## Steinsaltz on Shabbat Daf 143b

###### Steinsaltz on Shabbat 143b:1
[Steinsaltz on Shabbat 143b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/143b:1)

א משנה **חבית** יין או שמן **שנשברה** בשבת **מצילין הימנה** (ממנה) **מזון שלש סעודות, ואומר לאחרים: באו והצילו לכם** (עבורכם). **ובלבד שלא יספוג** את היין או השמן בספוג או במטלית משום איסור סחיטה. **אין סוחטין את הפירות** בשבת **כדי להוציא מהן משקין. ואם יצאו** המשקים **מעצמן** — **אסורין** להשתמש בהם בשבת. **ר' יהודה אומר: אם לאוכלין** (לאכילה) הוכנו הפירות — הרי המשקה **היוצא מהן** בשבת **מותר,** שכן אין לחשוש שמא יבוא לכתחילה לסחוט פירות שנועדו לאכילה. **ואם** נועדו מתחילה הפירות **למשקין** — המשקה **היוצא מהן** בשבת **אסור. חלות דבש שריסקן מערב שבת, ויצאו** הדבש והשעוה **מעצמן** בשבת — **אסורין, ור' אליעזר מתיר.**


###### Steinsaltz on Shabbat 143b:2
[Steinsaltz on Shabbat 143b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/143b:2)

ב גמרא **תנא** [שנה] החכם בתוספתא: **לא יספוג ביין ולא יטפח** (ישים ידו ויספיגנה) **בשמן, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. תנו רבנן** [שנו חכמים] בברייתא כעין זה: **נתפזרו לו** בשבת **פירות בחצר** — **מלקט על יד על יד,** כלומר, מיד, **ואוכל, אבל לא** ילקט **לתוך הסל ולא לתוך הקופה, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול.**


###### Steinsaltz on Shabbat 143b:3
[Steinsaltz on Shabbat 143b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/143b:3)

ג שנינו במשנה כי **אין סוחטין את הפירות** בשבת, ומשקים שיצאו מהם מעצמם — אסורים. ור' יהודה מבדיל בין אם נועדו הפירות מתחילה לאכילה שמותר, או שנועדו למשקים שאסור. **אמר רב יהודה** שכך **אמר שמואל: מודה היה ר' יהודה לחכמים בזיתים וענבים** שאפילו הועידם לאכילה, שהמשקים היוצאים מהם אסורים. **מאי טעמא** [מה טעם] הדבר? **כיון** ש**לסחיטה נינהו** [הם] נועדים כרגיל — **יהיב דעתיה** [נתן דעתו] עליהם מתחילה שישמשו גם לצורך זה. **ועולא אמר** בשם **רב: חלוק היה ר' יהודה אף בזיתים וענבים. ור' יוחנן אמר: הלכה כר' יהודה בשאר פירות, ואין הלכה כר' יהודה בזיתים וענבים.**


###### Steinsaltz on Shabbat 143b:4
[Steinsaltz on Shabbat 143b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/143b:4)

**אמר רבה** שכך **אמר רב יהודה** שכך **אמר שמואל: מודה היה ר' יהודה לחכמים בזיתים וענבים, ומודים חכמים לר' יהודה בשאר פירות.**


###### Steinsaltz on Shabbat 143b:5
[Steinsaltz on Shabbat 143b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/143b:5)

**אמר ליה** [לו] **ר' ירמיה לר' אבא:** אם כן, שמודים הם זה לזה, **אלא במאי פליגי** [במה נחלקו]? **אמר ליה** [לו] לר' אבא: **לכי תשכח** [לכאשר תמצא], כלומר, עיין ותמצא דברים שיש בהם מקום למחלוקת. **אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא** [מסתבר] לומר כי **בתותים ורמונים פליגי** [נחלקו], שהם מקרה ביניים בין פירות סתם וזיתים וענבים.


###### Steinsaltz on Shabbat 143b:6
[Steinsaltz on Shabbat 143b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/143b:6)

**דתניא** [שכן שנינו בברייתא]: **זיתים שמשך** (סחט) **מהן שמן** מבעוד יום (תוס'), **ו**כן **ענבים שמשך מהן יין, והכניסן** אחר כך לביתו, **בין** שהכניסן **ל**צורך **אוכל, בין** שהכניסן **ל**צורך **משקין** — **היוצא מהן** מעצמו בשבת **אסור.** ואילו **תותים שמשך מהן מים** (מיץ תותים), **ורמונים שמשך מהן יין** (מיץ רמונים), **והכניסן,** יש לחלק: אם הכניסן מתחילה **לאוכלין** — **היוצא מהן מותר.** הכניסן **למשקין,** וכן אם הכניסן **לסתם** בלא לפרש את כוונתו — **היוצא מהן אסור,** אלו **דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים: בין** הכניסן **לאוכלין בין למשקין** — **היוצא מהן אסור.**


###### Steinsaltz on Shabbat 143b:7
[Steinsaltz on Shabbat 143b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/143b:7)

על הברייתא הזו מקשים: **וסבר** [וכי סבור] **ר' יהודה** ש**סתם,** כלומר, דבר שלא נועד למטרה מסויימת הרי הוא **אסור?! והתנן** [והרי שנינו במשנה]: **חלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון,** כלומר חלב האשה בין שיצא ממנה לרצונה, בין שיצא שלא ברצונה — נחשב כמשקה ומכשיר, ודברי מאכל שנפל עליהם חלב זה נעשים מוכשרים לקבל טומאה. ואילו **חלב בהמה אינו מטמא אלא לרצון,** שאם יצא מעצמו ללא חליבה — אינו מכשיר לטומאה.


###### Steinsaltz on Shabbat 143b:8
[Steinsaltz on Shabbat 143b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/143b:8)

**אמר ר' עקיבא:** אפשר לומר כי **קל וחומר הוא,** שאין הדבר כן, **ומה חלב האשה שאינו מיוחד אלא ל**ילדים **קטנים** נחשב כמשקה, ו**מטמא לרצון ושלא לרצון, חלב הבהמה** שהוא משקה מקובל, **שמיוחד בין לקטנים בין לגדולים, אינו דין שיטמא בין לרצון ובין שלא לרצון? אמרו לו:** יש מקום לסתור קל וחומר זה, כך: **אם** ראינו ש**טמא חלב האשה שלא לרצון, ש**כן אף **דם מגפתה** (דם היוצא מפצע שלה), גם הוא **טמא** (מכשיר לקבל טומאה) כמשקה, ואולם אין לומר ש**יטמא חלב הבהמה**