## Steinsaltz on Shabbat Daf 121b

###### Steinsaltz on Shabbat 121b:1
[Steinsaltz on Shabbat 121b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/121b:1)

**אייתו להו פורייתא** [הביאו להם מיטות] לשבת עליהן, ואילו **לרב חנן בר רבא לא אייתו ליה** [הביאו לו], ונעלב רב חנן, וכעס על מארחו. **אשכחיה מתני ליה לבריה** [מצא אותו את ר' אבין מלמד לבנו] במשנתנו זו: **ועל צואה של קטן מפני קטן** שלא יגע בה ולא ילכלך עצמו. **אמר ליה** [לו]: **אבין שטיא** [השוטה] **מתני שטותא לבניה** [שונה שטות לבנו], **והלא היא,** הצואה **עצמה מוכנת ל**אכילת **כלבים,** ודבר הראוי לאכילת כלב מותר לטלטלו, ולמה יש לכסות את הצואה אם אפשר להוציאה! **וכי תימא** [ואם תאמר] ש**לא חזיא ליה** [היתה ראויה לו] **מאתמול,** שהרי מאתמול לא הכין צואה זו עבור הכלבים — הרי זה אינו מעכב, **והתניא** [ואכן כן הרי שנינו בברייתא]: **נהרות המושכין** מים **ומעיינות הנובעין** — אין אנו אומרים שיש להם תחום שבת מסויים, אלא **הרי הן** מותרים לשימוש בכל מקום ותחומם **כרגלי כל אדם** ששואב מהם, כיון שדרכן לעבור ממקום למקום והרי זה כאילו הכינום לצורך זה. ואף כאן, כיון שדרך הקטן לעשות צרכיו בכל מקום, הרי זה כמוכן מערב שבת.


###### Steinsaltz on Shabbat 121b:2
[Steinsaltz on Shabbat 121b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/121b:2)

ושאל ר' אבין: **ואלא היכי אתנייה** [כיצד אשנה לו]? ענה לו, **אימא** [אמור]: **על צואה של תרנגולים** שמים קערה **מפני קטן** והקשו:


###### Steinsaltz on Shabbat 121b:3
[Steinsaltz on Shabbat 121b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/121b:3)

**ותיפוק ליה דהוי גרף של רעי** [ותצא לו, ימצא בדבר היתר, מפני שהוא ככלי של צואה] שהתירו לטלטלו מפני המיאוס! **וכי תימא** [ואם תאמר]: **גרף של רעי** [כלי של צואה] **אגב מנא** [כלי] — **אין** [כן], מותר לטלטלו, ואולם **איהו גופיה** [הוא עצמו], כלומר הצואה — **לא** הותר לטלטלה, **והא ההוא** [והרי אותו] **עכבר דאישתכח באיספרמקי** [שנמצא בין הבשמים] של **רב אשי, ואמר להו** [להם] למשמשיו: **נקוטו בצוציתיה ואפקוה** [אחזו בזנבו והוציאוהו], נמצא שדבר שיש בו מיאוס מותר לטלטלו אף בלא כלי! אלא יש לומר שהצואה היתה **באשפה,** וכיון שאינה בפני בני הבית לא התירו לטלטלה אלא רק לכסותה מפני הקטן. ושאלו: **וקטן באשפה מאי בעי ליה** [מה עושה הוא שם], שהרי ריכוז האשפה הגדול הוא ברשות הרבים ואינו קרוב לבית, וכיצד יגיע לשם הקטן? ועונים שלא היתה הצואה באשפה אלא **בחצר.** ודוחים: והלא ב**חצר נמי גרף של רעי** [גם כן כלי של צואה] **הוא** ומותר להוציאו! אלא יש לומר כי מדובר **באשפה שבחצר,** ולעתים מגיע לשם הקטן, אך כיון שהמקום מיוחד לאשפה אין בו משום מיאוס, ואסור לטלטל את הצואה מטעם זה.


###### Steinsaltz on Shabbat 121b:4
[Steinsaltz on Shabbat 121b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/121b:4)

א **ו**עוד שנינו במשנה שכופים בשבת קערה **על עקרב** כדי **שלא תישך. אמר ר' יהושע בן לוי: כל המזיקין נהרגין בשבת. מתיב** [מקשה על כך] **רב יוסף** ממה ששנינו בברייתא: **חמשה** בעלי חיים **נהרגין** אף **בשבת, ואלו הן: זבוב** ארסי **שבארץ מצרים, וצירעה שבנינוה, ועקרב שבחדייב, ונחש שבארץ ישראל, וכלב שוטה בכל מקום.** ונברר את הדברים, **מני** [ברייתא זו של מי היא]? **אילימא** [אם נאמר] שכשיטת **ר' יהודה** היא — **הא** [הרי] **אמר** כי **מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה** ואסור להרוג אף בעלי חיים אלה. **אלא לאו** [האם לא] **ר' שמעון, והני הוא דשרי** [ואלה הם שמותר] להורגם, אבל **אחריני** [אחרים] — **לא!**


###### Steinsaltz on Shabbat 121b:5
[Steinsaltz on Shabbat 121b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/121b:5)

**אמר ר' ירמיה: ומאן נימא לן דהא מתרצתא** [ומי יאמר **לנו ש**ברייתא זו מיושבת] **היא? דילמא משבשתא** [שמא משובשת] **היא** ואין להקשות ממנה? **אמר רב יוסף: אנא מתנינא לה, ואותיבנא לה, ואנא מתריצנא לה** [אני שניתי אותה, ואני הקשיתי ממנה, ואני אתרץ אותה] כך: מה שהתיר ר' יהושע בן לוי להרוג בשבת את כל המזיקים הרי זה **ברצו אחריו,** שכאשר הם רצים אחריו יש בכך חשש סכנה, **ו**לכן ל**דברי הכל** מותר.


###### Steinsaltz on Shabbat 121b:6
[Steinsaltz on Shabbat 121b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/121b:6)

**תני תנא קמיה** [שנה חוזר המשניות לפני] **רבא בר רב הונא: ההורג נחשים ועקרבים בשבת** — **אין רוח חסידים נוחה הימנו** (ממנו). **אמר ליה** [לו] רבא בר רב הונא: **ואותן חסידים אין רוח חכמים נוחה מהם,** שהם גורמים על ידי כך להזיק את הבריות, ומעירים: **ופליגא** [וחלוקה] אימרה זו על שיטת **רב הונא.** ש**רב הונא חזייה לההוא גברא דקא קטיל זיבורא** [ראה אדם אחד שהוא הורג צרעה] בשבת. **אמר ליה** [לו]: **שלימתינהו לכולהו** [וכי השלמת, גמרת, להרוג את כל הצרעות כולן]? והרי שלא היתה דעתו נוחה ממנו.


###### Steinsaltz on Shabbat 121b:7
[Steinsaltz on Shabbat 121b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/121b:7)

**תנו רבנן** [שנו חכמים] בברייתא: מי ש**נזדמנו לו נחשים ועקרבים,** אם **הרגן** — **בידוע שנזדמנו לו** שיזכה **להורגן. לא הרגן** — **בידוע שנזדמנו** הם **כדי להורגו ו**אולם **נעשה לו נס מן השמים** וניצל. **אמר עולא ואיתימא** [ויש אומרים] שאמר זאת **רבה בר בר חנה** שכך **אמר ר' יוחנן:** המדובר **בנישופין** (נוגעים ומתחככים) (ר"ח) **בו,** שאם לא פגעו בו אז, ודאי הוא משום שאירע לו נס.


###### Steinsaltz on Shabbat 121b:8
[Steinsaltz on Shabbat 121b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/121b:8)

ב **אמר ר' אבא בר כהנא: פעם אחת נפל** נחש **אחד בבית המדרש,** בשבת, **ועמד ניותי** (על שם מקומו) **אחד והרגו. אמר רבי: פגע בו כיוצא בו!**


###### Steinsaltz on Shabbat 121b:9
[Steinsaltz on Shabbat 121b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/121b:9)

**איבעיא להו** [נשאלה להם ללומדים]: האם נבין **ש"פגע בו כיוצא בו"** כוונתו **דשפיר עביד** [שיפה עשה], **או לא? תא שמע** [בוא ושמע] פתרון לבעיה זו ממה שמסופר ש**ר' אבא בריה** [בנו] של **ר' חייא בר אבא ור' זירא הוו יתבי אקילעא דבי** [היו יושבים בחצר בית] **ר' ינאי. נפק מילתא מבינייהו** [יצא הדבר מביניהם], כלומר, שוחחו בו, ו**בעו מיניה** [שאלו ממנו] **מר' ינאי** שאלה זו: **מהו** הדין, האם מותר **להרוג נחשים ועקרבים בשבת? אמר להו** [להם]: **צירעה** — **אני הורג, נחש ועקרב** — **לא כל שכן,** שסכנתם מרובה ומותר להרגם. ודוחים: ראייה גמורה אין כאן, **דילמא** [שמא] לא הותר אלא כשרומסו **לפי תומו,** בתוך דרך הילוכו, שאינו נראה לאחרים כמתכוון לדריסה. וכפי ש**אמר רב יהודה: רוק דורסו** בשבת **לפי תומו** ואינו חושש משום ממחק או משוה גומות. **ואמר רב ששת: נחש דורסו לפי תומו. ואמר רב קטינא: עקרב דורסו לפי תומו.**


###### Steinsaltz on Shabbat 121b:10
[Steinsaltz on Shabbat 121b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/121b:10)

מסופר: **אבא בר מרתא** ש**הוא אבא בר מניומי הוה מסקי ביה דבי ריש גלותא זוזי** [היו נושים בו בני בית ראש הגולה כסף]. **אייתיוהו, קא מצערי ליה** [הביאוהו לבית ראש הגולה וציערו אותו] כדי להכריחו לשלם, ואותו יום שבת היה. **הוה שדי רוקא** [היה מוטל רוק שם]. **אמר להו ריש גלותא** [להם ראש הגולה] לבני ביתו: **אייתו מאנא סחיפו עלויה** [הביאו כלי ושימו עליו] כדי שלא ידרסו אנשים את הרוק, **אמר להו** [להם] אבא בר מניומי: **לא צריכיתו** [אין אתם צריכים לכך], שכן **הכי** [כך] **אמר רב יהודה: רוק דורסו** בשבת **לפי תומו. אמר להו** [להם] ראש הגולה: לבני ביתו: **צורבא מרבנן** [תלמיד חכם] **הוא, שבקוהו** [הניחוהו].


###### Steinsaltz on Shabbat 121b:11
[Steinsaltz on Shabbat 121b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/121b:11)

ג וכיון שהוזכרו דברי ר' אבא בר כהנא מביאים עוד מדבריו. **אמר ר' אבא בר כהנא** שכך **אמר ר' חנינא: פמוטות של בית רבי מותר לטלטלן בשבת,** ואולם לא היה ברור מה טיבם של פמוטות אלה, ו**אמר ליה** [לו] **ר' זירא:** האם מדובר כאן **ב**פמוטות ה**ניטלין בידו אחת** שקטנים הם, **או** אף הניטלים **בשתי ידים?**