## Steinsaltz on Shabbat Daf 14a

###### Steinsaltz on Shabbat 14a:1
[Steinsaltz on Shabbat 14a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/14a:1)

**לא מטמו** [אינו מטמא] אותה, כלומר, אינו גורם לה שתטמא אף דברים אחרים? **אמר רבה בר בר חנה:** דעה זו, דעת **ר' יהושע היא. דתנן** [שכן שנינו במשנה]: **ר' אליעזר אומר: האוכל אוכל** שהוא **ראשון** לטומאה — נעשה הוא עצמו **ראשון** לטומאה והראשון מטמא את התרומה. **ו**ה**אוכל אוכל** שהוא **שני** לטומאה — נעשה הוא עצמו **שני** לטומאה; והאוכל **אוכל שלישי** לטומאה — נעשה הוא **שלישי** לטומאה. **ר' יהושע אומר: האוכל אוכל ראשון ו**כן האוכל **אוכל שני** — נעשה הוא עצמו **שני** לטומאה בלבד, והשני לטומאה אם נגע בתרומה — פוסל אותה ואינו מטמאה. והאוכל אוכל **שלישי** — נעשה **שני** לטומאה, ואולם טומאתו זו חלה רק **ל**גבי ה**קודש, ואין** הוא נעשה **שני ל**טמא **תרומה.** ודרגת שלישי זו אינה אלא בחולין, שאין אוכלים תרומה טמאה. ותיתכן רק בחולין **שנעשו על** (באופן) שיהיו טהורים באותה דרגה של **טהרת תרומה.**


###### Steinsaltz on Shabbat 14a:2
[Steinsaltz on Shabbat 14a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/14a:2)

א על עצם גזירת חכמים שואלים: ה**אוכל אוכל** שהוא **ראשון** לטומאה **ו**ה**אוכל אוכל** שהוא **שני** לטומאה, **מאי טעמא גזרו ביה רבנן** [מה טעם גזרו בו חכמים ] **טומאה,** כלומר, שיהא האוכלם טמא? ומשיבים: משום **דזימנין דאכיל** [שלפעמים שאוכל] **אוכלין טמאין, ושקיל** [ולוקח] **משקין** של **תרומה, ושדי לפומיה ופסיל להו** [ומשליך, מניח אותם בפיו ופוסל אותם], את האוכלים הללו, שכן המאכל הטמא נוגע בתוך פיו במשקה ופוסל אותו. וכדי שלא יקרה כן גזרו שהאוכל מאכל טמא יהא הוא עצמו טמא, ולא יגע בתרומה כלל.


###### Steinsaltz on Shabbat 14a:3
[Steinsaltz on Shabbat 14a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/14a:3)

וכמו כן שואלים: ה**שותה משקין טמאין מאי טעמא גזרו ביה רבנן** [מה טעם גזרו בו חכמים ] **טומאה?** ומשיבים: משום **דזימנין דשתה** [שלפעמים ששותה] **משקין טמאין, ושקל** [ולוקח] **אוכלין** של **תרומה ושדי לפומיה ופסיל להו** [ומשליך, מניח, בפיו ופוסל אותם], את האוכלים הללו. ושואלים: **היינו הך** [זהו זה]! הרי שני הדברים הינם גזירה אחת וטעם אחד, ומדוע הפרידו ביניהן להחשיבן כשתי גזירות נפרדות? ומשיבים: **מהו דתימא** [שתאמר] כי **הא** [זה] שאדם אוכל אוכלים טמאים — **שכיחי** [מצוי], כי האוכל רגיל להוסיף ולשתות מדי פעם, והאוכל מאכל טמא עשוי לשתות משקה של תרומה. **והא** [ואולם זה] שאדם שותה **משקים טמאים הרי זה לא שכיחי** [מצוי] שיכניס השותה בתוך כדי שתיה דבר מאכל לפיו, ואפשר היה לומר שבדבר שאינו שכיח לא גזרו חכמים, על כן הודגש שאף במקרה זה גזרו חכמים טומאה.


###### Steinsaltz on Shabbat 14a:4
[Steinsaltz on Shabbat 14a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/14a:4)

ב בין השמונה עשר דבר שגזרו בו ביום שנינו גם על **הבא ראשו ורובו במים שאובין** שנטמא מדבריהם. ושואלים: **מאי טעמא** [מה טעם] **גזרו ביה רבנן** [בו חכמים] **טומאה? אמר רב ביבי אמר רב אסי:** טעמו של דבר הוא, שמשום **שבתחלה,** בימים הראשונים, **היו טובלין** להטהר **במי מערות מכונסין וסרוחין.** ואף שמים אלה מטהרים מטומאה, **ו**אולם מחמת הסירחון **היו נותנין עליהם** הטובלים **מים שאובין** כדי להתנקות. **ו**מכיון שכבר **התחילו** במנהג זה **ועשאום קבע,** לכך **גזרו** חכמים **טומאה** על המים השאובים שלא ירחצו בהם בשעת טהרה.


###### Steinsaltz on Shabbat 14a:5
[Steinsaltz on Shabbat 14a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/14a:5)

ושאלו: **מאי** [מה] משמעות הדבר שהיו עושים אותם **קבע?** — **אמר אביי, שהיו אומרים: לא אלו,** מי המערה, **מטהרין, אלא אלו ואלו,** מי המערה והמים השאובים יחד, הם ה**מטהרין. אמר ליה** [לו] **רבא: מאי נפקא מינה, הא קא טבלי בהנך** [מה יוצא מזה, מה רע בכך, והרי הם טובלים באלה], ומה בכך אם מישהו מחזיק בסברה שאינה נכונה? הרי סוף סוף הוא טובל כראוי! **אלא אמר רבא:** הבעיה היתה שהגיעו לידי כך **שהיו אומרים: לא אלו,** מי המערה, **מטהרין, אלא אלו,** המים השאובים, **מטהרין.** ולכן גזרו חכמים שלא ישתמשו במים השאובים לטהרה כלל.


###### Steinsaltz on Shabbat 14a:6
[Steinsaltz on Shabbat 14a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/14a:6)

גזירה אחרת היתה ש**טהור שנפלו על ראשו ורובו שלשה לוגין מים שאובין,** שהוא טמא. ומבארים: **מאי טעמא** [מה טעם] **גזרו ביה רבנן** [בו חכמים] **טומאה?** — **דאי** [שאם] **לא** גזירה **הא** [זו] שגזרו טומאה גם על טהור גמור שאינו זקוק לטבילה, שנפלו עליו מים שאובים, **לא קיימא הא** [היתה עומדת זו], שלא היתה הגזירה הראשונה יכולה להתקיים, כי לא היו מבחינים בין טהור גמור לעולה מן הטבילה.


###### Steinsaltz on Shabbat 14a:7
[Steinsaltz on Shabbat 14a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/14a:7)

ב ועוד מבארים: **וספר** תורה **מאי טעמא** [מה טעם] **גזרו ביה רבנן** [בו חכמים] **טומאה?** — **אמר רב משרשיא:** לפי **שבתחלה היו** כהנים עמי הארץ **מצניעים** דברי **אוכל** של **תרומה אצל ספר** ה**תורה, ואמרו: האי** [זה] **קדש והאי** [וזה] **קדש,** וראוי להם שיימצאו יחד. **כיוון דקחזו דקאתו לידי פסידא** [שראו חכמים שהם באים לידי הפסד, קלקול], שהעכברים היו נמשכים אחר מאכלי התרומה והיו מכרסמים גם את ספרי התורה, לכך **גזרו ביה רבנן** [בו חכמים] **טומאה.** ומשגזרו טומאה על ספר התורה, לא הניחו עוד מאכלים לידו.


###### Steinsaltz on Shabbat 14a:8
[Steinsaltz on Shabbat 14a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/14a:8)

ומבארים עוד: **והידים** ששנינו שאף בהן גזרו טומאה, טעם הדבר הוא **מפני שהידים עסקניות הן,** שידיו של אדם נוגעות בחפצים מלוכלכים או טמאים ואין אדם שם לב במה נגע בידיו, וגנאי למאכל קודש שיגעו בו ידיים מלוכלכות. **תנן** [שנויה משנה]: **אף ידים הבאות מחמת ספר,** כלומר, ידיים שנגעו בספר תורה, אף הן נחשבות טמאות ו**פוסלות את התרומה.** וטעמה של גזירה זו **משום** דברי **ר' פרנך.** ש**אמר ר' פרנך אמר ר' יוחנן: האוחז ספר תורה** באופן שהספר **ערום** בלא כיסוי, עונשו שהוא עצמו **נקבר ערום.** על כך תמהים: וכי שייקבר **ערום** ממש **סלקא דעתך** [עולה על דעתך] לומר? ומדוע ייענש בבזיון גדול כל כך עבור חטא זה? **אלא אמר ר' זירא:** הכוונה היא שייקבר **ערום בלי מצות.** ותוהים עוד: וכי שייקבר **ערום בלי מצו‍ת סלקא דעתך** [עולה על דעתך] לומר? וכי בגלל עבירה כעין זו יילקחו ממנו כל זכויותיו? **אלא אימא** [אמור]: **ערום בלא אותה מצוה.** שאם נגע בספר התורה בלא כיסוי אף לשם מצוה — אין אותה מצוה נחשבת לו, מאחר שלא עשה אותה כראוי.


###### Steinsaltz on Shabbat 14a:9
[Steinsaltz on Shabbat 14a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/14a:9)

ודרך אגב שואלים: **הי גזור ברישא** [איזו, מגזירות אלה, גזרו בתחילה]? **אילימא הא גזור ברישא** [אם תאמר כי את זו, טומאת ידיים בכלל גזרו בתחילה],