## Steinsaltz on Shabbat Daf 12b

###### Steinsaltz on Shabbat 12b:1
[Steinsaltz on Shabbat 12b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/12b:1)

**ר' יהודה אומר** שראוי לומר: **"המקום** (ה') **ירחם עליך ועל חולי ישראל".** ו**ר' יוסי אומר** שראוי לומר: **"המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל",** שכולל את החולה הזה בכלל ישראל. **שבנא איש ירושלים** כשהיה בא לבקר חולה, **בכניסתו** היה **אומר "שלום", וביציאתו** היה **אומר: "שבת היא מלזעק ורפואה קרובה לבא, ורחמיו,** של ה', **מרובים, ושבתו בשלום ".** ומעירים: **כמאן אזלא הא** [כשיטת מי הולכת הלכה זו] ש**אמר ר' חנינא: מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך שיערבנו** בתפילתו **בתוך חולי ישראל? כמאן** [כשיטת מי]? — **כ**שיטת **ר' יוסי.**


###### Steinsaltz on Shabbat 12b:2
[Steinsaltz on Shabbat 12b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/12b:2)

**ואמר ר' חנינא: בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת.** שהמבקר והמנחם מביא עצמו לידי צער ביום השבת, ורק משום המצוה שבדבר התירו. **אמר רבה בר בר חנה: כי הוה אזלינן בתריה** [כאשר הייתי הולך אחריו] אחרי **ר' אלעזר לשיולי בתפיחה** [לשאול בשלומו של חולה], **זימנין אמר** [לפעמים היה אומר]: **"המקום יפקדך לשלום". וזימנין אמר ליה** [ולפעמים היה אומר לו]: **"רחמנא ידכרינך לשלם "**[ה' יזכרך לשלום], ואמר זאת בארמית כשלא הבין החולה עברית (רא"מ הורוביץ). ושואלים: **היכי עביד הכי** [איך עשה כך] להתפלל בארמית? **והאמר** [והרי אמר] **רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי. ו**כן **אמר ר' יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמי** — **אין מלאכי השרת נזקקין לו** (מטפלים בו) להכניס תפלתו לפנים מן הפרגוד, **שאין מלאכי השרת מכירין** (מבינים) **בלשון ארמי,** אלא לשון הקודש בלבד! ומשיבים: **שאני** [שונה] ה**חולה** כיון שה**שכינה עמו,** אינו נזקק למלאכים כדי להכניס תפלתו לפניו.


###### Steinsaltz on Shabbat 12b:3
[Steinsaltz on Shabbat 12b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/12b:3)

וכפי ש**אמר רב ענן אמר רב: מנין ששכינה סועד** ומסייעת **את החולה?** — **שנאמר: "ה' יסעדנו על ערש דוי"** (תהלים מא, ד). **תניא נמי הכי** [שנויה ברייתא גם כן כך]: **הנכנס לבקר את החולה, לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי כסא, אלא מתעטף** בטליתו באימה ובכבוד, **ויושב לפניו,** לפני החולה ונמוך ממנו, **מפני ששכינה למעלה מראשותיו של החולה. שנאמר: "ה' יסעדנו על ערש דוי",** וצריך לנהוג כבוד בשכינה. **ו**מעין זה **אמר רבא** שכך **אמר רבין: מנין שהקדוש ברוך הוא זן את החולה** בשעת חוליו? — **שנאמר: "ה' יסעדנו על ערש דוי".**


###### Steinsaltz on Shabbat 12b:4
[Steinsaltz on Shabbat 12b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/12b:4)

א שנינו במשנה ש**לא יקרא** אדם בספר **לאור הנר** בשבת. **אמר רבה:** כיון שנגזרה גזירה — אין מבחינים בה אם הנר קרוב אליו בכדי הטיה, ואותו איסור שייך **אפילו** היה הנר **גבוה שתי קומות** אדם, **ואפילו** גבוה כ**שתי מרדעות** (מוטות ארוכים המשמשים לנהוג את הבהמה), **ואפילו** היה גבוה **עשרה בתים זו על גב זו.** שנינו במשנה ש"לא יקרא אדם", ומדייקים: **חד** [אחד] **הוא** ש**לא ליקרי** [יקרא], **הא תרי** [הרי אם הם שנים] — **שפיר דמי** [יפה נחשב], אינו עושה בכך שום איסור, וזאת משום ששני אנשים יחד ודאי לא ישכחו את איסור השבת. **והתניא** [והרי שנינו בברייתא] שלא יקרא לאור הנר **לא אחד ולא שנים! אמר ר' אלעזר: לא קשיא** [אין זה קשה], שאפשר לחלק ולומר כי **כאן** שהתירו לשניים, הרי זה כשעוסקים **בענין אחד** ויזכירו זה לזה. ו**כאן,** שאסרו בשניים, הרי זה כשעוסקים הם **בשני ענינים.** וכיון שכל אחד מעיין במקום אחר — אינם שמים לב להזכיר זה לזה. **אמר רב הונא: ובמדורה** שהכל יושבים מסביבה ולא בסמוך, **אפילו** היו **עשרה בני אדם** — **אסור** לקרוא לאורה, שדרך היושבים מסביב למדורה שכל אחד יושב במרחק מה מחבירו, ולכך אינם רואים זה את זה וכל אחד עלול להטות אליו את האודים להאיר לו.


###### Steinsaltz on Shabbat 12b:5
[Steinsaltz on Shabbat 12b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/12b:5)

**אמר רבא:** אף על פי שאסרו לקרוא לאור הנר גזירה שמא יטה, **אם אדם חשוב הוא** — מותר. משום שאף בימות החול אין הוא נוהג להטות אליו נר שהוא מלוכלך בשמן. **מיתיבי** [מקשים] על כך ממה ששנינו בתוספתא: **לא יקרא** אדם בספר בשבת **לאור הנר, שמא יטה.** וסיפרו שפעם אחת **אמר ר' ישמעאל בן אלישע: אני אקרא ולא אטה,** שבוודאי לא אשכח את השבת. ואולם **פעם אחת קרא** בספר לאור הנר **ובקש להטות** את הנר. **אמר: כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים** ש**לא יקרא לאור הנר,** שהרי אפילו אדם שכמוני ביקש להטות. **ר' נתן אומר** שלא כך היה המעשה, אלא **קרא והטה** ממש **וכתב** אחר כך **על פנקסו: אני ישמעאל בן אלישע, קריתי והטיתי נר בשבת, לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה** לכפרה על חטא זה. ומכאן שאפילו אדם חשוב כר' ישמעאל בן אלישע עשוי להטות את הנר! **אמר ר' אבא: שאני** [שונה] **ר' ישמעאל בן אלישע, הואיל ומשים עצמו על דברי תורה כהדיוט** (כאדם פשוט) ואינו מקפיד על כבודו, אבל אדם חשוב אחר מן הסתם לא יטה. ובנושא מביאים שתי ברייתות הסותרות לכאורה זו את זו.


###### Steinsaltz on Shabbat 12b:6
[Steinsaltz on Shabbat 12b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/12b:6)

שכן **תני חדא** [שנויה ברייתא אחת] שה**שמש בודק** את ה**כוסות וקערות לאור הנר** לראות אם נקיות הן. **ותניא אידך** [ושנויה ברייתא אחרת] ש**לא יבדוק!** ומסבירים: **לא קשיא** [אין זה קשה], אלא **כאן** שאסרו, מדובר **בשמש קבוע,** שהוא מתיירא מרבו ובודק היטב, ולכך יש לחשוש שמא יטה. ואילו **כאן** שהתירו, מדובר **בשמש שאינו קבוע,** שאינו מתיירא מפני הרב, ולכך אינו בודק יפה, ולכן אין לחשוש שמא יבוא להטות את הנר. **ואיבעית אימא** [ואם תרצה אמור] כי **הא והא** [זה וזה] בשני הברייתות מדובר **בשמש קבוע, ולא קשיא** [ואין זה קשה], אלא שאינן מדברות באותו סוג נר, **הא** [זה] שאסרו מדובר **בדמשחא** [בנר של שמן], שיש לחשוש שמא יטהו, **והא** [וזה] שהתירו מדובר **בדנפטא** [בנר של נפט], שכיון שהוא מלוכלך ודאי לא יגע בנר של נפט, בשעת בדיקת הכוסות.


###### Steinsaltz on Shabbat 12b:7
[Steinsaltz on Shabbat 12b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/12b:7)

**איבעיא להו** [נשאלה להם] לבני הישיבה שאלה זו: **שמש שאינו קבוע בנר של שמן מהו** דינו, האם מותר לו לבדוק את הכוסות לאור הנר, או שמא לא? שכן מצד היותו שמש בלתי קבוע — יש להתיר, אך בגלל נר השמן יש לאסור. **אמר רב: הלכה** היא שמותר **ו**אולם **אין מורין** כן מלכתחילה ברבים, שלא להכשילם. אבל היודע הלכה זו — מותר לו לנהוג כך. ואילו **ר' ירמיה בר אבא אמר : הלכה ומורין כן** אפילו לרבים. ומסופר ש**ר' ירמיה בר אבא איקלע לבי** [הזדמן לבית] **רב אסי** בשבת. **קם שמעיה קא בדיק לנהורא דשרגא** [עמד שמשו של ר' ירמיה ובדק את הכוסות לאור הנר], שהרי הוא לא היה שמש קבוע בבית רב אסי. **אמרה ליה דביתהו** [אמרה לו אשתו] של רב אסי לרב אסי: **ומר** [והרי אדוני] **לא עביד הכי** [עושה כן], ומדוע עושה זאת שמשו של ר' ירמיה? **אמר לה: שבקיה, כרביה סבירא ליה** [עזבי אותו, כרבו סבור הוא].


###### Steinsaltz on Shabbat 12b:8
[Steinsaltz on Shabbat 12b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/12b:8)

ב שנינו במשנה כי **באמת אמרו** ש**החזן** יכול לראות היכן התינוקות אוחזים בקריאתם בספר ואפילו לאור הנר בשבת, אבל הוא עצמו לא יקרא. ושואלים: **והאמרת רישא** [והרי אמרת בראש המשפט] כי החזן **"רואה", מאי לאו לקרות** [האם הכוונה היא לא שרואה כדי לקרוא], וכיצד אומרים בסוף המשפט שלא יקרא?! ומשיבים: **לא** הכוונה אינה שמותר לחזן לקרוא ממש, אלא רק להסתכל ו**לסדר** את **ראשי פרשיותיו** שצריך הוא לקרוא מחר. **וכן אמר רבה בר שמואל: אבל מסדר הוא ראשי פרשיותיו, וכולה** [ואולם את כל] ה**פרשה** הוא **לא** יכול לקרוא.