## Steinsaltz on Shabbat Daf 142b

###### Steinsaltz on Shabbat 142b:1
[Steinsaltz on Shabbat 142b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/142b:1)

**והא מיפליג פליג עילויה** [והרי הוא חולק עליו], **דתניא** [שכן שנינו בברייתא], **ר' יהודה אומר: מעלין את המדומע באחד ומאה. ר' שמעון בן אלעזר אומר: נותן עיניו בצד זה ואוכל מצד אחר.**


###### Steinsaltz on Shabbat 142b:2
[Steinsaltz on Shabbat 142b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/142b:2)

ודוחים: בכל זאת בעיקרו של דבר מסכימים שני התנאים, אלא שהשיטה של **ר' יהודה עדיפא** [עדיפה, קיצונית] **מ**שיטת **ר' שמעון בן אלעזר,** שר' יהודה אומר שמאחר שמחשבה מספקת הרי אין תיקון בהעלאה, ומוטב שיעשה אותה אפילו בשבת.


###### Steinsaltz on Shabbat 142b:3
[Steinsaltz on Shabbat 142b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/142b:3)

א משנה **האבן ש**היתה מונחת **על פי החביות** שאסור לטלטלה משום מוקצה — **מטה** את החבית **על צדה, והיא,** האבן, **נופלת. היתה** החבית **בין החביות,** ואם תיפול האבן עלולה לשבור את החביות האחרות — **מגביה** חבית זו ומוציאה מבין החביות **ו**אחר **מטה על צדה, והיא,** האבן, **נופלת.**


###### Steinsaltz on Shabbat 142b:4
[Steinsaltz on Shabbat 142b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/142b:4)

**מעות ש**היו **על הכר** — **מנער את הכר והן נופלות. היתה עליו** על הכר **לשלשת** (צואת עופות. ערוך) — **מקנחה בסמרטוט,** אבל אינו רוחצה במים משום איסור כיבוס. ואם **היתה** הכר **של עור** שאין בו חשש כיבוס — **נותנין עליה מים עד שתכלה** הלשלשת.


###### Steinsaltz on Shabbat 142b:5
[Steinsaltz on Shabbat 142b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/142b:5)

ב גמרא **אמר רב הונא** שכך **אמר רב: לא שנו** הלכה זו באבן **אלא בשוכח** את האבן על החבית, **אבל במניח** מדעתו — **נעשה** החבית **בסיס לדבר האסור,** ואף היא בעצמה אסורה בטלטול כל השבת.


###### Steinsaltz on Shabbat 142b:6
[Steinsaltz on Shabbat 142b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/142b:6)

שנינו במשנה שאם **היתה** החבית שעל גביה מונחת האבן עומדת **בין החביות** — מגביהה ואחר משליך מעליה את האבן. ושואלים: **מאן** [מיהו] ה**תנא** הסבור שב**כל היכא דאיכא איסורא והיתרא** [מקום שיש איסור והיתר] — **בהיתרא טרחינן, באיסורא לא טרחינן** [בהיתר אנו טורחים, באיסור אין טורחים]? שהרי מטריחים את האיש להגביה את החבית ואין מתירים לו לקחת את האבן, ולמעט בטירחה.


###### Steinsaltz on Shabbat 142b:7
[Steinsaltz on Shabbat 142b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/142b:7)

**אמר רבה בר בר חנה** שכך **אמר ר' יוחנן:** שיטת **רבן שמעון בן גמליאל היא. דתנן** [שכן שנינו במשנה]: **הבורר קטנית ביום טוב, בית שמאי אומרים: בורר אוכל** (הראוי לאכילה) **ואוכל** אותו מיד ומשאיר את הפסולת. **ובית הלל אומרים: בורר כדרכו,** ואף יכול להשליך את הפסולת ולהשאיר את האוכל **בחיקו ובתמחוי** (כלי גדול).


###### Steinsaltz on Shabbat 142b:8
[Steinsaltz on Shabbat 142b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/142b:8)

**ותניא** [ושנויה ברייתא], **אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים** שנחלקו בית שמאי ובית הלל — באופן **שהאוכל מרובה על הפסולת. אבל** אם ה**פסולת מרובה על האוכל** — ל**דברי הכל בורר אוכל,** שלא להרבות בטירחה בטלטול הפסולת שהיא בדבר האסור בטלטול כשלעצמו. וכן הוא כאן שמתירים לטלטל את החבית ולא את האבן, שהיא כפסולת.


###### Steinsaltz on Shabbat 142b:9
[Steinsaltz on Shabbat 142b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/142b:9)

ומקשים: **והא הכא, דכי** [והרי כאן, שכמו] **אוכל מרובה על הפסולת דמי** [נחשב], שהרי החבית שהיא אוכל גדולה וכבדה מן האבן, וקל יותר להזיז את האבן, ובכל זאת אין מתירים לעשות זאת על פי שיטת בית הלל!


###### Steinsaltz on Shabbat 142b:10
[Steinsaltz on Shabbat 142b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/142b:10)

ומשיבים: **הכא נמי** [כאן גם כן], **כיון דאי בעי למישקל לא משתקיל ליה** [שאם רוצה ליטול את היין אין יכול להילקח] ה**יין עד דשקיל לה** [שיטול אותה], את ה**אבן** — הרי **כפסולת מרובה על האוכל דמי** [נחשב], ואין הדבר דומה לברירה, לפי שכאן עליו לטלטל בכל אופן את האבן שאינו יכול לקחת את החבית לעצמה.


###### Steinsaltz on Shabbat 142b:11
[Steinsaltz on Shabbat 142b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/142b:11)

שנינו במשנה שאם **היתה** החבית עליה מונחת האבן עומדת **בין החביות** — **מגביה** את החבית. **תניא** [שנויה ברייתא], **ר' יוסי אומר: היתה החבית מונחת באוצר** (מחסן) בין חביות אחרות, **או שהיו כלי זכוכית מונחין תחתיה,** שאינו יכול להטותה על צדה ולהפיל את האבן — **מגביה** אותה ומעבירה **למקום אחר, ומטה על צדה, והיא,** האבן, **נופלת. ונוטל הימנה** (ממנה, מן החבית) **מה שצריך לו, ומחזירה למקומה.**


###### Steinsaltz on Shabbat 142b:12
[Steinsaltz on Shabbat 142b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/142b:12)

ג שנינו במשנה ש**מעות ש**היו מונחות **על הכר** — מנער את הכר והן נופלות. **אמר רב חייא בר אשי** שכך **אמר רב: לא שנו אלא בשוכח** את המעות על הכר, **אבל במניח** — **נעשה** הכר עצמו **בסיס לדבר האסור** ואין לטלטלו כלל.


###### Steinsaltz on Shabbat 142b:13
[Steinsaltz on Shabbat 142b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/142b:13)

**אמר רבה בר בר חנה** שכך **אמר ר' יוחנן: לא שנו** דין של ניעור **אלא** שצריך את הכר **לצורך** שימוש ב**גופו, אבל** שצריך אותו **לצורך מקומו** — **מטלטלו ועודן** (המעות) **עליו. וכן תני** [שנה] בברייתא **חייא בר רב מדיפתי: לא שנו** דין של ניעור **אלא** שצריך את הכר **לצורך** שימוש ב**גופו, אבל** כשצריך אותו **לצורך מקומו** — **מטלטלו ועודן עליו.**


###### Steinsaltz on Shabbat 142b:14
[Steinsaltz on Shabbat 142b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/142b:14)

ד שנינו במשנתנו: **מעות שעל הכר** — מנער את הכר והן נופלות. ובענין זה **אמר ר' אושעיא: שכח** בערב שבת **ארנקי** (ארנק) של כסף **בחצר** ובשבת נזכר בו ורוצה להכניסו לבית — **מניח עליה ככר** לחם **או תינוק ומטלטלה,** שנעשה הארנק כבסיס לדברים שמותר לטלטלם. וכן **אמר רב יצחק:** אם **שכח לבינה בחצר** — **מניח עליה ככר או תינוק, ומטלטלה. אמר ר' יהודה בר שילא** שכך **אמר ר' אסי: פעם אחת שכחו דסקיא** (שק כפול) **מלאה מעות בסרטיא** [ברחוב], **ובאו ושאלו את ר' יוחנן, ואמר להן: הניחו עליה ככר או תינוק, וטלטלוה.**


###### Steinsaltz on Shabbat 142b:15
[Steinsaltz on Shabbat 142b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/142b:15)

**אמר מר זוטרא: הלכתא ככל הני שמעתתא** [הלכה ככל האמרות הללו] **בשוכח,** אבל אם הניח מדעת אפילו חפץ יקר בערב שבת — אסור לטלטלו למחרת על ידי הערמה זו. **רב אשי אמר: אפילו** ב**שכח נמי** [גם כן] — **לא** התירו, **ולא אמרו** היתר טלטול על ידי הנחת **ככר או תינוק אלא ל**טלטול **מת בלבד.**


###### Steinsaltz on Shabbat 142b:16
[Steinsaltz on Shabbat 142b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/142b:16)

ומסופר: **אביי מנח כפא אכיפי** [היה מניח כף על עומרים של תבואה] כדי לטלטלם בשבת אגב הכף. **רבא מנח סכינא אבר יונה ומטלטלה** [היה מניח סכין על בן יונה שחוט ומטלטלו]. **אמר רב יוסף** בלגלוג: **כמה חריפא שמעתתא דדרדקי** [חריפה ההלכה של התינוקות, התלמידים]! **אימר דאמור רבנן** [אמור שאמרו חכמים] היתר זה דווקא **בשוכח,** ואולם לעשות כך **מלכתחילה מי אמור** [האם אמרו]?!


###### Steinsaltz on Shabbat 142b:17
[Steinsaltz on Shabbat 142b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/142b:17)

**אמר אביי** והסביר את עצמו: **אי לאו** [אם לא] ש**אדם חשוב אנא** [אני], **כפא אכיפי** [כף על העומרים] **למה לי? הא חזו למיזגא עלייהו** [הרי ראויים הם להישען עליהם] ויכול הייתי לטלטל את העומרים גם בלא נתינת הכף! אלא כיון שהחמרתי על עצמי עשיתי עוד פעולה נוספת שלא ילמדו ממנו להתיר.


###### Steinsaltz on Shabbat 142b:18
[Steinsaltz on Shabbat 142b:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/142b:18)

וכן **אמר רבא: אנא** [אני], **אי לאו** [אם לא] ש**אדם חשוב אנא** [אני] — **סכינא אבר יונה** [סכין על בן יונה] **למה לי? הא חזי** [הרי ראוי] **לי לאומצא** [לאוכלו כבשר חי].


###### Steinsaltz on Shabbat 142b:19
[Steinsaltz on Shabbat 142b:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/142b:19)

ומקשים: **טעמא** [הטעם] דווקא — **דחזי לאומצא** [שראוי מכל מקום לאכילה כשהוא חי], **הא לא חזי לאומצא** [הרי אם אינו ראוי לאכילה כשהוא חי] — **לא. למימרא** [האם לומר] ש**רבא כר' יהודה** שאין מטלטלים בשבת מאכל שנועד מתחילה לאדם כשהוא ראוי עתה לאכילת בעלי חיים בלבד?


###### Steinsaltz on Shabbat 142b:20
[Steinsaltz on Shabbat 142b:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/142b:20)

**והאמר** [והרי אמר] **רבא לשמעיה** [לשמשו] ביום טוב: **טווי לי בר אווזא, ושדי מיעיה לשונרא** [צלה לי ברווז וזרוק את מעיו לחתול], ונמצא שהתיר לטלטל את מעי הברווז לצורך החתול, ובאותו אופן היה צריך להתיר טלטול בן יונה לא משום אומצא, אלא משום שהוא ראוי לאכילת כלב.