## Steinsaltz on Shabbat Daf 13b

###### Steinsaltz on Shabbat 13b:1
[Steinsaltz on Shabbat 13b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/13b:1)

**ושימש תלמידי חכמים הרבה, מפני מה מת בחצי ימיו?** היכן אורך ימיו של זה? **ולא היה אדם** שיהא **מחזירה** על תמיהתה **דבר.** ואמר אליהו: **פעם אחת נתארחתי אצלה והיתה מסיחה כל אותו מאורע** על בעלה שמת. **ואמרתי לה: בתי בימי נדותך מה הוא אצלך?** כיצד היה נוהג? **אמרה לי: חס ושלום, אפילו באצבע קטנה לא נגע בי.** ושאלתי אותה: **בימי לבוניך,** באותם הימים שפסקת מלראות דם נידה, ורק ספרת ימים נקיים, **מהו אצלך** מה היה אז יחסו אליך? אמרה לי: **אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר ו**אולם **לא עלתה** על **דעתו על דבר אחר** (זיווג). **ואמרתי לה: ברוך המקום שהרגו** על חטא זה, **ש**כן בעלך **לא נשא פנים** (התחשב) **לתורה. שהרי אמרה** ה**תורה: "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב"** (ויקרא יח, יט), הרי שאסורה אפילו קירבה בלבד. ומסופר: **כי אתא** [כאשר בא] **רב דימי** מארץ ישראל לבבל, **אמר:** אותו תלמיד חכם לא בקירוב בשר ממש ישן עמה, אלא רק **מטה חדא הואי** [מיטה אחת היתה] שישנו בה, ולא בקירוב. **במערבא אמרי** [במערב, בארץ ישראל היו אומרים] ש**אמר רב יצחק בר יוסף** שאותו תלמיד חכם **סינר** היה **מפסיק בינו לבינה,** שהיתה לבושה בו, ובכל זאת, כיון שאסור הדבר נענש אותו תלמיד חכם.


###### Steinsaltz on Shabbat 13b:2
[Steinsaltz on Shabbat 13b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/13b:2)

א משנה **ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון.** ויבואר בגמרא מה הן בדיוק הלכות אלו, ואותן הלכות נחשבות לחטיבה אחת משום שיש בהן צד יחוד, **שעלו** חכמים לעלייתו של חנניה בן חזקיה בן גרון **לבקרו,** ומאחר שהיו שם חכמים מרובים, שכללו את רוב חכמי התורה בארץ ישראל, עסקו בהלכות שונות שבתורה, והתברר כי כאשר **נמנו** בעלי הדעות, אז אירע ש**רבו בית שמאי על בית הלל, ושמונה עשר דברים גזרו בו ביום** כדעת בית שמאי.


###### Steinsaltz on Shabbat 13b:3
[Steinsaltz on Shabbat 13b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/13b:3)

ב גמרא **אמר ליה** [לו] **אביי לרב יוסף:** האם לשון **"אלו " תנן** [שנינו במשנתנו], **או** לשון **"ואלו " תנן** [שנינו במשנתנו]? וההסבר לחשיבות ההבדל: אם נאמר כי לשון **"ואלו " תנן** [שנינו], והרי תהיה הכוונה **הני דאמרן** [אותן שאמרנו] קודם, שאותן הלכות נכללות בתוך הגזירות. **או** לשון **"אלו " תנן** [שנינו במשנתנו], והכוונה היא על אלה **דבעינן למימר קמן** [שאנו רוצים לומר הלאה]? **תא שמע** [בוא ושמע] פתרון לשאלה זו ממה ששנינו בברייתא את הדברים יחד: **אין פולין לאור הנר ואין קורין לאור הנר, ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון. שמע מינה** [למד ממנה] כי לשון **"ואלו " תנן** [שנינו], וכוונתה לדברים שנאמרו קודם, **שמע מינה**.


###### Steinsaltz on Shabbat 13b:4
[Steinsaltz on Shabbat 13b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/13b:4)

ב **תנו רבנן** [שנו חכמים] בברייתא ביחס למגילת תענית שהיא רשימת ימי אבל שנקבעו כזכרון של צרות שאירעו בהם לישראל, או של ימי גאולה שנקבעו שמחה לדורות: **מי כתב** את **מגילת תענית?** — מגילה זו נכתבה על ידי **חנניה בן חזקיה** (בן גרון) **וסיעתו שהיו מחבבין את** זכרון **הצרות** והצלת ישראל מהן.


###### Steinsaltz on Shabbat 13b:5
[Steinsaltz on Shabbat 13b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/13b:5)

**אמר רבן שמעון בן גמליאל: אף אנו מחבבין את** זכרון **הצרות** שנצלו מהם, **אבל מה נעשה שאם באנו לכתוב** את כל הימים מסוג זה **אין אנו מספיקין,** שהרי מרובות הן הצרות שהיו לישראל בכל דור ותקופה, ובכל יום יש מאורע הראוי לזכרון.


###### Steinsaltz on Shabbat 13b:6
[Steinsaltz on Shabbat 13b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/13b:6)

**דבר** (טעם) **אחר:** מפני מה אין כותבים? — לפי שכמו ש**אין שוטה נפגע,** שאינו מכיר בפגעים הבאים עליו, אף אנו איננו יכולים להבין את גודל הצרה העוברת עלינו.


###### Steinsaltz on Shabbat 13b:7
[Steinsaltz on Shabbat 13b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/13b:7)

**דבר אחר: אין בשר המת מרגיש באיזמל** החותך בו, וכמו כן אנו במצב קשה כל כך ששוב איננו חשים בכאבים ובצרות. על הדימוי האחרון שואלים: **איני** [וכן הוא]?! **והאמר** [והרי אמר] **רב יצחק: קשה** ה**רימה** האוכלת את ה**מת** ומכאיבה לו **כ**דקירת **מחט בבשר** האדם **החי,** וכפי **שנאמר** על המת: **"אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל"** (איוב יד, כט)! אלא **אימא** [אמור] ופרש את הדבר: **אין בשר המת,** כלומר, אותו בשר שנמצא במקומות שאינם רגישים לכאב, **שבחי מרגיש באיזמל** החותך אותו.


###### Steinsaltz on Shabbat 13b:8
[Steinsaltz on Shabbat 13b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/13b:8)

ועוד סיפרו על חנניה בן חזקיה, ש**אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל. ש**כן **היו דבריו** של ספר יחזקאל בפרטים רבים **סותרין** את **דברי** ה**תורה** ולפיכך רצו לגנוז את הספר ולא לכלול אותו בכתבי הקודש. **מה עשה** חנניה בן חזקיה? — **העלו לו שלש מאות גרבי** (כדי) **שמן** למאור ולאכילה לעליית הגג שלו, **וישב בעלייה ודרשן** לאותם כתובים בספר יחזקאל עד שנתיישבו הסתירות.


###### Steinsaltz on Shabbat 13b:9
[Steinsaltz on Shabbat 13b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/13b:9)

ג שנינו במשנה שכאשר עלו החכמים לעליית בית חנניה בן חזקיה בן גרון, נמנו **ושמונה עשר דבר גזרו** כשיטת בית שמאי. ושואלים: **מאי נינהו** [מה הם] אותם **שמנה עשר דבר?** ומשיבים: **דתנן** [שכן שנינו במשנה] רשימת גזירות שגזרו חכמים על דברים שיהיו **פוסלים את התרומה,** כלומר, שהם טמאים בדרגה כזו שאם יגעו בתרומה — יפסלו אותה, ומשמעות הדבר שהיא עצמה תהיה טמאה, אך לא תטמא עוד אחרים. ואלו הם: אדם **האוכל אוכל** שהוא **ראשון** לטומאה (שנגע אותו אוכל בדבר המטמא מן התורה, כגון שרץ), **ו**כן **האוכל אוכל שני** (שנטמא האוכל מדבר שהוא ראשון לטומאה), **ו**כן **השותה משקין טמאין** בכל דרגה של טומאה, **ו**כן **הבא** (הנכנס) **ראשו ורובו במים שאובין** לאחר שטבל במקוה לטהרתו, **ו**כן אדם **טהור שנפלו על ראשו ורובו שלשה לוגין** של **מים שאובין, ו**כן פוסלים את התרומה **ספר** תורה, **והידים** של כל אדם שלא נטהר לשם טהרת תרומה, ונגע בה, **והטבול יום,** שהוא מי שנטמא וטבל, ועדיין לא הגיע הערב, ואיננו נחשב כטהור לחלוטין, וכן **האוכלים והכלים שנטמאו במשקין** טמאים. את הדברים הללו מבררים לגופם.


###### Steinsaltz on Shabbat 13b:10
[Steinsaltz on Shabbat 13b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/13b:10)

ושואלים תחילה: **מאן** [מיהו] ה**תנא** הסבור כי **האוכל אוכל ראשון והאוכל אוכל שני, מפסל פסלי טמויי** [לפסול הם פוסלים את התרומה, אבל לטמא]