הוא** את מאכלו **כדרכו** בחומץ ואוכלו, **ו**אף שבדרך זו מגיע החומץ לשיניו, מכל מקום **אם נתרפא** — **נתרפא. החושש במתניו** — **לא יסוך** עליהם בשבת **יין וחומץ,** לפי שכן סכים לרפואה, **אבל סך הוא את השמן. ו**אולם **לא שמן וורד** שהוא יקר ביותר, ואין סכים אותו אלא לרפואה. ואולם **בני מלכים סכין שמן ורד על מכותיהן** בשבת, **שכן דרכן לסוך** שמן ורד להנאת סיכה **בחול. ר' שמעון אומר: כל ישראל בני מלכים הם,** ומותר לכל לסוך בשבת בשמן ורד.


###### Steinsaltz on Shabbat 111a:4
[Steinsaltz on Shabbat 111a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/111a:4)

ב גמרא **רמי ליה** [השליך, הקשה לו] **רב אחא אריכא** [הארוך] ש**הוא רב אחא בר פפא לר' אבהו: תנן** [שנינו במשנתנו] ש**החושש בשיניו** — **לא יגמע בהן את החומץ. למימרא** [האם נאמר] כי **חומץ מעלי** [יפה] **לשינים?! והכתיב** [והרי נאמר]: **"כחמץ לשנים וכעשן לעינים** כן העצל לשולחיו**"** (משלי י, כו)! ומשיבים: **לא קשיא** [אין זה קשה], כי ניתן לחלק ולומר כי **הא** [זה] שמשמע מהפסוק שאינו טוב לשיניים — הרי זה **בקיוהא** [בחומץ] של ה**פרי,** ואילו **הא** [זה] שמשמע ממשנתנו שהוא טוב לשיניים — הרי זה **בחלא** [בחומץ] שביין **ואיבעית אימא** [ואם תרצה אמור] כי **הא והא בחלא** [בזה ובזה מדובר בחומץ יין], ויש לחלק ולומר כי **הא** [זה] ששנינו שהוא יפה לשיניים — הרי זה באופן **דאיכא** [שיש] **מכה** בשינים, ואילו **הא** [זו] שמשמע מהפסוק שאינו טוב לשיניים — הרי זה באופן **דליכא** [שאין] **מכה.** ומסבירים: **כאשר איכא** [יש] **מכה** — הריהו **מסי** [מרפא], ואם **ליכא** [אין] **מכה** — הריהו **מרפי** [מרופף] את השיניים.


###### Steinsaltz on Shabbat 111a:5
[Steinsaltz on Shabbat 111a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/111a:5)

ג שנינו במשנה: **לא יגמע בהן,** בשיניו **את החומץ** בשבת. ומקשים: **והתניא** [והרי שנינו בברייתא]: זה ששנינו שלא יגמע בהן חומץ בשבת הכוונה היא ש**לא יגמע ופולט, אבל מגמע ובולע! אמר אביי: כי תנן נמי מתניתין** [כאשר שנינו גם כן את הדין במשנתנו], ב**מגמע ופולט תנן** [שנינו]. **רבא אמר: אפילו תימא** [תאמר] שאסרה המשנה ב**מגמע ובולע,** עדיין יש לחלק ולומר כי **כאן** בברייתא שהתירה לגמוע חומץ מדובר — ב**לפני טיבול** מאכלו בחומץ, שנראה שהוא גומע חומץ להנאה, ואילו **כאן** במשנתנו מדובר — ב**לאחר טיבול,** שניכר לכל שגומע משום רפואה.


###### Steinsaltz on Shabbat 111a:6
[Steinsaltz on Shabbat 111a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/111a:6)

ומקשים: **ונימא** [ונאמר]: **מ**אחר ש**לפני טיבול שרי** [מותר] — **לאחר טיבול נמי שרי** [גם כן מותר]. **דשמעינן ליה** [ששמענו אותו] את **רבא דאית ליה** [שיש לו, שהוא מקבל] את הנימוק **"הואיל",** שדנו חכמים אם מותר לאדם לטבול עצמו בשבת, אף שיתכן לומר כי מאחר ובטהרתו הריהו כמתקן עצמו, ואמרו שבשבת מותר משום שנראה כרוחץ להנאתו, אבל ביום הכיפורים סברו לאסור, כיון שאסור לרחוץ להנאה.


###### Steinsaltz on Shabbat 111a:7
[Steinsaltz on Shabbat 111a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/111a:7)

ו**אמר רבא: ליכא מידי** [אין דבר] ש**בשבת שרי** [מותר] **וביום הכפורים אסור,** ו**הואיל** ו**בשבת שרי** [מותר] — **ביום הכפורים נמי שרי** [גם כן מותר]. ואף שטעם ההיתר בשבת אינו קיים ביום הכיפורים, מכל מקום מתיר רבא מטעם "הואיל", שאין לחלק בתקנות חכמים וראוי להשוותן ככל האפשר. ואף כאן, אם מותר לגמוע חומץ לפני טיבול — לא יתכן שיאסר לאחר טיבול!


###### Steinsaltz on Shabbat 111a:8
[Steinsaltz on Shabbat 111a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/111a:8)

ועונים: **הדר ביה** [חזר בו] **רבא מהך** [מזה] שאסר גמיעת חומץ. ומקשים: **ממאי דמהך הדר ביה** [מנין שמזה חזר בו], **דילמא** [שמא] **מ**ההלכה **ההיא** בענין טבילה ביום הכיפורים **הדר ביה** [חזר בו]? ומשיבים: **לא סלקא דעתך** [יעלה על דעתך] לומר כן, **דתניא** [שכן שנינו בברייתא]: **כל חייבי טבילות טובלין כדרכן, בין בתשעה באב בין ביום הכפורים,** וודאי תואמים דברי רבא לשיטת ברייתא זו.


###### Steinsaltz on Shabbat 111a:9
[Steinsaltz on Shabbat 111a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/111a:9)

ד שנינו במשנה שלדעת התנא קמא **החושש במתניו** אסור לו לסוך שמן ורד על מכתו, ור' שמעון מתיר. **אמר ר' אבא בר זבדא** שכך **אמר רב: הלכה כ**שיטת **ר' שמעון.** ותוהים: **למימרא** [האם נאמר] כי **רב כ**שיטת **ר' שמעון סבירא ליה** [סבור הוא]? **והאמר** [והרי אמר] **רב שימי בר חייא משמיה** [משמו] של **רב: האי מסוכרייא דנזייתא** [הבגד ששמים בברז החבית]