## Steinsaltz on Shabbat Daf 152a

###### Steinsaltz on Shabbat 152a:1
[Steinsaltz on Shabbat 152a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/152a:1)

**ושל** ייסורי **בית הכסא** — **רעות** לעינים. **של סם ושל שחוק ושל פירות** חריפים — **יפות** לעינים.


###### Steinsaltz on Shabbat 152a:2
[Steinsaltz on Shabbat 152a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/152a:2)

א וממשיכים לבאר עוד את פסוקי ספר קהלת. נאמר: **"ביום שיזעו שמרי הבית והתעותו** אנשי החיל ובטלו הטוחנות כי מעטו וחשכו הרואות בארובות" (קהלת יב, ג), ומפרשים: **"ביום שיזעו שמרי הבית"** — **אלו הכסלים** (המתניים) **והצלעות** המקיפות את גופו של אדם, **"והתעותו אנשי החיל"** — **אלו שוקים,** שכוחו של אדם עליהן. **"ובטלו הטחנות"** — **אלו שינים** הנושרות, **"וחשכו הראות בארבות"** — **אלו עינים** המתכהות.


###### Steinsaltz on Shabbat 152a:3
[Steinsaltz on Shabbat 152a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/152a:3)

ומסופר: **אמר ליה** [לו] **קיסר לר' יהושע בן חנניה: מאי טעמא** [מה טעם] **לא אתית לבי** [באת לבית] **אבידן?** שהיה מקום המיועד לשיחות ולוויכוחים. **אמר ליה** [לו] ר' יהושע בן חנניה בלשון חכמה: **טור תלג סחרוני גלידין** [הר שלג הקיפו קרח], כלומר, השערות הלבינו. **כלבוהי לא נבחין** [כלביו אינם נובחים], כלומר, קולו אינו נשמע. **טחנוהי לא טוחנין** [טוחניו אינם טוחנים], כלומר, שיניו נשרו. **בי** [בבית] **רב אמרי** [אמרו] והוסיפו: **אדלא אבידנא, בחישנא** [אחרי מה שלא אבדתי, אני מחפש], שהזקן הולך כפוף ונראה כמחפש אבידה.


###### Steinsaltz on Shabbat 152a:4
[Steinsaltz on Shabbat 152a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/152a:4)

**תניא** [שנויה ברייתא], **ר' יוסי בר קיסמא אומר: טבא תרי מתלת** [טובות שתי הרגליים של ימי הצעירות משלוש בצירוף המקל של ימי הזקנה]. **ווי** [אוי] **לה לחדא דאזלא ולא אתיא** [לאחת שהולכת ואינה באה] ושואלים: **מאי** [מה] **היא** זו? **אמר רב חסדא: ינקותא** [הבחרות]. וכעין זה, **כי אתא** [כאשר בא] **רב דימי** מארץ ישראל לבבל **אמר: ינקותא** — **כלילא דוורדא** [הינקות היא נזר ורדים], **סבותא** — **כלילא דחילפא** [הזקנה היא עטרת קוצים]. **תנא משמיה** [שנה החכם משמו] של **ר' מאיר: דוק בככי ותשכח בניגרי** [טחן בשיניים ותמצא ברגליים], שיהיה ברגליו כח לשאתו, **שנאמר: "ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו"** (ירמיה מד, יז). **אמר ליה** [לו] **שמואל לרב יהודה: שיננא** [גדול השיניים], **שרי שקיך ועייל** [התר את שקך, פיך, והכנס] בו את **לחמך. עד ארבעין שנין** [ארבעים שנה] — **מיכלא מעלי** [אוכל מעולה], **מכאן ואילך** — **משתי מעלי** [שתיה מעולה].


###### Steinsaltz on Shabbat 152a:5
[Steinsaltz on Shabbat 152a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/152a:5)

ב כיון שהוזכרו פתגמי חכמה שונים מספרים: **אמר ליה ההוא גוזאה** [לו סריס אחד] שהיה מין **לר' יהושע בן קרחה** בלשון רמז וגנאי **: מהכא** [מכאן] עד **ל**מקום **קרחינא כמה** מרחק **הוי** [הוא]? שרמז לו שהוא קרח. **אמר ליה** [לו]: **כמהכא לגוזניא** [כמו מכאן להרי גוזן] ורמז לו לסריסותו ("גוזא") (ריעב"ץ). **אמר ליה** [לו] המין: **ברחא קרחא** [תיש קרח] מוכרים **בארבעה** דינרים. **אמר ליה** [לו]: **עיקרא שליפא בתמניא** [תיש מסורס מוכרים בשמונה].


###### Steinsaltz on Shabbat 152a:6
[Steinsaltz on Shabbat 152a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/152a:6)

**חזייה דלא סיים מסאניה** [ראהו המין לר' יהושע שאינו נועל מנעליו], **אמר ליה** [לו]: כך אומרים: זה הרוכב **על סוס** — **מלך.** זה הרוכב **על חמור** — **בן חורין, ודמנעלי בריגלוהי** [ושמנעלים ברגליו] — הוא לפחות **בר איניש** [בן אדם]. **דלא הא** [שאינו זה] **ולא הא** [זה] — זה **דחפיר וקביר טב מיניה** [שחפור וקבור טוב ממנו]. **אמר ליה** [לו] ר' יהושע: **גוזא גוזא, תלת** [סריס סריס, שלושה דברים] **אמרת לי, תלת שמעת** [שלושה דברים אתה שומע]. מקובלים אנו: **הדרת פנים** — **זקן, שמחת לב** — **אשה, "נחלת ה'** — **בנים"** (תהלים קכז, ג), **ברוך המקום שמנעך מכולם** שלסריס אין זקן אף לא אשה ובנים. **אמר ליה** [לו] אותו סריס לר' יהושע בן קרחה: **קרחא מצויינא** [קרח מתקוטט]?! **אמר ליה** [לו]: **עיקרא שליפא** [תיש מסורס] ואמר דברי **תוכחה!**


###### Steinsaltz on Shabbat 152a:7
[Steinsaltz on Shabbat 152a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/152a:7)

ג ושוב דנים בענין זיקנה, ש**אמר ליה** [לו] **רבי לר' שמעון בן חלפתא** בלשון נימוס: **מפני מה לא הקבלנו פניך ברגל, כדרך שהקבילו אבותי לאבותיך?** כלומר, מדוע לא באת לבקרני? **אמר ליה** [לו]: מפני שהזקנתי. כי הנה **סלעים** שבדרך **נעשו גבוהים,** דברים **קרובים נעשו רחוקים, משתים נעשו שלש** (רגלים), שני רגליו ומקל ההליכה, **משים שלום בבית** (תאות המין שבשלה משלימים בני הזוג) **בטל.**


###### Steinsaltz on Shabbat 152a:8
[Steinsaltz on Shabbat 152a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/152a:8)

ועוד אמרו על הנאמר "וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה ויקום לקול הצפור וישחו כל בנות השיר" (קהלת יב, ד): **"וסגרו דלתים בשוק"** — **אלו נקביו של אדם** שאינם פועלים כהלכה. **"בשפל קול הטחנה"** — **בשביל קורקבן שאינו טוחן. "ויקום לקול הצפור"** — ששנתו אינה עמוקה ו**אפילו צפור מנערתו משנתו. "וישחו כל בנות השיר"** — **שאפילו קול שירים ושירות דומות עליו כשוחה** (שיחה, דיבור) בלבד, ואינו נהנה מן המנגינה.


###### Steinsaltz on Shabbat 152a:9
[Steinsaltz on Shabbat 152a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/152a:9)

**ואף ברזילי הגלעדי אמר לדוד: "בן שמנים שנה אנכי היום** האדע בין טוב לרע אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה אם אשמע עוד בקול שרים ושרות" (שמואל ב' יט, לו). ומפרשים: **"האדע בין טוב לרע"** — **מכאן שדעותן של זקנים משתנות** ואין הם מבחינים עוד בדברים. **"אם יטעם עבדך את אשר אכל ואת אשר אשתה"** — **מכאן ששפתותיהן של זקנים מתרפטות** (מתבקעות ומתבלות). **"אם אשמע עוד בקול שרים ושרות"** — **מכאן שאזניהם של זקנים מתכבדות** (נעשות כבדות).


###### Steinsaltz on Shabbat 152a:10
[Steinsaltz on Shabbat 152a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/152a:10)

**אמר רב: ברזילי הגלעדי שקרא הוה** [שקרן היה] ורצה להשתמט מלהיות אצל דוד, שכן זקן בן שמונים איננו תשוש עד כדי כך. **דההיא אמתא דהויא בי** [שמשרתת אחת שהיתה בבית] **רבי בת תשעין ותרתין שנין** [תשעים ושנים שנה] היתה, **והות טעמא קידרא** [והיתה טועמת את המאכלים המתבשלים בקדרות]. **רבא אמר:** אמת אמר ברזילי, אלא **שברזילי הגלעדי שטוף בזמה הוה** [היה], **וכל השטוף בזמה** — **זקנה קופצת עליו** לפני זמנו. **תניא** [שנויה ברייתא], **ר' ישמעאל בר' יוסי אומר : תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין** — **חכמה נתוספת בהם, שנאמר: "בישישים חכמה וארך ימים תבונה"** (איוב יב, יב). **ועמי הארץ כל זמן שמזקינין** — **טפשות נתוספת בהן, שנאמר: "מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח"** (איוב יב, כ).


###### Steinsaltz on Shabbat 152a:11
[Steinsaltz on Shabbat 152a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/152a:11)

ד וממשיכים עוד בבירור פסוקי ספר קהלת. נאמר: "גם מגבוה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי הולך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים" (קהלת יב, ה). ומסבירים: **"גם מגבה ייראו"** כוונתו: **שאפילו גבשושית קטנה** שבדרך **דומה עליו** על הזקן, **כהרי הרים, "וחתחתים בדרך"** — **בשעה שמהלך בדרך נעשו לו תוהים** (פחדים) שמא ינזק או יפול בה. **"וינאץ השקד"** — **זו קליבוסת** (עצם הירך) שמתבלטת מבשרו של הזקן. **"ויסתבל החגב"** — בחילוף האותיות ח' וע' **אלו עגבות** שנעשות כבדות (סבל). **"ותפר האביונה"** — **זו חמדה** של תאות התשמיש המתבטלת.


###### Steinsaltz on Shabbat 152a:12
[Steinsaltz on Shabbat 152a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/152a:12)

מסופר, **רב כהנא הוה פסיק סידרא קמיה** [היה קורא את הפסוקים לפני] **רב. כי מטא להאי קרא, נגיד ואתנח** [כאשר הגיע לפסוק זה, נאנח רב], **אמר** רב כהנא: **שמע מינה** [למד מכאן ] כי **בטל ליה חמדיה** [בטלה כבר תאותו ] של **רב.** וכן **אמר רב כהנא : מאי דכתיב** [מה פירוש זה שנאמר] **"כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד"** (תהלים לג, ט) — שהקדוש ברוך הוא צוה ויצר בתוך האדם רצונות שיעשה דברים שלא היה עושה מעצמו אם היה נוהג רק על פי שכלו בלבד. **"כי הוא אמר ויהי"** — **זו אשה** שאדם נושא. **"הוא צוה ויעמד"** — **אלו בנים** שהוא טורח בגידולם. **תנא** [שנה] החכם בברייתא: **אשה** היא בעצם **חמת** (כלי, נאד) **מלא צואה, ופיה מלא דם** (כלומר, ששופעת דם נדה), ובכל זאת אין המחשבה על כך מרתיעה אנשים, **והכל רצין אחריה** ומתאוים לה.


###### Steinsaltz on Shabbat 152a:13
[Steinsaltz on Shabbat 152a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/152a:13)

עוד נאמר בפסוק שהוזכר (קהלת יב, ה): **"כי הלך האדם אל בית עלמו" אמר ר' יצחק: מלמד שכל צדיק וצדיק נותנין לו** בעולם הבא **מדור לפי כבודו,** ולכל אחד בית עולם מיוחד לו. **משל למלך שנכנס הוא ועבדיו לעיר, כשהן נכנסין** — **כולן בשער אחד נכנסין,** ואולם **כשהן לנין** — **כל אחד ואחד נותנין לו מדור לפי כבודו,** וכן הוא גם אחרי המות שהכל מתים בשווה, אך לא לכולם שכר גן העדן בשווה.


###### Steinsaltz on Shabbat 152a:14
[Steinsaltz on Shabbat 152a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/152a:14)

**ואמר ר' יצחק : מאי דכתיב** [מה פירוש זה שנאמר] **"כי הילדות והשחרות הבל"** (קהלת יא, י) — יש לפרש: **דברים** של עבירה **שאדם עושה בילדותו** — **משחירים פניו** מבושה **לעת זקנתו** (ריא"ף)**.**


###### Steinsaltz on Shabbat 152a:15
[Steinsaltz on Shabbat 152a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/152a:15)

ה **ואמר ר' יצחק : קשה רימה** (תולעת) האוכלת את ה**מת כ**דקירת **מחט בבשר החי, שנאמר** במתים: **"אך בשרו עליו יכאב** ונפשו עליו תאבל**"** (איוב יד, כב). **אמר רב חסדא: נפשו של אדם מתאבלת עליו כל שבעה** ימים אחר מותו, **שנאמר: "ונפשו עליו תאבל", וכתיב** [ונאמר] עוד: **"ויעש לאביו אבל שבעת ימים"** (בראשית נ, י).


###### Steinsaltz on Shabbat 152a:16
[Steinsaltz on Shabbat 152a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/152a:16)

**אמר רב יהודה: מת שאין לו מנחמין,** כלומר, שאין אנשים המתאבלים עליו — **הולכין עשרה בני אדם ויושבין במקומו** ומקבלים עליו תנחומים. ומסופר: **ההוא דשכיב בשבבותיה** [אחד שמת בשכנותו] של **רב יהודה,** ו**לא היו לו מנחמין**