## Steinsaltz on Shabbat Daf 113b

###### Steinsaltz on Shabbat 113b:1
[Steinsaltz on Shabbat 113b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/113b:1)

**שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול,** שלא ידבר בענייני עסקיו. ואולם רק ב**דבור** אמרו ש**אסור,** אולם **הרהור** — **מותר.** ואומרים: **בשלמא כולהו** [נניח לכולם] — **לחיי** [בסדר], ומובנים הם, ואולם **"שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול" מאי היא** [מה הוא] "הילוך של חול"? ומשיבים: **כי הא** [כמו זו] ש**אמר רב הונא** שכך **אמר רב, ואמרי ליה** [ויש אומרים] ש**אמר** זאת **ר' אבא** שכך **אמר רב הונא: היה מהלך בשבת ופגע** (נפגש) **באמת המים** וצריך לעוברה, **אם** צרה היא התעלה ו**יכול להניח את רגלו** ה**ראשונה** מעבר לתעלה **קודם שתעקר** ה**שניה** ממקומה — **מותר, ואם לאו** [לא], שצריך לקפוץ — **אסור.** והוא הילוך שאינו של שבת.


###### Steinsaltz on Shabbat 113b:2
[Steinsaltz on Shabbat 113b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/113b:2)

**מתקיף לה** [מקשה עליה] **רבא:** אחר שאמרנו שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול, וזהו הילוך של חול, אם כן הפוגע באמת מים בשבת **היכי ליעביד** [כיצד יעשה] לעבור לצד השני אם לא יקפוץ? אם **ליקף** [יקיף] את התעלה — **קמפיש בהילוכא** [הריהו מרבה בהילוך], וטורח טירחה יתירה בשבת. ואם **ליעבר** [יעבור] בתעלה — **זימנין דמיתווסן מאני מיא, ואתי** [פעמים שנספגים בגדיו מים, ויבוא] **לידי סחיטה.** ואם כן מה יעשה? **אלא, בהא** [במקרה זה] **כיון דלא** [שאי] **אפשר** לעבור באופן אחר — **שפיר דמי** [יפה, מותר]. **אלא** יש לומר כי הילוך של חול הוא בפסיעה גסה. **כדבעא מיניה** [כפי ששאל ממנו] **רבי מר' ישמעאל בר' יוסי: מהו** הדין לענין **לפסוע פסיעה גסה** (פסיעות גדולות) **בשבת?** ולזה נתכוונו כשאמרו "הילוכך של חול". **אמר לו** ר' ישמעאל: **וכי ב**ימות ה**חול מי** [האם] **הותרה** פסיעה גסה? **שאני אומר: פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם.** ומעירים: **ומהדר ליה בקידושא דבי שמשי** [ומוחזרת לו ראיית העינים בקידוש ליל שבת].


###### Steinsaltz on Shabbat 113b:3
[Steinsaltz on Shabbat 113b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/113b:3)

א ועוד **בעא מיניה** [שאל ממנו] **רבי מר' ישמעאל בר' יוסי: מהו** הדין לענין **לאכול אדמה** כרפואה **בשבת? אמר ליה** [לו] ר' ישמעאל: **וכי ב**ימות ה**חול מי** האם **הותרה** אכילת אדמה? **שאני אומר: אף בחול אסור, מפני שהוא מלקה** (מזיק). **אמר ר' אמי: כל האוכל מעפרה של בבל** — **כאילו אוכל מבשר אבותיו** שנקברו באדמתה. **ויש אומרים: כאילו אוכל שקצים ורמשים, דכתיב** [שהרי נאמר] **"וימח את כל היקום** אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים ויימחו מן הארץ**"** (בראשית ז, כג), ונבלות הרמשים עדיין על אדמתה.


###### Steinsaltz on Shabbat 113b:4
[Steinsaltz on Shabbat 113b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/113b:4)

וכפי ש**אמר ריש לקיש: למה נקרא שמה** של בבל **"שנער"** — לפי **שכל מתי** ה**מבול ננערו לשם.** ו**אמר ר' יוחנן: למה נקרא שמה** של בבל **"מצולה"** — **שכל מתי** ה**מבול נצטללו לשם.** ושואלים: אמרנו ש**יש אומרים** שהאוכל מעפרה של בבל הריהו **כאילו אוכל שקצים ורמשים, והא** [והרי] **ודאי איתמחויי איתמחו** [והרי ודאי נרקבו ונמחו], וכיון שנמחו שוב אין בהם משום איסור! אלא, **כיון דמלקי** [שהאדמה מזיקה] **גזרו ביה רבנן** [בה חכמים] שלא יאכלוה, ולא משום איסור שקצים. **דהא ההוא גברא** [שהרי ראינו מעשה באדם אחד] ש**אכל גרגישתא** [אדמה] לרפואה, **ואכל** גם **תחלי** [שחליים], ונקלטו השחליים באדמה שבמעיו והחלו לצמוח, **וקדחו ליה תחליה בלביה, ומית** [ונקבו לו השחליים בלבו, ומת].


###### Steinsaltz on Shabbat 113b:5
[Steinsaltz on Shabbat 113b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/113b:5)

ב ועוד לענין שבת: יעצה נעמי לרות **"ורחצת וסכת ושמת שמלתיך** עליך וירדת הגורן אל תודעי לאיש עד כלותו לאכול ולשתות**"** (רות ג, ג), **אמר ר' אלעזר: אלו בגדים של שבת** שאמרה לה ללבוש לכבוד המאורע. וכיון שהוזכר ענין זה מביאים עוד מדברי ר' אלעזר שדרש על מה שנאמר **"תן לחכם ויחכם עוד** הודע לצדיק ויוסף לקח**"** (משלי ט, ט). **אמר ר' אלעזר: זו רות המואביה ושמואל הרמתי** שקיבלו עצה והוסיפו עליה בחכמה.


###### Steinsaltz on Shabbat 113b:6
[Steinsaltz on Shabbat 113b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/113b:6)

ומפרטים: **רות, דאילו** (שכן) **נעמי קאמרה** [אמרה] **לה "ורחצת וסכת ושמת שמלתיך עליך וירדת הגרן", ואילו בדידה כתיב** [בה ברות עצמה נאמר]: **"ותרד הגרן"** (רות ג, ו) **והדר** [ואחר כך] **"ותעש ככל אשר צותה חמותה",** שהחליטה לסוך בגורן ולא ברחוב, שלא יפגשו בה אנשים בדרכה ויחשדו בה. וב**שמואל, דאילו עלי קאמר ליה** [אמר לו] **"**ויאמר עלי לשמואל לך **שכב והיה אם יקרא אליך ואמרת דבר ה' כי שמע עבדך"** (שמואל א' ג, ט) **ואילו בדידיה כתיב ביה** [בו עצמו נאמר בו]: **"ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל ויאמר שמואל דבר כי שמע עבדך"** (שמואל א' ג, י), **ולא** הוסיף ו**אמר "דבר ה'"**לפי שנזהר להניח שה' מדבר עמו עד שידע בבירור דבר זה.


###### Steinsaltz on Shabbat 113b:7
[Steinsaltz on Shabbat 113b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/113b:7)

ג כיון שהוזכר עניינה של רות מביאים עוד מדרשי כתובים במגילת רות. נאמר: **"ותלך ותבא ותלקט בשדה** אחרי הקוצרים**"** (רות ב, ג) **אמר ר' אלעזר:** פסוק זה מלמד **שהלכה ובאת** (באה), **הלכה ובאת, עד שמצאה בני אדם המהוגנין לילך עמהם.** נאמר עוד: **"ויאמר בעז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת"** (רות ב, ה). והדבר תמוה: **וכי דרכו של בעז לשאול בנערה? אמר ר' אלעזר: דבר חכמה** ותורה **ראה בה,** ומשום כך שאל עליה. שכן **שני שבלין** — **לקטה, שלשה שבלין** — **אינה** (לא) **לקטה,** שנהגה כהלכה, ששלוש שבלים המונחות כאחת אין דינן כלקט, והן שייכות לבעל השדה.


###### Steinsaltz on Shabbat 113b:8
[Steinsaltz on Shabbat 113b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/113b:8)

**במתניתא תנא** [בברייתא שנינו]: **דבר צניעות ראה בה** בזמן הלקיטה, שראה שהיא לוקטת שבלים **עומדות** — ב**מעומד,** ושבלים **נופלות** — ב**מיושב,** ואינה מתכופפת לקחתן משום צניעות. עוד נאמר: **"**ויאמר בועז אל רות הלא שמעת בתי אל תלכי ללקוט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה **וכה תדבקין עם נערתי"** (רות ב, ח). ואף זה תמוה: **וכי דרכו של בעז לדבק עם הנשים? אמר ר' אלעזר: כיון דחזא** [שראה] **"ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה"** (רות א, יד) **אמר:** אשה כזאת **שרי לאידבוקי** [מותר לדבוק] **בה.**


###### Steinsaltz on Shabbat 113b:9
[Steinsaltz on Shabbat 113b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/113b:9)

עוד נאמר: **"ויאמר לה בעז לעת האכל גשי הלם** ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחומץ ותשב מצד הקוצרים ויצבוט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר**"** (רות ב, יד). ופירש ו**אמר ר' אלעזר: רמז רמז לה,** שכיון בדבריו לדבר נבואה: **עתידה מלכות בית דוד לצאת ממך, דכתיב** [שכן נאמר] בו: **"הלם", שנאמר: "ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי אדני אלהים ומי ביתי כי הבאתני עד הלם"** (שמואל ב' ז, יח). על מה שנאמר **"וטבלת פתך בחמץ"** (רות ב, יד) **אמר ר' אלעזר: מכאן שהחמץ יפה לשרב.**


###### Steinsaltz on Shabbat 113b:10
[Steinsaltz on Shabbat 113b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/113b:10)

**ר' שמואל בר נחמני אמר:** בדבריו **רמז רמז לה** ש**עתיד בן לצאת ממך שמעשיו קשין כחומץ, ומנו** [ומי הוא] — המלך **מנשה. "ותשב מצד הקצרים"** — **אמר ר' אלעזר: מצד הקוצרים ולא בתוך הקוצרים, רמז רמז לה שעתידה מלכות בית דוד שתתחלק** ולא יהיו בניה תמיד במרכז כל ישראל. עוד נאמר שם: "ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר".


###### Steinsaltz on Shabbat 113b:11
[Steinsaltz on Shabbat 113b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/113b:11)

ומפרשים: **"ויצבט לה קלי ותאכל"** — אף הוא נתפרש כדבר נבואה. **אמר ר' אלעזר: "ותאכל"** — נתקיים בבני בניה **בימי דוד, "ותשבע"** — **בימי שלמה, "ותתר"** — **בימי חזקיה. ואיכא דאמרי** [ויש שאומרים] פירוש אחר: **"ותאכל"** — **בימי דוד ובימי שלמה, "ותשבע"** — **בימי חזקיה, "ותתר"** — **בימי רבי.** ש**אמר מר** [החכם]: **אהוריריה** [שומר הסוסים] של **רבי הוה עתיר** [היה עשיר] יותר **משבור מלכא** [מלך פרס]. **במתניתא תנא** [בברייתא שנו] **"ותאכל"** — **בעולם הזה, "ותשבע"** — **לימות המשיח, "ותתר"** — **לעתיד לבא.**


###### Steinsaltz on Shabbat 113b:12
[Steinsaltz on Shabbat 113b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/113b:12)

ד הוזכר קודם שר' יוחנן היה קורא לבגדיו "כבוד". ומביאים את מה שפירשו את הכתוב המדבר במפלת מלך אשור: **"**לכן ישלח האדון ה' צבאות במשמניו רזון **ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אש"** (ישעיה י, טז). **אמר ר' יוחנן "ותחת כבדו", ו**אולם **לא כבדו ממש.** ומפרשים: **ר' יוחנן לטעמיה** [לטעמו, לשיטתו] שהוא **קרי למאניה "מכבדותי"** [היה קורא לבגדיו "מכבדי"], והכוונה אם כן שנשרף גופם של חילות מלך אשור, אבל בדרך נס לא נשרפו בגדיהם.


###### Steinsaltz on Shabbat 113b:13
[Steinsaltz on Shabbat 113b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/113b:13)

**ר' אלעזר אומר: "ותחת כבדו"** משמעו — **תחת כבודו ממש.** כלומר, שנשרף גופם ממש, שלדעתו "תחת" משמעו — במקום, כלומר, במקום כבודו שהוא הגוף תהיה כלייה מוחלטת, שתהא שם שריפה אשר תכלהו. **ר' שמואל בר נחמני אמר: "תחת כבדו"** משמעו — תחת בשרו, והיא שריפה **כשריפת בני אהרן. מה להלן** בשריפת בני אהרן היתה זו **שריפת נשמה ו**ה**גוף** נותר **קיים, אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים.**


###### Steinsaltz on Shabbat 113b:14
[Steinsaltz on Shabbat 113b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/113b:14)

**אמר ר' אחא בר אבא** שכך **אמר ר' יוחנן:**