## Steinsaltz on Shabbat Daf 148a

###### Steinsaltz on Shabbat 148a:1
[Steinsaltz on Shabbat 148a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/148a:1)

**הלכה** זו שהובאה במשנה בענין החזרת השבר למקומו בשבת לא כפי שכתובה לפנינו היא, אלא צריך לגרוס: **מחזירין את השבר** בשבת למקומו. מסופר: **רבה בר בר חנה איקלע** [הזדמן] **לפומבדיתא,** ו**לא על לפירקיה** [נכנס, בא לדרשתו] של **רב יהודה. שדריה** [שלחו] רב יהודה אל **אדא דיילא** [הממונה], ו**אמר ליה** [לו] רב יהודה לאדא: **זיל גרביה** [לך ומשוך אותו], את רבה בר בר חנה. **אזיל גרביה** [הלך ומשך אותו] אדא בכוח לדרשה (ר"ח). **אתא** [בא] רבה בר בר חנה, **אשכחיה דקא דריש** [מצא אותו, את רב יהודה שהוא דורש]: **אין מחזירין את השבר** בשבת. **אמר ליה** [לו] רבה בר בר חנה לרב יהודה: **הכי** [כך] **אמר רב חנא בגדתאה** [מבגדד] שכך **אמר שמואל: הלכה** היא במשנה ש**מחזירין את השבר,** שכך, כאמור, היא הגירסה הנכונה. **אמר ליה** [לו] רב יהודה: **הא** [הרי] רב **חנא** מבגדד הוא **דידן** [משלנו, מבבל], **והא** [והרי] **שמואל** גם הוא **דידן** [משלנו, מבבל], **ו**עדיין **לא שמיע לי** [שמעתי] הלכה זו, **ולאו בדינא גרבתיך** [והאם לא בדין משכתי אותך]?


###### Steinsaltz on Shabbat 148a:2
[Steinsaltz on Shabbat 148a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/148a:2)

א שנינו במשנה ש**מי שנפרקה ידו** לא יטרפנה במים לריפוי. ומסופר: **רב אויא הוה יתיב קמיה** [היה יושב לפני] **רב יוסף** בשבת, ו**שניא ליה ידיה** [נקעה לו ידו]. הראה רב אויא אופנים שונים של הנחת היד. ו**אמר ליה** [לו] בשאלה: **הכי מאי** [כך מה הדין]? האם מותר לשים יד באופן כזה או שיש בזה משום רפואה בשבת? אמר לו רב יוסף: **אסור.** והוסיף רב אויא לשאול: **והכי מאי** [וכך מה הדין]? **אמר ליה** [לו] רב יוסף: **אסור. אדהכי איתפח ידיה** [בינתיים התרפאה ידו], שחזרה למקומה.


###### Steinsaltz on Shabbat 148a:3
[Steinsaltz on Shabbat 148a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/148a:3)

**אמר ליה** [לו] רב יוסף: **מאי תיבעי** [מה מסופק] **לך, הא תנן** [הרי שנינו במשנתנו] ש**מי שנפרקה ידו או רגלו** — **לא יטרפם בצונן, אבל רוחץ** הוא **כדרכו, ואם נתרפא** — **נתרפא.** ומכאן שאסור לעשות בשבת כל דבר רפואה מיוחד לענין זה! **אמר ליה** [לו] רב אויא: מכאן אין ראיה, **ו**כי **לא תנן** [שנינו במשנתנו]: **"אין מחזירין את השבר", ואמר רב חנא בגדתאה** [מבגדד] שכך **אמר שמואל הלכה** ש**מחזירין את השבר,** ויתכן שאף בענין רפואת הנקע כמו בענין החזרת השבר למקומו בשבת שנו להקל! **אמר ליה** [לו] רב יוסף: **כולהו בחדא מחיתא מחיתנהו** [את כולם באריגה אחת אתה אורג]?! אין הדברים דומים: **היכא דאיתמר** [היכן שנאמר] במפורש שהגירסה שונה ולהקל — **איתמר** [נאמר], **היכא** [היכן] ש**לא איתמר** [נאמר] — **לא איתמר** [נאמר], ואין לדמות שבר לנקע.


###### Steinsaltz on Shabbat 148a:5
[Steinsaltz on Shabbat 148a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/148a:5)

א משנה **שואל אדם מחבירו** בשבת **כדי יין וכדי שמן, ובלבד שלא יאמר לו** בלשון **"הלויני". וכן** שואלת **האשה מחבירתה ככרות** לחם. **ואם** המלוה **אינו מאמינו** שיחזיר — **מניח** הלווה **טליתו אצלו** כמשכון, **ועושה עמו חשבון לאחר שבת. וכן ערב פסח בירושלים שחל להיות בשבת, מניח,** עושה הקרבן, **טליתו אצלו,** אצל בעל הטלה, **ונוטל את** הטלה של קרבן **פסחו, ועושה עמו חשבון לאחר יום טוב.**


###### Steinsaltz on Shabbat 148a:6
[Steinsaltz on Shabbat 148a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/148a:6)

ב גמרא שנינו במשנה שעל אף ששואל אדם בשבת מחבירו **כדי יין ועוד, מכל מקום אל יאמר לו בלשון "הלויני". אמר ליה** [לו] **רבא בר רב חנן לאביי: מאי שנא** [במה שונה] הביטוי **"השאילני" ומאי שנא** [ובמה שונה] הביטוי **"הלויני"? אמר ליה** [לו]: **"השאילני"** — **לא אתי למיכתב** [יבוא לכתוב] לפניו את החוב, ששאילה משמעה שלוקח חפץ ומחזירו בעינו כעבור זמן קצר. ואולם **"הלויני",** כיון שסתם הלואה לזמן ממושך ואינה חוזרת בעינה — **אתי למיכתב** [יבוא לכתוב].


###### Steinsaltz on Shabbat 148a:7
[Steinsaltz on Shabbat 148a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/148a:7)

והקשה לו רבה בר רב חנן: **והא** [והרי] **כיון** ש**ב**ימות ה**חול, זימנין דבעי למימר ליה** [פעמים שרוצה לומר לו] **"הלויני" ואמר ליה** [ואומר לו] **"השאילני" ולא קפיד עילויה** — **ואתי למיכתב** [ ואינו מקפיד עליו, על שינוי זה, ובא לכתוב ], ואם כן **בשבת נמי אתי למיכתב** [גם כן בא לכתוב]! **אמר ליה** [לו] אביי, יש לחלק: **בחול, דלא שנא כי אמר ליה** [שאינו שונה כאשר אומר לו] **"הלויני" לא שנא כי אמר ליה** [ואינו שונה כאשר אומר לו] **"השאילני",** ו**לא קפדינן עילויה** [איננו מקפידים עליו] — ולכך יש חשש שמא **אתי למיכתב** [יבוא לכתוב]. ואולם **בשבת כיון** ש**"השאילני" הוא דשרו ליה רבנן** [שהתירו לו חכמים] לומר, ואולם **"הלויני" לא שרו ליה** [התירו לו] לומר — **מינכרא מילתא** [ניכר הדבר], **ולא אתי למיכתב** [ולא יבוא לכתוב].


###### Steinsaltz on Shabbat 148a:8
[Steinsaltz on Shabbat 148a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/148a:8)

ג **אמר ליה** [לו] **רבא בר רב חנן לאביי: מכדי** [הרי] **אמרו רבנן** [חכמים]: **כל מילי** [ענייני] **יום טוב** כל **כמה** ש**אפשר לשנויי** [לשנות] מהדרך בה נעשה הדבר בימות החול — **משנינן** [משנים אנו], **הני נשי דמליין חצבייהו מיא, מאי טעמא לא משנין** [הנשים הללו שממלאות את כדיהן מים, מה טעם אין הן משנות] מדרך שאיבתן בימות החול? ענה לו: **משום דלא** [שאי] **אפשר** לעשות זאת בדרך אחרת כי **היכי לעבדי** [איך תעשנה]? אם תאמר שאלה **דמליין בחצבא רבא, לימלו בחצבא זוטא** [הממלאות כרגיל בכד גדול, תמלאנה ביום טוב בכד קטן] — **הא קא מפשו בהילוכא** [הרי בכך הן מרבות בהילוך] ובטירחה. ולהיפך, **אלה דמליין בחצבא זוטא, לימלו בחצבא רבא** [הממלאות כרגיל בכד קטן, תמלאנה ביום טוב בכד גדול] — הרי בכך **קא מפשו במשוי** [הן מרבות במשא], ואף שיש בכך שינוי, מכל מקום יש בכך תוספת עבודה ביום טוב, ואין לתקן תקנה זו.