## Steinsaltz on Shabbat Daf 120a

###### Steinsaltz on Shabbat 120a:1
[Steinsaltz on Shabbat 120a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/120a:1)

**דברים** של תורה **שאין בני אדם עומדין עליהם אלא אם כן נכשלים בהן ישנן תחת ידיך,** על כן **"קצין תהיה לנו ".** ומה שנאמר: **"ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חבש** ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימוני קצין עם**"** (ישעיהו ג, ז), **אין "ישא" אלא לשון שבועה, וכן הוא אומר: "לא תשא את שם ה'** אלהיך לשוא**"** (שמות כ, יז). **"לא אהיה חבש"** — כוונתו: **לא אהיה מחובשי עצמן בבית המדרש,** ואין אני רגיל בכך, **"ובביתי אין לחם ואין שמלה"** — **שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא.** ואם כן היו אנשי אמנה שהודו שלא למדו תורה, אפילו בשעת חורבנה של ירושלים. ודוחים: **וממאי** [וממה] מסיק אתה שהיה זה מחמת נאמנות? **דילמא שאני התם, דאי אמר להו גמירנא, אמרו ליה: אימא לן** [שמא שונה שם, שכן אם יאמר להם למדתי, יאמרו לו: אמור לנו], וכיון שאינו יודע, בעל כורחו עליו להודות שלא למד! ודוחים: אין זו קושיה, שכן **הוה ליה למימר** [היה **לו לומר]** לפחות כי **גמר** [למד] **ושכח.** ושואלים: אם כן הרי **מאי** [מה פירוש] **"לא אהיה חבש"** — משמעו: **כלל,** שמעולם לא למד, והוא מודה על האמת, ולא ששכח! ומשיבים: מעיקרו של דבר **לא קשיא** [אין זה קשה], ויש לחלק ולומר כי **כאן** ששנינו שהם נאמנים — הרי זה **בדברי תורה,** ואילו **כאן** ששנינו שבטלו אנשי אמנה בירושלים — הרי זה **במשא ומתן.**


###### Steinsaltz on Shabbat 120a:2
[Steinsaltz on Shabbat 120a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/120a:2)

א משנה **מצילין** בשבת מן הדליקה וכיוצא בה **סל מלא ככרות,** ו**אף על פי שיש בו** מזון המספיק ל**מאה סעודות, ו**כן מצילים **עיגול של דבילה** אף על פי שהוא גדול מאד, **ו**כן **חבית** שלמה **של יין. ו**אף **אומר לאחרים: בואו והצילו לכם. ואם היו** המצילים **פיקחין, עושין עמו חשבון אחר השבת** לקבל שכר על הדברים שהצילו.


###### Steinsaltz on Shabbat 120a:3
[Steinsaltz on Shabbat 120a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/120a:3)

**להיכן מצילין אותן** את הדברים שמוצאים מן הדליקה — **לחצר המעורבת** שמותר לטלטל לתוכה, **בן בתירה אומר: אף לשאינה מעורבת. ולשם מוציא** את **כל כלי תשמישו, ולובש כל מה שיכול ללבוש, ועוטף כל מה שיכול לעטוף** כדי להציל בדרך זו. **ר' יוסי אומר:** מותר לאדם ללבוש בבת אחת רק **שמונה עשר כלים** (בגדים), שכן נוהגים כך לפעמים ללבוש ולא יותר. **ו**אולם **חוזר ולובש** בגדים במספר הזה **ומוציא** אותם, **ו**כן **אומר לאחרים: בואו והצילו עמי.**


###### Steinsaltz on Shabbat 120a:4
[Steinsaltz on Shabbat 120a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/120a:4)

ב גמרא ומקשים: **והא תנא ליה רישא** [והרי שנה בתחילה, במשנה הקודמת] שמצילים **שלש סעודות ותו** [ויותר] **לא! אמר רב הונא: לא קשיא** [אין זה קשה], **כאן,** שהתירו הרבה — הרי זה **בבא להציל** שיש לו לקחת סל אחד או עיגול אחד, ואילו **כאן** שהתירו רק מזון שלוש סעודות — הרי זה **בבא לקפל** (לאסוף) את הדברים. שאם **בא להציל** — **מציל את כולן** הנמצאים במקום אחד. ואם **בא לקפל** — **אינו מקפל אלא מזון שלש סעודות.** ואילו **ר' אבא בר זבדא אמר** בשם **רב: אידי ואידי** [זה וזה] **בבא לקפל, ולא קשיא** [ואינו קשה]: **כאן** שהתירו הרבה — הרי זה כשמעביר אותם **לאותה חצר, כאן** שהתירו רק מזון שלש סעודות — הרי זה כשמעביר אותם **לחצר אחרת. בעי** [שאל] **רב הונא בריה** [בנו] של **רב יהושע: פירש טליתו** על הארץ **וקיפל, והניח וקיפל, והניח** הדברים לתוך הטלית, **מאי** [מה דינו], האם **כבא להציל דמי** [הוא נחשב], **או כבא לקפל דמי** [הוא נחשב]?


###### Steinsaltz on Shabbat 120a:5
[Steinsaltz on Shabbat 120a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/120a:5)

ומנסים לפתור זאת **מ**מה ש**אמר רבא: אטעיה** [הטעה אותו] **רב שיזבי לרב חסדא, ודרש** רב חסדא (ר""ח) בהלכה בענין שבירת חבית בראש הגג, והוסיף: **ובלבד שלא יביא כלי שהוא מחזיק יותר משלש סעודות.** וכיון שאמר רבא שטעות היא, **שמע מינה** [למד ממנה] שהלוקח בבת אחת כמות גדולה **כבא להציל דמי, ושפיר דמי** [הוא נחשב, ויפה הדבר, מותרנחשב]. **אמר ליה** [לו] **רב נחמן בר יצחק לרבא: מאי טעותא** [מה הטעות] בדברי רב חסדא, שמא באמת יש בכך איסור? **אמר ליה** [לו]: **דקתני** [ששנינו]: **ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט,** או **כלי אחר ויצרף.** משמע מדברים אלה: דווקא **כלי אחר הוא** ש**לא** יביא, **אבל בההוא מנא** [באותו כלי] — **כמה דבעי** [שרוצה] **מציל,** ולא נתנו חכמים שיעור לכלי.


###### Steinsaltz on Shabbat 120a:6
[Steinsaltz on Shabbat 120a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/120a:6)

ג **ו**עוד שנינו במשנה שיכול להציל מן הדליקה **עיגול של דבילה,** ואומר לאחרים שיבואו ויצילו להם, ואם רצו עושים עמו חשבון אחר השבת. ותוהים: **חשבון מאי עבידתיה** [מה מעשיו] כאן? והלא **מהפקירא קזכו** [מן ההפקר הם זוכים], כלומר, לשם מה צריכים אותם אנשים לעשות חשבון, ומה חשבון יש בדבר? הלא זכו אותם אנשים מן ההפקר, וכל מה שהצילו — הצילו לעצמם, ואינם צריכים להחזיר לבעלים! **אמר רב חסדא: מדת חסידות שנו כאן.** ואותם חסידים רוצים להחזיר את החפצים לבעליהם, אף שאינם חייבים לעשות כן מן הדין, ולהם התירו לקבל שכר טרחתם. על כך **אמר רבא: חסידי אגרא דשבתא שקלי** [וכי חסידים נוטלים שכר בעד עבודה בשבת]?! **אלא אמר רבא: הכא** [כאן] **בירא שמים** שאינו חסיד גמור **עסקינן** [עוסקים אנו], **ולא ניחא ליה דליתהני** [ואין זה נוח לו להנות] **מאחרים, ובחנם נמי** [גם כן] **לא ניחא ליה דליטרח** [נוח לו לטרוח]. **והכי קאמר** [וכך אמר]: **ואם היו פיקחין, דידעי דכהאי גוונא לאו** [שהם יודעים שבכגון זה לא] **שכר שבת הוא,** ומעיקר הדין מותר לקחת שכר כזה, שהרי אינם מקבלים אלא מקצת מערך הדברים שהם נותנים בחינם, **עושין עמו חשבון לאחר השבת.**


###### Steinsaltz on Shabbat 120a:7
[Steinsaltz on Shabbat 120a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/120a:7)

ד שנינו במשנה שאומר לאחרים: בואו והצילו לכם. ועוד שנינו: **ולהיכן מצילין?** לדעת התנא קמא — לחצר המעורבת, ולדעת בן בתירה אף לחצר שאינה מעורבת. ושואלים: **מאי שנא הכא** [מה שונה כאן] לענין הצלת מזון **דקתני** [ששנינו בתחילת המשנה] שאומר לאחרים **"**בואו והצילו **לכם", ומאי שנא הכא** [ומה שונה כאן] לענין הצלת בגדים **דקתני** [ששנינו בסוף המשנה] שאומר לאחרים **"**בואו והצילו **עמי"?** ומשיבים: **גבי** [אצל] ענין **מזונות קתני** [שנינו] בלשון **"לכם", משום דלא קא חזו** [שאינו ראוי] לו **אלא מזון שלש סעודות,** ומכל השאר יכולים רק אחרים ליהנות. **אבל גבי** [אצל] ענין **לבושים קתני** [שנה] לשון **"עמי", משום דקחזי ליה לכולי יומא** [שראוי לו לכל היום], שהרי מותר לו ללבוש בגדים אחרים.


###### Steinsaltz on Shabbat 120a:8
[Steinsaltz on Shabbat 120a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/120a:8)

**תנו רבנן** [שנו חכמים] בברייתא: הרוצה להציל מן הדליקה ומונחה במקומה הרבה בגדים, הריהו **לובש** מהם ו**מוציא** אותם למקום בטוח, **ופושט** אותם שם, **וחוזר** למקום הדליקה **ולובש** מהם שוב **ומוציא ופושט, ואפילו כל היום כולו,** אלו **דברי ר' מאיר. ר' יוסי אומר: שמנה עשר כלים** בלבד, **ואלו הם שמנה עשר** ה**כלים: מקטורן** (מעיל), **אונקלי** (כעין כיסוי רחב על הכתפיים), **ופונדא** (אזור גדול חלול על הבגדים), **קלבוס** (בגד רחב) **של פשתן, וחלוק** הצמוד לבשרו, **ואפיליות** שמתעטפים בהן מלמעלה, **ומעפורת** על הראש, **ושני ספרקין** (רצועות, חגורות קטנות), **ושני מנעלים, ושני אנפילאות** (גרביים) **ושני פרגד** (כעין מגפים גבוהים) **וחגור שבמתניו** שעל החלוק, **וכובע שבראשו, וסודר שבצוארו.**


###### Steinsaltz on Shabbat 120a:9
[Steinsaltz on Shabbat 120a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/120a:9)

ה משנה **ר' שמעון בן ננס אומר: פורסין עור של גדי** שהוא לח **על גבי שידה תיבה ומגדל** (ארון) **שאחז בהן את האור** (אש) **מפני שהוא מחרך,** שהאש אינה שורפת את עור הגדי הלח אלא רק חורכת אותו, ועל ידי כך יישמרו כלי העץ. **ועושין מחיצה** לשריפה **בכל הכלים, בין מלאין בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה. ר' יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאין מים, לפי שאין יכולין לקבל את האור** (לסבול את חום האש) **והן מתבקעין ומכבין את הדליקה** ואסור אף לגרום לכיבוי ביום השבת.


###### Steinsaltz on Shabbat 120a:10
[Steinsaltz on Shabbat 120a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/120a:10)

ו גמרא **אמר רב יהודה** שכך **אמר רב: טלית שאחז בה האור מצד אחד** — **נותנין עליה מים מצד אחר, ואם** בשל **כך כבתה** האש — **כבתה. מיתיבי** [מקשים על כך] ממה ששנינו: **טלית שאחז בה האור מצד אחד** — **פושטה** (מותח אותה לכל אורכה) **ומתכסה בה, ואם כבתה** — **כבתה. וכן ספר תורה שאחז בו האור** — **פושטו** (פותחו) **וקורא בו, ואם כבה** — **כבה.** נמצא שאסור לשפוך מים ממש, אלא רק לעשות מעשה של היתר, שעל ידו אולי תכבה האש!