## Steinsaltz on Shabbat Daf 153a

###### Steinsaltz on Shabbat 153a:1
[Steinsaltz on Shabbat 153a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/153a:1)

**ונשמתו עולה** תחת כסא הכבוד, **ושוב אינה יורדת.**


###### Steinsaltz on Shabbat 153a:2
[Steinsaltz on Shabbat 153a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/153a:2)

א **אמר רב יהודה בריה** [בנו] של **רב שמואל בר שילת משמיה** [משמו] של **רב : מהספדו של אדם** אם הצטערו ובכו עליו שומעי ההספד **ניכר, אם בן העולם הבא הוא** הנספד **אם לאו** [לא]. ושואלים: **איני** [וכי כן הוא]? **והאמר ליה** [והרי אמר לו] **רב לרב שמואל בר שילת: אחים בהספידא, דהתם קאימנא** [חמם את הלבבות בהספד שלי, מפני ששם אעמוד ואקשיב לדבריך], והרי אף שהיה רב אדם גדול ובודאי היה בן עולם הבא, מכל מקום הוצרך להזהיר על הספדו! ומשיבים: **לא קשיא** [אין הדבר קשה], **הא** [זה] ששנינו שהוא בן עולם הבא — הרי זה באופן **דמחמו ליה ואחים** [כשמלהיבים את הלב עבורו ואנשים נלהבים]. **הא** [זה] ששנינו את בקשת רב לרב שמואל בר שילת — הרי זה באופן **דמחמו ליה ולא אחים,** ומכיון שידע רב שכך עלול להיות, לכך הזהירו.


###### Steinsaltz on Shabbat 153a:3
[Steinsaltz on Shabbat 153a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/153a:3)

**אמר ליה** [לו] **אביי לרבה: כגון מר דסנו ליה כולהו פומבדיתאי, מאן אחים הספידא** [אדוני ששונאים אותו כל בני פומבדיתא עירו, מי יתלהב בהספדו]? **אמר ליה** [לו]: **מיסתיא את** [די לי אתה] **ורבה בר רב חנן.**


###### Steinsaltz on Shabbat 153a:4
[Steinsaltz on Shabbat 153a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/153a:4)

**בעא מניה** [שאל ממנו] **ר' אלעזר מרב: איזהו בן העולם הבא? אמר ליה** [לו] רב: בדברי הכתוב **"ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו"** (ישעיה ל, כא), כלומר, שהמספידים אחרי מיטתו ("מאחריך") יאמרו עליו דברים טובים. **ר' חנינא אמר: כל שדעת רבותינו נוחה הימנו,** סימן הוא לו שהוא בן עולם הבא. כדי לפרש את הפסוק בקהלת **"וסבבו בשוק הסופדים"** (קהלת יב, ה), **בני גלילא אמרי** [הגליל אומרים]: **עשה דברים** שלבסוף ייאמרו בהספד **לפני מטתך,** ו**בני יהודה אמרי** [אומרים]: **עשה דברים** שלבסוף ייאמרו בהספד **לאחר מטתך.** ומעירים: **ולא פליגי** [ואין הם חלוקים], אלא **מר כי אתריה, ומר כי אתריה** [זה כמנהג מקומו, וזה כמנהג מקומו]. שבגליל היו הספדנים עומדים לפני מטת המת, וביהודה היו הספדנים עומדים אחריה.


###### Steinsaltz on Shabbat 153a:5
[Steinsaltz on Shabbat 153a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/153a:5)

ב **תנן התם** [שנינו במשנה שם], **ר' אליעזר אומר: שוב יום אחד לפני מיתתך. שאלו תלמידיו את ר' אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן: וכל שכן,** שעצה זו טובה היא, **ישוב** כבר **היום, שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה. ואף שלמה אמר בחכמתו: "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר"** (קהלת ט, ח), הרי שצריך אדם להיות מוכן תמיד.


###### Steinsaltz on Shabbat 153a:6
[Steinsaltz on Shabbat 153a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/153a:6)

ובדומה לזה **אמר רבן יוחנן בן זכאי: משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה, ולא קבע להם זמן. פיקחין שבהן קישטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך, אמרו: כלום חסר** דבר **לבית המלך** לצרכי סעודה? ובוודאי יכול המלך לזמנם מיד לסעודה. **טיפשין שבהן הלכו למלאכתן, אמרו: כלום יש סעודה בלא טורח?** ובינתיים עד שיטרחו בסעודה יעסקו הם בענין אחר.


###### Steinsaltz on Shabbat 153a:7
[Steinsaltz on Shabbat 153a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/153a:7)

**פתאום ביקש המלך את עבדיו** שיבואו לסעודה. **פיקחין שבהן נכנסו לפניו כשהן מקושטין, והטיפשים נכנסו לפניו כשהן מלוכלכין. שמח המלך לקראת** ה**פיקחים וכעס לקראת** ה**טיפשים. אמר** המלך: **הללו** הפקחים **שקישטו את עצמן לסעודה** — **ישבו ויאכלו וישתו,** ואילו **הללו** הטפשים **שלא קישטו עצמן לסעודה** — **יעמדו ויראו.** וכן הוא לגבי אנשים הסבורים שיום המות והדין רחוק מהם ואינם מכינים עצמם לקראתו.


###### Steinsaltz on Shabbat 153a:8
[Steinsaltz on Shabbat 153a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/153a:8)

**חתנו של ר' מאיר משום** (בשם) חמיו **ר' מאיר אמר:** אילו היה עונשם של אלה שלא הכינו עצמם רק בזה שהם עומדים ורואים לא היה זה מספיק, שכן **אף הן נראין כמשמשין** בסעודה, ואין בכך בזיון ועונש כל כך. **אלא אלו ואלו יושבין, הללו** הפקחים, הצדיקים — **אוכלין. והללו** הטפשים, הרשעים — **רעבין, הללו,** הצדיקים — **שותין, והללו** הרשעים — **צמאים, ש**כן **נאמר: "**לכן **כה אמר ה'** אלהים **הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו** הנה עבדי ישמחו ואתם תבשו **הנה עבדי ירנו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב"** (ישעיה סה, יג-יד).


###### Steinsaltz on Shabbat 153a:9
[Steinsaltz on Shabbat 153a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/153a:9)

**דבר אחר:** דרשו על הפסוק **"בכל עת יהיו בגדיך לבנים"** — **אלו** הבגדים שיש בהם **ציצית,** שהציציות לבנות הן, **"ושמן על ראשך אל יחסר"** — **אלו** ה**תפילין** של ראש, שבלשון זה רימז עליהם.


###### Steinsaltz on Shabbat 153a:11
[Steinsaltz on Shabbat 153a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/153a:11)

א משנה **מי ש**היה הולך בערב שבת בדרך ו**החשיך** לו היום, והגיעה השבת בעודו **בדרך** — **נותן כיסו** (ארנקו) שיש בו ממון **לגוי** ההולך עמו, **ואם אין עמו גוי** — **מניחו על החמור. הגיע לחצר החיצונה** של העיר, למקום שבו ניתנים הדברים להישמר — **נוטל** מעל החמור **את הכלים הניטלין בשבת. ו**ביחס לכלים **שאינן ניטלין בשבת** — **מתיר החבלים** הקושרים את השקים לבהמה, **והשקין נופלין מאיליהם,** עם הכלים שבהם.


###### Steinsaltz on Shabbat 153a:12
[Steinsaltz on Shabbat 153a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/153a:12)

ב גמרא שנינו במשנה שכאשר החשיך לו היום ונכנסה שבת בעודו בדרך, שנותן כיסו לגוי. ושואלים: **מאי טעמא שרו ליה רבנן למיתב כיסיה** [מה טעם התירו לו חכמים לתת את כיסו] **לגוי?** והרי אסור אפילו לומר לגוי לעשות מלאכה עבור ישראל! ומשיבים: **קים להו לרבנן** [מוחזק להם לחכמים] ש**אין אדם מעמיד עצמו** (מתאפק ומוותר) **על ממונו,** ולכן **אי** [אם] **לא שרית ליה** [תתיר לו] על ידי גוי — **אתי לאיתויי** [יבוא להביאו, לטלטלו] בעצמו **ארבע אמות ברשות הרבים,** ויעבור על דברי תורה.


###### Steinsaltz on Shabbat 153a:13
[Steinsaltz on Shabbat 153a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/153a:13)

**אמר רבא:** ההיתר הזה **לתת לגוי הוא דוקא** ב**כיסו** שלו, **אבל** ב**מציאה** שמצא בשבת — **לא** התירו. ומקשים: **פשיטא** [פשוט, מובן מאליו] שכך הדבר, שהלא **"כיסו" תנן** [שנינו] ולא דבר אחר! ומשיבים: **מהו דתימא** [שתאמר] כי **הוא הדין אפילו** ב**מציאה** שמותר לתיתה לגוי, **והאי דקתני** [וזה ששנה] **"כיסו"** — **אורחא דמילתא קתני** [כדרך הנהוגה בדבר זה שנה], שכרגיל מצוי כיס בידי אדם, על כן **קא משמע לן** [השמיע לנו] שאין זה רק שימוש לשון מקובל אלא קביעת הלכה מדוייקת. ומעירים: **ולא אמרן** [אמרנו] שבמציאה אסור לתיתה לגוי, **אלא** באופן ש**לא אתי לידיה** [באה לידו] המציאה מבעוד יום, **אבל** אם כבר **אתי לידיה** [באה לידו] מבעוד יום — **ככיסיה דמי** [ככיסו היא נחשבת].


###### Steinsaltz on Shabbat 153a:14
[Steinsaltz on Shabbat 153a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/153a:14)

**איכא דאמרי** [יש שאומרים] ועוסקים בבעיה זו בלשון אחרת, ולפיה **בעי** [שאל] **רבא: מציאה הבאה לידו מהו** הדין, האם נאמר כי **כיון דאתא לידיה** [שכבר באה לידו] — הרי **ככיסיה דמי** [ככיסו היא נחשבת]? **או דילמא** [שמא] **כיון** ש**לא טרח בה** — **לאו ככיסיה דמי** [ככיסו היא נחשבת] ויהא מוכן לוותר עליה, ולכן לא הוצרכו חכמים להתיר על ידי גוי. לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ולכן **תיקו** [תעמוד] במקומה.


###### Steinsaltz on Shabbat 153a:15
[Steinsaltz on Shabbat 153a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/153a:15)

ג שנינו במשנה שאם **אין עמו גוי** — מניח על החמור. ומדייקים: **טעמא** [הטעם, דוקא] ש**אין עמו גוי. הא** [הרי] אם **יש עמו גוי** — **לגוי יהיב ליה** [נותן אותן] את הכיס, ואינו מניחו על החמור. ושואלים: **מאי טעמא** [מה טעם] הלכה זו? ומשיבים: **חמור** של ישראל — **אתה מצווה על שביתתו** בשבת, **גוי** — **אי** [אין] **אתה מצווה על שביתתו** ואין בכך איסור מן התורה.


###### Steinsaltz on Shabbat 153a:16
[Steinsaltz on Shabbat 153a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/153a:16)

והלכה נוספת: אם לא היה גוי, אבל היו עמו **חמור וחרש שוטה וקטן** — על ה**חמור מנח ליה** [מניח אותו], ואילו **לחרש שוטה וקטן לא יהיב ליה** [אינו נותן אותו]. **מאי טעמא** [מה טעם] הדבר? **הני** [אלה] — אף על פי שאינם חייבים במצוות, מכל מקום בכלל **אדם** הם, ואולם **האי** [זה החמור] — **לאו** [לא] **אדם** הוא, ולכן עדיף לתת עליו מאשר לחרש שוטה וקטן. ואם היו עמו **חרש ושוטה** — נותן **לשוטה. שוטה וקטן** — נותן **לשוטה.**


###### Steinsaltz on Shabbat 153a:17
[Steinsaltz on Shabbat 153a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Shabbat/r/153a:17)

**איבעיא להו** [נשאלה להם, ללומדים]: אם היו עמו **חרש וקטן** מה יעשה ולמי יתן את הכיס? ומסבירים: **אליבא** [לשיטת] **ר' אליעזר לא תיבעי** [תישאל] **לך** השאלה, שלשיטתו יש לחרש דעת במידה מסויימת ודעתו נחשבת יותר משל הקטן, **דתניא** [שכן שנינו בברייתא], **ר' יצחק אומר משום** (בשם) **ר' אליעזר: תרומת חרש,** כלומר, תרומה שהפריש חרש מן הפירות **—**